Berajot 18b
Berajot 18b:1
בן איש חי אטו כולי עלמא בני מתי נינהו אלא בן איש חי שאפי' במיתתו קרוי חי רב פעלים מקבצאל שריבה וקבץ פועלים לתורה והוא הכה את שני אריאל מואב שלא הניח כמותו לא במקדש ראשון ולא במקדש שני
«Hijo de un hombre vivo»: ¿acaso todas las demás personas son hijas de muertos? Significa hijo de un hombre que, incluso después de su muerte, es llamado vivo. «De grandes obras, de Kabtzeel»: multiplicó y reunió trabajadores para la Torá. «Golpeó a los dos héroes de Moav»: no dejó a nadie semejante a él ni en el Primer Templo ni en el Segundo.
Berajot 18b:2
והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג איכא דאמרי דתבר גזיזי דברדא ונחת וטבל איכא דאמרי דתנא סיפרא דבי רב ביומא דסיתוא.
«Descendió y mató al león dentro del pozo en un día de nieve». Algunos dicen que rompió bloques de hielo, descendió y se sumergió. Otros dicen que estudió todo el Sifrá de la escuela de Rav durante un corto día de invierno.
Berajot 18b:3
והמתים אינם יודעים מאומה אלו רשעים שבחייהן קרויין מתים שנאמר (יחזקאל כא, ל) ואתה חלל רשע נשיא ישראל ואי בעית אימא מהכא (דברים יז, ו) על פי שנים עדים או (על פי) שלשה עדים יומת המת חי הוא אלא המת מעיקרא:
«Los muertos no saben nada» se refiere a los malvados, quienes incluso durante su vida son llamados muertos, como está escrito: «Y tú, malvado, condenado a muerte, príncipe de Israel» (Ezequiel 21:30). También puede derivarse de: «Por boca de dos testigos o tres será ejecutado el muerto» (Deuteronomio 17:6). Todavía está vivo; ¿por qué lo llama muerto? Porque ya es considerado muerto debido a su maldad y condena.
Berajot 18b:4
בני ר' חייא נפוק לקרייתא אייקר להו תלמודייהו הוו קא מצערי לאדכוריה א"ל חד לחבריה ידע אבון בהאי צערא א"ל אידך מנא ידע והא כתיב (איוב יד, כא) יכבדו בניו ולא ידע
Los hijos de Rabí Jiyá salieron a las aldeas y olvidaron parte de sus estudios. Se esforzaban por recordarlos. Uno preguntó al otro: ¿sabe nuestro padre del sufrimiento que experimentamos? El otro respondió: ¿cómo lo sabría? Está escrito: «Sus hijos son honrados y él no lo sabe» (Job 14:21).
Berajot 18b:5
א"ל אידך ולא ידע והא כתיב (איוב יד, כב) אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל ואמר רבי יצחק קשה רמה למת כמחט בבשר החי
El primero respondió: ¿acaso no lo sabe? Está escrito: «Solamente su carne duele por él y su alma guarda duelo por él» (Job 14:22). Rabí Yitzjak dijo: los gusanos son tan dolorosos para el muerto como una aguja en la carne de una persona viva.
Berajot 18b:6
אמרי בצערא דידהו ידעי בצערא דאחרינא לא ידעי
Concluyeron: los muertos conocen su propio sufrimiento, pero no el sufrimiento de otros.
Berajot 18b:7
ולא והתניא מעשה בחסיד אחד שנתן דינר לעני בערב ר"ה בשני בצורת והקניטתו אשתו והלך ולן בבית הקברות ושמע שתי רוחות שמספרות זו לזו אמרה חדא לחברתה חברתי בואי ונשוט בעולם ונשמע מאחורי הפרגוד מה פורענות בא לעולם אמרה לה חברתה איני יכולה שאני קבורה במחצלת של קנים אלא לכי את ומה שאת שומעת אמרי לי הלכה היא ושטה ובאה ואמרה לה חברתה חברתי מה שמעת מאחורי הפרגוד אמרה לה שמעתי שכל הזורע ברביעה ראשונה ברד מלקה אותו הלך הוא וזרע ברביעה שניה של כל העולם כולו לקה שלו לא לקה
¿Realmente no conocen lo que ocurre a otros? Se enseñó: ocurrió que un hombre piadoso dio un dinar a un pobre en vísperas de Rosh Hashaná durante un año de sequía. Su esposa se enfadó con él. Fue y pasó la noche en el cementerio. Oyó a dos espíritus conversar. Uno dijo: amiga mía, recorramos el mundo y escuchemos detrás de la cortina celestial qué castigo vendrá sobre él. El otro respondió: no puedo, porque estoy enterrada dentro de una estera de cañas. Ve tú y dime lo que oigas. Fue, regresó y dijo: escuché que todo el que siembre durante la primera lluvia será golpeado por granizo. El hombre sembró durante la segunda lluvia; los cultivos de todos fueron destruidos, pero los suyos no.
Berajot 18b:8
לשנה האחרת הלך ולן בבית הקברות ושמע אותן שתי רוחות שמספרות זו עם זו אמרה חדא לחברתה בואי ונשוט בעולם ונשמע מאחורי הפרגוד מה פורענות בא לעולם אמרה לה חברתי לא כך אמרתי לך איני יכולה שאני קבורה במחצלת של קנים אלא לכי את ומה שאת שומעת בואי ואמרי לי הלכה ושטה ובאה ואמרה לה חברתה חברתי מה שמעת מאחורי הפרגוד אמרה לה שמעתי שכל הזורע ברביעה שניה שדפון מלקה אותו הלך וזרע ברביעה ראשונה של כל העולם כולו נשדף ושלו לא נשדף
Al año siguiente volvió a dormir en el cementerio y oyó a los dos espíritus conversar. Una dijo: recorramos el mundo y oigamos detrás de la cortina qué castigo vendrá. La otra respondió: ya te dije que no puedo porque estoy enterrada en una estera de cañas; ve tú y dime lo que escuches. Regresó y dijo: escuché que todo el que siembre durante la segunda lluvia será golpeado por tizón. Él sembró durante la primera lluvia; los cultivos de todos fueron dañados, pero los suyos no.
Berajot 18b:9
אמרה לו אשתו מפני מה אשתקד של כל העולם כולו לקה ושלך לא לקה ועכשיו של כל העולם כולו נשדף ושלך לא נשדף סח לה כל הדברים הללו אמרו לא היו ימים מועטים עד שנפלה קטטה בין אשתו של אותו חסיד ובין אמה של אותה ריבה אמרה לה לכי ואראך בתך שהיא קבורה במחצלת של קנים
Su esposa le preguntó: ¿por qué el año pasado los cultivos de todos fueron destruidos menos los tuyos, y este año todos fueron dañados menos los tuyos? Él le contó todo. Pasaron pocos días y surgió una disputa entre la esposa de aquel piadoso y la madre de la joven enterrada. La esposa le dijo: ven y te mostraré a tu hija, enterrada en una estera de cañas.
Berajot 18b:10
לשנה האחרת הלך ולן בבית הקברות ושמע אותן רוחות שמספרות זו עם זו אמרה לה חברתי בואי ונשוט בעולם ונשמע מאחורי הפרגוד מה פורענות בא לעולם אמרה לה חברתי הניחני דברים שביני לבינך כבר נשמעו בין החיים אלמא ידעי
Al año siguiente, el piadoso volvió al cementerio y oyó a los espíritus. Una dijo: amiga, recorramos el mundo y escuchemos detrás de la cortina. La otra respondió: déjame; los asuntos privados entre tú y yo ya fueron oídos entre los vivos. Se demuestra que los muertos saben lo que ocurre.
Berajot 18b:11
דילמא איניש אחרינא שכיב ואזיל ואמר להו
Quizás murió otra persona, llegó al cementerio y se lo contó.
Berajot 18b:12
ת"ש דזעירי הוה מפקיד זוזי גבי אושפזיכתיה עד דאתי ואזיל לבי רב שכיבה אזל בתרה לחצר מות אמר לה זוזי היכא אמרה ליה זיל שקלינהו מתותי בצנורא דדשא בדוך פלן ואימא לה לאימא תשדר לי מסרקאי וגובתאי דכוחלא בהדי פלניתא דאתיא למחר אלמא ידעי
Ven y escucha: Zeiri depositó dinero en manos de su hospedera. Mientras él estaba en la casa de estudio, ella murió. Fue tras ella al cementerio y le preguntó dónde estaba el dinero. Ella respondió: ve y tómalo debajo de la bisagra de la puerta, en tal lugar. Dile también a mi madre que envíe mi peine y mi tubo de maquillaje con cierta mujer que vendrá mañana. Esto demuestra que los muertos conocen los acontecimientos futuros.
Berajot 18b:13
[דלמא] דומה קדים ומכריז להו
Quizás el ángel Dumá se adelanta y les anuncia quién llegará.
Berajot 18b:14
ת"ש דאבוה דשמואל הוו קא מפקדי גביה זוזי דיתמי כי נח נפשיה לא הוה שמואל גביה הוו קא קרו ליה בר אכיל זוזי דיתמי אזל אבתריה לחצר מות אמר להו בעינא אבא אמרו ליה אבא טובא איכא הכא אמר להו בעינא אבא בר אבא אמרו ליה אבא בר אבא נמי טובא איכא הכא אמר להו בעינא אבא בר אבא אבוה דשמואל היכא אמרו ליה סליק למתיבתא דרקיעא אדהכי חזייה ללוי דיתיב אבראי אמר ליה אמאי יתבת אבראי מאי טעמא לא סלקת אמר ליה דאמרי לי כל כי הנך שני דלא סליקת למתיבתא דרבי אפס ואחלישתיה לדעתיה לא מעיילינן לך למתיבתא דרקיעא
Ven y escucha: se depositaba dinero de huérfanos en manos del padre de Shmuel. Cuando murió, Shmuel no estaba con él. La gente llamaba a Shmuel «hijo del que consumió el dinero de los huérfanos». Fue al cementerio y pidió ver a su padre. Le dijeron: hay muchos llamados Abá. Dijo: busco a Abá bar Abá. Le respondieron: también hay muchos. Dijo: busco a Abá bar Abá, padre de Shmuel. Le dijeron que había ascendido a la academia celestial. Mientras tanto vio a Leví sentado afuera. Le preguntó: ¿por qué estás fuera y no subiste? Respondió: me dijeron que, por todos los años en que no asististe a la academia de Rabí Afes y lo afligiste, no se te permite entrar en la academia celestial.
Berajot 18b:15
אדהכי והכי אתא אבוה חזייה דהוה קא בכי ואחיך אמר ליה מאי טעמא קא בכית אמר ליה דלעגל קא אתית מאי טעמא אחיכת דחשיבת בהאי עלמא טובא אמר ליה אי חשיבנא נעיילוה ללוי ועיילוהו ללוי
Mientras tanto llegó el padre de Shmuel. Shmuel lo vio llorar y reír. Le preguntó: ¿por qué lloras? Respondió: porque pronto vendrás aquí. ¿Por qué ríes? Porque eres muy estimado en este mundo. Shmuel dijo: si soy tan estimado, que permitan entrar a Leví. Se lo permitieron.
Berajot 18b:16
אמר ליה זוזי דיתמי היכא אמר ליה זיל שקלינהו באמתא דרחיא עילאי ותתאי דידן ומיצעי דיתמי אמר ליה מאי טעמא עבדת הכי אמר ליה אי גנובי גנבי מגנבו מדידן אי אכלה ארעא אכלה מדידן אלמא דידעי דילמא שאני שמואל כיון דחשיב קדמי ומכרזי פנו מקום .
Shmuel preguntó: ¿dónde está el dinero de los huérfanos? Su padre respondió: ve y tómalo del canal del molino; las monedas superiores e inferiores son nuestras, y las del medio pertenecen a los huérfanos. Preguntó: ¿por qué las colocaste así? Respondió: si vienen ladrones, robarán primero las nuestras de arriba; si la humedad del suelo daña, dañará primero las nuestras de abajo. Se demuestra que los muertos saben. Quizás Shmuel era diferente: por ser tan importante, anunciaron ante él: «Haced lugar».
Berajot 18b:17
ואף ר' יונתן הדר ביה דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן מנין למתים שמספרים זה עם זה שנאמר (דברים לד, ד) ויאמר ה' אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר מאי לאמר אמר הקדוש ברוך הוא למשה לך אמור להם לאברהם ליצחק וליעקב שבועה שנשבעתי לכם כבר קיימתיה לבניכם
También Rabí Yonatán se retractó, pues Rabí Shmuel bar Najmani dijo en su nombre: ¿de dónde sabemos que los muertos conversan entre sí? Está escrito que Dios dijo a Moshé: «Esta es la tierra que juré a Abraham, Yitzjak y Yaakov, diciendo...» (Deuteronomio 34:4). ¿Qué significa «diciendo»? El Santo, bendito sea, dijo a Moshé: ve y di a Abraham, Yitzjak y Yaakov que el juramento que les hice ya lo cumplí para sus descendientes.
Ficha editorial de este texto
