Sanhedrín 88b:1
בן סורר ומורה שרצו אביו ואמו למחול לו מוחלין לו
Si los padres de un hijo rebelde y contumaz quieren perdonarlo, pueden perdonarlo.
בן סורר ומורה שרצו אביו ואמו למחול לו מוחלין לו
Si los padres de un hijo rebelde y contumaz quieren perdonarlo, pueden perdonarlo.
זקן ממרא שרצו בית דינו למחול לו מוחלין לו וכשבאתי אצל חבירי שבדרום על שנים הודו לי על זקן ממרא לא הודו לי כדי שלא ירבו מחלוקת בישראל תיובתא
Si el tribunal de un anciano rebelde quiere perdonarlo, puede perdonarlo. Cuando acudí a mis colegas del sur, aceptaron las dos primeras afirmaciones, pero no la relativa al anciano rebelde, para que no se multiplicaran las disputas en Israel. Esta es una refutación.
תניא אמר רבי יוסי מתחילה לא היו מרבין מחלוקת בישראל אלא בית דין של שבעים ואחד יושבין בלשכת הגזית ושני בתי דינין של עשרים ושלשה אחד יושב על פתח הר הבית ואחד יושב על פתח העזרה ושאר בתי דינין של עשרים ושלשה יושבין בכל עיירות ישראל
Se enseñó: rabí Yosí dijo: originalmente no abundaban las disputas en Israel; había un tribunal de setenta y un jueces en la Cámara de Piedra Tallada, dos tribunales de veintitrés, uno en la entrada del Monte del Templo y otro en la entrada del atrio, y los demás tribunales de veintitrés se reunían en todas las ciudades de Israel.
הוצרך הדבר לשאול שואלין מבית דין שבעירן אם שמעו אמרו להן ואם לאו באין לזה שסמוך לעירן אם שמעו אמרו להם ואם לאו באין לזה שעל פתח הר הבית אם שמעו אמרו להם ואם לאו באין לזה שעל פתח העזרה
Cuando era necesario consultar un asunto, preguntaban al tribunal de su ciudad. Si conocía la respuesta, se la daba; si no, acudían al tribunal próximo a su ciudad. Si allí conocían la respuesta, se la daban; si no, acudían al tribunal de la entrada del Monte del Templo. Si tampoco allí la conocían, iban al de la entrada del atrio.
ואומר כך דרשתי וכך דרשו חבירי כך למדתי וכך למדו חבירי אם שמעו אמרו להם ואם לאו אלו ואלו באין ללשכת הגזית ששם יושבין מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים
Decían: «Así interpreté yo y así interpretaron mis colegas; así aprendí yo y así aprendieron mis colegas». Si aquellos jueces conocían la respuesta, se la comunicaban; si no, todos acudían a la Cámara de Piedra Tallada, donde los jueces se reunían desde el sacrificio continuo de la mañana hasta el de la tarde.
ובשבתות ובימים טובים יושבין בחיל נשאלה שאלה בפניהם אם שמעו אמרו להם ואם לאו עומדין למנין רבו המטמאים טמאו רבו המטהרין טהרו
En Shabat y las festividades se reunían en el Jel, la zona del Templo. Si les planteaban una pregunta y conocían la respuesta, la daban; si no, votaban. Si la mayoría declaraba impuro, se declaraba impuro; si la mayoría declaraba puro, se declaraba puro.
משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן רבו מחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורות
Cuando aumentaron los discípulos de Shamai y de Hilel que no habían servido suficientemente a sus maestros, aumentaron las disputas en Israel, y la Torá se convirtió como en dos Torás.
משם כותבין ושולחין בכל מקומות כל מי שהוא חכם ושפל ברך ודעת הבריות נוחה הימנו יהא דיין בעירו משם מעלין אותו להר הבית משם לעזרה משם ללשכת הגזית
Desde allí escribían y enviaban a todos los lugares: «Quien sea sabio, humilde y agradable para las personas, sea nombrado juez de su ciudad». Desde ese puesto se lo ascendía al Monte del Templo, después al atrio y finalmente a la Cámara de Piedra Tallada.
שלחו מתם איזהו בן העולם הבא ענוותן ושפל ברך שייף עייל שייף ונפיק וגריס באורייתא תדירא ולא מחזיק טיבותא לנפשיה יהבו ביה רבנן עינייהון ברב עולא בר אבא:
Desde allí enviaron este mensaje: ¿quién merece el mundo venidero? Una persona humilde y modesta, que entra y sale inclinándose, estudia la Torá constantemente y no se atribuye méritos propios. Los Sabios dirigieron su mirada a rav Ulá bar Abá.
חזר לעירו ושנה: ת"ר אינו חייב עד שיעשה כהוראתו או שיורה לאחרים ויעשו כהוראתו
«Regresó a su ciudad y siguió estudiando»: enseñaron nuestros sabios que solo es culpable si actúa conforme a su propia instrucción o si instruye a otros y ellos actúan conforme a ella.
בשלמא יורה לאחרים ויעשו כהוראתו מעיקרא לאו בר קטלא הוא והשתא בר קטלא הוא אלא שיעשה כהוראתו מעיקרא נמי בר קטלא הוא התינח היכא דאורי בחלב ודם דמעיקרא לאו בר קטלא הוא והשתא בר קטלא הוא אלא היכא דאורי בחייבי מיתות ב"ד מעיקרא נמי בר קטלא הוא
Es comprensible que, si instruye a otros y ellos actúan, antes no era merecedor de la pena capital y ahora sí; pero si él mismo actúa conforme a su enseñanza, ¿acaso no estaba ya sujeto a pena capital? Esto se entiende cuando dicta un fallo sobre grasa prohibida y sangre: antes no estaba sujeto a pena capital y ahora sí. Pero si dictamina sobre una transgresión castigada con muerte por el tribunal, también antes estaba sujeto a pena capital.
מעיקרא בעי התראה השתא לא בעי התראה
Antes necesitaba una advertencia previa; ahora ya no la necesita.
מסית דלא בעי התראה מאי איכא למימר מעיקרא אי אמר טעמא מקבלינן מיניה השתא אי אמר טעמא לא מקבלינן מיניה:
¿Y qué ocurre con el instigador a la idolatría, que no requiere advertencia? Antes, si ofrecía un argumento en su defensa, se lo aceptaba; ahora, si lo ofrece, no se lo acepta.
מתני׳ חומר בדברי סופרים מבדברי תורה האומר אין תפילין כדי לעבור על ד"ת פטור חמש טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב:
Mishná: las palabras de los escribas son, en cierto sentido, más estrictas que las de la Torá. Quien dice «No existe el precepto de tefilín» para transgredir palabras de la Torá está exento; quien dice «Hay cinco compartimentos» para añadir a las palabras de los escribas es culpable.
גמ׳ אמר ר' אלעזר אמר ר' אושעיא אינו חייב אלא על דבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים ויש בו להוסיף ואם הוסיף גורע ואין לנו אלא תפילין אליבא דרבי יהודה
Guemará: rabí Elazar dijo en nombre de rabí Oshaya: solo es culpable cuando se trata de una norma cuyo fundamento está en la Torá y cuya interpretación proviene de los Sabios, a la que puede añadirse algo y cuya adición supone una disminución; y solo encontramos este caso en los tefilín, según rabí Yehudá.
והאיכא לולב דעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים ויש בו להוסיף ואם הוסיף גורע
Pero también está el lulav, cuyo fundamento está en la Torá y cuya interpretación proviene de los Sabios, al que se puede añadir y con ello disminuir.
בלולב מאי סבירא לן אי סבירא לן דלולב אין צריך אגד האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי ואי סבירא לן דצריך אגד גרוע ועומד הוא
¿Cuál es nuestra posición sobre el lulav? Si no requiere que las especies estén atadas en un haz, cada añadido permanece separado de las otras especies; y si requiere que estén atadas, el conjunto ya queda disminuido desde el momento de su formación.
והאיכא ציצית דעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים ויש בו להוסיף ואם הוסיף גורע
¿Pero no están los tzitzit, cuyo fundamento está en la Torá y cuya interpretación proviene de los Sabios, a los que se puede añadir y con ello disminuir?
בציצית מאי סבירא לן אי סבירא לן דקשר העליון לאו דאורייתא האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי ואי סבירא לן
¿Cuál es nuestra posición sobre los tzitzit? Si el nudo superior no es obligatorio por la Torá, cada añadido permanece por separado; y si sostenemos
סנהדרין פ״ח ב
19 pasajes·100% en español
Toca un pasaje para subrayarlo, comentarlo o abrir sus mefarshim.
Texto hebreo: Wikisource Talmud Bavli — licencia CC BY-SA
Fuente hebrea: Wikisource Talmud Bavli.
Estado de la traducción: Traducción española revisada y publicada.
Última revisión editorial: 28 de octubre de 2026.
El número indica cuántos pasajes están enlazados entre ambos textos.