Sanhedrín 46b:1
ולא היו מתאבלין אבל אוננין שאין אנינות אלא בלב:
No guardaban duelo público, pero sentían dolor interior, pues el duelo inmediato reside en el corazón.
ולא היו מתאבלין אבל אוננין שאין אנינות אלא בלב:
No guardaban duelo público, pero sentían dolor interior, pues el duelo inmediato reside en el corazón.
גמ׳ תנו רבנן אילו נאמר חטא ותלית הייתי אומר תולין אותו ואחר כך ממיתין אותו כדרך שהמלכות עושה תלמוד לומר (דברים כא, כב) והומת ותלית ממיתין אותו ואח"כ תולין אותו הא כיצד משהין אותו עד סמוך לשקיעת החמה וגומרין את דינו וממיתין אותו ואח"כ תולין אותו אחד קושר ואחד מתיר כדי לקיים מצות תלייה
Guemará: enseñaron los sabios: si solo estuviera escrito «Delito, y lo colgarás», pensaríamos que primero se cuelga y luego se ejecuta, como hacen los gobiernos. Por eso dice (Deuteronomio 21:22): «Será ejecutado y lo colgarás»: primero se ejecuta y luego se cuelga. ¿Cómo se hace? Lo mantienen hasta poco antes de la puesta de sol, se termina su juicio, se lo ejecuta y después se lo cuelga; uno lo ata y otro lo desata, para cumplir el precepto de colgarlo.
ת"ר (דברים כא, כב) עץ שומע אני בין בתלוש בין במחובר ת"ל (דברים כא, כג) כי קבר מי שאינו מחוסר אלא קבורה יצא זה שמחוסר קציצה וקבורה
Enseñaron los sabios: (Deuteronomio 21:22) «Árbol» podría significar tanto uno cortado como uno unido al suelo. La Escritura dice (Deuteronomio 21:23): «Ciertamente lo enterrarás», lo que excluye algo que requiera ser cortado antes de enterrarlo, pues solo debe faltar el entierro.
ר' יוסי אומר מי שאינו מחוסר אלא קבורה יצא זה שמחוסר תלישה וקבורה ורבנן תלישה לאו כלום היא:
Rabí Yosí dice: debe faltar únicamente el entierro, no el arrancamiento y el entierro. Los sabios consideran que arrancar el madero no constituye una operación significativa adicional.
כלומר מפני מה זה תלוי מפני שבירך כו': תניא אומר ר"מ משלו משל למה הדבר דומה לשני אחים תאומים בעיר אחת אחד מינוהו מלך ואחד יצא לליסטיות צוה המלך ותלאוהו כל הרואה אותו אומר המלך תלוי צוה המלך והורידוהו:
«Es decir, ¿por qué está colgado? Porque maldijo…». Se enseñó: Rabí Meir ofrecía una parábola: dos hermanos gemelos vivían en una ciudad; a uno lo hicieron rey, y el otro se hizo bandido. El rey ordenó que colgaran al delincuente. Todos los que lo veían decían: «¡El rey está colgado!». Por eso el rey mandó bajarlo.
אמר ר' מאיר כו': מאי משמע אמר אביי כמאן דאמר קל לית אמר ליה רבא א"כ כבד עלי ראשי כבד עלי זרועי מיבעי ליה אלא אמר רבא כמאן דאמר קיל לי עלמא
«Rabí Meir dijo…». ¿De dónde se deduce esa expresión? Abayé dijo: como quien dice «No me resulta ligero». Ravá le dijo: «Entonces debería decir “Me pesa la cabeza, me pesa el brazo”». Más bien, Ravá dijo: como quien dice «El mundo me resulta pesado».
האי מיבעי ליה לגופה א"כ נימא קרא מקלל מאי קללת ואימא כוליה להכי הוא דאתא א"כ נימא קרא קלת מאי קללת ש"מ תרתי:
Pero el versículo se necesita para su significado propio. Si fuera así, debería decir «el que maldice», ¿por qué dice «maldición»? Quizá todo el versículo venga a enseñar solamente eso. Entonces habría escrito otra forma más breve de «maldición». Al elegir esta forma, enseña ambas cosas.
ולא זו בלבד כו': א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחי מנין למלין את מתו שעובר עליו בל"ת ת"ל כי קבר תקברנו מכאן למלין את מתו שעובר בלא תעשה
«Y no solo dijeron esto…». Rabí Yojanán dijo en nombre de Rabí Shimón ben Yojai: ¿de dónde sabemos que quien deja a un muerto sin enterrar durante la noche infringe una prohibición? De «Ciertamente lo enterrarás». De aquí aprendemos la prohibición de retrasar el entierro.
איכא דאמרי אמר רבי יוחנן משום ר"ש בן יוחי רמז לקבורה מן התורה מניין ת"ל כי קבר תקברנו מכאן רמז לקבורה מן התורה
Otros dicen que Rabí Yojanán dijo en nombre de Rabí Shimón ben Yojai: ¿de dónde hay una alusión al deber de entierro en la Torá? De «Ciertamente lo enterrarás».
א"ל שבור מלכא לרב חמא קבורה מה"ת מניין אישתיק ולא א"ל ולא מידי אמר רב אחא בר יעקב אימסר עלמא בידא דטפשאי דאיבעי ליה למימר כי קבור
El rey Shapur preguntó a Rav Jamá: «¿De dónde se deduce el entierro en la Torá?». Él guardó silencio y no respondió. Rav Ajá bar Yaakov dijo: «¡El mundo está en manos de necios! Debería haber respondido con “Ciertamente enterrarás”».
דליעבד ליה ארון תקברנו לא משמע ליה
Pero podrían responderle que solo se exige poner al muerto en un ataúd. Y «lo enterrarás» no le resultaría una prueba convincente.
ונימא מדאיקבור צדיקי מנהגא בעלמא מדקבריה הקב"ה למשה דלא לישתני ממנהגא
¿Por qué no aprenderlo de que se enterraba a los justos? Eso podría ser solo una costumbre. ¿Y del hecho de que el Santo, bendito sea, enterró a Moshé? Podría ser para no cambiar la costumbre.
ת"ש (מלכים א יד, יג) וספדו לו כל ישראל וקברו אותו דלא לישתני ממנהגא
Ven y escucha (1 Reyes 14:13): «Todo Israel hará duelo por él y lo enterrará». Se hizo para no apartarse de la costumbre.
(ירמיהו טז, ד) לא יספדו ולא יקברו לדומן על פני האדמה יהיו דלישתנו ממנהגא
(Jeremías 16:4): «No serán llorados ni sepultados; serán como estiércol sobre la superficie de la tierra». Esto significa que se apartaría de la costumbre.
איבעיא להו קבורה משום בזיונא הוא או משום כפרה הוא
Se preguntó: ¿el entierro se establece para evitar la deshonra del muerto o para obtener expiación?
למאי נפקא מינה דאמר לא בעינא דליקברוה לההוא גברא אי אמרת משום בזיונא הוא לא כל כמיניה ואי אמרת משום כפרה הוא הא אמר לא בעינא כפרה מאי
¿Cuál sería la diferencia práctica? Si alguien dice «No quiero que entierren a este hombre», si la razón es evitar la deshonra, no puede decidirlo así; si es la expiación, ha dicho que no la quiere. ¿Qué se aplica?
ת"ש מדאיקבור צדיקי ואי אמרת משום כפרה צדיקי לכפרה צריכי אין דכתיב (קהלת ז, כ) אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא
Ven y escucha: los justos eran enterrados. Pero, si la razón fuera obtener expiación, ¿necesitan expiación los justos? Sí, porque está escrito (Eclesiastés 7:20): «No hay hombre justo en la tierra que haga el bien y nunca peque».
ת"ש וספדו לו כל ישראל וקברו אותו ואי אמרת כי היכי דתיהוי ליה כפרה הנך נמי ליקברו כי היכי דתיהוי להו כפרה האי דצדיק הוא תיהוי ליה כפרה הנך לא ליהוי להו כפרה
Ven y escucha: «Todo Israel hará duelo por él y lo enterrará». Si el entierro es para que obtenga expiación, también deberían ser enterrados los otros para expiar. Este, por ser justo, merece expiación; aquellos no merecen que se les conceda.
ת"ש לא יספדו ולא יקברו דלא תיהוי להו כפרה
Ven y escucha: «No serán llorados ni enterrados», para que no reciban expiación.
איבעיא להו הספידא יקרא דחיי הוי או יקרא דשכבי הוי למאי נפקא מינה דאמר לא תספדוה לההוא גברא אי נמי לאפוקי מיורשין
Se preguntó: ¿los elogios fúnebres se hacen por honor de los vivos o por honor de los muertos? ¿Qué diferencia hay? Si alguien dice «No pronunciéis elogios por ese hombre», o si se trata de cobrarlos a los herederos.
ת"ש (בראשית כג, ב) ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה ואי אמרת משום יקרא דחיי הוא משום יקרא דאברהם משהו לה לשרה שרה גופה ניחא לה כי היכי דמייקר בה אברהם
Ven y escucha (Génesis 23:2): «Abraham vino a hacer duelo por Sara y a llorarla». Si se trata del honor de los vivos, ¿habría descuidado Sara para honrar a Abraham? A Sara misma le agradaría que Abraham recibiera honor por medio de ella.
ת"ש וספדו לו כל ישראל וקברו אותו ואי אמרת משום יקרא דחיי הוא הנך בני יקרא נינהו ניחא להו לצדיקיא דמייקרי בהו אינשי
Ven y escucha: «Todo Israel hará duelo por él y lo enterrará». Si se trata del honor de los vivos, ¿merecían aquellos recibirlo? A los justos les agrada que otros sean honrados gracias a ellos.
ת"ש לא יספדו ולא יקברו לא ניחא לצדיקיא דמייקרי ברשיעייא
Ven y escucha: «No serán llorados ni sepultados». A los justos no les agrada que los malvados sean honrados por causa suya.
תא שמע (ירמיהו לד, ה) בשלום תמות ובמשרפות אבותיך המלכים הראשונים אשר היו לפניך כן ישרפו לך והוי אדון יספדו לך ואי אמרת משום יקרא דחיי הוא מאי נפקא ליה מיניה הכי קאמר ליה לייקרו ביך ישראל כי היכי דמתייקרי באבהתך
Ven y escucha (Jeremías 34:5): «Morirás en paz; como quemaron perfumes por tus padres, los primeros reyes que te precedieron, así quemarán por ti y te lamentarán diciendo: ¡Ay, señor!». Si el elogio fuera por honor de los vivos, ¿qué le importaría al difunto? El sentido es: «Israel te honrará a ti como honró a tus antepasados».
סנהדרין מ״ו ב
24 pasajes·100% en español
Toca un pasaje para subrayarlo, comentarlo o abrir sus mefarshim.
Texto hebreo: Wikisource Talmud Bavli — licencia CC BY-SA
Fuente hebrea: Wikisource Talmud Bavli.
Estado de la traducción: Traducción española revisada y publicada.
Última revisión editorial: 28 de octubre de 2026.
El número indica cuántos pasajes están enlazados entre ambos textos.