Beitzah 21a
Beitzah 21a:1
הורצה על מנת להקטיר אימורין לערב אם זרק דיעבד אין לכתחלה לא בשלמא לרבא ניחא אלא לרבה בר רב הונא קשיא קשיא ואיבעית אימא שאני שבות שבת משבות י"ט:
la ofrenda es aceptada, con la condición de quemar los órganos por la noche. Esto implica que solo si ya roció sirve, pero no debe hacerlo inicialmente. Según Rava se entiende, pero según Rabá bar Rav Huna resulta difícil. Es difícil. Y si quieres, di: una prohibición rabínica de Shabat es más severa que una prohibición rabínica de Yom Tov.
Beitzah 21a:2
בעא מניה רב אויא סבא מרב הונא בהמה חציה של נכרי וחציה של ישראל מהו לשחטה בי"ט אמר ליה מותר אמר ליה וכי מה בין זה לנדרים ונדבות אמר ליה עורבא פרח
Rav Aviá el Anciano preguntó a Rav Huna: un animal cuya mitad pertenece a un gentil y mitad a un judío, ¿puede sacrificarse en Yom Tov? Le respondió: está permitido. Le preguntó: ¿qué diferencia hay entre esto y los votos y ofrendas voluntarias? Rav Huna le respondió: un cuervo pasó volando.
Beitzah 21a:3
כי נפק אמר ליה רבה בריה לאו היינו רב אויא סבא דמשתבח ליה מר בגויה דגברא רבה הוא אמר ליה ומה אעביד ליה אני היום (שיר השירים ב, ה) סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים ובעא מינאי מלתא דבעיא טעמא
Cuando salió, Rabá, hijo de Rav Huna, le dijo: ¿no es este Rav Aviá el Anciano, a quien el maestro elogia como gran hombre? Rav Huna respondió: ¿qué podía hacer? Hoy me encuentro como quien dice: «Sostenedme con tortas de pasas, confortadme con manzanas», y me preguntó algo que requiere razonamiento.
Beitzah 21a:4
וטעמא מאי בהמה חציה של נכרי וחציה של ישראל מותר לשחטה בי"ט דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה אבל נדרים ונדבות אסור לשחטן בי"ט דכהנים כי קא זכו משלחן גבוה קא זכו:
¿Cuál es la razón? Un animal mitad de gentil y mitad de judío puede sacrificarse en Yom Tov, porque no es posible obtener ni un kezait de carne sin sacrificar todo el animal. Pero los votos y ofrendas voluntarias no se sacrifican en Yom Tov, porque cuando los sacerdotes reciben su porción, la reciben de la mesa del Altísimo.
Beitzah 21a:5
אמר רב חסדא בהמה חציה של נכרי וחציה של ישראל מותר לשחטה ביום טוב דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה עיסה חציה של נכרי וחציה של ישראל אסור לאפותה בי"ט דהא אפשר ליה למפלגה בלישה
Rav Jisda dijo: un animal mitad de gentil y mitad de judío puede sacrificarse en Yom Tov, porque no se puede obtener un kezait sin sacrificarlo entero. Pero una masa mitad de gentil y mitad de judío no puede hornearse en Yom Tov, porque puede dividirse durante el amasado.
Beitzah 21a:6
מתיב רב חנא בר חנילאי עיסת כלבים בזמן שהרועין אוכלין ממנה חייבת בחלה ומערבין בה ומשתתפין בה ומברכין עליה ומזמנין עליה ונאפת בי"ט ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח
Rav Janá bar Janilai objetó: una masa preparada para perros, cuando los pastores también comen de ella, está obligada a jalá, puede usarse para eruv y asociación, se pronuncia bendición sobre ella y se incluye en el zimún; puede hornearse en Yom Tov y una persona cumple con ella su obligación de matzá en Pésaj.
Beitzah 21a:7
ואמאי והא אפשר ליה למפלגה בלישה שאני עיסת כלבים הואיל ואפשר לפייסן בנבלה
¿Por qué, si puede dividirla durante el amasado? La masa para perros es diferente, porque puede apaciguarlos con una carroña.
Beitzah 21a:8
ומי אית ליה לרב חסדא הואיל והא אתמר האופה מי"ט לחול רב חסדא אמר לוקה רבה אמר אינו לוקה
¿Rav Jisda acepta el principio de «puesto que»? Se dijo acerca de quien hornea de Yom Tov para un día laborable: Rav Jisda dice que recibe azotes y Rabá dice que no.
Beitzah 21a:9
רב חסדא אמר לוקה לא אמרינן הואיל ומקלעי ליה אורחים חזי ליה השתא נמי חזי ליה רבה אמר אינו לוקה אמרי' הואיל
Rav Jisda dice que recibe azotes porque no decimos: puesto que podrían presentársele invitados y entonces sería apto para él, ya es apto ahora. Rabá dice que no recibe azotes porque sí aplicamos el principio de «puesto que».
Beitzah 21a:10
אלא לא תימא הואיל ואפשר אלא כגון דאית ליה נבלה דודאי אפשר לפייסן בנבלה:
Más bien, no digas que puede apaciguarlos con una carroña, sino que efectivamente ya tiene una carroña disponible, de modo que sin duda puede apaciguarlos con ella.
Beitzah 21a:11
בעו מניה מרב הונא הני בני באגא דרמו עלייהו קמחא דבני חילא מהו לאפותה בי"ט אמר (ליה) חזינא אי יהבי ליה רפתא לינוקא ולא קפדי כל חדא וחדא חזיא לינוקא ושרי ואי לאו אסור
Preguntaron a Rav Huna: los habitantes de los pueblos a quienes se impone entregar harina para los soldados, ¿pueden hornearla en Yom Tov? Respondió: observo si dan pan a un niño judío sin objetar; en ese caso, cada pan podría ser apto para el niño y está permitido. Si no, está prohibido.
Beitzah 21a:12
והתניא מעשה בשמעון התימני שלא בא אמש לבית המדרש בשחרית מצאו [ר'] יהודה בן בבא אמר לו מפני מה לא באת אמש לבית המדרש אמר לו בלשת באה לעירנו ובקשה לחטוף את כל העיר ושחטנו להם עגל והאכלנום ופטרנום לשלום
Pero se enseñó: ocurrió que Shimón el Temaní no fue la noche anterior a la casa de estudio. Por la mañana lo encontró Rabí Yehudá ben Babá y le preguntó por qué no había ido. Respondió: una tropa llegó a nuestra ciudad y quiso saquearla; sacrificamos un ternero para ellos, les dimos de comer y se marcharon en paz.
Beitzah 21a:13
אמר לו תמה אני אם לא יצא שכרכם בהפסדכם שהרי אמרה תורה לכם ולא לעובדי כוכבים ואמאי הא חזי למיכל מיניה
Le dijo: me sorprendería que vuestra recompensa no haya quedado anulada por vuestra pérdida, pues la Torá dijo «para vosotros» y no para gentiles. ¿Por qué, si ellos también podían comer del ternero?
Beitzah 21a:14
אמר רב יוסף עגל טרפה הואי והא חזי לכלבים
Rav Yosef dijo: el ternero era terefá. Pero era apto para los perros.
Beitzah 21a:15
תנאי היא דתניא (שמות יב, טז) אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם ממשמע שנאמר לכל נפש שומע אני אפילו נפש בהמה במשמע כענין שנאמר (ויקרא כד, יח) ומכה נפש בהמה ישלמנה תלמוד לומר לכם
Es una disputa entre tanaítas, pues se enseñó: «Solo aquello que coma todo ser vivo, eso solo podrá hacerse para vosotros». Al decir «todo ser vivo», podría pensar que también incluye la vida de un animal, como está dicho: «Quien golpee la vida de un animal, la pagará». Por eso dice «para vosotros».
Ficha editorial de este texto
