Shabat 102b
Shabat 102b:1
מתני׳ הבונה כמה יבנה ויהא חייב הבונה כל שהוא והמסתת והמכה בפטיש ובמעצד הקודח כל שהוא חייב זה הכלל כל העושה מלאכה ומלאכתו מתקיימת בשבת חייב (וכן) רשב"ג אומר אף המכה בקורנס על הסדן בשעת מלאכה חייב מפני שהוא כמתקן מלאכה:
MISHNÁ: ¿Cuánto debe construir una persona para ser responsable? Quien construye cualquier cantidad, corta piedra, golpea con el martillo o con la azuela, o perfora cualquier cantidad, es responsable. Esta es la regla: toda labor que se realiza en Shabat y cuyo resultado permanece genera responsabilidad. Rabán Shimón ben Gamliel dice: incluso quien golpea con un martillo sobre el yunque durante el trabajo es responsable, porque así mejora su labor.
Shabat 102b:2
גמ׳ כל שהוא למאי חזיא א"ר ירמיה שכן עני חופר גומא להצניע בה פרוטותיו דכוותה גבי משכן שכן תופרי יריעות חופרין גומא להצניע בה מחטיהן אביי אמר כיון דמשתכי לא עבדי הכי אלא שכן עני עושה פיטפוטי כירה קטנה לשפות עליה קדירה קטנה דכוותה גבי משכן מבשלי סמנין לצבוע יריעות שחסרה מלאכתן עושין פיטפוטי כירה קטנה לשפות עליה יורה קטנה
GUEMARÁ: ¿Para qué sirve una construcción de cualquier tamaño? Rabí Yirmiyá dijo: como cuando un pobre cava un agujero para guardar sus monedas. Algo equivalente había en el Tabernáculo: los que cosían las cortinas excavaban agujeros para guardar las agujas. Abayé dijo: como se oxidarían, no lo hacían. Más bien, un pobre construye un pequeño apoyo para colocar encima una olla pequeña. Y algo equivalente había en el Tabernáculo: los que cocinaban tintes para teñir las cortinas hacían un pequeño apoyo cuando les faltaba completar una tarea, para colocar allí un caldero pequeño.
Shabat 102b:3
רב אחא בר יעקב אמר אין עניות במקום עשירות אלא שכן בעה"ב שיש לו נקב בבירתו וסותמו דכוותה גבי משכן שכן קרש שנפלה בו דרנא מטיף לתוכה אבר וסותמו
Rav Ajá bar Yaakov dijo: No hay pobreza en un lugar de riqueza. Más bien, un dueño de casa que tiene un agujero en su palacio lo tapa. Y en el Tabernáculo sucedía algo equivalente: cuando una tabla se agujereaba por los gusanos, vertían plomo en ella para cerrarla.
Shabat 102b:4
אמר שמואל המצדד את האבן חייב מיתיבי אחד נותן את האבן ואחד נותן את הטיט הנותן את הטיט חייב
Shmuel dijo: Quien ajusta una piedra en su posición es responsable. Se objetó: uno coloca una piedra y otro aplica mortero; solo quien aplica el mortero es responsable.
Shabat 102b:5
וליטעמיך אימא סיפא רבי יוסי אומר ואפילו העלה והניח על גבי דימוס של אבנים חייב אלא תלתא בנייני הוו תתא מציעא ועילא תתא בעי צדודי ועפרא מציעא בעי נמי טינא עילאי בהנחה בעלמא:
Según tu argumento, considera el final: Rabí Yosí dice que incluso quien levanta una piedra y la coloca en la parte superior de un muro es responsable. Más bien, hay tres tipos de construcción: inferior, intermedia y superior. La inferior requiere ajustar la piedra y rellenar de tierra; la intermedia también necesita mortero; y la superior basta con colocarla.
Shabat 102b:6
והמסתת: מסתת משום מאי מיחייב רב אמר משום בונה ושמואל אמר משום מכה בפטיש העושה נקב בלול של תרנגולים רב אמר משום בונה ושמואל אמר משום מכה בפטיש עייל שופתא בקופינא דמרא רב אמר משום בונה ושמואל אמר משום מכה בפטיש
«Y quien corta piedra». ¿Por qué labor es responsable quien talla una piedra? Rav dijo: por construir; Shmuel, por dar el golpe final. Sobre quien hace un agujero en un gallinero, Rav dijo: por construir; Shmuel, por el golpe final. Respecto de introducir una cuña en el ojo de una azada, Rav dijo: por construir; Shmuel, por el golpe final.
Shabat 102b:7
וצריכא דאי אשמעינן קמייתא בההיא קאמר רב משום דדרך בנין בכך אבל עושה נקב בלול של תרנגולים דאין דרך בנין בכך אימא מודה ליה לשמואל ואי אשמעינן בהא בהא קאמר רב משום דדמי לבנין דעבדיה לאוירא
Era necesario enseñar los tres casos: si solo se hubiera enseñado el primero, pensaríamos que Rav lo considera construir porque esa es la manera de realizar la construcción, pero que, como no se acostumbra a construir mediante agujeros en un gallinero, estaría de acuerdo con Shmuel. Si solo se hubiera enseñado el gallinero, pensaríamos que Rav lo considera construir porque se crea un espacio de aire.
Shabat 102b:8
אבל שופתא בקופינא דמרא דאין דרך בנין בכך אימא מודה ליה לשמואל ואי אשמעינן בהא בהא קאמר שמואל אבל בהנך תרתי אימא מודה ליה לרב צריכא
Pero introducir una cuña en el ojo de una azada no es una forma habitual de construir, por lo que quizá Rav estaría de acuerdo con Shmuel. Y si solo se enseñara este último, pensaríamos que Shmuel habla de él, pero concuerda con Rav en los otros dos. Por eso se necesitaban los tres.
Shabat 102b:9
בעא מיניה רב נתן בר אושעיא מרבי יוחנן מסתת משום מאי מיחייב אחוי ליה בידיה משום מכה בפטיש והאנן תנן המסתת והמכה בפטיש אימא המסתת המכה בפטיש
Rav Natán bar Oshaya preguntó a Rabí Yojanán: ¿Por qué labor es responsable quien talla piedra? Este le hizo un gesto con la mano: por dar el golpe final. Pero aprendimos «quien talla piedra y quien golpea con el martillo». Léelo como «quien talla piedra mediante el golpe final».
Shabat 102b:10
ת"ש
Ven y escucha:
Ficha editorial de este texto
