Ramban on Deuteronomy 27
Ramban on Deuteronomy 27:1
וטעם ויצו משה וזקני ישראל כי אחרי שהשלים משה דבריו צוה לזקנים שידברו גם הם עמו ויזהירו בעם לשמור כל המצות כי כל עם הולך בעצת זקניו וכתיב אשר אנכי מצוה אתכם ולא אנחנו כי עיקר הדיבור למשה והזקנים ירימו קולם לאמר לעם שמעו והאזינו ועשו וכן וידבר משה והכהנים הלוים אל כל ישראל וגו' (דברים כ״ז:ט׳) כי אמרו הכהנים לעם הסכת ושמע ישראל ומשה אמר היום הזה נהיית לעם אבל ר"א אמר (אבן עזרא על דברים כ״ז:א׳) כי שמור את כל המצוה מצות האבנים אשר יזכיר ואיננו נכון:
El sentido de «Moshé y los ancianos de Israel ordenaron» es que, después de que Moshé terminó de pronunciar sus palabras, ordenó a los ancianos que hablaran junto con él y advirtieran al pueblo que guardara todas las mitzvot, pues todo pueblo se conduce conforme al consejo de sus ancianos.
Está escrito: «Que yo os ordeno», y no «que nosotros os ordenamos», porque Moshé era quien pronunciaba principalmente el discurso. Los ancianos alzaron sus voces para decir al pueblo: «Escuchad, prestad atención y cumplid».
De igual manera está escrito: «Moshé y los sacerdotes leviím hablaron a todo Israel…». Los sacerdotes dijeron al pueblo: «Guarda silencio y escucha, Israel», mientras que Moshé dijo: «En este día te has convertido en pueblo».
Rabí Avraham Ibn Ezra explicó que «Guarda toda la mitzvá» se refiere específicamente al mandamiento de las piedras que se mencionará a continuación. Esto no es correcto.
Ramban on Deuteronomy 27:2
וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת אמר ר"א (אבן עזרא על דברים כ״ז:א׳) בשם הגאון שכתבו עליהם מנין המצות כמו הכתובות בהלכות גדולות כעין אזהרות וטעם באר היטב (דברים כ״ז:ח׳) הכתיבה ורבותינו אמרו (סוטה לב) בשבעים לשון ומצינו בספר תאגי שהיתה כל התורה כתובה בהן מבראשית עד לעיני כל ישראל בתאגיה וזיוניה ומשם נעתקו התאגין בכל התורה ויתכן שהיו האבנים גדולות מאד או שהיה ממעשה הנסים:
«Escribirás sobre ellas todas las palabras de esta Torá». Rabí Avraham Ibn Ezra dijo, en nombre del Gaón, que escribieron sobre las piedras la enumeración de las mitzvot, semejante a la escrita en Halajot Guedolot, en forma de composiciones de advertencias. Según él, «explicándolas claramente» se refiere a la claridad de la escritura.
Nuestros Sabios dijeron que la Torá fue escrita en setenta lenguas.
En el Séfer Taguín encontramos que toda la Torá, desde «En el principio» hasta «ante los ojos de todo Israel», fue escrita sobre ellas con todas sus coronas y adornos de las letras. De allí fueron copiadas las coronas que aparecen en toda la Torá.
Es posible que las piedras fueran extraordinariamente grandes, o que se tratara de un milagro.
Ramban on Deuteronomy 27:3
למען אשר תבא אל הארץ אמר רבי אברהם (אבן עזרא על דברים כ״ז:ג׳) כי השם יעזרך אם החלות לשמור מצותיו כי זאת היא המצוה הראשונה לביאתם לארץ ולפי דעתי למען אשר תבא רמז לכל דברי התורה יאמר שתכתוב על האבנים כל דברי התורה הזאת בעברך בירדן מיד למען אשר באת אל הארץ כי בעבור התורה באת שמה וכן למען ינוח עבדך ואמתך כמוך וזכרת כי עבד היית (לעיל ה יד טו) ינוח עבדך ואמתך כמוך למען תזכור כי עבד היית או טעמו תכתוב עליהם את כל דברי התורה הזאת להיות לך לזכרון למען אשר תבא אל הארץ ותכבוש אותה ותירש את כל העמים ההם בהיותך זוכר התורה ושומר כל מצותיה:
«Para que entres en la tierra». Rabí Avraham Ibn Ezra dijo que Hashem te ayudará si comienzas a guardar Sus mitzvot, pues esta sería la primera mitzvá que cumplirían al entrar en la tierra.
En mi opinión, «para que entres» alude a todas las palabras de la Torá. Moshé dice: «Cuando atravieses el Jordán, escribe inmediatamente sobre las piedras todas las palabras de esta Torá, porque has entrado en la tierra con el propósito de cumplir la Torá».
Es semejante a: «Para que tu siervo y tu sierva descansen como tú, y recordarás que fuiste esclavo». Tu siervo y tu sierva deben descansar como tú para que recuerdes que fuiste esclavo.
También puede significar: escribe sobre ellas todas las palabras de esta Torá para que te sirvan de recordatorio, a fin de que puedas entrar en la tierra, conquistarla y heredar a todos aquellos pueblos mediante el recuerdo de la Torá y el cumplimiento de todas sus mitzvot.
Ramban on Deuteronomy 27:4
וטעם כי גלה כנף אביו דרך כבוד לאב כי בתורה הזכיר (ויקרא כ יא) ערות אביו גלה וכן הזכיר באשת אחיו ואשת אחי אביו ערותם כי שם יחייב עונש גדול מיתה או כרת והוצרך לנבל הרעה שעשו על כן הזכיר בהם הערוה אבל בכאן להיותו לאלה די להזכיר כי גלה כנף אביו כי בגלוי כנף האב בלבד מחוייב קללה כי מקלה את כבודו וכל מקלה את אביו ארור וכן לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו (דברים כ״ג:א׳) דרך כבוד שלא יקרב אליה כי אין ראוי לגלות כנפו אשר פרש על אשה דרך חופה כטעם ופרשת כנפך על אמתך (רות ג ט) ולא כמי שמרבה בו אנוסת אביו (יבמות צז):
El sentido de «Porque descubrió el borde del manto de su padre» es una expresión respetuosa hacia el padre.
En la Torá está escrito: «Descubrió la desnudez de su padre». Respecto a la esposa del hermano y a la esposa del hermano del padre también menciona «su desnudez», porque allí se impone un castigo grave, muerte o extirpación, y fue necesario expresar de manera repugnante la maldad cometida. Por eso menciona expresamente la desnudez.
Aquí, como se trata de una maldición, basta con decir que «descubrió el borde del manto de su padre». Por el solo hecho de descubrir aquello que pertenecía al padre queda sujeto a maldición, pues desprecia su honor, y todo el que desprecia a su padre es maldito.
Asimismo: «Ningún hombre tomará a la esposa de su padre ni descubrirá el borde del manto de su padre». Es una expresión respetuosa que le prohíbe acercarse a ella, pues no es apropiado descubrir el manto que su padre extendió sobre una mujer mediante el matrimonio, como en: «Extiende tu manto sobre tu sierva».
No debe interpretarse como quienes incluyen aquí a la mujer violada por su padre.
Ramban on Deuteronomy 27:5
אשר לא יקים את דברי התורה הזאת כאן כלל את כל התורה כולה וקבלוה עליהם באלה ובשבועה לשון רש"י (רש"י על דברים כ״ז:כ״ו) ולפי דעתי כי הקבלה הזאת שיודה במצות בלבו ויהיו בעיניו אמת ויאמין שהעושה אותן יהיה לו שכר וטובה והעובר עליהן יענש ואם יכפור באחת מהן או תהיה בעיניו בטלה לעולם הנה הוא ארור אבל אם עבר על אחת מהן כגון שאכל החזיר והשקץ לתאותו או שלא עשה סוכה ולולב לעצלה איננו בחרם הזה כי לא אמר הכתוב אשר לא יעשה את דברי התורה הזאת אלא אמר אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות כטעם קיימו וקבלו היהודים (אסתר ט כז) והנה הוא חרם המורדים והכופרים ובירושלמי בסוטה (פ"ז ה"ד) ראיתי אשר לא יקים וכי יש תורה נופלת רבי שמעון בן יקים אומר זה החזן רבי שמעון בן חלפתא אומר זה בית דין של מטן דמר רב יהודה ורב הונא בשם שמואל על הדבר הזה קרע יאשיהו ואמר עלי להקים אמר רבי אסי בשם רבי תנחום בר חייא למד ולימד ושמר ועשה והיה ספק בידו להחזיק ולא החזיק הרי זה בכלל ארור ידרשו בהקמה הזאת בית המלך והנשיאות שבידם להקים את התורה ביד המבטלים אותה ואפילו היה הוא צדיק גמור במעשיו והיה יכול להחזיק התורה ביד הרשעים המבטלים אותה הרי זו ארור וזה קרוב לענין שפירשנו ואמרו על דרך אגדה זה החזן שאינו מקים ספרי התורה להעמידן כתקנן שלא יפלו ולי נראה על החזן שאינו מקים ספר תורה על הצבור להראות פני כתיבתו לכל כמו שמפורש במסכת סופרים (יד יד) שמגביהין אותו ומראה פני כתיבתו לעם העומדים לימינו ולשמאלו ומחזירו לפניו ולאחריו שמצוה לכל אנשים והנשים לראות הכתוב ולכרוע ולומר וזאת התורה אשר שם משה וגו' (דברים ד׳:מ״ד) וכן נוהגין:
«Maldito quien no mantenga las palabras de esta Torá». Rashi explica: «Aquí incluyó toda la Torá. La aceptaron sobre sí mediante una maldición y un juramento».
En mi opinión, esta aceptación consiste en reconocer las mitzvot en el corazón, considerarlas verdaderas y creer que quien las cumple recibirá recompensa y bienestar, mientras que quien las transgrede será castigado.
Si una persona niega una sola de ellas o considera que alguna ha quedado anulada para siempre, queda incluida en esta maldición.
Pero si transgrede una de ellas por deseo, por ejemplo comiendo cerdo o una criatura abominable, o deja de cumplir la sucá o el lulav por pereza, no queda incluido en esta proscripción.
La Escritura no dice: «Maldito quien no cumpla las palabras de esta Torá», sino: «Quien no las mantenga para cumplirlas». Es semejante a: «Los judíos confirmaron y aceptaron».
Se trata, por tanto, de una proscripción contra los rebeldes y los negadores.
Encontré en el Talmud de Jerusalén, en el tratado Sotá:
«“Quien no mantenga…”. ¿Acaso la Torá puede caerse?
»Rabí Shimón ben Yakim dice: Se refiere al encargado de la sinagoga.
»Rabí Shimón ben Jalaftá dice: Se refiere al tribunal inferior.
»Rabí Yehudá y Rav Huná dijeron en nombre de Shemuel: Por causa de esta palabra Yoshiyahu rasgó sus vestiduras y dijo: “Me corresponde a mí mantenerla”.
»Rabí Así dijo en nombre de Rabí Tanjum ben Jiyá: Quien estudió, enseñó, guardó y cumplió, y tenía la posibilidad de fortalecer la Torá pero no la fortaleció, queda incluido en “maldito”».
Interpretaron «mantener» como una obligación de la casa real y de los dirigentes que poseen autoridad para sostener la Torá frente a quienes la anulan.
Incluso si el gobernante fuera completamente justo en sus propios actos, si podía fortalecer la Torá frente a los malvados que la anulaban y no lo hizo, queda incluido en la maldición.
Esto se aproxima a lo que hemos explicado.
Según una interpretación homilética dijeron que se refiere al encargado que no mantiene los rollos de la Torá correctamente colocados, evitando que caigan.
A mí me parece que se refiere al encargado que no levanta el Séfer Torá ante la congregación para mostrar a todos la superficie de su escritura.
Así está explicado en el tratado Sofrim: se levanta el rollo y se muestra la escritura al pueblo situado a la derecha y a la izquierda; después se gira hacia delante y hacia atrás.
Es una mitzvá que todos los hombres y mujeres contemplen la escritura, se inclinen y digan: «Esta es la Torá que Moshé puso delante de los hijos de Israel».
Así acostumbramos a hacer.
Ficha editorial de este texto
