ויאמר, פָּרְקו. על משקל בָּרְכו מהבנין הכבד הדגוש מנהג מצרים היה לשום נזמים באזניהם, וככה כתוב במדינים, כי ישמעאלים הם (שופ' ח כד):
**Y dijo: Quitad.** Sigue el mismo patrón que «bendecid», en la conjugación intensiva. Era costumbre de los egipcios llevar pendientes en las orejas. Lo mismo está escrito respecto de los midianitas, pues eran yishmaelitas.
ויתפרקו, אשר באזניהם. באזני הבנים והבנות והנשים הנזכרים למעלה:
**Se quitaron los que estaban en sus orejas.** En las orejas de los hijos, las hijas y las mujeres mencionados anteriormente.
ויקח מידם, ויצר. מגזרת צורה כמו ויצר את שני העמודים (מ"א ז טו):
**Los tomó de sus manos y le dio forma.** Deriva de *tzurá*, «forma», como: «Formó las dos columnas».
ומלת בחרט כמו דמות וכן בחרט אנוש (ישעי' ח א) בדמות אנוש ואין טעם להיותו מגזרת החריטים (שם ג כב):
La palabra **con un buril** significa con una forma o diseño. Así también: «con buril humano», es decir, con forma humana. No tiene sentido derivarla de «bolsas».
מסכה. התוך כמו הפסל נסך חרש (שם מ יט):
**De fundición.** Derretido, como: «El artesano funde la imagen».
וירא אהרן. בלב כמו וראיתי אני (קהלת ב יג) בלבי, וירא יעקב כי יש שבר (ברא' מב א):
**Aharón vio.** En su corazón, como: «Yo vi», es decir, comprendí en mi corazón, y «Yaakov vio que había alimento».
וישכימו ממחרת. היום שנבנה המזבח:
**Madrugaron al día siguiente.** El día posterior a la construcción del altar.
ויאמר, טעם קשה ערף. שלא ישמע מה שצוה משל לאדם הולך לדרכו במרוצה ולא ישיב עורף לקורא אליו וזה המשל בעבור שהיו ישראל בארץ מצרים עובדי ע"ג והשם שלח להם נביאים לאמר איש גלולי מצרים השליכו, כי כן כתוב, ומשה ספר זה המעשה לבנים לפני מותו, והוא שומר הטעמים לא המלות, כתוב לך רד כי שחת עמך (פ' ז) וכתיב קום רד (דבר' ט יב), ושם כתוב וישתחוו לו ויאמרו אלה אלהיך, וכתיב ועתה הניחה לי (פ' יוד) ותחתיו הרף ממני (דבר' ט יד), וכתוב ויחר אפי בהם ואכלם (פ' יוד) ותחת זה ואשמידם ואמחה את שמם (דבר' ט יד) וכתיב ואעשה אותך לגוי גדול (פ' יוד) ועצום ממנו והטעמים שוים:
**Y dijo.** El sentido de «dura cerviz» es que no escucha lo que se le ordena. Es semejante a un hombre que corre por su camino y no vuelve la nuca hacia quien lo llama. La comparación se debe a que Israel, en la tierra de Egipto, servía a la idolatría. El Eterno les envió profetas diciendo: «Cada uno arroje los ídolos de Egipto», como está escrito. Moshé relató este acontecimiento a los hijos de Israel antes de morir. Conservó los significados, no necesariamente las mismas palabras. Aquí está escrito: «Ve, desciende, porque tu pueblo se ha corrompido», y allí: «Levántate, desciende». Aquí está escrito: «Se inclinaron ante él y dijeron: Estos son tus dioses», y allí lo mismo. Aquí: «Ahora déjame», y allí: «Apártate de Mí». Aquí: «Se encenderá Mi ira contra ellos y los consumiré», y allí: «Los destruiré y borraré su nombre». Aquí: «Haré de ti una gran nación», y allí añade: «más poderosa que ellos». Los significados son iguales.
והנה רמז לו אם לא בעבור כבוד משה היה משמיד אותם, על כן הוצרך להתפלל:
Le insinuó que, si no fuera por el honor de Moshé, los habría destruido. Por eso necesitó orar.
ויחל משה. זאת הגזרה לא מצאנוה מזה הטעם כי אם על פנים כמו יחלו פני נדיב (משלי יט ו) ולפי דעתי כמו ופניה לא היו לה עוד (ש"א א יח) וכלם ככה על כן אסור לומר חליתיך, או אחלך, כי יבא מגזרת אשר חלה ד' בה (דבר' כט ל) י"א כי זאת התפלה היא הנזכרת בפרשת והיה עקב וזו התפלה היתה ראויה להכתב אחר שוב משה אל ההר על כן וינחם ד' אחר שהתפלל והתנפל מ' יום ואם נחם על הרעה בראשונה מה טעם לומר אולי אכפרה בעד חטאתכם (פ' ל) כי ירד ושרף העגל והרג עובדיו אז שב להתפלל לשם בעד ישראל ובעד אהרן שהיה הסבה ואחרים אמרו, כי תפלת "אל תשחת עמך" (דבר' ט כו) איננה זאת הנזכרת במקום הזה ולפי דעתי כי טעמי התפלה שוים כאשר אפרש, כי איך יחלה פני השם לפני שרוף העגל, וישק את בנ"י, ויהרוג עובדיו, רק השם רמז לו שיתפלל אחר רדתו ויסיר העגל על כן כתוב אולי אכפרה בעד חטאתכם (פ' ל) אחר שהסיר החטאת, כאשר כתוב ואת חטאתכם אשר עשיתם את העגל (דבר' ט כא) והנה בעבור שהשם אמר לו ועתה הניחה לי, הזכיר התפלה שהתפלל בהתנפלו לפני השם, וזאת הפרשה היתה ראויה להכתב אחר וישב משה אל ה' (פ' לא) ואין מוקדם ומאוחר בתורה רק רצה לדבק דבר מי אשר חטא לי (פ' לג) עם ועתה לך נחה את העם (פ' לד), וכתיב ויגוף ד' את העם (פ' לה):
**Moshé suplicó.** No encontramos esta raíz con este significado salvo en relación con el rostro, como: «Muchos buscan el favor de un noble». Según mi opinión, es semejante a: «Su rostro ya no estaba triste». Todos los casos son así. Por eso no debe decirse *jalitija* ni *ajaléja*, pues esas formas derivarían de «la enfermedad que el Eterno puso sobre ella». Algunos dicen que esta oración es la mencionada en la sección Vehayá Ékev. Sin embargo, aquella oración habría debido ser escrita después de que Moshé regresara al monte. Por eso «el Eterno desistió» habría sucedido después de que Moshé oró y se postró durante cuarenta días. Si el Eterno ya había desistido del mal desde el principio, ¿por qué dijo después: «Quizá pueda expiar vuestro pecado»? Moshé descendió, quemó el becerro y mató a sus adoradores. Después regresó a orar al Eterno por Israel y por Aharón, que había sido la causa. Otros dicen que la oración «No destruyas a Tu pueblo» no es la misma que la mencionada aquí. Según mi opinión, los contenidos de las oraciones son iguales, como explicaré. ¿Cómo habría suplicado ante el Eterno mientras el becerro todavía estaba entre ellos, antes de quemarlo, darlo de beber a los hijos de Israel y matar a sus adoradores? El Eterno solamente le insinuó que debía orar después de descender y retirar el becerro. Por eso está escrito: «Quizá pueda expiar vuestro pecado», después de eliminar el pecado, como está escrito: «Vuestro pecado que hicisteis, el becerro». Como el Eterno le dijo: «Ahora déjame», la Escritura menciona aquí la oración que hizo al postrarse delante del Eterno. Esta sección habría debido escribirse después de «Moshé regresó al Eterno». No existe necesariamente orden cronológico en la Torá. La Escritura quiso unir «Quien haya pecado contra Mí» con «Ahora ve y conduce al pueblo», y después está escrito: «El Eterno golpeó al pueblo».
ויחל. הנה כתוב ואתנפל לפני ד' את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה וגו' כי אמר ד' להשמיד אתכם (דבר' ט כה), וזהו הרף ממני ואשמידם (שם שם יד) כי אין הדעת סובלת שיתפלל משה בעד ישראל וע"ג ביניהם עד שהסיר אותה:
**Suplicó.** Está escrito: «Me postré delante del Eterno durante aquellos cuarenta días y cuarenta noches, porque el Eterno había dicho que os destruiría». Esto corresponde a «Apártate de Mí y los destruiré». La razón no admite que Moshé orara por Israel mientras la idolatría estuviera entre ellos, antes de retirarla.
והנה למה ד' יחרה אפך בעמך. כמו אל תשחת עמך ונחלתך (דבר' ט כו) אשר הוצאת בכחך הגדול ובזרועך הנטויה (שם שם כט) וזה אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה וכתיב זכור לעבדיך לאברהם ליצחק וליעקב (שם שם כז) וזהו זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת (למטה פ' יג) והטעם שתזכור להם שבועתך, ולא פי' זה בפ' זכור לעבדיך כי אינו כמו זכור עדתך קנית קדם (תה' עד, ב) בעבור הלמ"ד והנה פן יאמרו הארץ אשר הוצאתנו משם (דבר' ט) זהו כמו למה יאמרו מצרים לאמר (פ' יב):
**¿Por qué, Eterno, se encenderá Tu ira contra Tu pueblo?** Es semejante a: «No destruyas a Tu pueblo y Tu heredad, que sacaste con Tu gran poder y Tu brazo extendido». Esto corresponde a «que sacaste de la tierra de Egipto con gran poder y mano fuerte». También está escrito: «Recuerda a Tus siervos Avraham, Yitzjak y Yaakov». Esto corresponde a «Recuerda a Avraham, Yitzjak e Israel, Tus siervos, a quienes juraste». El sentido es que recuerdes Tu juramento en favor de ellos. No explicó esto en «Recuerda a Tus siervos», porque no es semejante a «Recuerda Tu congregación que adquiriste desde la antigüedad», debido a la lámed. «No sea que diga la tierra de donde nos sacaste» corresponde a «¿Por qué dirán los egipcios?».
וטעם ברעה הוציאם. כאשר רמזו קדמונינו ז"ל כי במזל רע יצאו ממצרים והנה יאמרו אין יכלת לשם לנצח כח המזל להציל הדבקים בו, ובראותו כי אין יכולת לו הרגם וזה יהיה חלול השם, והנה התנפל ארבעים יום, והשם אמר לו כי לא אעלה בקרבך (למטה לג ג) והנה לא ירשו הארץ, ואז אמר משה כל פרשת ראה אתה אומר אלי (שם שם יב) ואחר כן צוהו השם שירד ויפסול לוחות ויעלם בידו אל ההר אז ירד השם בענן וקרן עור פניו, וכתב השם הלוחות השניים, על כן כתוב, בעת ההיא אמר ד' אלי פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים וגו', ועשית לך ארון עץ (דבר' י א), והנה יעשו ישראל הארון והוא שעשה בצלאל:
El sentido de **los sacó para mal** es como insinuaron nuestros antiguos, de bendita memoria: que salieron de Egipto bajo un signo astral maligno. Los egipcios dirían que el Eterno no pudo vencer la fuerza del destino para salvar a quienes se adherían a Él, y que, al ver que no podía, los mató. Esto sería una profanación del Nombre. Moshé se postró durante cuarenta días. El Eterno le dijo: «No subiré en medio de ti». De ser así, no heredarían la tierra. Entonces Moshé pronunció toda la sección: «Mira, Tú me dices». Después, el Eterno le ordenó descender, labrar tablas y subirlas con él al monte. El Eterno descendió en la nube y la piel del rostro de Moshé resplandeció. El Eterno escribió las segundas tablas. Por eso está escrito: «En aquel tiempo el Eterno me dijo: Lábrate dos tablas de piedra como las primeras y hazte un arca de madera». Israel hizo el Arca, la que construyó Betzalel.
וינחם. חלילה להנחם השם רק דברה תורה כלשון בני אדם, כמו ויעל (ברא' לה יג) וירד (שם יא ה) ישמח ד' במעשיו (תה' קד לא) ויתעצב אל לבו (ברא' ו, ו) והנה שמואל אמר, וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם (ש"א טו כט), ושם כתוב נחמתי, ויש מפרשים אותו לשון וועד ואין צורך:
**El Eterno desistió.** Lejos esté que el Eterno cambie de parecer. La Torá habla según el lenguaje de los seres humanos, como «subió», «descendió», «el Eterno se alegrará en Sus obras» y «se entristeció en Su corazón». Shemuel dijo: «La Eternidad de Israel no mentirá ni se arrepentirá», aunque allí también está escrito: «Me arrepiento». Algunos interpretan esta expresión como «consulta», pero no es necesario.
ויפן. הזכיר במקום הזה וההר בוער באש (דבר' ט טו), וטעם ויפן כאדם מסתכל מה יעשה, וראה כי חייב לרדת מהרה כדרך ויפן כה וכה (למעלה לב):
**Se volvió.** En otro lugar menciona: «El monte ardía en fuego». El sentido de «se volvió» es como una persona que observa qué debe hacer. Vio que debía descender rápidamente, como en «se volvió hacia uno y otro lado».
וטעם בידו. ברשותו, כמו ולקחת בידך עשרה אנשים כי תמהים אנחנו איך יוכל להוריד לוח אחד, ואף כי שנים ביד אחד:
El sentido de **en su mano** es bajo su dominio, como: «Tomarás contigo diez hombres». Nos sorprenderíamos de cómo podría bajar una sola tabla, y con mayor razón dos, en una sola mano.
ואחר שהכתוב מפורש שהיו כתובים משני עבריהם, אינם אלה שני האבנים מהאבנים הנזכרים בחשן כי מה שיכתוב מעבר אחד יראה בעבר האחר, ואין פי' כתובים נראים רק כתובים כי כאשר כתב מזה העבר, כן היה כתוב בעבר השני, והנה הלוח עב, ואין צריך מ"ם וסמ"ך שבלוחות שיעמדו בנס כי מחלוקת היא בפירוש מלת אשורית, אם מאושר באותיותיו או על שם שעלה עמהם מאשור ועוד אלו היו נראים יראו הפוכים, ואין ראוי לטעון עלי אם היו אלו האבנים יקרות, והתשובה כי היו יקרות מאוד בעבור מכתב אלהים שהוא חרות עליהם, כי היו צריכים להיות עבות, ואנה ימצא אבן יקרה מאד וארכה אמה ורחבה אמה וחצי ואמה קומתה, ועוד מאין יפסול משה שני לוחות אבנים יקרים כמדת הראשונים, והנה לא ידענו האיך היו כתובים עשרת הדברים בשתי הלוחות ולא יהפכם ע"כ כתוב מזה ומזה הם כתובים אחר שאמר כתובים משני עבריהם ולא נוכל לדעת אם הלוח נכתב כלו, או נשארו לו מארבע פאותיו שיורין כאשר נעשה אנחנו היום בספרים אלו אם היה המכתב עב או דק, ודבר שלא מצאנוהו בקבלה אין טעם לסברותינו:
Puesto que la Escritura explica que estaban escritas por ambos lados, estas dos piedras no eran las piedras mencionadas en el pectoral, porque lo escrito en un lado de aquellas piedras preciosas se vería desde el otro. «Escritas» no significa «visibles», sino realmente escritas: así como estaba escrito en este lado, también estaba escrito en el otro. La tabla era gruesa. No hacía falta que las letras mem y sámej de las tablas se sostuvieran milagrosamente. Existe una disputa acerca de la expresión «escritura ashurit»: si significa que sus letras son hermosas y rectas, o que Israel la trajo consigo desde Ashur. Además, si las letras fueran visibles desde el otro lado, se verían invertidas. No debe objetarse que las piedras eran preciosas. La respuesta es que eran sumamente preciosas por la escritura de Dios grabada sobre ellas. Necesitaban ser gruesas. ¿Dónde se encontraría una piedra preciosa de un codo de largo, un codo y medio de ancho y un codo de altura? Además, ¿de dónde habría sacado Moshé dos tablas de piedra preciosa de la misma medida que las primeras? No sabemos cómo estaban distribuidas las Diez Palabras sobre las dos tablas ni cómo podían leerse sin girarlas. Por eso está escrito: «De este lado y de aquel estaban escritas», después de haber dicho que estaban escritas por ambos lados. Tampoco podemos saber si toda la tabla estaba escrita o si quedaron márgenes en sus cuatro lados como hacemos hoy en los libros, ni si la escritura era gruesa o fina. Acerca de algo que no recibimos por tradición, nuestras especulaciones no tienen valor.
והלחת. קדמונינו אמרו כי נגזרו להיותם ככה כאשר פירשתי בראש ס' בראשית, ולפי דעתי כי פי' מעשה אלהים שהיו ככה כמדה הראויה נבראים, והזכיר זה בעבור שהשניים פסלם משה:
**Las tablas.** Nuestros antiguos dijeron que habían sido predeterminadas para ser así, como expliqué al comienzo del libro de Bereshit. Según mi opinión, «obra de Dios» significa que fueron creadas con la medida apropiada. Lo menciona porque las segundas fueron labradas por Moshé.
יש אומרים כי חרות כמו חרוש, ויש מהפכים אותו, חתר (יחז' ח ח) והנכון שאין חבר לו, אולי הוא כדמות פתוח:
Algunos dicen que **grabada** significa «arada». Otros invierten sus letras y la relacionan con «cava». Lo correcto es que no tiene paralelo. Quizá significa algo semejante a «tallada».
וישמע יהושע. שנשאר בתחתית ההר:
**Yehoshúa oyó.** Porque había permanecido al pie del monte.
ברעה. מגזרת תרועה כמו אשא דעי (איוב לו ג) שהוא מן ידע, ככה יאמר מן רעה ירע וכמוהו למה תריעי רֵעַ (מיכה ד ט):
**Grito.** Deriva de *teruá*, «clamor», como «elevaré mi conocimiento», que deriva de «conocer». De la misma forma, de *reá* se diría *yará*. Así: «¿Por qué gritas?».
ויאמר. אמר הגאון כי גם אלה דברי יהושע ולפי דעתי שהם דברי משה והעד הכתוב אחריו, ויהי כאשר קרב אל המחנה (פ' יט):
**Y dijo.** El Gaón afirmó que estas palabras también pertenecen a Yehoshúa. Según mi opinión, son palabras de Moshé. La prueba es el versículo siguiente: «Sucedió cuando se acercó al campamento».
חלושה. שם, כמו גבורה:
**Debilidad.** Es un sustantivo, como «fuerza».
קול ענות. כמו נגינות וזהו ויקומו לצחק (פ' ו):
**Voz de canto.** Es como melodías. Esto corresponde a «se levantaron para divertirse».
וירא את העגל ומחלת. ה"א העגל משרת בעבור האחרת כמו וירא את העגל והמחלת סביביו, ומרוב קנאת משה שבר הלוחות שהיו בידיו כמו שטר עדות והנה קרע שטר התנאים וזה היה לעיני כל ישראל כי כן כתוב:
**Vio el becerro y las danzas.** La he de «el becerro» sirve también para la palabra siguiente, como si estuviera escrito: «Vio el becerro y las danzas alrededor de él». Debido al intenso celo de Moshé, quebró las tablas que estaban en sus manos, semejantes a un documento de testimonio. Rasgó el documento de las condiciones del pacto. Esto ocurrió ante los ojos de todo Israel, como está escrito.
ויקח את העגל. י"א כי וישרוף כמו ויתך באש ואין צורך, כי יש דבר שיושם באש עם הזהב ומיד ישרף ויהיה שחור ולעולם לא ישוב זהב, וזה דבר מנוסה ואמת הוא:
**Tomó el becerro.** Algunos dicen que «lo quemó» significa que lo derritió en el fuego. No hace falta. Existe una sustancia que, colocada en el fuego junto con el oro, lo quema inmediatamente y lo vuelve negro, de modo que nunca vuelve a ser oro. Esto ha sido probado y es verdad.
ויזר על פני המים. הם מי נחל יורד מן ההר וצוה שישתו כל ישראל מאלה המים, וזה היה כמו ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן יקח הכהן ונתן אל המים (במד' ה יז) והנה המים חדשו אות בעובדי העגל בפניהם או שצבתה בטנם כי לולי זה איך הבינו בני לוי עובדי העגל מי היו, וכבר אמרו כי היו מעטים שהיתה מחשבתם רעה ומחשבת הכל לטובה היתה כפי סברתם:
**Lo esparció sobre la superficie del agua.** Eran las aguas del arroyo que descendía del monte. Ordenó a todo Israel beber de aquellas aguas. Esto fue semejante a: «El kohén tomará del polvo que haya en el suelo del Mishkán y lo pondrá en el agua». Las aguas produjeron una señal en los rostros de los adoradores del becerro, o hicieron que se hincharan sus vientres. De no ser así, ¿cómo habrían sabido los hijos de Leví quiénes eran los adoradores del becerro? Ya se dijo que solamente unos pocos tenían una intención perversa, mientras que la intención general, según su propia opinión, era buena.
ויאמר. הנה משה שאל למה הוצרך אהרן לעשות העגל:
**Y dijo.** Moshé preguntó por qué Aharón había necesitado fabricar el becerro.
ויאמר אל יחר אף אדני. בעבור גודל מעלתו:
**No se encienda la ira de mi señor.** Lo dijo debido a la elevada dignidad de Moshé.
וכבר פירשתי כי ברע הוא. וככה ויאמרו לי (פ' כג) ואומר אליהם (פ' כד):
Ya expliqué **porque está en el mal**. Lo mismo respecto de «me dijeron» y «yo les dije».
וירא משה את העם כי פרע הוא. כמו באין חזון יפרע עם (משלי כט יח) ותפרעו כל עצתי (שם א כה):
**Moshé vio que el pueblo estaba desenfrenado.** Como: «Sin visión, el pueblo se desenfrena» y «rechazasteis todos mis consejos».
ומלת לשמצה. שם התואר תחת שם הפועל להיותם שמץ ודופי ודבה:
La palabra **como objeto de infamia** es un adjetivo usado en lugar de un infinitivo: para que fueran objeto de desprecio, defecto y difamación.
בקמיהם. כמו רבים קמו עלי (תה' ג ב) אף מן קמי (שם יח מט) דרך קצרה, ותרגם ארמית כדרך, והנה קמתם תחת אבותיכם (במד' לב, יד):
**Ante quienes se levantaban contra ellos.** Como: «Muchos se levantan contra mí» y «me libró de quienes se levantaban contra mí». Es una expresión abreviada. El traductor arameo la interpretó como: «He aquí que os habéis levantado en lugar de vuestros padres».
ויעמד משה. ככה המנהג בכל מחנה שיעמוד במקום אחד כמו שנה לעשות סוכות ולהיות שערים למחנה, כי אין צורך לשום יד מחוץ למחנה:
**Moshé se colocó.** Esta es la costumbre en todo campamento: establecerse en un lugar determinado, construir cobertizos y poner puertas al campamento. No existe necesidad de situar un puesto fuera del campamento.
מי לד'. יגש אלי או יקרב, או יבא או יתאסף:
**Quien esté con el Eterno.** Que se acerque a mí, se aproxime, venga o se reúna.
בני לוי. שהם ממשפחתו:
**Los hijos de Leví.** Porque pertenecían a su familia.
ויאמר, טעם אלהי ישראל. בעבור שחשבו עובדיו שהוא ע"ז:
**Y dijo.** El sentido de «Dios de Israel» se debe a que sus adoradores pensaban que el becerro era idolatría.
והרגו איש את אחיו. אפילו יהיה אחיו, ורבים פי' האומר לאביו ולאמו (דבר' לג ט) על זה המעשה והוצרכו לפרש אביו ואמו אבי האם ואין צורך כאשר אפרש במקומו:
**Matad cada uno a su hermano.** Aunque sea literalmente su hermano. Muchos explicaron «el que dijo a su padre y a su madre» acerca de este acontecimiento y se vieron obligados a interpretar «padre y madre» como los padres de la madre. No hace falta, como explicaré en su lugar.
ויעשו בני לוי. ולא כל בני לוי:
**Los hijos de Leví hicieron.** No todos los hijos de Leví.
ויאמר משה. וכבר אמר להם כמו וייצר ד' אלהים (ברא' ב ז) ורבים ככה:
**Moshé dijo.** Ya les había dicho, como en «el Eterno Dios formó», y muchos casos semejantes.
ומלת מלאו. דקדוקו זר, כי פעם הוא פעל יוצא ופעם עומד והבנין קל:
La forma **llenad** es gramaticalmente excepcional, porque unas veces funciona como verbo transitivo y otras como intransitivo, aunque pertenece a la conjugación simple.
וטעם כי איש בבנו. אפילו יהיה העובד בנו או אחיו שיהרגוהו, והשכר הוא שיתן עליכם ברכה, וזהו בעת ההיא הבדיל ד' את שבט הלוי (דבר' י ח) והטעם שאמר לו השם זה הטעם בהר סיני, ע"כ אמר אלה תולדות אהרן ומשה ביום דבר ד' את משה בהר סיני (במד' ג א) והנה כאשר נעשה המשכן נבדל אהרן ובניו לשרת השם וכן הלוים אז היתה מחלוקת קרח כי בכור היה, כאשר לקח השם הלוים תחת הבכורים שיהיו קדושים, בעבור שהם העלו העולות והשלמים זבחו על המזבח שנעשה לפני העגל:
El sentido de **cada uno contra su hijo** es: aunque el adorador sea su hijo o su hermano, deben matarlo. La recompensa es que el Eterno concederá sobre vosotros una bendición. Esto corresponde a: «En aquel tiempo el Eterno separó a la tribu de Leví». El sentido es que el Eterno le dijo esto en el monte Sinaí. Por eso está escrito: «Estas son las generaciones de Aharón y Moshé el día en que el Eterno habló con Moshé en el monte Sinaí». Cuando se construyó el Mishkán, Aharón y sus hijos fueron separados para servir al Eterno, y también los leviim. Entonces se produjo la disputa de Kóraj, porque era primogénito, cuando el Eterno tomó a los leviim en lugar de los primogénitos para que fueran santos. Esto se debió a que los primogénitos habían presentado los holocaustos y sacrificado las ofrendas de paz sobre el altar construido delante del becerro.
ויהי ממחרת. יום רדתו:
**Sucedió al día siguiente.** El día después de su descenso.
ועתה אעלה. לשוב אל ההר להתנפל לפני השם לכפר על ישראל כאשר פירשתי, אולי יכתוב לוחות אחרות לכרות ברית עם ישראל וזה "והנה אנכי כורת ברית" (למטה לד י) כי הלוחות כשטר עדות:
**Ahora subiré.** Regresaré al monte para postrarme delante del Eterno y expiar por Israel, como ya expliqué. Quizá escriba otras tablas para establecer un pacto con Israel. Esto corresponde a: «He aquí que Yo establezco un pacto», porque las tablas eran como un documento de testimonio.
וישב. אמר הנגיד כי אנא מבולע הלמ"ד, כמו אל נא, ופי' אל מגזרת הואיל, וזה רחוק, רק אנא, אל נא תעשה ככה ופי' אנא כמו פיוס או דרך הודאה כמו זה וככה אנא ד' כי אני עבדך (תה' קטז טז):
**Regresó.** El Naguid dijo que en *aná* está asimilada una lámed, como si fuera «hacia, por favor», y explicó *el* como derivado de «comenzó». Esto es lejano. Más bien, *aná* significa: «Por favor, no hagas así». Puede expresar conciliación o reconocimiento, como aquí y como: «Por favor, Eterno, porque yo soy Tu siervo».
ועתה. כבר פירשתי בס' דניאל וספרין פתיחו (דניאל ז י) כי כל הגזרות על הכללים ועל הפרטים הם במערכות השמים, וככה הודו חכמים בני חיי ומזוני רק השם יוסיף בעבור יראתו כאשר פירשתיו:
**Y ahora.** Ya expliqué en el libro de Daniel, respecto de «los libros fueron abiertos», que todos los decretos generales y particulares están incluidos en las disposiciones celestes. Así lo reconocieron los sabios respecto de los hijos, la vida y el sustento. Sin embargo, el Eterno puede añadir debido al temor de quien le sirve, como ya expliqué.
ויאמר. אמר הגאון זהו וינחם ד' (פ' יד) כי אמר להשמיד הכל והטעם הנה לא אמחה מספרי רק אשר חטא לי במחשבתו על דרך למען תפוש את בית ישראל בלבם (יחז' יד, ה) ולא נהרגו כי לא עבדו וזהו ויגוף ד' את העם בעבור שנעשה העגל ובא ספק לאנשים בסתר:
**Y dijo.** El Gaón afirmó que esto corresponde a «el Eterno desistió», pues había dicho que destruiría a todos. El sentido sería: no borraré de Mi libro sino a quien haya pecado contra Mí en su pensamiento, como: «Para atrapar a la casa de Israel por su corazón». No fueron ejecutados porque no habían practicado la adoración. Esto corresponde a «el Eterno golpeó al pueblo porque se había hecho el becerro», pues surgió una duda secreta en el corazón de algunos.
ועתה, אל אשר דברתי לך. אל מקום הכנעני (למעלה ג ח) וזה כדרך כעס כי בעבורך נשאתי חטאתם, ואתה שאהבת אותם ככה לך נחה אותם:
**Y ahora, ve hacia donde te he dicho.** Hacia el lugar del kenaanita. Es una expresión de enojo: por causa tuya soporté su pecado; puesto que los amas tanto, ve y condúcelos.
וביום. תחלת כל שנה יום הפקידה:
**Y el día.** Al comienzo de cada año llega el día de la visita y el juicio.
ויגוף. אולי לא היתה המגפה בשנה הראשונה רק ספר הכתוב מה שהיה אחרי נסעם מהר סיני:
**El Eterno golpeó.** Quizá la plaga no ocurrió durante el primer año, sino que la Escritura relata aquí algo que sucedió después de que partieron del monte Sinaí.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
50
Pasajes
100%
ES
0
Refs
0
Guardado
אבן עזרא על שמות ל״ב
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Traducción española revisada y publicada.
Última revisión editorial: 19 de julio de 2026.
