Sanhedrín 37a
Sanhedrín 37a:1
ושלש שורות של תלמידי חכמים יושבין לפניהן כל אחד ואחד מכיר את מקומו הוצרכו לסמוך סומכין מן הראשונה אחד מן השניה בא לו לראשונה אחד מן השלישית בא לו לשניה בוררים להן עוד אחד מן הקהל ומושיבין אותו בשלישית ולא היה יושב במקומו של ראשון אלא יושב במקום הראוי לו:
Tres filas de discípulos de los sabios se sentaban ante ellos, cada uno conocía su lugar. Si era necesario ordenar a alguien como juez, se nombraba a uno de la primera fila; uno de la segunda pasaba a la primera, y uno de la tercera pasaba a la segunda. Elegían otro de entre el público y lo sentaban en la tercera; no ocupaba el lugar del primero, sino el puesto que le correspondía.
Sanhedrín 37a:2
גמ׳ מנא הני מילי א"ר אחא בר חנינא דאמר קרא (שיר השירים ז, ג) שררך אגן הסהר אל יחסר המזג וגו'
Guemará: ¿De dónde se aprenden estas cosas? Dijo Rabí Ajá bar Janiná: del versículo (Cantar de los Cantares 7:3): «Tu ombligo es una copa redonda a la que no le falta vino mezclado…».
Sanhedrín 37a:3
שררך זו סנהדרין למה נקרא שמה שררך שהיא יושבת בטיבורו של עולם אגן שהיא מגינה על כל העולם כולו הסהר שהיא דומה לסהר
«Tu ombligo»: es el Sanedrín. ¿Por qué se llama ombligo? Porque está situado en el centro del mundo. «Copa»: porque protege al mundo entero. «Redonda»: porque tiene forma de media luna.
Sanhedrín 37a:4
אל יחסר המזג שאם הוצרך אחד מהם לצאת רואין אם יש עשרים ושלשה כנגד סנהדרי קטנה יוצא ואם לאו אינו יוצא:
«A la que no le falta vino mezclado»: si uno de sus miembros necesita salir, se comprueba si quedan veintitrés, como un Sanedrín menor; si es así, sale, y si no, no sale.
Sanhedrín 37a:5
(שיר השירים ז, ג) בטנך ערימת חטים מה ערימת חטים הכל נהנין ממנה אף סנהדרין הכל נהנין מטעמיהן: (שיר השירים ז, ג) סוגה בשושנים שאפילו כסוגה של שושנים לא יפרצו בהן פרצות
(Cantar de los Cantares 7:3) «Tu vientre es un montón de trigo»: así como todos se benefician de un montón de trigo, todos se benefician de los razonamientos del Sanedrín. «Rodeado de lirios»: aun si el cerco es tan delicado como los lirios, no abren brechas en él.
Sanhedrín 37a:6
והיינו דאמר ליה ההוא מינא לרב כהנא אמריתו נדה שרי לייחודי בהדי גברא אפשר אש בנעורת ואינה מהבהבת אמר ליה התורה העידה עלינו סוגה בשושנים שאפילו כסוגה בשושנים לא יפרצו בהן פרצות
Esto es lo que un hereje le dijo a Rav Kahaná: «Decís que un hombre puede estar a solas con su esposa mientras está en estado de nidá; ¿puede haber fuego entre estopa sin que arda?». Le respondió: «La Torá da testimonio de nosotros: “Rodeado de lirios”; aunque la separación sea tan delicada como los lirios, no se abren brechas en ella».
Sanhedrín 37a:7
ריש לקיש אמר מהכא (שיר השירים ו, ז) כפלח הרמון רקתך אפילו ריקנין שבך מלאין מצות כרמון ר' זירא אמר מהכא (בראשית כז, כז) וירח את ריח בגדיו אל תיקרי בגדיו אלא בוגדיו
Reish Lakish lo derivó de (Cantar de los Cantares 6:7): «Como una rodaja de granada es tu sien»: incluso los vacíos de méritos entre vosotros están llenos de mitzvot como una granada. Rabí Zeirá lo derivó de (Génesis 27:27): «Aspiró el aroma de sus vestidos»; no leas «vestidos» sino «traidores».
Sanhedrín 37a:8
הנהו בריוני דהוה בשיבבותיה דר' זירא דהוה מקרב להו כי היכי דניהדרו להו בתיובתא והוו קפדי רבנן כי נח נפשיה דר' זירא אמרי עד האידנא הוה חריכא קטין שקיה דהוה בעי עלן רחמי השתא מאן בעי עלן רחמי הרהרו בלבייהו ועבדו תשובה:
Había unos hombres violentos en el vecindario de Rabí Zeirá, y él se acercaba a ellos para que se arrepintieran, aunque los sabios lo desaprobaban. Cuando Rabí Zeirá falleció, dijeron: «Hasta ahora el hombre de piernas pequeñas y quemadas pedía misericordia por nosotros. ¿Quién la pedirá ahora?». Lo meditaron y se arrepintieron.
Sanhedrín 37a:9
שלש שורות כו': אמר אביי ש"מ כי ניידי כולהו ניידי ולימא להו עד האידנא הוה יתיבנא ברישא השתא מותביתו לי בדנבי אמר אביי דאמרי ליה הכי הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים:
«Tres filas…». Dijo Abayé: de aquí se aprende que, cuando se mueven, todos se mueven. ¿No podría uno decir: «Hasta ahora me sentaba a la cabeza y ahora me hacéis sentar al final»? Abayé respondió: le dicen: «Sé cola de leones y no cabeza de zorros».
Sanhedrín 37a:10
מתני׳ כיצד מאיימין את העדים על עידי נפשות היו מכניסין אותן ומאיימין עליהן שמא תאמרו מאומד ומשמועה עד מפי עד ומפי אדם נאמן שמא אי אתם יודעין שסופנו לבדוק אתכם בדרישה ובחקירה
Mishná: ¿Cómo se advierte a los testigos en un juicio capital? Se los hace entrar y se les advierte: quizá habláis por conjetura, por rumores, por testimonio de otro testigo o por lo que dijo una persona de confianza. Quizá no sabéis que al final os examinaremos mediante preguntas e investigaciones.
Sanhedrín 37a:11
הוו יודעין שלא כדיני ממונות דיני נפשות דיני ממונות אדם נותן ממון ומתכפר לו דיני נפשות דמו ודם זרעותיו תלויין בו עד סוף העולם
Sabed que los juicios capitales no son como los monetarios. En los monetarios una persona paga dinero y obtiene expiación; en los capitales, su sangre y la sangre de todos sus descendientes quedan vinculadas a él hasta el fin del mundo.
Sanhedrín 37a:12
שכן מצינו בקין שהרג את אחיו שנאמר (בראשית ד, י) דמי אחיך צועקים אינו אומר דם אחיך אלא דמי אחיך דמו ודם זרעותיו דבר אחר דמי אחיך שהיה דמו מושלך על העצים ועל האבנים
Así vemos en Caín, que mató a su hermano, pues está dicho (Génesis 4:10): «Las sangres de tu hermano claman». No dice «la sangre», sino «las sangres»: su sangre y la de sus descendientes. Otra explicación: «Las sangres de tu hermano», porque su sangre estaba esparcida sobre los árboles y las piedras.
Sanhedrín 37a:13
לפיכך נברא אדם יחידי ללמדך שכל המאבד נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא
Por eso el ser humano fue creado solo, para enseñarte que a todo el que destruye una sola vida de Israel la Escritura se lo considera como si destruyera un mundo entero, y a todo el que mantiene una sola vida de Israel se lo considera como si mantuviera un mundo entero.
Sanhedrín 37a:14
ומפני שלום הבריות שלא יאמר אדם לחבירו אבא גדול מאביך ושלא יהו המינים אומרים הרבה רשויות בשמים
Y por la paz entre las criaturas, para que nadie diga a otro «Mi padre es superior al tuyo», y para que los herejes no digan que hay muchas potestades en el cielo.
Sanhedrín 37a:15
ולהגיד גדולתו של הקב"ה שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד כולן דומין זה לזה ומלך מלכי המלכים הקב"ה טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחבירו לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם
Y para proclamar la grandeza del Santo, bendito sea: un hombre acuña muchas monedas con un solo sello y todas se parecen entre sí; pero el Rey de reyes, el Santo, bendito sea, acuñó a todos los seres humanos con el sello de Adam, el primer hombre, y ninguno es igual a otro. Por ello cada uno está obligado a decir: «El mundo fue creado para mí».
Sanhedrín 37a:16
ושמא תאמרו
Y quizá digáis…
Ficha editorial de este texto
