Berajot 18a
Berajot 18a:1
ואין מברכין עליו ואין מזמנין עליו ופטור מקריאת שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה ובשבת מיסב ואוכל בשר ושותה יין ומברך ומזמן ומברכין עליו ומזמנין עליו וחייב בכל המצות האמורות בתורה. רשב"ג אומר מתוך שנתחייב באלו נתחייב בכולן
Otros tampoco recitan bendiciones para eximirlo ni lo incluyen en el zimún. Está exento del Shemá, de la oración, de los tefilín y de todas las mitzvot de la Torá. En Shabat se reclina, come carne, bebe vino, bendice, se une al zimún, otros pueden bendecir para él y queda obligado en todas las mitzvot. Rabán Shimón ben Gamliel dice: puesto que en Shabat queda obligado en algunas de estas cosas, queda obligado en todas.
Berajot 18a:2
וא"ר יוחנן מאי בינייהו תשמיש המטה איכא בינייהו
Rabí Yojanán dijo: la diferencia entre ellos es el mantenimiento de relaciones conyugales durante Shabat.
Berajot 18a:3
קתני מיהת פטור מקריאת שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה אמר רב פפא תרגמא אמחזיר פניו ואוכל רב אשי אמר כיון שמוטל עליו לקוברו כמוטל לפניו דמי שנאמר (בראשית כג, ג) ויקם אברהם מעל פני מתו ונאמר ואקברה מתי מלפני כל זמן שמוטל עליו לקוברו כמוטל לפניו דמי
En cualquier caso, la baraita enseña que está exento del Shemá y de todas las mitzvot aunque el muerto no esté directamente ante él. Rav Papa explicó que se refiere al caso en que volvió el rostro y come, pero el muerto continúa en la misma habitación. Rav Ashi dijo: puesto que recae sobre él la obligación de enterrarlo, se considera como si estuviera ante él. Está escrito: «Abraham se levantó de delante de su muerto» y después: «Para que entierre a mi muerto de delante de mí» (Génesis 23:3-4). Todo el tiempo que recae sobre él enterrarlo, se considera como tendido ante él.
Berajot 18a:4
מתו אין אבל משמרו לא
¿Solamente quien tiene un pariente muerto está exento, pero no quien vigila un cadáver ajeno?
Berajot 18a:5
והתניא המשמר את המת אע"פ שאינו מתו פטור מק"ש ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה משמרו אע"פ שאינו מתו מתו אע"פ שאינו משמרו
Se enseñó: quien vigila un muerto, aunque no sea pariente suyo, está exento del Shemá, de la oración, de los tefilín y de todas las mitzvot. Si lo vigila, está exento aunque no sea su pariente; si es su pariente, está exento aunque no lo esté vigilando.
Berajot 18a:6
מתו ומשמרו אין אבל מהלך בבית הקברות לא והתניא לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו וספר תורה בזרועו וקורא ואם עושה כן עובר משום (משלי יז, ה) לועג לרש חרף עושהו
¿Solamente el pariente o el guardián están exentos, pero no quien camina por un cementerio? Se enseñó que una persona no debe caminar por un cementerio con tefilín sobre la cabeza o un rollo de la Torá en el brazo mientras recita, pues transgrede: «Quien se burla del pobre insulta a su Creador» (Proverbios 17:5).
Berajot 18a:7
התם תוך ארבע [אמות] הוא דאסור חוץ לארבע אמות חייב דאמר מר מת תופס ד' אמות לק"ש הכא חוץ לד' אמות נמי פטור:
Allí está prohibido solamente dentro de cuatro codos del muerto; fuera de cuatro codos está obligado. Como dijo el Maestro: un muerto ocupa cuatro codos respecto del Shemá. Aquí, en cambio, el guardián está exento incluso fuera de cuatro codos.
Berajot 18a:8
גופא המשמר את המת אע"פ שאינו מתו פטור מקריאת שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה היו שנים זה משמר וזה קורא וזה משמר וזה קורא בן עזאי אומר היו באים בספינה מניחו בזוית זו ומתפללין שניהם בזוית אחרת
Volviendo al tema: quien vigila a un muerto, aunque no sea pariente suyo, está exento del Shemá, de la oración, de los tefilín y de todas las mitzvot. Si hay dos personas, una vigila mientras la otra recita, y después intercambian. Ben Azai dice: si transportan el cuerpo en una embarcación, lo colocan en un extremo y ambos rezan en el otro.
Berajot 18a:9
מאי בינייהו אמר רבינא חוששין לעכברים איכא בינייהו מר סבר חיישינן ומר סבר לא חיישינן:
¿Cuál es la diferencia entre las opiniones? Ravina dijo: discrepan sobre si se teme que los ratones dañen el cadáver. Uno teme y exige vigilancia continua; el otro no.
Berajot 18a:10
ת"ר המוליך עצמות ממקום למקום הרי זה לא יתנם בדסקיא ויתנם על גבי חמור וירכב עליהם מפני שנוהג בהם מנהג בזיון ואם היה מתירא מפני נכרים ומפני לסטים מותר וכדרך שאמרו בעצמות כך אמרו בספר תורה
Los Sabios enseñaron: quien transporta huesos de un lugar a otro no debe meterlos en una alforja, colocarla sobre el asno y sentarse encima, porque sería tratarlos de forma degradante. Si teme a gentiles o ladrones, está permitido. Del mismo modo que dijeron esto respecto de huesos, lo dijeron respecto de un rollo de la Torá.
Berajot 18a:11
אהייא אילימא ארישא פשיטא מי גרע ספר תורה מעצמות אלא אסיפא:
¿A qué parte se refiere la comparación? Si fuera a la prohibición inicial, es evidente: ¿acaso un rollo de la Torá es menos sagrado que unos huesos? Se refiere al permiso en caso de peligro.
Berajot 18a:12
אמר רחבה אמר רב יהודה כל הרואה המת ואינו מלוהו עובר משום לועג לרש חרף עושהו ואם הלוהו מה שכרו אמר רב אסי עליו הכתוב אומר (משלי יט, יז) מלוה ה' חונן דל (משלי יד, לא) ומכבדו חונן אביון:
Rajava dijo en nombre de Rav Yehudá: quien ve un cortejo fúnebre y no acompaña al muerto transgrede: «Quien se burla del pobre insulta a su Creador». Si lo acompaña, ¿cuál es su recompensa? Rav Asi dijo: sobre él está escrito: «Quien favorece al pobre presta al Eterno» (Proverbios 19:17), y: «Quien favorece al necesitado honra a su Creador» (Proverbios 14:31).
Berajot 18a:13
רבי חייא ורבי יונתן הוו שקלי ואזלי בבית הקברות הוה קשדיא תכלתא דרבי יונתן אמר ליה רבי חייא דלייה כדי שלא יאמרו למחר באין אצלנו ועכשיו מחרפין אותנו
Rabí Jiyá y Rabí Yonatán caminaban por un cementerio. Los flecos de tzitzit de Rabí Yonatán arrastraban sobre las tumbas. Rabí Jiyá le dijo: levántalos, para que los muertos no digan: mañana vendrán a reunirse con nosotros y ahora se burlan de nosotros exhibiendo una mitzvá que ya no podemos cumplir.
Berajot 18a:14
אמר ליה ומי ידעי כולי האי והא כתיב (קהלת ט, ה) והמתים אינם יודעים מאומה אמר ליה אם קרית לא שנית אם שנית לא שלשת אם שלשת לא פירשו לך (קהלת ט, ה) כי החיים יודעים שימותו אלו צדיקים שבמיתתן נקראו חיים שנאמר (שמואל ב כג, כ) ובניהו בן יהוידע בן איש חי רב פעלים מקבצאל הוא הכה את שני אריאל מואב והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג
Rabí Yonatán le preguntó: ¿acaso los muertos saben todo eso? Está escrito: «Los muertos no saben nada» (Eclesiastés 9:5). Rabí Jiyá respondió: si leíste, no estudiaste; si estudiaste, no repasaste; y si repasaste, no te lo explicaron. «Los vivos saben que morirán» se refiere a los justos, quienes incluso después de morir son llamados vivos, como está escrito acerca de Benayahu: «Hijo de un hombre vivo, de grandes obras, de Kabtzeel; él golpeó a los dos héroes de Moav y descendió y mató al león dentro del pozo en un día de nieve» (II Samuel 23:20).
Ficha editorial de este texto
