Yomá 84a:1
למקטליה בדבר הנזרק
... a si debe matarse al perro con un objeto arrojado desde lejos.
למקטליה בדבר הנזרק
... a si debe matarse al perro con un objeto arrojado desde lejos.
תניא כוותיה דשמואל כשהורגין אותו אין הורגין אותו אלא בדבר הנזרק דחייף ביה מסתכן דנכית ליה מיית דחייף ביה מסתכן מאי תקנתיה נישלח מאניה ונירהיט רב הונא בריה דרב יהושע חף ביה חד מינייהו בשוקא שלחינהו למאניה ורהיט אמר קיימתי בעצמי (קהלת ז, יב) החכמה תחיה בעליה
Se enseñó apoyando a Shmuel: Cuando se mata al perro, solo debe hacerse con un objeto arrojado, pues quien se frota contra él corre peligro, y quien recibe su mordedura puede morir. ¿Qué debe hacer quien se frota contra él? Quitarse la ropa y huir. Rab Huna, hijo de rab Yehoshúa, se rozó con uno de ellos en el mercado, se quitó la ropa y corrió. Dijo: «He cumplido en mí “La sabiduría conserva la vida de quien la posee”» (Eclesiastés 7:12).
דנכית ליה מיית מאי תקנתיה אמר אביי ניתי משכא דאפא דדיכרא וניכתוב עליה אנא פלניא בר פלניתא אמשכא דאפא דיכרא כתיבנא עלך כנתי כנתי קלירוס ואמרי לה קנדי קנדי קלורוס יה יה ה' צבאות אמן אמן סלה ונשלחינהו למאניה ולקברינהו בי קברי עד תריסר ירחי שתא ונפקינהו ונקלינהו בתנורא ונבדרינהו לקטמיה אפרשת דרכים והנך תריסר ירחי שתא כי שתי מיא לא לישתי אלא בגובתא דנחשא דילמא חזי בבואה דשידא וליסתכן כי הא דאבא בר מרתא הוא אבא בר מניומי עבדא ליה אימיה גובתא דדהבא
¿Qué remedio se decía para quien fue mordido? Abaye dijo: Que tome piel de una hiena macho, escriba sobre ella «Yo, fulano hijo de fulana, escribo sobre ti, piel de hiena macho: kanti, kanti, kleros», y otros dicen «kandi, kandi, kleros, Yah Yah, Señor de los ejércitos, amén amén, selá». Que se quite la ropa y la entierre en un cementerio durante doce meses; luego la saque, la queme en un horno y disperse las cenizas en un cruce de caminos. Durante esos doce meses, que solo beba agua por un tubo de cobre, no vaya a ver reflejada una figura demoníaca y correr peligro. Como Abá bar Marta, también llamado Abá bar Minyumí, cuya madre le fabricó un tubo de oro.
ועוד אמר ר' מתיא ר' יוחנן חש בצפידנא אזל גבה דההיא מטרוניתא עבדא ליה מלתא חמשא ומעלי שבתא אמר לה בשבת מאי אמרה ליה לא צריכת אי מצטריכנא מאי אמרה ליה אישתבע לי דלא מגלית אישתבע לאלהא דישראל לא מגלינא נפק דרשה בפירקא
«Y además dijo rabí Matiá». Rabí Yojanán padecía una afección de las encías. Fue a una noble romana, quien le preparó un remedio el jueves y la víspera de Shabat. Le preguntó: «¿Qué haré en Shabat?». Ella dijo: «No lo necesitarás». «¿Y si lo necesito?». Ella dijo: «Júrame que no revelarás el remedio». Él juró: «Por el Dios de Israel, no lo revelaré». Después salió y lo enseñó públicamente en la academia.
והא אישתבע לה לאלהא דישראל לא מגלינא הא לעמו ישראל מגלינא והא איכא חלול השם דמגלי לה מעיקרא
¿Pero no se lo había jurado? Juró que no lo revelaría al Dios de Israel, pero al pueblo de Israel sí podía revelarlo. ¿Y no había profanación del Nombre? Porque se lo explicó a ella de antemano.
מאי עבדא ליה אמר רב אחא בריה דרב אמי מי שאור שמן זית ומלח רב יימר אמר שאור גופיה שמן זית ומלח רב אשי אמר משחא דגדפא דאווזא אמר אביי אנא עבדי לכולהו ולא איתסאי עד דאמר לי ההוא טייעא אייתי קשייתא דזיתא דלא מלו תילתא וקלינהו בנורא אמרא חדתא ואדביק בככי דריה עבדי הכי ואיתסאי
¿Qué remedio le dio? Dijo rab Ajá, hijo de rab Amí: Agua de levadura, aceite de oliva y sal. Rab Yeimar dijo: La propia levadura, aceite de oliva y sal. Rab Ashi dijo: Grasa de ala de ganso. Abaye dijo: «Probé todos esos remedios sin sanar, hasta que un árabe me dijo: Trae huesos de aceituna que no hayan llegado a un tercio de su crecimiento, quémalos sobre lana nueva y pégalos en la encía junto a los dientes. Lo hice y sané».
ממאי הוה מחמימי חמימי דחיטי ומשיורי כסא דהרסנא ומאי סימניה כד רמי מידי בככיה ואתא דמא מבי דרי רבי יוחנן כי חש בצפידנא עבד הכי בשבתא ואיתסי ורבי יוחנן היכי עביד הכי אמר ר"נ בר יצחק שאני צפידנא הואיל ומתחיל בפה וגומר בבני מעיים
¿De qué procedía la enfermedad? De comer trigo muy caliente y sobras de una salsa de pescado. ¿Cuál era la señal? Cuando se colocaba algo entre los dientes, salía sangre de las encías. Rabí Yojanán aplicó el remedio en Shabat y sanó. ¿Cómo pudo hacerlo? Dijo rab Najmán bar Yitzjak: La enfermedad de las encías es diferente porque comienza en la boca y termina afectando a los intestinos.
אמר ליה רב חייא בר אבא לר' יוחנן כמאן כר' מתיא בן חרש דאמר החושש בפיו מטילין לו סם בשבת א"ל שאני אומר בזו ולא באחרת
Rab Jiyá bar Abá preguntó a rabí Yojanán: «¿Sigues a rabí Matiá ben Jarash, que permite poner medicina en la boca en Shabat?». Respondió: «Yo permito este caso, no otros».
לימא מסייע ליה מי שאחזו ירקון מאכילין אותו בשר חמור מי שנשכו כלב שוטה מאכילין אותו מחצר כבד שלו והחושש בפיו מטילין לו סם בשבת דברי ר' מתיא בן חרש וחכ"א באילו אין בהם משום רפואה באלו למעוטי מאי מאי לאו למעוטי סם
¿Podría encontrarse apoyo? Se enseñó: A quien padece ictericia se le da carne de burro; al mordido por perro rabioso, del lóbulo de su hígado; y a quien tiene dolor de boca se le pone medicina en Shabat, según rabí Matiá ben Jarash. Los sabios dicen que esas cosas no constituyen curación. ¿Qué excluyen? ¿Acaso no el medicamento?
לא למעוטי מקיזין דם לסרונכי ה"נ מסתברא דתניא שלשה דברים א"ר ישמעאל בר' יוסי ששמע משום רבי מתיא בן חרש מקיזין דם לסרונכי בשבת ומי שנשכו כלב שוטה מאכילין אותו מחצר כבד שלו והחושש בפיו מטילין לו סם בשבת
No, excluyen la extracción de sangre para una afección de garganta. Así parece, pues se enseñó: Rabí Yishmael, hijo de rabí Yosí, citó tres cosas en nombre de rabí Matiá ben Jarash: se extrae sangre para una afección de garganta en Shabat; al mordido por perro rabioso se le da parte de su hígado; y a quien tiene dolor de boca se le aplica medicina en Shabat.
וחכ"א באילו אין בהן משום רפואה באילו למעוטי מאי מאי לאו אתרתי בתרייתא ולמעוטי דרישא לא אתרתי דרישא קמייתא ולמעוטי דסיפא
Los sabios dicen que esas cosas no constituyen curación. ¿Qué excluyen? ¿Acaso no las dos últimas y, por tanto, la primera sigue permitida? No, excluyen las dos primeras y la última permanece permitida.
יומא פ״ד א
11 pasajes·100% en español
Toca un pasaje para subrayarlo, comentarlo o abrir sus mefarshim.
Texto hebreo: Wikisource Talmud Bavli — licencia CC BY-SA
Fuente hebrea: Wikisource Talmud Bavli.
Estado de la traducción: Traducción española revisada y publicada.
Última revisión editorial: 29 de octubre de 2026.
El número indica cuántos pasajes están enlazados entre ambos textos.