Shabat 120a
Shabat 120a:1
דברים שאין בני אדם עומדין עליהם אלא אם כן נכשלים בהן ישנן תחת ידיך קצין תהיה לנו (ישעיהו ג, ז) ישא ביום ההוא לאמר לא אהיה חובש וגו' אין ישא אלא לשון שבועה וכן הוא אומר לא תשא את שם ה' לא אהיה חובש לא אהיה מחובשי עצמן בבית המדרש ובביתי אין לחם ואין שמלה שאין בידי לא מקרא ולא משנה ולא גמרא וממאי דילמא שאני התם דאי אמר להו גמירנא אמרו ליה אימא לן הוה ליה למימר גמר ושכח מאי לא אהיה חובש כלל לא קשיא כאן בדברי תורה כאן במשא ומתן:
...«Los asuntos que las personas no llegan a comprender sino después de tropezar en ellos están bajo tu dominio. Sé nuestro dirigente». «Aquel día jurará diciendo: “No seré quien cure...”» (Isaías 3:7). «Jurará» denota un juramento, como está escrito: «No tomarás el nombre del Señor...». «No seré quien cure» significa: no seré de los que se encierran en la casa de estudio para ocuparse de la curación de la comunidad. «En mi casa no hay pan ni vestido» significa que no poseo conocimientos ni de Escritura, ni de Mishná ni de Guemará. ¿Y de dónde se sabe? Quizás allí es diferente, porque si dijera «he estudiado», le responderían «enséñanos lo que sabes». Podría haber dicho: «Estudié y olvidé». ¿Por qué dice «No seré quien cure»? La dificultad se resuelve: una cosa se refiere a conocimientos de Torá y otra a la honradez en los negocios.
Shabat 120a:2
מתני׳ מצילין סל מלא ככרות אע"פ שיש בו מאה סעודות ועיגול של דבילה וחבית של יין ואומר לאחרים בואו והצילו לכם ואם היו פיקחין עושין עמו חשבון אחר השבת
Mishná. Se puede salvar una cesta llena de panes, aunque contenga alimento para cien comidas, así como un bloque redondo de higos secos y un barril de vino. Y puede decirse a otros: «Venid y salvad para vosotros». Si son prudentes, hacen las cuentas con él después de Shabat.
Shabat 120a:3
להיכן מצילין אותן לחצר המעורבת בן בתירה אומר אף לשאינה מעורבת ולשם מוציא כל כלי תשמישו ולובש כל מה שיכול ללבוש ועוטף כל מה שיכול לעטוף ר' יוסי אומר י"ח כלים וחוזר ולובש ומוציא ואומר לאחרים בואו והצילו עמי:
¿Adónde pueden salvarse esas cosas? A un patio que tenga eruv. Ben Beteirá dice: Incluso a un patio que no tenga eruv. Allí puede llevar también todos sus utensilios de uso, ponerse cuantas prendas pueda vestir y envolverse en cuantas pueda. Rabí Yosí dice: Dieciocho prendas. Puede volver a vestirse y salir con ellas, y decir a otros: «Venid y salvad conmigo».
Shabat 120a:4
גמ׳ והא תנא ליה. רישא ג' סעודות ותו לא אמר רב הונא לא קשיא כאן בבא להציל כאן בבא לקפל בא להציל מציל את כולן בא לקפל אינו מקפל אלא מזון ג' סעודות ר' אבא בר זבדא אמר רב אידי ואידי בבא לקפל ולא קשיא כאן לאותה חצר כאן לחצר אחרת בעי רב הונא בריה דרב יהושע פירש טליתו וקיפל והניח וקיפל והניח מאי כבא להציל דמי או כבא לקפל דמי
Guemará. ¿Acaso no enseñó al principio que solo se pueden salvar tres comidas y no más? Rav Huná dijo: No hay dificultad: allí se trata de alguien que va a salvar cosas; aquí, de alguien que va reuniéndolas. Quien salva puede salvarlo todo; quien va reuniendo no reúne más que alimento para tres comidas. Rabí Abá bar Zavdá dijo en nombre de Rav: En ambos casos se trata de alguien que reúne, y no hay dificultad: uno se refiere al mismo patio; el otro, a un patio diferente. Rav Huná, hijo de Rav Yehoshúa, preguntó: ¿Qué ocurre si extendió su manto, colocó cosas en él, volvió a recogerlas, volvió a extenderlo y a recoger cosas? ¿Se considera que salva o que va reuniendo?
Shabat 120a:5
מדאמר רבא אטעיה רב שיזבי לרב חסדא ודרש ובלבד שלא יביא כלי שהוא מחזיק יותר מג' סעודות ש"מ כבא להציל דמי ושפיר דמי א"ל רב נחמן בר יצחק לרבא מאי טעותא אמר ליה דקתני ובלבד שלא יביא כלי אחר ויקלוט כלי אחר ויצרף כלי אחר הוא דלא אבל בההוא מנא כמה דבעי מציל:
De lo que dijo Rava —que Rav Shizví indujo a error a Rav Jisdá al enseñar que no se debe traer un recipiente que tenga capacidad para más de tres comidas—, se deduce que se considera que está salvando y está permitido. Rav Najmán bar Yitzjak preguntó a Rava: «¿En qué consistía el error?». Respondió: «Porque se enseñó: “Siempre que no traiga otro recipiente para recoger con él y otro para reunir”. Lo que no puede traer es otro recipiente; con el mismo puede salvar cuanto quiera».
Shabat 120a:6
ועיגול של דבילה כו': חשבון מאי עבידתיה מהפקירא קזכו אמר רב חסדא מדת חסידות שנו כאן אמר רבא חסידי אגרא דשבתא שקלי אלא אמר רבא הכא בירא שמים עסקינן ולא ניחא ליה דליתהני מאחרים ובחנם נמי לא ניחא ליה דליטרח והכי קאמר ואם היו פיקחין דידעי דכה"ג לאו שכר שבת הוא עושין עמו חשבון לאחר השבת:
«Y un bloque redondo de higos secos...». ¿Qué sentido tienen las cuentas? ¿Acaso los demás no adquirieron los alimentos como bienes abandonados? Rav Jisdá dijo: Aquí se enseña una conducta de piedad. Rava objetó: ¿Acaso los piadosos cobran salario por trabajar en Shabat? Más bien, Rava dijo: Aquí se trata de personas temerosas del Cielo que no desean beneficiarse de los bienes ajenos, pero tampoco quieren esforzarse gratuitamente. Esto es lo que se dice: Si son prudentes y saben que en tales circunstancias no se considera salario por trabajar en Shabat, hacen las cuentas con él después de Shabat.
Shabat 120a:7
ולהיכן מצילין כו': מ"ש הכא דקתני לכם ומ"ש הכא דקתני עמי אמרי גבי מזונות קתני לכם משום דלא קא חזו אלא מזון ג' סעודות אבל גבי לבושים קתני עמי משום דקחזי ליה לכולי יומא:
«¿Y adónde pueden salvarse...?». ¿Por qué en el caso de los alimentos dice «para vosotros», y en el de las prendas «conmigo»? Dijeron: En cuanto a los alimentos dice «para vosotros» porque a cada persona solo le está permitido salvar comida para tres comidas; en cuanto a las prendas dice «conmigo» porque le sirven durante todo el día.
Shabat 120a:8
ת"ר לובש מוציא ופושט וחוזר ולובש ומוציא ופושט ואפילו כל היום כולו דברי רבי מאיר רבי יוסי אומר שמנה עשר כלים ואלו הם שמנה עשר כלים מקטורן אונקלי ופונדא קלבוס של פשתן וחלוק ואפיליות ומעפורת ושני ספרקין ושני מנעלים ושני אנפילאות וב' פרגד וחגור שבמתניו וכובע שבראשו וסודר שבצוארו:
Enseñaron los Sabios: Una persona puede vestirse, salir con la ropa, quitársela y volver a vestirse, salir y quitársela, incluso durante todo el día; estas son palabras de Rabí Meir. Rabí Yosí dice: Dieciocho prendas. ¿Cuáles son esas dieciocho prendas? Un mactarón, un unklí, una faja llamada pundá, una prenda de lino llamada kalbús, una túnica, unos afilyot, una capa, dos sfarakín, dos zapatos, dos calcetines, dos pargád, un cinturón alrededor de la cintura, un sombrero en la cabeza y un pañuelo alrededor del cuello.
Shabat 120a:9
מתני׳ ר' שמעון בן ננס אומר פורסין עור של גדי על גבי שידה תיבה ומגדל שאחז בהן את האור מפני שהוא מחרך ועושין מחיצה בכל הכלים בין מלאין בין ריקנים בשביל שלא תעבור הדליקה רבי יוסי אוסר בכלי חרס חדשים מלאין מים לפי שאין יכולין לקבל את האור והן מתבקעין ומכבין את הדליקה:
Mishná. Rabí Shimón ben Nanás dice: Se extiende una piel de cabrito sobre un armario, un cofre o un ropero que se han incendiado, pues la piel se chamusca, pero no arde fácilmente. Se puede levantar una barrera con cualquier clase de recipientes, llenos o vacíos, para que el incendio no se propague. Rabí Yosí prohíbe usar recipientes de barro nuevos llenos de agua porque no soportan el fuego, se rompen y apagan el incendio.
Shabat 120a:10
גמ׳ אמר רב יהודה אמר רב טלית שאחז בה האור מצד אחד נותנין עליה מים מצד אחר ואם כבתה כבתה מיתיבי טלית שאחז בה האור מצד אחד פושטה ומתכסה בה ואם כבתה כבתה וכן ספר תורה שאחז בו האור פושטו וקורא בו ואם כבה כבה
Guemará. Rav Yehudá dijo en nombre de Rav: Si una parte de un manto se ha incendiado, se puede poner agua sobre la otra parte; si el fuego se apaga, se apaga. Se objetó a esto: Si se incendia una parte de un manto, la persona puede extenderlo y cubrirse con él; si el fuego se apaga, se apaga. Del mismo modo, si se incendia un rollo de la Torá, puede extenderlo y leer en él; si el fuego se apaga, se apaga.
Ficha editorial de este texto
