Ibn Ezra on Exodus 19
Ibn Ezra on Exodus 19:1
בחדש השלישי. לא ידענו טעם ביום הזה אם לא יהיה פי' ר' משה נכון, שהוא ראש חדש כמו מחר חדש (ש"א כ יח) והזכיר הכתוב זה כי אחר ימים מועטים ליום חנותם היה מתן תורה אולי יום אחד עלה אל השם וירד ודבר עם ישראל וביום השלישי לחדש עלה פעם אחרת להשיב אל השם דברי העם, ושם נאמר לו כי ביום השלישי יהיה מתן תורה, וכל זה מדרך הסברא, כי על הקבלה נסמוך שבששה בסיון נתנה התורה ועל דרך העבור, יום ששי בשבוע היה אם לא היה חדש אייר מעובר אולי טעם ביום הזה כי רחוק מרפידים ובין הר סיני היה רב יותר ממרחק כל מסע:
**En el tercer mes.** No conocemos el significado de «en este día», salvo que sea correcta la explicación de Rabí Moshé, según la cual significa Rosh Jódesh, como «mañana es luna nueva».
La Escritura menciona esta fecha porque la entrega de la Torá ocurrió pocos días después de que acamparan. Quizá durante un día Moshé subió ante Hashem, descendió y habló con Israel; y el tercer día del mes volvió a subir para comunicar a Hashem las palabras del pueblo. Entonces se le dijo que al tercer día tendría lugar la entrega de la Torá.
Todo esto se basa en razonamiento. Nosotros nos apoyamos en la tradición de que la Torá fue entregada el seis de Siván. Según el cálculo del calendario, fue un viernes, salvo que el mes de Iyar hubiera sido completo.
Quizá «en este día» significa que la distancia desde Refidim hasta el monte Sinaí era considerablemente mayor que la distancia recorrida en cualquier otra etapa.
Ibn Ezra on Exodus 19:2
ויסעו. וכבר נסעו מרפידים, כאשר הראיתיך רבים כאלה:
**Partieron.** Significa: ya habían partido de Refidim, como ya te mostré en muchos casos semejantes.
Ibn Ezra on Exodus 19:3
ויחנו במדבר. הוא מדבר סיני הנזכר:
**Acamparon en el desierto.** Es el desierto de Sinaí mencionado anteriormente.
Ibn Ezra on Exodus 19:4
וטעם ויחן שם ישראל, אחר שאמר ויחנו במדבר, כי ראשי המטות והזקנים חנו נגד ההר בעבור כבודם, על כן הזכיר ויחן כי מועטים היו, כי כפי מעלתם עמדו ביום מתן תורה סביב הר סיני כאשר אפרש ורבינו שלמה אמר כי כנגד ההר מזרח והנה כתוב מנגד סביב לאהל מועד יחנו (במד' ב ב) שהוא מארבע הפאות, כי כאשר יסעו הדגלים כן יחנו:
**E Israel acampó allí.** Después de haber dicho «acamparon en el desierto», lo menciona en singular porque los jefes de las tribus y los ancianos acamparon frente al monte en razón de su dignidad. Por eso dice «acampó», pues eran pocos.
Conforme a sus rangos, permanecieron alrededor del monte Sinaí el día de la entrega de la Torá, como explicaré. Rabenu Shelomó dijo que «frente al monte» significa al oriente. Sin embargo, está escrito: «A cierta distancia, alrededor de la Tienda de Reunión, acamparán», lo cual incluye los cuatro lados. De la misma manera que viajaban las banderas, así acampaban.
Ibn Ezra on Exodus 19:5
ומשה עלה. הזכיר למעלה נגד ההר והנה הטעם ומשה עלה אל הר האלהים:
**Y Moshé subió.** Anteriormente se mencionó «frente al monte»; por tanto, significa que Moshé subió al monte de Dios.
Ibn Ezra on Exodus 19:6
וטעם ויקרא אליו השם וכבר קרא אליו השם כי בלא רשות לא עלה:
**Y Hashem lo llamó.** Significa: Hashem ya lo había llamado, porque Moshé no habría subido sin autorización.
Ibn Ezra on Exodus 19:7
והזכיר מן ההר, כי לא עלה למעלה מההר, כי שם דבר עמו השם ואל יקשה עליך בעבור שאמר אח"כ, וירד ה' על הר סיני (למטה פ' כ) כי הזכיר זה כנגד כל ישראל לראותם הענן והאש, כי כן כתוב, ודבריו שמעת מתוך האש (דבר' ד לו):
Menciona **desde el monte**, porque Moshé no subió más allá de cierta parte del monte, pues allí habló Hashem con él.
No debe resultarte difícil que después diga: «Hashem descendió sobre el monte Sinaí». Esto se refiere a lo que todo Israel pudo percibir: la nube y el fuego, como está escrito: «Oíste Sus palabras desde en medio del fuego».
Ibn Ezra on Exodus 19:8
וטעם לאמר כי קראו העם לומר כה תאמר לבית, והטעם דבר כולל לבית יעקב אלה הנמצאים היום ובניהם אחריהם:
**Diciendo.** Significa que lo llamó para que dijera al pueblo: «Así dirás a la casa». Es una expresión general dirigida a la casa de Yaakov: a quienes se encontraban presentes aquel día y a sus hijos después de ellos.
Ibn Ezra on Exodus 19:9
ותגיד לבני ישראל הם הזקנים והם יגידו לכל העם וכן כתוב ויבא משה ויקרא לזקני העם (פ' ז) ואחרי כן כתוב ויענו כל העם יחדו (פ' ח):
**Y anunciarás a los hijos de Israel.** Se refiere a los ancianos, quienes después lo comunicarían a todo el pueblo. Así está escrito: «Moshé vino y llamó a los ancianos del pueblo», y después: «Todo el pueblo respondió conjuntamente».
Ibn Ezra on Exodus 19:10
ומלת בית פרשתיו:
La palabra **casa** ya la expliqué.
Ibn Ezra on Exodus 19:11
אתם ראיתם. הנקמות שעשיתי במצרים בעבורכם ונשאתי אתכם ממצרים כאלו הייתם נשואים על כנפי נשרים כי הנשר יגביה למעלה מכל עוף והכל מפחדים ממנו והוא לא יפחד על דרך כנשר יעיר קנו (דבר' לב יא) שיוליך גוזליו לאט גם דבר הענן כמו יפרוש כנפיו (שם שם):
**Vosotros habéis visto.** Habéis visto los castigos que ejecuté en Mitsráyim por vosotros, y os transporté desde Mitsráyim como si fuerais llevados sobre alas de águilas. El águila asciende por encima de todas las aves; todas le temen, pero ella no teme a ninguna.
Esto es semejante a «como el águila que despierta su nido», pues conduce lentamente a sus polluelos. También se refiere a la nube, como está escrito: «Extiende sus alas».
Ibn Ezra on Exodus 19:12
ואביא אתכם אלי, שכבודי ירד בהר הזה והוא הר הקדש והנה אמר משה, תעבדון את האלהים על ההר הזה (למעלה ג יב) והוא נוה קדשך:
**Y os traje hacia Mí.** Significa que Mi gloria descenderá sobre este monte, que es el monte sagrado. Moshé había dicho: «Serviréis a Dios sobre este monte». Este es «la morada de Tu santidad».
Ibn Ezra on Exodus 19:13
ועתה אם שמוע תשמעו בקלי. לעשות מצותי, ושמרתם הברית שאכרות עמכם והוא הברית שכרת משה עם ישראל אחר מתן תורה בבנותו המזבח כאשר אפרש במקומו בראיה גמורה:
**Ahora, si escucháis atentamente Mi voz.** Para cumplir Mis mandamientos. **Y guardáis Mi pacto:** el pacto que Moshé estableció con Israel después de la entrega de la Torá, cuando edificó el altar, como explicaré en su lugar con una prueba concluyente.
Ibn Ezra on Exodus 19:14
ומלת סגולה דבר נכבד ונחמד ולא ימצא אחר כמוהו:
La palabra **segulá** significa algo precioso y deseable, sin igual.
Ibn Ezra on Exodus 19:15
וטעם כי לי כל הארץ דבק עם מכל העמים, כמו כי לי כל עמי הארץ, וזהו ואבדיל אתכם מכל העמים להיות לי, ורבי מרינוס אמר, כי פי' כי לי כל הארץ אעפ"י כי שלי כל הארץ וכמוהו לפי דעתי כי עם קשה עורף הוא (למטה לב ט) רפאה נפשי כי חטאתי לך (תה' מא, ה):
**Porque Mía es toda la tierra** está unido a «entre todos los pueblos», como si dijera: «Porque todos los pueblos de la tierra Me pertenecen». Este es el sentido de: «Os separé de todos los pueblos para que fuerais Míos».
Rabí Marinos dijo que significa: «Aunque toda la tierra es Mía». En mi opinión, existen expresiones semejantes: «Porque es un pueblo de dura cerviz» y «Sana mi alma, porque he pecado contra Ti».
Ibn Ezra on Exodus 19:16
ויבא משה. אל מחנה ישראל, ואין צורך להזכיר כי ירד:
**Y vino Moshé.** Al campamento de Israel. No es necesario mencionar que descendió.
Ibn Ezra on Exodus 19:17
וישם לפניהם. כמו וזאת התורה אשר שם משה (דבר' ד מד), ואמר הגאון כי הוא על דרך שימה בפיהם (שם לא יט) והטעם תורה שבע"פ שהוא פי' התורה שבכתב:
**Y puso delante de ellos.** Es semejante a: «Esta es la Torá que Moshé puso delante de los hijos de Israel».
El Gaón dijo que es semejante a «ponla en sus bocas», es decir, se refiere a la Torá oral, que es la explicación de la Torá escrita.
Ibn Ezra on Exodus 19:18
יחדו. הוא מלה יחידה במקרא בדקדוק בעבור תוספת הוי"ו ויפת אמר כאדם יחיד לבדו, לא יהיה משנה שם:
**Conjuntamente.** Esta forma es única en la Escritura desde el punto de vista gramatical debido a la vav adicional. Yéfet dijo que significa «como un solo hombre», sin que hubiera entre ellos quien pensara de manera diferente.
Ibn Ezra on Exodus 19:19
והזכיר וישב, ואין צורך להזכיר ויעל, כי הכתוב אחז דרך קצרה:
Menciona **regresó**, sin necesidad de mencionar que subió, porque la Escritura utiliza una expresión abreviada.
Ibn Ezra on Exodus 19:20
ויאמר. אחר שאמר וישב משה, מה טעם לומר ויגד משה את דברי העם אל ה', דע כי פסוקים רבים בתורה שהיו ראוים להיותם מוקדמים, והנה פירושם וכבר היה כך וכך, כמו ויצר ה' אלהים (ברא' ב ז) וכבר יצר, ויצמח ה' אלהים (שם שם ט) וכבר הצמיח, ויאמר בת מי את (שם כד כג) וכבר אמר, וכן כתוב "ואשאל אותה ואומר" ואחר כך ואשים הנזם על אפה (שם שם מז) ותאמר אל העבד (שם שם סה) וכבר אמרה אל העבד, אז ותפול מעל הגמל (שם שם סד) ואין צורך להאריך, והנה זה ויגד משה, וכבר הגיד ולא הזכיר הכתוב מה הגיד, ומלת הגיד לעולם על דבר חדש שלא הזכירו והנה איננו דבק עם וישב משה ומתשובת השם שאמר הנה אנכי בא אליך בעב הענן למדנו מה הגיד, ועוד מצאנו זה הדבר מפורש בדברי משה כאשר אפרש, דע כי מצרים והודו הם מבני חם, ואלה סומכין על אלה, ואנשי הודו אינם אוכלים בשר, וכך היו עושים המצרים, ולא נשתנו מזה המנהג רק בעבור שהתגבר עליהם מלכות ישמעאל ושבו לדתו, וחכמי הודו נותנין ראיות כפי מחשבתם, כי לא יתכן שידבר השם עם אדם וחי וישראל היו במצרים והיו בהם אנשים על דעת האמונה הזאת והיתה נבואת משה בספק אצלם ואין טענה ממלת ויאמינו בה' ובמשה עבדו (למעלה יד לא) כי כתוב וירא ישראל ולא כל ישראל, ואילו היה כתוב כל ישראל, ידבר על הרוב כמשפט הלשון, כמו וימת כל מקנה מצרים (למעלה ט, ו) ואחר כן כתוב, שלח העז את מקנך (שם שם יט):
**Y dijo.** Después de haber dicho «Moshé regresó», ¿por qué dice: «Moshé comunicó las palabras del pueblo a Hashem»?
Debes saber que existen muchos versículos de la Torá cuyos acontecimientos deberían aparecer anteriormente. Su explicación es: «Ya había sucedido esto». Por ejemplo: «Hashem Dios formó», es decir, ya había formado; «Hashem Dios hizo brotar», ya había hecho brotar; «Dijo: ¿De quién eres hija?», ya lo había preguntado. Así está escrito posteriormente: «Le pregunté: ¿De quién eres hija?», y después: «Puse el pendiente en su nariz». «Ella dijo al siervo», significa que ya se lo había dicho, y entonces «descendió del camello». No es necesario extenderse.
Así sucede con «Moshé comunicó»: ya lo había comunicado. La Escritura no menciona expresamente lo que comunicó. La palabra «comunicó» siempre se refiere a algo nuevo que todavía no había sido mencionado. Por consiguiente, no está conectada con «Moshé regresó».
Por la respuesta de Hashem: «He aquí que Yo vengo hacia ti en una nube espesa», sabemos lo que Moshé le había comunicado. También encontramos este asunto explicado claramente en las palabras de Moshé, como expondré.
Debes saber que Mitsráyim y la India descienden de Jam y sus territorios son contiguos. Los habitantes de la India no comen carne; así lo hacían también los egipcios. No abandonaron esta costumbre sino cuando el reino de Yishmael se impuso sobre ellos y adoptaron su religión.
Los sabios de la India presentan argumentos conforme a su pensamiento para sostener que no es posible que Hashem hable con una persona y esta permanezca viva. Israel había vivido en Mitsráyim y había entre ellos personas que compartían esta creencia. Por ello tenían dudas acerca de la profecía de Moshé.
No puede demostrarse lo contrario por las palabras «creyeron en Hashem y en Moshé, Su siervo», porque antes está escrito: «Israel vio», no «todo Israel». Incluso si hubiera dicho «todo Israel», podría referirse a la mayoría, según el modo habitual de hablar, como «murió todo el ganado de Mitsráyim», aunque después está escrito: «Envía y recoge tu ganado».
Ibn Ezra on Exodus 19:21
והנה טעם אנכי בא אליך, תשובה על דברי משה שהגיד לו כן:
El sentido de **He aquí que Yo vengo hacia ti** es que constituye la respuesta a lo que Moshé le había comunicado.
Ibn Ezra on Exodus 19:22
וטעם בעב הענן. ברדת השם על ההר:
**En una nube espesa.** Cuando Hashem descendiera sobre el monte.
Ibn Ezra on Exodus 19:23
ובדברי עמך. עשרת הדברים אז יאמינו כי נכון הוא שידבר השם עם אדם וחי:
**Cuando hable contigo.** Se refiere a los Diez Mandamientos. Entonces creerían que verdaderamente es posible que Hashem hable con una persona y esta permanezca viva.
Ibn Ezra on Exodus 19:24
וטעם וגם בך יאמינו. שאתה נביא, ויוסר הספק ממחשבותם והנה כתוב מפורש, היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי (דבר' ה כא), ועוד כתוב שם כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש כמונו ויחי (שם שם כג), ושם כתוב קרב אתה ושמע (שם שם כד) וזהו וגם בך יאמינו לעולם:
**Y también en ti creerán para siempre.** Creerán que eres profeta, y la duda desaparecerá de sus pensamientos.
Está escrito expresamente: «Hoy hemos visto que Dios puede hablar con el ser humano y este permanece vivo». También está escrito: «¿Quién, de entre toda carne, oyó la voz del Dios viviente hablando desde en medio del fuego, como nosotros, y permaneció vivo?». Después está escrito: «Acércate tú y escucha». Este es el significado de «también en ti creerán para siempre».
Ibn Ezra on Exodus 19:25
ויאמר, וקדשתם היום ומחר. הנה הרחיב להם זמן להתקדש שאר זה היום ומחר:
**Santifícalos hoy y mañana.** Les concedió un plazo amplio para santificarse: el resto de aquel día y el día siguiente.
Ibn Ezra on Exodus 19:26
וטעם וקדשתם. שירחצו במים, ויורו על זה וכבסו שמלותם כדרך ואם לא יכבס ובשרו לא ירחץ (ויקרא יז טז) ע"כ אמר משה אל תגשו אל אשה מעתה, שיהיו קדושים ולא טמאים, ומי שנגש אל אשה יתקדש, כדרך, והיא מתקדשת מטומאתה (ש"ב יא ד):
**Santifícalos.** Significa que se lavaran con agua. Esto lo demuestra: «Lavarán sus vestiduras», de manera semejante a «si no lava sus vestiduras ni baña su cuerpo».
Por eso Moshé les dijo: «No os acerquéis a una mujer» desde aquel momento, para que permanecieran santos y no impuros. Quien se acerca a una mujer debe purificarse, como en: «Ella se había purificado de su impureza».
Ibn Ezra on Exodus 19:27
והיו נכונים. אולי לא יישן אדם בהם בלילה שישמעו קול ה' בבקר כדרך כהן גדול ביום הכפורים:
**Y que estén preparados.** Quizá significaba que nadie debía dormir durante aquellas noches, para que oyeran la voz de Hashem por la mañana, de manera semejante al Kohén Gadol en Yom Kipur.
Ibn Ezra on Exodus 19:28
והגבלת. שים גבול בהר, ע"כ כמוהו, הגבל את ההר וקדשתו (למטה פ' כג) לשום גבול בהר והארכתי כל כך בעבור שאמר המשוגע שהפך בספרו דברי אלהים חיים, אמר כי רצה משה לומר הגבל את העם, ויצא מפיו ההר במקום העם:
**Y establecerás límites.** Coloca un límite alrededor del monte. Por ello la expresión semejante «Delimita el monte y santifícalo» significa colocar un límite alrededor del monte.
Me he extendido tanto porque cierto insensato, que alteró en su libro las palabras del Dios viviente, afirmó que Moshé quiso decir «delimita al pueblo», pero de su boca salió «el monte» en lugar de «el pueblo».
Ibn Ezra on Exodus 19:29
כל הנוגע בהר. בגופו:
**Todo el que toque el monte.** Con su cuerpo.
Ibn Ezra on Exodus 19:30
לא תגע בו. מלת "בו" שבה אל האדם הנוגע בהר והטעם לא יכנס אדם אחריו לתפשו רק יסקלוהו הרואים ממקום מעמדם מיד, ואם רחוק יורוהו בחצים:
**No lo tocará una mano.** La palabra «lo» se refiere a la persona que hubiera tocado el monte. Significa que nadie debía entrar tras ella para capturarla. Quienes la vieran debían apedrearla inmediatamente desde el lugar donde se encontraban; si estaba lejos, debían dispararle flechas.
Ibn Ezra on Exodus 19:31
ומלת יירה. משונה מרעותה כי משפט בעלי היו"ד להתחלף בוי"ו בעתיד בנין נפעל כמו ולא יִוָדַע השבע (ברא' מא לא) יסרתני וָאִוָסֵר (ירמי' לא יז) אולי עשו כך שלא תתערב עם גזרת למען תורא (תה' קל, ג) כי האלף והה"א נחים בסוף המלה, אין הפרש ביניהם במבטא:
La palabra **será asaeteado** posee una forma diferente de otras de su clase. La regla de los verbos cuya primera letra es yod es que esta se transforma en vav en el futuro de la conjugación pasiva, como «no será reconocida la abundancia» y «me castigaste y fui corregido».
Quizá adoptaron esta forma para que no se confundiera con la raíz de «para que seas temido», pues la álef y la he son letras mudas al final de una palabra y no existe diferencia entre ellas en la pronunciación.
Ibn Ezra on Exodus 19:32
אם בהמה אם איש לא יחיה. ולא העוף, כי לא יוכלו לקחתו כי יעוף מיד:
**Sea animal o sea hombre, no vivirá.** No menciona las aves, porque no podrían atraparlas, pues volarían inmediatamente.
Ibn Ezra on Exodus 19:33
במשוך היובל. פי' כבש, ונקרא היובל כן, בעבור והעברת שופר תרועה (ויקרא כה, ט) כי שופר הוא מקרני הכבש, וכן כתוב במשוך בקרן היובל בשמעכם את קול השופר (יהושע ו ה) והתימה על האומרים, כי על קול השופר הולך וחזק מאד, משה ידבר במשוך היובל, כי קול השופר הוא פלא גדול, אין במעמד הר סיני גדול ממנו כי קולות וברקים וענן כבד גם הם נראים בעולם, וקול שופר לא נשמע עד יום עשרת הדברים והנה לא היה מקרן כבש:
**Cuando se prolongue el sonido del yovel.** *Yovel* significa carnero. Se llama así debido a «harás pasar el shofar de aclamación», pues el shofar se fabrica con el cuerno del carnero. Así está escrito: «Cuando se prolongue el cuerno del yovel, cuando oigáis el sonido del shofar».
Resulta sorprendente que algunos afirmen que «Moshé hablaba» se refiere al momento en que «el sonido del shofar se hacía cada vez más fuerte». El sonido del shofar fue un prodigio extraordinario; no hubo en la revelación del Sinaí ningún fenómeno mayor que este. Los truenos, los relámpagos y la nube espesa también pueden verse en el mundo, pero un sonido de shofar semejante no se había oído hasta el día de los Diez Mandamientos. Evidentemente, no procedía del cuerno de un carnero.
Ibn Ezra on Exodus 19:34
אמר הגאון כאשר יתקע משה בשופר אז נתן להם רשות לעלות וזה היה אחר רדת משה ביום הכפורים וצוה לעשות המשכן:
El Gaón dijo que, cuando Moshé tocara el shofar, se les concedería permiso para subir. Esto sucedió después de que Moshé descendiera en Yom Kipur y se ordenara construir el Mishkán.
Ibn Ezra on Exodus 19:35
המה יעלו בהר. אמר ר' שמואל בן חפני, כי טעם המה, אהרן ובניו ושבעים זקנים, שכתוב עליהם "ואל משה אמר עלה את ה' אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל" (כד א) ולשאר ישראל לא נתן רשות לעלות אל הר סיני, על כן אמר המה ולא אחרים ודבריו טובים בעיני כי הכבוד היה תמיד על ההר עד שנעשה המשכן דכתיב, וכבוד ה' מלא את המשכן (מ לד) אז דבר עם משה באהל מועד אולי אז תקע משה בשופר, ונתן לו רשות לעלות בהסתלק הכבוד:
**Ellos subirán al monte.** Rabí Shemuel ben Jofní dijo que «ellos» se refiere a Aharón, sus hijos y los setenta ancianos, acerca de quienes está escrito: «A Moshé dijo: Sube hacia Hashem, tú, Aharón, Nadav, Avihú y setenta de los ancianos de Israel».
Al resto de Israel no se le concedió permiso para subir al monte Sinaí. Por ello dice «ellos», y no otros. Sus palabras son correctas en mi opinión, porque la gloria permaneció continuamente sobre el monte hasta que fue construido el Mishkán. Está escrito: «La gloria de Hashem llenó el Mishkán». Entonces Hashem habló con Moshé desde la Tienda de Reunión.
Quizá fue entonces cuando Moshé tocó el shofar y recibió permiso para subir, después de haberse retirado la gloria.
Ibn Ezra on Exodus 19:36
וירד, ויקדש. כאשר פירשתי:
**Descendió Moshé y santificó al pueblo.** Conforme a lo que ya expliqué.
Ibn Ezra on Exodus 19:37
היו נכונים לשלשת ימים. טעמו ליום השלישי ולפי הפשט לא הוסיף יום אחד מדעתו והנה אתן לך שני עדים נאמנים ושניהם בספר הזה הנה כתוב, ויאסוף אותם אל משמר שלשת ימים (ברא' מב יז), ושם כתוב ויאמר אליהם יוסף ביום השלישי (שם שם יח) וכתיב ובעוד שלשת ימים ישא פרעה (שם מ יט) ושם כתוב ויהי ביום השלישי יום הלדת (שם שם כ), וכן היו נכונים לשלשת ימים:
**Estad preparados para tres días.** Significa: para el tercer día. Según el sentido sencillo, Moshé no añadió un día por iniciativa propia.
Te daré dos pruebas fieles, ambas en este libro. Está escrito: «Los puso bajo custodia durante tres días», y después: «Yosef les dijo al tercer día». También está escrito: «Dentro de tres días el faraón levantará tu cabeza», y después: «Al tercer día, día del cumpleaños del faraón». De la misma manera debe entenderse: «Estad preparados para tres días».
Ibn Ezra on Exodus 19:38
וענן כבד על ההר. לבדו היה וככה הקולות והברקים:
**Una nube espesa sobre el monte.** La nube estaba únicamente sobre el monte, y lo mismo los truenos y los relámpagos.
Ibn Ezra on Exodus 19:39
וטעם חזק מאד. יותר מכל קול השופר ששמעו:
**Muy fuerte.** Más fuerte que cualquier sonido de shofar que hubieran oído anteriormente.
Ibn Ezra on Exodus 19:40
ויחרד כל העם אשר במחנה. בעבור קול השופר:
**Todo el pueblo que estaba en el campamento tembló.** A causa del sonido del shofar.
Ibn Ezra on Exodus 19:41
ויוצא משה. טעם ויוצא מאהליהם לקראת האלהים שקבלו להיות השם היורד על הר סיני להם לאלהים:
**Moshé hizo salir al pueblo.** Los hizo salir de sus tiendas al encuentro de Dios, pues habían aceptado que Aquel que descendía sobre el monte Sinaí fuera su Dios.
Ibn Ezra on Exodus 19:42
ויתיצבו בתחתית ההר. מחוץ לגבול שהגבילם משה, והנה היו במעמד הר סיני כדרך שהציב משה בניהם בשנת הארבעים בכרתו ברית עמהם כי בתחלה היו הבכורים הנגשים אל ה' ואחריהם ראשי שבטים הם הנשיאים, ואחריהם הזקנים ואחריהם השוטרים, ואחריהם כל איש ישראל, ואחריהם הטף ואחריהם הנשים, ואחריהם הגרים, ומשה ואהרן עברו הגבול והיו בהר קרובים אל הכהנים אעפ"י שלא דבר הכתוב זה מפורש כי הכתוב אחז דרך קצרה כי ידענו כי הם לא מרו פי השם, כי הנה כתוב, לך רד ועלית אתה ואהרן עמך (למטה פ' כד) ואמר משה, אנכי עומד בין ה' וביניכם (דבר' ה ה):
**Se situaron al pie del monte.** Fuera del límite que Moshé había establecido.
En la revelación del monte Sinaí fueron colocados en un orden semejante al que Moshé dio a sus hijos en el año cuarenta, cuando estableció con ellos el pacto. Primero estaban los primogénitos, que se acercaban a Hashem; después los jefes de las tribus, es decir, los príncipes; después los ancianos; después los oficiales; después todos los hombres de Israel; después los niños; después las mujeres; y después los extranjeros.
Moshé y Aharón cruzaron el límite y permanecieron sobre el monte, cerca de los sacerdotes. Aunque la Escritura no lo dice explícitamente, empleó una expresión abreviada. Sabemos que no desobedecieron la palabra de Hashem, pues está escrito: «Ve, desciende, y después subirás tú y Aharón contigo». También dijo Moshé: «Yo estaba entre Hashem y vosotros».
Ibn Ezra on Exodus 19:43
והר סיני עשן כלו. שי"ן עָשַן בפתח גדול כי הוא פועל עבר, ואל תתמה בעבור מלת עשן שאמר כְעֶשֶן הכבשן והנה הזכיר ויעל עֲשָנו שהוא על משקל שְלָלוֹ זְהָבו כי שמות משקלי השמות משתנים, ואמר שְגַר אלפיך (דבר' ז יג) וכל פטר שֶגֶר בהמה (למעלה יג יב) ואמר ואת הַבֹשֶׂם ואת השמן (למטה לה כח) וקנמן בֶשֶם (למטה ל כג) ועוד אמר אריתי מורי עם בְשָמִי (ש"ה ה א), ואלו היה מגזרת בֹשֶׂם היה ראוי להיות בקמץ חטף תחת הבי"ת בָשְׂמִי, כמו מקֹדֶש קָדְשִי, ואלו היה מגזרת וקנמן בֶשֶם היה ראוי להיות בפתח הבי"ת כמו מִשֶמֶן שַׁמְנִי וְשַׁמְנִי וקטרתי (יחז' טז יח) או בחירק כמו מְצֶדֶק צִדְקִי, והנה עם בְשָמִי בלא תוספת יו"ד הוא בָשָׁם בשני קמצין כמו שָׁלָל זָהב:
**Todo el monte Sinaí humeaba.** La shin de *ashán*, «humeó», lleva una vocal abierta porque es un verbo en pasado.
No te sorprendas de que después diga «como el humo del horno» y mencione «su humo ascendía». Esta última forma posee un patrón semejante a «su botín, su oro», porque los patrones nominales pueden variar.
Así encontramos «las crías de tus reses» y «todo primogénito de cría animal»; también «las especias y el aceite» y «canela aromática»; y además: «He recogido mi mirra con mi especia».
Si esta última palabra procediera de la forma *bósem*, debería llevar una vocal reducida bajo la bet, como «de la santidad, Mi santidad». Si procediera de la forma *bésem*, debería llevar una vocal abierta bajo la bet, como «del aceite, Mi aceite», o una vocal i, como «de la justicia, mi justicia». Por tanto, «con mi especia», sin una yod adicional, procede de *basham*, con dos vocales largas, de manera semejante a «botín de oro».
Ibn Ezra on Exodus 19:44
ויחרד כל ההר מאד. הפך המנהג, כי ההרים לא ימושו רק על דרך משל אמר, וירגזו ההרים (ישעי' ה כה):
**Todo el monte tembló intensamente.** Esto es contrario al comportamiento habitual, pues los montes no se desplazan. De modo figurado está escrito: «Los montes temblaron».
Ibn Ezra on Exodus 19:45
ויהי קול השופר. מנהג כי קול השופר שבתחילה יהיה יותר חזק, וזה היה להפך, אולי עשה כן השם שלא היה חזק בתחלה שלא יצא לבם מהפחד:
**El sonido del shofar.** Normalmente, el sonido de un shofar es más fuerte al principio. Aquí sucedió lo contrario. Quizá Hashem hizo que no fuera tan fuerte al comienzo para que sus corazones no desfallecieran de miedo.
Ibn Ezra on Exodus 19:46
משה ידבר. לדעת הגאון, כי השם פעם מעביר קול השופר אז היה משה מדבר בקול גדול והשם יעננו בקול כדרך וישמע את הקול מדבר אליו (במד' ז פט) ועל זה כתוב, בעבור ישמע העם בדברי עמך וכבר אמרתי לך כי לפי דעתי בדברי עמך על עשרת הדברים ידבר:
**Moshé hablaba.** Según el Gaón, Hashem interrumpía de vez en cuando el sonido del shofar. Entonces Moshé hablaba en voz alta y Hashem le respondía mediante una voz, como en: «Oyó la voz que le hablaba». A esto se refiere: «Para que el pueblo oiga cuando Yo hable contigo».
Ya te dije que, según mi opinión, «cuando hable contigo» se refiere a los Diez Mandamientos.
Ibn Ezra on Exodus 19:47
וטעם משה ידבר דבק אל קול השופר כי נשמת משה היתה דביקה בשם, כי משה היה מדבר בתחתית ההר עם השם לשאול לו והכתוב לא גילה מה היה שואל, והשם עונהו בקול שהיה משה שומעו, ולא היה קול השופר אעפ"י שהיה חזק, מונע אותו לשמוע הקול ובעבור זה כתוב אחריו, ויקרא ה' למשה בקריאת קול לעלות אל ראש ההר ששם ירד כבוד ה':
**Moshé hablaba** está conectado con el sonido del shofar. El alma de Moshé estaba apegada a Hashem. Moshé hablaba desde la parte inferior del monte con Hashem para preguntarle algo, aunque la Escritura no reveló qué preguntaba.
Hashem le respondía con una voz que Moshé podía oír. Aunque el sonido del shofar era muy fuerte, no le impedía escuchar la voz. Por esto está escrito después: «Hashem llamó a Moshé», mediante una voz audible, para que subiera a la cima del monte, donde había descendido la gloria de Hashem.
Ibn Ezra on Exodus 19:48
וירד ה'. עתה אומר כלל שישען לבך עליו עד שאגיע בע"ה בפרשת כי תשא, כי שם אבאר לך דברים עמוקים באר היטיב, דע כי נשמת האדם עליונה ונכבדת והיא מהעולם האמצעי, והגוף מהעולם השפל, ואין מדבר בעולם השפל רק אדם לבדו, גם שומע הוא האדם שהמדבר אליו הוא רוצה להבינו מה שיש בלבו, ולא יוכל המשכיל לחדש לשון רק הידוע הנמצא, וכל הלשונות בנויות על מתכונת דמות אדם שהוא מורכב מהנשמה שאינה גוף, ומגוף שהוא מורכב מד' שרשים, והנה כאשר ידבר האדם לאדם בדברי אדם בלשון שהוא יודע יבין דבריו, ודמותם במתכונתם, ואם ירצה לדבר על שפלים מבני אדם יצטרך להגביה מעלתם ולשומם כדמות בני אדם עד שיבין השומע, ע"כ שמו ראש לארץ, וראש לעפרות תבל (משלי ח כו), ופה ותפתח הארץ את פיה (במד' טז לב), גם ירך, מירכתי ארץ (ירמי' ו כב), ואמר יד הירדן (במד' יג כט), בלב ים (למעלה טו ח), ורבים ככה, והנה הכל בדברי משל, כי אין לים לב, ועוד כי ישימו אבר מן הגוף כדמות כל הגוף, ואמר מות וחיים ביד לשון (משלי יח כא) ורבים ככה, וכאשר יבקש האדם לדבר על נכבדים ממנו שהם מהעולם העליון, מוריד מעלתם עד שידמה לאדם, כאילו הם דמות אדם, כדי שיבין השומע, אמר והאיש גבריאל (דניאל ט כא) וזרעותיו ומרגלתיו, וקול דבריו כקול המון (שם י ו) והדרך הזאת תפשו בעליון העליונים, אמר, וכובע ישועה בראשו (ישעי' נט יז) כי פי ה' דבר (שם א כ) עיני ה' אל צדיקים, ואזניו אל שועתם, פני ה' בעושי רע (תה' לד טז יז), ותחת רגליו (למטה כד י) ועל זה הדרך, וירד ה', ויעל אלהים (ברא' יז כב) כי הכל מלא כבודו, ובפ' כי תשא אתן לך משל שתוכל להבין טעם הירידה והעלייה:
**Hashem descendió.** Ahora expondré un principio general en el cual debes apoyar tu entendimiento hasta que, con la ayuda de Hashem, lleguemos a la sección *Ki Tisá*, donde te explicaré claramente asuntos profundos.
Debes saber que el alma humana es elevada y honorable, y procede del mundo intermedio, mientras que el cuerpo pertenece al mundo inferior. En el mundo inferior únicamente el ser humano posee habla. El ser humano también escucha, pues quien le habla desea hacerle comprender lo que guarda en su corazón.
Una persona inteligente no puede inventar un lenguaje completamente nuevo, sino que utiliza el lenguaje ya conocido y existente. Todas las lenguas están estructuradas conforme a la forma del ser humano, compuesto por un alma incorpórea y por un cuerpo formado por los cuatro elementos.
Cuando una persona habla con otra acerca de asuntos humanos en una lengua que esta conoce, comprende sus palabras y las imágenes que expresan.
Si desea hablar acerca de seres inferiores al hombre, debe elevar figuradamente su condición y representarlos como seres humanos para que el oyente pueda comprender. Por eso se atribuye una «cabeza» a la tierra: «la cabeza del polvo del mundo»; una «boca»: «la tierra abrió su boca»; una «cadera»: «los confines de la tierra»; una «mano»: «la región del Yardén»; y un «corazón»: «el corazón del mar». Hay muchos ejemplos semejantes.
Todo ello es lenguaje figurado, pues el mar no tiene corazón. También se utiliza un miembro del cuerpo para representar al cuerpo entero, como: «La muerte y la vida están en poder de la lengua», y muchos casos semejantes.
Cuando el ser humano desea hablar acerca de seres superiores a él, pertenecientes al mundo superior, rebaja figuradamente su condición hasta representarlos con forma humana, para que el oyente pueda comprender. Así está escrito: «El hombre Gavriel»; se mencionan sus brazos y sus pies; y «el sonido de sus palabras era como el sonido de una multitud».
Esta misma forma de expresión fue aplicada al Altísimo de los altísimos: «El casco de la salvación estaba sobre Su cabeza», «la boca de Hashem habló», «los ojos de Hashem están dirigidos hacia los justos y Sus oídos hacia su clamor», «el rostro de Hashem está contra quienes hacen el mal» y «debajo de Sus pies».
De esta misma manera deben entenderse «Hashem descendió» y «Dios ascendió», pues toda la creación está llena de Su gloria. En la sección *Ki Tisá* te presentaré una comparación mediante la cual podrás comprender el significado del descenso y de la ascensión.
Ibn Ezra on Exodus 19:49
וטעם ויקרא. שקראו השם כדי שיראו ישראל גודל מעלת משה שהגיע לראש ההר ששם הכבוד ודבריו ישמעו מתוך האש שיש שם:
**Y llamó.** Hashem llamó a Moshé para que Israel viera la grandeza de su nivel: alcanzó la cima del monte, donde se encontraba la gloria, y escuchó Sus palabras desde en medio del fuego.
Ibn Ezra on Exodus 19:50
רד העד בעם פן יהרסו. כל אחד מקום מעמדו, והם חושבים כי לכבודי יעשו כן מרוב תאותם לראות כבודי ע"כ אמר משה "לראות":
**Desciende, advierte al pueblo, no sea que irrumpan.** Que ninguno abandone el lugar que le correspondía. Ellos podrían pensar que lo hacían en honor de Hashem, debido a su gran deseo de contemplar Su gloria. Por eso Moshé dijo: «para ver».
Ibn Ezra on Exodus 19:51
ומלת בעם. מושכת אחרת וכן הוא ונפל ממנו עם רב:
La palabra **en el pueblo** se extiende también a la expresión siguiente. El sentido es: «y caerá de entre ellos un gran número».
Ibn Ezra on Exodus 19:52
וגם. הם הבכורים, אעפ"י שהם קדושים, ככתוב קדש לי כל בכור (למעלה יג ב) יוסיפו להתקדש עוד במחשבתם:
**También los sacerdotes.** Se refiere a los primogénitos. Aunque ya eran santos, como está escrito: «Conságrame todo primogénito», debían santificarse todavía más en sus pensamientos.
Ibn Ezra on Exodus 19:53
וטעם הנגשים אל ה'. שהם בתחלת הגבול או טעמו שהם הקריבו עולות על המזבח שבנה משה בחלישת עמלק, גם הם יקריבו במזבח הברית, שבנה ותקן משה בתחתית ההר ששם עמדו כל ישראל לשמוע קול השם:
**Los que se acercan a Hashem.** Son quienes se encontraban al comienzo del límite.
También puede significar que ellos habían ofrecido ofrendas de ascensión sobre el altar que Moshé edificó después de la debilidad de Amalek. Ellos también ofrecerían sacrificios sobre el altar del pacto, que Moshé edificó y preparó al pie del monte, donde todo Israel permaneció para escuchar la voz de Hashem.
Ibn Ezra on Exodus 19:54
ויאמר לא יוכל העם לעלות. אמר הגאון כי שנים רבות חשב בזה הפסוק ולא ידע טעמו עד שראה בספר מוסרי מלכי פרס שאין רשות לשליח לומר למלך עשיתי שליחותך עד שיצונו לעשות דבר אחר אז יאמר לו, ולפי דעתי בעבור שאמר לו השם "פן יהרסו אל ה' לראות" לא ידע משה אם צריך להזהירם שלא יראו, כי כבר הזהירם על הגבול שלא יעברו אז אמר לו השם לך רד כאשר צויתיך שתעיד בהם, כי היו צריכין ישראל שיעיד בהם שנית:
**No puede el pueblo subir.** El Gaón dijo que durante muchos años reflexionó acerca de este versículo sin comprender su sentido, hasta que vio en un libro de normas de los reyes de Persia que un emisario no tiene permiso para decir al rey: «He cumplido tu misión», hasta que el rey le ordena realizar otra tarea; entonces puede informarle acerca de la primera.
En mi opinión, como Hashem le dijo: «No sea que irrumpan hacia Hashem para mirar», Moshé no sabía si debía advertirles específicamente que no miraran, pues ya les había advertido acerca del límite y de no atravesarlo.
Hashem le respondió: «Ve, desciende», tal como te ordené, para advertirles. Israel necesitaba recibir una segunda advertencia.
Ibn Ezra on Exodus 19:55
ויאמר, ועלית אתה ואהרן עמך. למעלה מעט מהגבול שלא ירחק מישראל כי עתידים הם לומר לך ככלות השם לדבר עשרת הדברים דבר אתה עמנו ונשמעה (למטה כ טז), והנני משיב לו על שאלתו כי לא אמר לו שיזהירם שלא יראו אותו אך שלא יעברו הגבול, כי הם צריכים שיזהירם הוא בשעת מעשה שישמעו ושישמרו נפשם:
**Subirás tú y Aharón contigo.** Subirían un poco más allá del límite, pero sin alejarse demasiado de Israel, pues al terminar Hashem de pronunciar los Diez Mandamientos, el pueblo estaba destinado a decir a Moshé: «Habla tú con nosotros y escucharemos».
Con esto respondo a su pregunta: Hashem no le ordenó advertirles que no lo miraran, sino que no atravesaran el límite. Era necesario que Moshé los advirtiera nuevamente en el momento mismo del acontecimiento, para que escucharan y protegieran sus vidas.
Ibn Ezra on Exodus 19:56
וירד משה אל העם ויאמר אליהם. ובהשלימו לומר להם, ועלה הוא ואהרן לפנים מהגבול אל ההר, מיד דבר השם:
**Moshé descendió hacia el pueblo y les dijo.** Cuando terminó de hablarles, él y Aharón subieron al monte, más allá del límite. Inmediatamente, Hashem comenzó a hablar.
