Ramban on Numbers 20

Ramban on Numbers 20:1

וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן – הָעֵדָה עֵדָה שְׁלֵמָה, שֶׁכְּבָר מֵתוּ מֵתֵי מִדְבָּר וְאֵלּוּ פָּרְשׁוּ לְחַיִּים - לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר כ׳:א׳). וְכֵן דַּעַת ר״א. וְאִם כֵּן, מַה צֹרֶךְ לְהַזְכִּיר כֵּן בְּבוֹאָם אַחֲרֵי כֵן אֶל הֹר הָהָר (במדבר כ׳:כ״ב)? וְר״א אָמַר (אבן עזרא על במדבר כ׳:כ״ב) כִּי הִזְכִּיר זֶה בַּעֲבוּר כִּי יָצָא אֱדוֹם לְהִלָּחֵם בָּם, הִזְכִּיר הַכָּתוּב שֶׁלֹּא נִפְקַד מֵהֶם אִישׁ בְּבוֹאָם מֵעִיר אֱדוֹם. וְאֵינוֹ נָכוֹן, כִּי יִשְׂרָאֵל נָטוּ מֵעָלָיו וְלֹא נִלְחַם בָּם כְּלָל. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי מִנְהַג הַכָּתוּב לְהַזְכִּיר כֵּן בִּמְקוֹם הַתְּלוּנוֹת: ״וַיָּבֹאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר סִין אֲשֶׁר בֵּין אֵילִם וּבֵין סִינָי״ (שמות ט״ז:א׳), ״וַיִּסְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַסְעֵיהֶם וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים״ (שם י״ז:א׳). יוֹדִיעֵנוּ הַכָּתוּב כִּי הָיוּ כֻלָּם בַּתְּלוּנָה, וְכֵן ״וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם״ (במדבר י״ד:א׳), ״וַיִּלּוֹנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמָּחֳרָת״ (שם י״ז:ו׳). וְאָמַר כֵּן בְּבוֹאָם אֶל הֹר הָהָר לְהוֹדִיעַ שֶׁהָיוּ כֻּלָּם בְּהֶסְפֵּדוֹ שֶׁל אַהֲרֹן קְדוֹשׁ ה', כְּמוֹ שֶׁאָמַר ״וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל" וְגוֹ' (במדבר כ׳:כ״ט), וְאָמַר ״לְעֵינֵי כָּל הָעֵדָה״ (במדבר כ׳:כ״ז). וּבְמִדְבַּר סִינַי רַבָּה (במדבר רבה י״ט:ט׳) רָאִיתִי שֶׁהִזְכִּיר הַלָּשׁוֹן הַזֶּה ״עֵדָה שְׁלֵמָה״ וְכוּ' בַּכָּתוּב הַשֵּׁנִי בְּהֹר הָהָר בִּלְבַד, כִּי הָרִאשׁוֹן מִפְּנֵי הַתְּלוּנָה נֶאֱמַר כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי:

«Los hijos de Israel, toda la congregación, llegaron al desierto de Tzin». Rashi explicó: «“La congregación” significa una congregación completa, pues la generación condenada a morir en el desierto ya había fallecido y estos habían sido separados para vivir». Esta es también la opinión de Rabí Avraham. Pero, de ser así, ¿por qué fue necesario volver a decir lo mismo cuando posteriormente llegaron al monte Hor? Rabí Avraham explicó que allí fue mencionado porque Edom salió para combatirlos. La Escritura enseña que ninguno de ellos faltaba cuando se alejaron de la ciudad de Edom. Pero esto no es correcto, porque Israel se desvió y se alejó de Edom, y no hubo ninguna batalla. La explicación correcta, a mi parecer, es que la Escritura acostumbra utilizar esta expresión en los lugares donde todo el pueblo participa en una queja. Así está escrito: «Toda la congregación de los hijos de Israel llegó al desierto de Sin, situado entre Elim y Sinaí». También: «Toda la congregación de los hijos de Israel partió según sus viajes y acampó en Refidim». La Escritura nos informa que todos participaron en la protesta. De igual manera dice: «Toda la congregación levantó la voz y lloró»; «Toda la congregación de los hijos de Israel se quejó al día siguiente». Cuando emplea esta expresión al llegar al monte Hor, viene a enseñar que todos participaron en el duelo por Aharón, el santo de HaShem, como está escrito: «Toda la casa de Israel lloró a Aharón…». También: «Ante los ojos de toda la congregación». En Bamidbar Rabá vi que la expresión «congregación completa» se aplica exclusivamente al segundo versículo, el referente al monte Hor. El primer versículo fue formulado así a causa de la protesta, como expliqué:

Ramban on Numbers 20:2

וְטַעַם וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ – לוֹמַר כִּי כַּאֲשֶׁר נִכְנְסוּ בְּמִדְבַּר צִין עַד קָדֵשׁ, מֵתָה מִרְיָם. וְטָעָה ר״א שֶׁאָמַר בַּעֲבוּר שֶׁיָּשְׁבוּ שָׁם יָמִים רַבִּים, כִּי כֵן כָּתוּב, כִּי קָדֵשׁ אֲשֶׁר כָּתוּב בּוֹ: ״וַתֵּשְׁבוּ בְקָדֵשׁ יָמִים רַבִּים כַּיָּמִים אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם״ (דברים א מו) - הוּא קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ, וְהוּא בְּמִדְבַּר פָּארָן, וּמִשָּׁם נִשְׁתַּלְּחוּ הַמְרַגְּלִים בַּשָּׁנָה הַשְּׁנִיָּה וְשָׁם חָזְרוּ. אֲבָל קָדֵשׁ זֶה הוּא בְּמִדְבַּר צִין, וּבָאוּ שָׁם בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים, וְשָׁם מֵתָה מִרְיָם. וּמִקְרָאוֹת מְפֹרָשִׁים הֵם:

El sentido de «El pueblo permaneció en Kadesh» es enseñar que, cuando entraron en el desierto de Tzin y llegaron hasta Kadesh, murió Miriam. Rabí Avraham se equivocó al explicar que el versículo lo dice porque permanecieron allí muchos días, conforme a lo escrito: «Permanecisteis en Kadesh muchos días, tantos como los días que habíais permanecido». El Kadesh mencionado allí es Kadesh Barnea, que se encuentra en el desierto de Parán. Desde allí fueron enviados los espías durante el segundo año y allí regresaron. Pero este Kadesh se encuentra en el desierto de Tzin. Llegaron allí durante el año cuarenta y allí murió Miriam. Los versículos lo expresan claramente:

Ramban on Numbers 20:3

הַחֵטְא בְּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּמֵי מְרִיבָה אֵינוֹ מִתְפַּרְסֵם בַּכָּתוּב. וְרַשִׁ״י פֵּרֵשׁ (רש״י על במדבר כ׳:י״א) מִפְּנֵי שֶׁצִּוָּה אוֹתָם "וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע" וְלֹא אָמַר וְהִכִּיתֶם, שֶׁאִלּוּ דִּבְּרוּ הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְקַדֵּשׁ לְעֵינֵי כָּל הָעֵדָה וְאוֹמְרִים: וּמָה סֶלַע זֶה שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר מְקַיֵּם דְּבָרוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָנוּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וְדִבְרֵי אַגָּדָה הֵם, אֲבָל לֹא נִתְחַוְּרוּ, כִּי מֵאַחַר שֶׁצִּוָּה ״קַח אֶת הַמַּטֶּה״ יֵשׁ בְּמַשְׁמָע שֶׁיַּכֶּה בּוֹ, וְאִלּוּ הָיָה רְצוֹנוֹ בְּדִבּוּר בִּלְבַד, מָה הַמַּטֶּה הַזֶּה בְּיָדוֹ. וְכֵן בְּמַכּוֹת מִצְרַיִם שֶׁאָמַר "וְהַמַּטֶּה אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ תִּקַּח בְּיָדֶךָ" (שמות ז טו), וְהוּא לְהַכּוֹת בּוֹ, וְלִפְעָמִים יֹאמַר "נְטֵה אֶת יָדְךָ" וּרְצוֹנוֹ לוֹמַר לְהַכּוֹת בַּמַּטֶּה, כִּי הַכָּתוּב יְקַצֵּר בַּדָּבָר הַנִּשְׁמָע. וְאֵין הַנֵּס גָּדוֹל בְּדִבּוּר יוֹתֵר מֵהַהַכָּאָה כִּי הַכֹּל שָׁוֶה אֵצֶל הַסֶּלַע. וְעוֹד לָמָּה אָמַר בָּזֶה "מְעַלְתֶּם בִּי" (דברים לב נא), וְהַצִּוּוּי בְּדִבּוּר אֶל הַסֶּלַע הַזֶּה הוּא מַה שֶׁנִּזְכַּר בַּמַּעֲשֶׂה, צִוָּה שֶׁיֹּאמְרוּ וְהִיא שׁוֹמַעַת כִּי הַשֵּׁם יוֹצִיא מַיִם מִן הַסֶּלַע הַזֶּה, כְּדֶרֶךְ "כִּי הִיא שָׁמְעָה אֶת כָּל אִמְרֵי ה׳" (יהושע כד כז), וְכֵן עָשׂוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: "וַיַּקְהִילוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסֶּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם" וְגוֹ׳ (במדבר כ׳:י׳), וְהִנֵּה הַסֶּלַע שׁוֹמַעַת בְּאָמְרוֹ כֵן לְכֻלָּן. וְטַעֲנוֹת רַבּוֹת לַמְפָרְשִׁים בַּחֵטְא הַזֶּה, כְּבָר סָתַר בּוֹ ר״א דְּבָרִים רַבִּים מֵהֶם. וְהַסּוֹד שֶׁרָמַז בּוֹ גַּם הוּא אֵינוֹ נָכוֹן, כִּי אִם מֹשֶׁה אִבֵּד כַּוָּנָתוֹ בַּעֲבוּר מְרִיבַת הָעָם וְלֹא דִבֵּר אֶל הַסֶּלַע, וְלָכֵן לֹא יָצְאוּ מַיִם בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, וְחָזַר וְהִכָּהוּ פַּעַם שְׁנִיָּה בְּכַוָּנָה הַדְּבֵקָה בַּכֹּל וְיָצְאוּ הַמַּיִם, הִנֵּה חָטְאוּ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, אֲבָל אֵינוֹ רָאוּי שֶׁיֹּאמַר בָּזֶה "לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי" (במדבר כ׳:י״ב), כִּי אֵין כָּאן חֶסְרוֹן אֱמוּנָה כְּלָל. וְהָרַב רַבִּי מֹשֶׁה (סוף פרק ד' משמונה פרקים) סָבַר בּוֹ סְבָרָא וְאָמַר כִּי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם חֶטְאוֹ הוּא שֶׁנָּטָה לְצַד הָרַגְזָנוּת בְּאָמְרוֹ ״שִׁמְעוּ נָא הַמּוֹרִים״. דִּקְדֵּק עָלָיו הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּהְיֶה אָדָם כָּמוֹהוּ כּוֹעֵס לִפְנֵי עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמָקוֹם שֶׁאֵין רָאוּי בּוֹ הַכַּעַס, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה בְּדִין הָאִישׁ הַהוּא חִלּוּל הַשֵּׁם, מִפְּנֵי שֶׁמִּתְּנוּעוֹתָיו כֻּלָּם וּמִדְּבָרָיו הָיוּ לְמֵדִין וְהָיוּ מְקַוִּין לְהַגִּיעַ בָּהֶם אֶל הַצְלָחוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא. וְאֵיךְ יֵרָאֶה עָלָיו הַכַּעַס וְהוּא מִן הַפְּעֻלּוֹת הָרָעוֹת, וְלֹא תָבֹא כִּי אִם מִתְּכוּנָה רָעָה מִתְּכוּנוֹת הַנֶּפֶשׁ. אֲבָל אָמְרוֹ בּוֹ "מְרִיתֶם פִּי" (במדבר כ״ז:י״ד) הוּא כְּמוֹ שֶׁאֲבָאֵר, שֶׁהוּא לֹא הָיָה מְדַבֵּר עִם סְכָלִים וְלֹא עִם מִי שֶׁאֵין לוֹ מַעֲלָה, אֲבָל אִשָּׁה קְטַנָּה שֶׁבִּנְשֵׁיהֶם הָיְתָה כִּיחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי, כְּמוֹ שֶׁזָּכְרוּ הַחֲכָמִים (מכילתא שירה ג), וְכָל מַה שֶׁיֹּאמַר אוֹ יַעֲשֶׂה יִבְחֲנוּהוּ. וְכַאֲשֶׁר רָאוּהוּ שֶׁכָּעַס אָמְרוּ שֶׁהוּא עָלָיו הַשָּׁלוֹם אֵין בּוֹ פְּחִיתוּת מִדָּה, וְלוּלֵי שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהַשֵּׁם כָּעַס עָלֵינוּ בְּבַקָּשַׁת הַמַּיִם וְשֶׁאֲנַחְנוּ הִכְעַסְנוּ אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ לֹא הָיָה כּוֹעֵס. וַאֲנַחְנוּ לֹא מָצָאנוּ לַשֵּׁם יִתְעַלֶּה שֶׁכָּעַס בְּדַבְּרוֹ אֵלָיו בָּזֶה הָעִנְיָן, אֲבָל אָמַר: ״קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם״ (במדבר כ׳:ח׳). וְהִנֵּה הִתַּרְנוּ סָפֵק מִסְּפֵקֵי הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֶמְרוּ בּוֹ דְּבָרִים רַבִּים וְנִשְׁאַל פְּעָמִים רַבּוֹת אֵי זֶה חֵטְא חָטָא, וּרְאֵה מַה שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וּמַה שֶׁאָמַרְנוּ בּוֹ אֲנַחְנוּ, וְהָאֱמֶת יוֹרֶה דַרְכּוֹ. אֵלּוּ דְּבָרָיו ז״ל. וְהוֹסִיף הֶבֶל עַל הֲבָלִים, שֶׁהַכָּתוּב אָמַר "מְרִיתֶם פִּי", שֶׁעָבְרוּ עַל דְּבָרוֹ, וְאָמַר "לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי", שֶׁלֹּא הֶאֱמִינוּ בּוֹ, אֵין הָעֹנֶשׁ בַּעֲבוּר שֶׁכָּעַס. וְיוֹתֵר הָיָה רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה הָעֹנֶשׁ עַל מֹשֶׁה כְּשֶׁקָּצַף עַל פְּקוּדֵי הַחַיִל (במדבר ל״א:י״ד) בְּחִנָּם. וְהַכָּתוּב לֹא סִפֵּר כְּלָל שֶׁכָּעַס, כִּי "שִׁמְעוּ נָא הַמּוֹרִים" תּוֹכַחַת, כְּדֶרֶךְ ״מַמְרִים הֱיִיתֶם עִם ה'״ (דברים ט כד). וְעוֹד כִּי אַהֲרֹן לֹא כָּעַס מִיָּמָיו, כִּי בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ מֵעוֹדוֹ. וְעוֹד שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא הָיָה כַּעַס גָּדוֹל מֵאֵת הַשֵּׁם עֲלֵיהֶם בַּעֲשׂוֹתָם מְרִיבָה עִם מֹשֶׁה, וּבְכָל הַנִּסְיוֹנוֹת בַּמִּדְבָּר חֶטְאָם הַגָּדוֹל כְּשֶׁיֹּאמְרוּ "לָמָּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם" שֶׁיִּרְצוּ לִהְיוֹת עֲבָדִים לְשׂוֹנְאֵיהֶם בַּעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ מִלִּהְיוֹת עַם הָאֱלֹהִים כְּבֵן הָעוֹבֵד אֶת אָבִיו. וְכֵן אָמַר הַכָּתוּב: "יַעַן כִּי מְאַסְתֶּם אֶת ה' אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם וַתִּבְכּוּ לְפָנָיו לֵאמֹר לָמָּה זֶּה יָצָאנוּ מִמִּצְרָיִם" (במדבר י״א:כ׳). וּבַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה אָמְרוּ פָּחוֹת מִזֶּה ״לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָמִית אֹתִי וְאֶת בָּנַי וְאֶת מִקְנַי בַּצָּמָא״ (שמות יז ג), וְהָיָה עֲלֵיהֶם קֶצֶף גָּדוֹל וְאַשְׁמָה רַבָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: ״וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ וְגוֹ'. וּבְכָאן כָּתוּב מְפֹרָשׁ: ״הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת ה'״ (במדבר כ׳:י״ג). וּמַה פֶּשַׁע גָּדוֹל מִזֶּה? הוֹי רָב אֶת יוֹצְרוֹ! וּמֹשֶׁה אָמַר: ״גַּם בִּי הִתְאַנַּף ה' בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר״ (דברים א לז), אִם כֵּן הֵם חָטְאוּ וְגָרְמוּ כָּל הָרָעָה הַזֹּאת. וּלְדִבְרֵי הָרַב אֵין לָהֶם בְּכָל הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה חֵטְא וָפֶשַׁע כְּלָל. וּמַה שֶׁאָמַר ״לֹא מָצִינוּ בַּה' יִתְבָּרַךְ שֶׁכָּעַס, אֲבָל אָמַר 'קַח אֶת הַמַּטֶּה' וְגוֹ'״, דַּע כִּי כַּאֲשֶׁר צְרִיכִים בְּמִחְיָתָם דָּבָר, אַף עַל פִּי שֶׁמִּתְלוֹנְנִים וְחוֹטְאִים בּוֹ, וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ וְלֹא יַזְכִּירֶנּוּ וְיִתֵּן לָהֶם שְׁאֵלָתָם. וְכֵן בַּמַּיִם הָרִאשׁוֹנִים אָמַר בְּנַחַת רוּחַ ״עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם״ וְגוֹ' (שמות יז ה), אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה שָׁם מַסָּה וּמְרִיבָה שֶׁהִזְהִיר מִמֶּנָּה וּלְדוֹרוֹת (דברים ו טז). וְכֵן בַּמָּן ״הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם״ (שמות טז ד) בְּדֶרֶךְ אַהֲבָה וְחִבָּה, אֶלָּא שֶׁאָמַר בַּסּוֹף בַּדִּבּוּר הַשֵּׁנִי ״שָׁמַעְתִּי אֶת תְּלוּנּוֹת״ (שם פסוק יב), הוֹדִיעַ לָהֶם חֶטְאָם בִּלְבַד. אֲבָל כַּאֲשֶׁר יִתְלוֹנְנוּ חִנָּם יִשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם חֲמַת אַפּוֹ. וּבְכָאן עוֹד רֶמֶז לְקֶצֶף גָּדוֹל וְחִיּוּב מַגֵּפָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֲלֵיהֶם״ (במדבר כ׳:ו׳), שֶׁרוֹמֵז אֶל הַקָּהָל הַנִּזְכָּר, וְהוּא מַרְאֵה יַד ה' הַהוֹוָה בַּמַּגֵּפוֹת, כַּאֲשֶׁר תֵּרָאֶה בַּמְרַגְּלִים (במדבר י״ד:י׳) וּבְיוֹם קֹרַח (במדבר ט״ז:י״ט) וּמִמָּחֳרָת (במדבר י״ז:ז׳). וְהַתֵּימַה עַל הָרַב, שֶׁהֲרֵי מִקְרָא מָלֵא הוּא: ״וַיַּקְצִיפוּ עַל מֵי מְרִיבָה וַיֵּרַע לְמֹשֶׁה בַּעֲבוּרָם״ (תהלים קו לב), וְיִמְנֶה הַכָּתוּב הַחֵטְא הַזֶּה עִם הַנִּסְיוֹנוֹת הַגְּדוֹלִים שֶׁנִּסּוּ אֶת ה' בַּמִּדְבָּר. וְהַקָּרוֹב מִן הַדְּבָרִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ בָּזֶה, וְהוּא טוֹב לִדְחוֹת הַשּׁוֹאֵל, הֵם דִּבְרֵי רַבֵּינוּ חֲנַנְאֵל, שֶׁכָּתַב כִּי הַחֵטְא הוּא אָמְרָם: ״הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם״ (במדבר כ׳:י׳), וְרָאוּי שֶׁיֹּאמְרוּ ״יוֹצִיא ה' לָכֶם מָיִם״, כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמְרוּ: ״בְּתֵת ה' לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל״ וְגוֹ' (שמות טז ח), וְכֵן בְּכָל הַנִּסִּים יוֹדִיעוּם כִּי ה' יַעֲשֶׂה עִמָּהֶם לְהַפְלִיא. וְאוּלַי חָשְׁבוּ הָעָם כִּי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּחָכְמָתָם הוֹצִיאוּ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע הַזֶּה, וְזֶהוּ ״לֹא קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי״ (דברים לב נא). וּמַעֲשֶׂה הָרִאשׁוֹן בַּצּוּר אָמַר: ״הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר בְּחֹרֵב״ (שמות יז ו), וְשִׁבְעִים הַזְּקֵנִים רוֹאִים עַמּוּד הֶעָנָן עוֹמֵד עַל הַצּוּר וְהַנֵּס מִתְפַּרְסֵם כִּי מַעֲשֵׂה ה' הַגָּדוֹל הוּא, אֲבָל בְּכָאן לֹא רָאוּ דָבָר וְטָעוּ בְּמַאֲמַר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן. וְיִתָּכֵן שֶׁיֹּאמַר בָּזֶה "מְעַלְתֶּם בִּי" (דברים לב נא), כִּי הַנֶּהֱנֶה מִן הַהֶקְדֵּשׁ נִקְרָא מְעִילָה. וְכֵן "מְרִיתֶם פִּי" (במדבר כ״ז:י״ד), שֶׁהוּא צִוָּה ״וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם״, וְהַטַּעַם שֶׁאֶתְקַדֵּשׁ לְעֵינֵיהֶם, אוֹ שִׁנִּיתֶם דְּבָרַי מִן ״וַתֶּמֶר אֶת מִשְׁפָּטַי״ (יחזקאל ה ו), כִּי לֹא צִוִּיתִי שֶׁתֹּאמְרוּ כָּכָה. וְיִהְיֶה "לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי" (במדבר כ׳:י״ב) יוֹצֵא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אוֹ הוּא לְשׁוֹן חִזּוּק, לֹא הִתְחַזַּקְתֶּם לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵיהֶם, מִן ״וַאֲמָנָה עַל הַמְשׁוֹרְרִים״ (נחמיה יא כג), ״הַיָּתֵד הַתְּקוּעָה בְּמָקוֹם נֶאֱמָן״ (ישעיהו כב כה). וְהָאֱמֶת כִּי הָעִנְיָן סוֹד גָּדוֹל מִסִּתְרֵי הַתּוֹרָה, כִּי בָּרִאשׁוֹנָה אָמַר לוֹ: ״הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר בְּחֹרֵב וְהִכִּיתָ בַצּוּר״ (שמות יז ו), יֹאמַר כִּי שְׁמִי הַגָּדוֹל עַל הַצּוּר בְּחֹרֵב שֶׁהוּא כְּבוֹד ה' הָאֵשׁ הָאוֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר, וּבַעֲבוּר כֵּן לֹא הִכָּה אֶלָּא פַּעַם אַחַת וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים. אֲבָל בְּכָאן לֹא פֵּרֵשׁ לוֹ כֵן, וְהִסְכִּימוּ שְׁנֵיהֶם לְהַכּוֹת בַּצּוּר פַּעֲמַיִם, וְהִנֵּה זֶה חֵטְא. וְעַל כֵּן אָמַר "לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי" לָשׂוּם אֱמוּנָה בִּשְׁמִי וּבָאֱמוּנָה יֵעָשֶׂה הַנֵּס, וְנֶאֱמַר "מְרִיתֶם פִּי" כִּי מָרוּ אֶת רוּחַ קָדְשׁוֹ הַנִּקְרָא בְּכָל מָקוֹם "פִּי ה'", וּלְכָךְ אָמַר "מְעַלְתֶּם בִּי", וְאֵין מְעִילָה אֶלָּא שִׁקּוּר. וְהִנֵּה הַחֵטְא מוּזְכָּר מְפֹרָשׁ בַּכָּתוּב. וְכֵן אָמַר הַמְשׁוֹרֵר: ״מִלִּפְנֵי אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם מָיִם״ (תהלים קיד ז ח). וְכֵן תּוּכַל לְהִתְבּוֹנֵן זֶה בִּתְפִלַּת מֹשֶׁה שֶׁאָמַר: ״ה' אֱלֹהִים אַתָּה הַחִלּוֹתָ״ (דברים ג כד), כִּי הִתְחַנֵּן לַשֵּׁם הַנִּכְבָּד שֶׁיִּמְחֹל לוֹ. וְעַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (ספרי) שֶׁמַּזְכִּירִין לוֹ הַכַּעַס, יִתָּכֵן שֶׁהִכָּה בַצּוּר וְיָצְאוּ טִפִּים בְּמִעוּט כַּוָּנָתוֹ עַל הַכַּעַס, וְתָמְהוּ אֶל הַדָּבָר וְהִסְכִּימוּ שְׁנֵיהֶם לְהַכּוֹת פַּעַם שְׁנִיָּה עַל הַצּוּר כַּאֲשֶׁר הִזְכַּרְתִּי, וְהוּא הַחֵטְא עַל שְׁנֵיהֶם. וְעַל דַּעְתִּי טַעַם ״וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע״ כְּמוֹ ״עַל הַסֶּלַע״, וְכֵן ״כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֶל הָעַמּוּדִים וְעַל הַיָּם וְעַל הַמְּכֹנוֹת בָּבֶלָה יוּבָאוּ״ (ירמיה כז יט כב), יְצַוֶּה שֶׁיֹּאמְרוּ לְעֵינֵי הָעֵדָה בִּהְיוֹתָם נִקְהָלִים כֻּלָּם שֶׁהַשֵּׁם יוֹצִיא לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע, וְכֵן עָשָׂה. וְאַל יִקְשֶׁה עָלֶיךָ ״וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם״, כִּי טַעְמוֹ כְּמוֹ ״לִפְנֵיהֶם״ שֶׁיִּשְׁמְעוּ כֻּלָּם, וְכֵן ״וַיֹּאמֶר חֲנַנְיָה לְעֵינֵי כָל הָעָם לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' כָּכָה אֶשְׁבֹּר אֶת עֹל נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל״ וְגוֹ' (שם כח יא), וְכֵן רַבִּים. אוֹ טַעַם "לְעֵינֵיהֶם" בְּכָאן שֶׁיִּהְיֶה הַדִּבּוּר בִּהְיוֹתָם נִקְהָלִים שָׁם וְהַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר בָּעֲשִׂיָּה: ״וַיַּקְהִילוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע״ (במדבר כ׳:י׳), כִּי כַּאֲשֶׁר נִקְהֲלוּ שָׁם וְרָאוּ הַסֶּלַע פָּנִים בְּפָנִים אָמְרוּ ״הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם״, כְּמוֹ שֶׁהִזְכִּירוּ חֲכָמִים (מכילתא בשלח ו) שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ מַעְיָנוֹת הָיוּ שָׁם. וְיִתָּכֵן שֶׁהוּא כִּמְסֹרָס: ״הַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אֶל הַסֶּלַע, וְדִבַּרְתֶּם לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו״:

Ramban on Numbers 20:4

וְטַעַם ״וְנָתַן מֵימָיו״ - שֶׁיִּהְיוּ מִיָּד מַיִם רַבִּים נוֹבְעִים מִמֶּנּוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: ״וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים״ (במדבר כ׳:י״א), כִּי הַנְּתִינָה תֵּאָמֵר עַל הָרִבּוּי, כְּמוֹ ״וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ״ (ויקרא כו ד), ״כִּי זֶרַע הַשָּׁלוֹם הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וְהָאָרֶץ תִּתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וְהַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ טַלָּם״ (זכריה ח יב), כֻּלָּם עַל הָרִבּוּי יַבְטִיחֵם. וְכֵן כָּתוּב: ״וּנְחָלִים יִשְׁטֹפוּ״ (תהלים עח כ). וְאֵין טַעַם "מֵימָיו" כְּמוֹ "תִּתֵּן יְבוּלָהּ" וְ"יִתֵּן פִּרְיוֹ", שֶׁאֵין בְּטֶבַע הַסֶּלַע לִהְיוֹת בּוֹ מַיִם, אֲבָל טַעְמוֹ הַמַּיִם אֲשֶׁר יֵצְאוּ מִמֶּנּוּ, כִּי בַּהֲפֹךְ הַשֵּׁם הַחַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם וּבוֹ יִהְיוּ וּמִמֶּנּוּ יֵצְאוּ, יִקָּרְאוּ עַל שְׁמוֹ "מֵימָיו". וְכֵן ״וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ״ (שמות כג כה), ״לַחְמוֹ נִתָּן מֵימָיו נֶאֱמָנִים״ (ישעיהו לג טז). וְאָמַר כֵּן לְהוֹדִיעַ שֶׁמִּגּוּף הַסֶּלַע יֵצְאוּ, לֹא מִן הָאָרֶץ אֲשֶׁר תַּחְתָּיו כְּמִנְהַג מַעְיָנוֹת רַבִּים, רַק מֵאֶמְצָעוֹ. וְכֵן כָּתוּב: ״הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם מָיִם חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם״ (תהלים קיד ח). וְחָזַר וְאָמַר וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע - כִּי אַתָּה בְּעוֹדְךָ שָׁם תּוֹצִיא לָהֶם הַמַּיִם מִן הַסֶּלַע, "לָהֶם" שֶׁכֻּלָּם יִרְאוּ אוֹתָם נוֹבְעִים. וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה – שֶׁתְּצַוֶּה אוֹתָם לִשְׁתּוֹת לְפָנֶיךָ, וְכָל זֶה לְפַרְסֵם הַנֵּס. וּבַמַּעֲשֶׂה לֹא הִזְכִּיר כֵּן "וַיַּשְׁקְ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם", אֲבָל אָמַר: "וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם" (במדבר כ׳:י״א), כִּי מֵרֹב הַצִּמָּאוֹן וּבִרְאוֹתָם מַיִם רַבִּים נוֹזְלִים, מִיָּד נָפְלוּ עַל הַנַּחַל וְשָׁתוּ. וְעַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ בִּבְאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם, אָמְרוּ כִּי הַסֶּלַע הַזֶּה הוּא הַצּוּר אֲשֶׁר הָיָה בְחוֹרֵב, וּלְפִיכָךְ יְפָרְשׁוּ "מֵימָיו" אֲשֶׁר הָיָה דַּרְכּוֹ לָתֵת, כִּי עַתָּה נִסְתַּם מַעְיָנוֹ בְּמוֹת מִרְיָם. כִּי הַכַּוָּנָה לְרַבּוֹתֵינוּ בִּבְאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם, שֶׁהָיָה מֵעוֹלָם בְּאֵר נִסִּי, מְקוֹר מַיִם חַיִּים נוֹבֵעַ בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּהְיֶה שָׁם הָרָצוֹן עָלָיו. הֶעֱלָה אוֹתוֹ לְיִשְׁמָעֵאל בְּמִדְבַּר בְּאֵר שֶׁבַע, וְנִבְקַע בְּחוֹרֵב מִן הַצּוּר הַהוּא שֶׁהָיָה שָׁם, וּבִשְׁאָר הַמַּסָּעוֹת נוֹבֵעַ מִן הַצּוּר בַּמָּקוֹם שֶׁיַּחֲנוּ שָׁם. וְכַאֲשֶׁר מֵתָה הַצַּדֶּקֶת פָּסַק הַמַּעְיָן, וְעַתָּה חָזַר עַל יְדֵי מֹשֶׁה לִהְיוֹת לוֹ מָקוֹר נִפְתָּח מִן הַסֶּלַע הַזֶּה בְּעַצְמוֹ, וְהוּא מַה שֶׁאָמַר "אֶל הַסֶּלַע" הַנּוֹדָע. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט הָיָה שָׁם סֶלַע סָמוּךְ לַמַּחֲנֶה, וְצִוָּה וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע הַזֶּה אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם. גַּם אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ ״וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע״ אֲשֶׁר לְעֵינֵיהֶם, כְּלוֹמַר הָרִאשׁוֹן שֶׁיִּרְאוּ:

El sentido de «Dará sus aguas» es que inmediatamente brotarían de ella aguas abundantes, como está escrito: «Salieron aguas abundantes». El verbo «dar» se emplea para expresar abundancia, como: «La tierra dará su producto y el árbol del campo dará su fruto»; «La vid dará su fruto, la tierra dará su producto y los cielos darán su rocío». Todas estas expresiones prometen abundancia. Así también está escrito: «Los torrentes fluyeron». La expresión «sus aguas» no posee exactamente el mismo sentido que «la tierra dará su producto» o «el árbol dará su fruto», porque una roca no contiene agua por naturaleza. Significa: las aguas que saldrán de ella. Cuando HaShem transforme el pedernal en una fuente de agua, estas se encontrarán dentro de ella y saldrán de ella, por lo que serán denominadas «sus aguas». De igual manera se dice: «Bendecirá tu pan y tus aguas»; «Su pan le será dado y sus aguas estarán aseguradas». La Escritura lo expresa así para enseñar que las aguas saldrían del propio cuerpo de la roca, no de la tierra situada debajo de ella, como ocurre con muchas fuentes, sino de su interior. Así está escrito: «Convierte la roca en un estanque de agua y el pedernal en una fuente». Después vuelve a decir: «Extraerás para ellos agua de la roca». Esto significa que tú, mientras permanezcas allí, extraerás para ellos las aguas de la roca. Dice «para ellos» porque todos debían contemplarlas brotar. «Darás de beber a la congregación» significa que les ordenarás beber en tu presencia. Todo esto tenía la finalidad de hacer público el milagro. Durante su realización no dice: «Dio de beber a la congregación y a sus animales». Dice: «Bebieron la congregación y sus animales». Debido a su intensa sed y al ver fluir aguas abundantes, inmediatamente se precipitaron hacia el torrente y bebieron. Según nuestros sabios, respecto del pozo de Miriam, esta roca era la misma que se encontraba en Jorev. Por eso interpretan «sus aguas» como las aguas que acostumbraba proporcionar, pues su fuente se había cerrado al morir Miriam. La intención de nuestros sabios al hablar del pozo de Miriam es que siempre existió una fuente milagrosa de aguas vivas, que brotaba en cualquier lugar sobre el cual se manifestara la voluntad divina. Fue hecha surgir para Yishmael en el desierto de Beer Sheva. Se abrió en Jorev desde la roca que allí se encontraba. Durante los demás viajes brotaba de una roca situada en el lugar donde acampaban. Cuando murió la mujer justa, la fuente dejó de brotar. Ahora, mediante Moshé, volvió a abrirse en esta misma roca. Este es el sentido de: «La roca», con artículo definido. Conforme al sentido literal, había una roca cercana al campamento y HaShem ordenó: «Hablaréis a esta roca que se encuentra delante de vosotros». También puede interpretarse: «Hablaréis a la roca que se encuentra delante de sus ojos», es decir, a la primera roca que vieran:

Ramban on Numbers 20:5

הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם – חָלִילָה חָלִילָה שֶׁיִּהְיֶה הַתֵּימָה לִמְנִיעוּת, כִּי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ הַנֶּאֱמָן בְּכָל בֵּית ה׳ לֹא יִפָּלֵא מִמֶּנּוּ כָּל דָּבָר מֵה׳, וְהוּא וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ רָאוּ גְּדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת מִזּוֹ, וְאַף כִּי הוּא אֲשֶׁר נַעֲשָׂה כֵן עַל יָדוֹ פַּעַם אַחֶרֶת בַּצּוּר בְּחוֹרֵב. וְאָמְרוּ הַמְּפָרְשִׁים שֶׁיֵּשׁ תְּמִיהוֹת מִתְקַיְּמוֹת כְּמוֹ ״הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי״ (שמואל א ב כז), ״הֲרוֹאֶה אַתָּה״ (שמואל ב טו כז), ״הֲתִשְׁפֹּט״ (יחזקאל כב ב), ״הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ״ (בראשית ג יא). אֲבָל ר״א כָּתַב: הֲמִן הַסֶּלַע יֵשׁ לָנוּ כֹּחַ לְהוֹצִיא לָכֶם מִמֶּנּוּ מַיִם. יִרְצֶה לְפָרֵשׁ שֶׁאָמַר לָהֶם: שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים בַּה׳ הָאוֹמְרִים "וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל ה׳ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה", הֲמִן הַחַלָּמִישׁ הַזֶּה יִהְיֶה לָנוּ כֹּחַ בַּטֶּבַע שֶׁנּוֹצִיא אֲנַחְנוּ מִמֶּנּוּ מַיִם? רַק תַּכִּירוּ כִּי מֵאֵת ה׳ הוּא, כִּי הוּא אֲשֶׁר הוֹצִיא אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם וְהֵבִיא אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה, וְהוּא אֲשֶׁר יְפַרְנֵס אֶתְכֶם בּוֹ. וְזֶה כְּטַעַם שֶׁאָמַר לָהֶן בַּמָּן: ״וִידַעְתֶּם כִּי ה׳ הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם״ (שמות טז ו). וּלְפִי דַעְתִּי הַהֵ״א הַזּוֹ לִשְׁאֵלָה - ״הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מַיִם אִם לֹא״, כִּי הַכָּתוּב פַּעַם יְפָרֵשׁ בִּשְׁאֵלָה הֵן וָלָאו: ״הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן״ (במדבר י״ג:כ׳), ״הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו אִם לֹא״ (דברים ח ב), וּפַעַם יַזְכִּיר הֵן לְבַדּוֹ: ״הֲזֶה אֲחִיכֶם הַקָּטֹן״ (בראשית מג כט), ״הַיְדַעְתֶּם אֶת לָבָן בֶּן נָחוֹר״ (שם כט ה), ״הַאֶבְכֶּה בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי הִנָּזֵר״ (זכריה ז ג). אֲבָל הָיְתָה הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת לָהֶם שְׁאֵלַת הַנִּסָּיוֹן, אָמַר: שִׁמְעוּ נָא הַמּוֹרִים, מַה תַּחְשְׁבוּן עַל ה׳ - הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה הֶחָזָק נוֹצִיא לָכֶם מָיִם? הֲיִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה אִם לֹא? הִפְלִיג בַּמּוֹרִים וְהִגִּיד כִּי הֵם קְטַנֵּי אֲמָנָה, וְכַאֲשֶׁר יָרִיבוּ אֵלָיו הוּא מִפְּנֵי מַחְשַׁבְתָּם שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה הַשֵּׁם עִמָּהֶם לְהַפְלִיא, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְנַסּוּ אֵל בִּלְבָבָם… הֲיוּכַל אֵל לַעֲרֹךְ שֻׁלְחָן בַּמִּדְבָּר? הֲגַם לֶחֶם יוּכַל תֵּת?״ (תהלים עח יח-כ) וְכָךְ אָמְרוּ (אבות ה ד): עֶשֶׂר נִסְיוֹנוֹת נִסּוּ אֲבוֹתֵינוּ לְהַקב״ה בַּמִּדְבָּר. וּכְמוֹ הַשְּׁאֵלָה בְּמַחְשֶׁבֶת הַנִּשְׁאָל בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים: ״הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת בִּנְךָ״ (בראשית כד ה) - אִם רְצוֹנְךָ כֵּן, ״הֲנֵלֵךְ אֶל רָמוֹת גִּלְעָד אִם אֶחְדָּל״ (דהי״ב יח ה) - אִם עֲצָתְךָ כֵּן, אַף כָּאן - אִם מַחְשַׁבְתְּכֶם שֶׁנּוֹצִיא לָכֶם מַיִם מִזֶּה. וְכֵן דַּעְתִּי בְּ״הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי״, ״הֲרָאִיתָ כִּי נִכְנַע אַחְאָב מִלְּפָנַי״ (מלכים א כא כט), ״הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ״, ״הֲתִשְׁפֹּט״ - כִּי כֻּלָּם שְׁאֵלוֹת, אֲבָל עִנְיָנָם לִשְׁאֹל בְּדָבָר מְפֻרְסָם שֶׁיּוֹדֶה בּוֹ הַנִּשְׁאָל עַל כָּרְחוֹ: אִם נִגְלֵיתִי לְבֵית אָבִיךָ וּבָחַרְתִּי בָכֶם - אִם יְדַעְתֶּם זֶה, וְלָמָּה תִּבְעֲטוּ בְּזִבְחִי וּבְמִנְחָתִי? הֲלַה׳ תִּגְמְלוּ זֹאת הַגְּמוּלָה? וְכֵן אִם מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ אָכַלְתָּ וַתֵּבוֹשׁ וַתֵּחָבֵא, אוֹ לָמָּה תִּתְחַבֵּא? וּבַדֶּרֶךְ הַזֶּה הָאֲחֵרִים. אֲבָל ״הֲרוֹאֶה אַתָּה״ שְׁאֵלָה גְמוּרָה בְּדָבָר הַמְסֻפָּק - ״אִם יוֹעֵץ אַתָּה תָּשׁוּב אֶל הָעִיר״, כִּלְשׁוֹן ״רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן״ (כתובות קח קט). וּכְבָר פֵּרַשְׁתִּי בְּסֵדֶר בְּרֵאשִׁית (א ד):

Ramban on Numbers 20:6

וַיִּקָּדֵשׁ בָּם – שֶׁמֵּתוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל יָדָם, כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה דִּין בִּמְקֻדָּשָׁיו הוּא מִתְיָרֵא וּמִתְקַדֵּשׁ עַל הַבְּרִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ״ (ויקרא י׳ ג׳), וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ״ (תהלים ס״ח ל״ו), לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר כ׳:י״ג). גַּם כֵּן פֵּרֵשׁ ר״א (אבן עזרא על במדבר כ׳:י״ג). וְאֵינֶנּוּ נִרְאֶה בְּעֵינַי, כִּי עֲדַיִן לֹא מֵתוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, וְאֵינֶנּוּ מִתְפַּרְסֵם לַבְּרִיּוֹת שֶׁיָּמוּתוּ בַּחֵטְא הַזֶּה שֶׁיִּתְיָרֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יְדֵי כָּךְ כַּאֲשֶׁר הָיָה בְּנָדָב וַאֲבִיהוּא וּבְפֶרֶץ עֻזָּא (ו׳ ח׳). וְעוֹד כִּי הַכָּתוּב אָמַר ״אֲשֶׁר רָבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת ה׳ וַיִּקָּדֵשׁ בָּם״, כִּי בַּמְּרִיבִים נִתְקַדֵּשׁ, מִלְּשׁוֹן ״בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ״, וְרָאוּי הָיָה לְדִבְרֵיהֶם שֶׁיֹּאמַר "וַיִּכָּבֵד עַל פְּנֵיהֶם". וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי מַעֲשֵׂה הַצּוּר הָרִאשׁוֹן הָיָה לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ שָׁם (שמות י״ז ו׳-ז׳), וּבָזֶה אָמַר ״וַיַּקְהִילוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל" וְגוֹ'. עַל כֵּן אָמַר הַכָּתוּב כִּי מֵי מְרִיבָה הָאֵלֶּה שֶׁנִּגְזְרָה בָּהֶם הַגְּזֵרָה עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן, הֵמָּה אוֹתָם מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשֵּׁם וַיִּקָּדֵשׁ בָּם לְעֵינֵי כֻּלָּם, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב: ״וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מֵאַרְצוֹת אֹיְבֵיהֶם וְנִקְדַּשְׁתִּי בָם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם רַבִּים״ (יחזקאל ל״ט כ״ז). וְדַע כִּי בָּרִאשׁוֹנָה הָיְתָה לָהֶם מְרִיבָה עִם מֹשֶׁה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: ״וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה״ (שמות י״ז ב׳), וְכֵן אָמַר: ״עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי״ (שם פסוק ד׳), וְהָיוּ מְנַסִּים אֶת הַשֵּׁם ״הֲיֵשׁ ה׳ בְּקִרְבֵּנוּ״ (שם פסוק ז׳). אֲבָל בְּכָאן הָיוּ מְרִיבִים כְּלַפֵּי מַעְלָה וְלֹא הָיָה בְּכָאן נִסָּיוֹן, וְעַל כֵּן אָמַר כִּי אֵלֶּה מֵי מְרִיבָה שֶׁנִּגְזְרָה בָּהֶם הַגְּזֵרָה הַזֹּאת, הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת ה׳ וַיִּקָּדֵשׁ בָּם לְעֵינֵיהֶם, וְלֹא הָרִאשׁוֹנִים אֲשֶׁר נִסּוּ אֶת הַשֵּׁם וְלֹא נִתְקַדֵּשׁ רַק לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. וּבַעֲבוּר הֱיוֹת עִנְיַן הַסֶּלַע שְׁנֵי פְּעָמִים, הֻצְרַךְ לְבָאֵר עַל אֵיזֶה מֵהֶם נֶעֶנְשׁוּ הַצַּדִּיקִים:

«Fue santificado mediante ellos». Rashi explicó: «Moshé y Aharón murieron por causa de estas aguas. Cuando el Santo, bendito sea, ejecuta juicio contra Sus santos, es temido y santificado por las criaturas, como está escrito: “Mediante quienes están próximos a Mí seré santificado”. También: “Temible es Dios desde Tus santuarios”». Rabí Avraham ofreció la misma explicación. Pero no me parece correcta. Moshé y Aharón todavía no habían muerto, y las criaturas aún no conocían públicamente que morirían debido a este pecado para que el Santo, bendito sea, fuera temido por ello, como ocurrió con Nadav y Avihú o durante el episodio de Uza. Además, la Escritura dice: «Los hijos de Israel disputaron con HaShem y Él fue santificado mediante ellos». Esto indica que fue santificado mediante quienes disputaron, conforme a: «Mediante quienes están próximos a Mí seré santificado». Según la explicación de Rashi debería haber dicho: «Fue glorificado delante de ellos». La explicación correcta, a mi parecer, es que el primer milagro de la roca se realizó solamente ante los ancianos de Israel, como está expresamente escrito allí. En este episodio, en cambio, dice: «Moshé y Aharón reunieron a toda la congregación…». Por eso la Escritura dice que estas aguas de Merivá, en las que se decretó la sentencia contra Moshé y Aharón, fueron las aguas donde los hijos de Israel disputaron con HaShem y donde Él fue santificado delante de todos. Esto se asemeja a: «Los reuniré de las tierras de sus enemigos y seré santificado mediante ellos ante los ojos de muchas naciones». Debes saber que durante el primer episodio disputaron con Moshé, como está escrito: «El pueblo disputó con Moshé». También: «Dentro de poco me apedrearán». Ponían a prueba a HaShem preguntando: «¿Está HaShem en medio de nosotros o no?». Pero aquí disputaron directamente contra el Cielo y no hubo propiamente una prueba. Por eso la Escritura dice: Estas son las aguas de Merivá en las que fue decretada esta sentencia, las aguas donde los hijos de Israel disputaron con HaShem y donde Él fue santificado delante de ellos. No se refiere a las primeras aguas, donde pusieron a prueba a HaShem y el milagro solamente fue santificado ante los ancianos de Israel. Puesto que existieron dos episodios relacionados con una roca, fue necesario explicar en cuál de ellos fueron castigados los hombres justos:

Ramban on Numbers 20:7

אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם – לֹא הִזְכִּיר הַכָּתוּב שְׁמוֹ כִּי אֵין צֹרֶךְ, אֲבָל הִזְכִּיר סִיחוֹן וְעוֹג מַלְכֵי הָאֱמוֹרִי בִּשְׁמוֹתָם, בַּעֲבוּר כִּי הָיוּ יְדוּעִים בִּגְבוּרָה וְלָהֶם שֵׁם בַּגּוֹיִם, לְהוֹדוֹת לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ כִּי עָשָׂה עִמָּנוּ לְהַפְלִיא, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״לְמַכֵּה מְלָכִים גְּדוֹלִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, לְסִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ״ (תהלים קלו יז-כ). וּמִנְהַג הַכָּתוּב לְהַזְכִּיר שֵׁם גְּדוֹלֵי הַמְּלָכִים אֲשֶׁר יָרַשְׁנוּ אֶת אַרְצָם, כְּעִנְיָן שֶׁהִזְכִּיר בִּיהוֹשֻׁעַ חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי הָאֱמוֹרִי: אֲדֹנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלַיִם, וְהוֹהָם מֶלֶךְ חֶבְרוֹן, וּפִרְאָם מֶלֶךְ יַרְמוּת, וְיָפִיעַ מֶלֶךְ לָכִישׁ, וּדְבִיר מֶלֶךְ עֶגְלוֹן (יהושע י ג), וְיוֹבָב מֶלֶךְ מָדוֹן וְיָבִין מֶלֶךְ חָצוֹר (שם יא א), וּשְׁאָר הַמְּלָכִים הִזְכִּירָם בְּמִסְפָּר (שם יב ט-כד) לֹא בְּשֵׁמוֹת. וְאָמַר הַכָּתוּב ״וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱדוֹם״ כִּי נִסְכְּמוּ כָּל עַמּוֹ עִם אֲדוֹנֵיהֶם בַּמֵּאוּן הַזֶּה:

«Al rey de Edom». La Escritura no menciona su nombre porque no era necesario. Pero menciona por sus nombres a Sijón y Og, reyes de los emoritas, porque eran conocidos por su poder y poseían gran reputación entre las naciones. Esto permite agradecer a HaShem, bendito sea, por haber obrado maravillosamente con nosotros, como está escrito: «A quien golpeó a grandes reyes, porque Su bondad es eterna; a Sijón, rey de los emoritas, porque Su bondad es eterna; y a Og, rey de Bashán, porque Su bondad es eterna». La Escritura acostumbra mencionar los nombres de los grandes reyes cuyas tierras heredamos. Así, en el libro de Yehoshúa menciona a los cinco reyes emoritas: Adoní Tzedek, rey de Yerushaláim; Hoham, rey de Jevrón; Piram, rey de Yarmut; Yafía, rey de Lajish; y Devir, rey de Eglón. También menciona a Yovav, rey de Madón, y a Yavín, rey de Jatzor. A los demás reyes solamente los enumera, sin mencionar sus nombres. La Escritura dice: «Edom le respondió», porque todo el pueblo de Edom estuvo de acuerdo con sus gobernantes en negarles el paso:

Ramban on Numbers 20:8

בַּמְסִלָּה נַעֲלֶה – הִנֵּה מִתְּחִלָּה הָיוּ אוֹמְרִין לָבֹא בֶּעָרִים, רַק יִשְׁתַּמְּרוּ שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם, כְּדֶרֶךְ מַחֲנוֹת עַם רַב שֶׁשּׁוֹלְלִים אֶת הַגְּרָנוֹת וְנִכְנָסִים בַּכְּרָמִים. אֲבָל יֵלְכוּ בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ שֶׁהִיא דֶּרֶךְ הָרַבִּים, לֹא דֶּרֶךְ הַיָּחִיד. וְהָיוּ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא יִשְׁתּוּ כְּלָל הַמַּיִם אֲשֶׁר לָהֶם בַּבְּאֵרוֹת לְצָרְכָּם. אַחֲרֵי כֵן שָׁלְחוּ לָהֶם שֶׁלֹּא יִקְרְבוּ לֶעָרִים כְּלָל, אֲבָל יֵלְכוּ בַּמְסִלָּה הָעוֹלָה לְאֶרֶץ כְּנַעַן שֶׁהִיא סְלוּלָה וּכְבוּשָׁה לַכֹּל, וְאִם יִשְׁתּוּ מֵימֵי הַנְּהָרוֹת בַּדְּרָכִים הֵם וְהַבְּהֵמוֹת בְּעָבְרָם בַּנָּהָר יִתְּנוּ דְמֵיהֶם שֶׁנֶּהֱנוּ מֵהֶם. עַל כֵּן אָמַר ״רַק אֵין דָּבָר״ - שֶׁאֵין בָּזֶה הֶפְסֵד שׁוּם דָּבָר. וַאֲחֵרִים פֵּרְשׁוּ ״לֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר אִם לֹא בְּדָמִים״, וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן, כִּי לָמָּה יַחֲזֹר לִשְׁלֹחַ לוֹ מַה שֶׁלֹּא רָצָה בַּתְּחִלָּה. וּמִדְרָשׁוֹ (תנחומא חקת יב) ״לֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר שֶׁלָּנוּ וְנִקַּח מִכֶּם״ כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַשִׁ״י (רש״י על במדבר כ׳:י״ז). וְאָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לֶאֱדוֹם ״עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבוּלֶךָ״ וְלֹא הִזְכִּירוּ לוֹ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ, שֶׁלֹּא יְקַנֵּא בָּהֶם עַל הָאָרֶץ לֵאמֹר כִּי לָהֶם הָיְתָה לוּלֵי שֶׁלָּקַח בְּכוֹרָתוֹ וּבִרְכָתוֹ בְּמִרְמָה. אֲבָל לְסִיחוֹן הִזְכִּירוּ ״עַד אֲשֶׁר אֶעֱבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ״ כְּמוֹ שֶׁהִזְכִּיר מֹשֶׁה בְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה (דברים ב כט):

«Subiremos por la calzada». Inicialmente Israel solicitó pasar por las ciudades, comprometiéndose únicamente a no entrar en los campos ni en los viñedos. Un campamento compuesto por un pueblo numeroso acostumbra saquear las eras y entrar en los viñedos. Ellos prometieron caminar exclusivamente por el camino real, que era una vía pública y no una propiedad privada. También declararon que no beberían absolutamente nada del agua que Edom almacenaba en sus pozos para su propio uso. Posteriormente enviaron otro mensaje, comprometiéndose a no acercarse en absoluto a las ciudades. Caminarían por la calzada que conducía hacia la tierra de Kenaan, una vía preparada y utilizada por todos. Si ellos y sus animales bebían durante el camino agua de los ríos al atravesarlos, pagarían su valor por el beneficio obtenido. Por eso dijeron: «Solamente no habrá ningún inconveniente», es decir, no sufriréis ninguna pérdida. Otros interpretaron: «No beberemos agua de pozo excepto pagando». Esto no es correcto, pues ¿por qué volverían a ofrecer algo que Edom ya había rechazado durante el primer mensaje? La interpretación del Midrash es: «No beberemos del agua de nuestro propio pozo milagroso, sino que os compraremos agua a vosotros», como escribió Rashi. Israel dijo a Edom: «Hasta que atravesemos tu territorio». No mencionaron: «Hasta llegar a la tierra que HaShem, nuestro Dios, nos entrega». No querían que Edom sintiera celos respecto de aquella tierra diciendo que debería haberle pertenecido si Yaakov no hubiera tomado mediante engaño la primogenitura y la bendición de Esav. Pero a Sijón sí dijeron: «Hasta que cruce el Yardén hacia la tierra que HaShem, nuestro Dios, nos entrega», como recordó Moshé en Mishné Torá:

Ramban on Numbers 20:9

וַיֵּט יִשְׂרָאֵל מֵעָלָיו – קִצֵּר הַכָּתוּב בָּזֶה, כִּי מִפִּי הַגְּבוּרָה נִצְטַוּוּ: ״וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד אַל תִּתְגָּרוּ בָם״ (דברים ב ד ה), כַּאֲשֶׁר פֵּרַשׁ לָהֶם מֹשֶׁה, וְעַל פִּי הַדִּבּוּר נָטוּ מֵעָלָיו, כִּי לֹא יָכְלוּ לַעֲשׂוֹת דָּבָר אַחֵר כֵּיוָן שֶׁלֹּא הִנִּיחָם לַעֲבֹר:

«Israel se desvió y se alejó de él». La Escritura resume aquí los acontecimientos. Habían recibido directamente del Poder divino la orden: «Guardaos cuidadosamente; no los provoquéis», como Moshé les explicó posteriormente. Por mandato divino se alejaron de Edom. No podían actuar de otra manera, puesto que Edom no les permitió atravesar su territorio:

Ramban on Numbers 20:10

וְהַפְשֵׁט אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו – הֵם בִּגְדֵי כְּהוּנָּה גְּדוֹלָה שֶׁנִּתְרַבָּה בָּהֶם אֶלְעָזָר בְּנוֹ עַתָּה. וְהַקָּרוֹב כִּי כַּאֲשֶׁר יָרַד אַהֲרֹן מֵעֲשׂוֹת הַתָּמִיד וְהִקְטִיר הַקְּטֹרֶת וְהֶעֱלָה הַנֵּרוֹת, הֶעֱלָה אוֹתוֹ אֶל הֹר הָהָר כְּשֶׁהָיָה לָבוּשׁ בִּגְדֵי כְּהוּנָּה וְהִפְשִׁיט אוֹתָם. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט הִלְבִּישׁוֹ תַּכְרִיכֵי הַמֵּת אֲשֶׁר הֵכִין לוֹ, וְהִפְשִׁיט אֶת אֶלְעָזָר בִּגְדֵי הַחוֹל וְהִלְבִּישׁוֹ בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה עִמּוֹ בְּיוֹם הַמִּלּוּאִים (ויקרא ח ז-ט). וּמִדְרַשׁ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁנַּעֲשׂוּ בָהֶם נִסִּים, אָמְרוּ: הֵיאַךְ מֹשֶׁה יָכוֹל לְהַפְשִׁיט אֶת אַהֲרֹן כְּסִדְרָן, וַהֲלֹא הָעֶלְיוֹנִים הֵם הָעֶלְיוֹנִים לְעוֹלָם וְהַתַּחְתּוֹנִים הֵם הַתַּחְתּוֹנִים לְעוֹלָם? אֶלָּא מַעֲשֵׂה נִסִּים עָשָׂה לוֹ הַמָּקוֹם בְּמִיתָתוֹ יוֹתֵר מִבְּחַיָּיו. הֶעֱמִידוֹ מֹשֶׁה אֶל הַסֶּלַע וְהִפְשִׁיטוֹ בִּגְדֵי כְּהוּנָּה, וּבִגְדֵי שְׁכִינָה נִלְבָּשִׁים תַּחְתֵּיהֶם. "וַיַּלְבֵּשׁ אוֹתָם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ" (במדבר כ׳:כ״ח) - וְכִי הֵיאַךְ יָכוֹל לְהַלְבִּישׁ אֶת הַבְּגָדִים כְּסִדְרָן לְאֶלְעָזָר? אֶלָּא כָּבוֹד גָּדוֹל חָלַק לוֹ הַמָּקוֹם לְאַהֲרֹן בְּמִיתָתוֹ יוֹתֵר מִבְּחַיָּיו, שֶׁנִּלְבְּשׁוּ בִּגְדֵי שְׁכִינָה תְּחִלָּה לְמַטָּה וְחָזַר מֹשֶׁה וְהִפְשִׁיט אֶת אַהֲרֹן הַבְּגָדִים כְּסִדְרָן וְהִלְבִּישׁ אֶלְעָזָר כְּסִדְרָן, כָּךְ שָׁנוּי בְּת״כ (מלואים א ו):

«Despoja a Aharón de sus vestiduras». Se refiere a las vestiduras del sumo sacerdocio, mediante las cuales su hijo Elazar fue ahora investido en su elevada posición. Lo más probable es que, después de que Aharón descendiera de ofrecer el sacrificio continuo, quemar el incienso y encender las lámparas, Moshé lo hiciera subir al monte Hor mientras todavía llevaba las vestiduras sacerdotales y allí se las quitara. Conforme al sentido literal, Moshé vistió a Aharón con las mortajas que había preparado para él. Después quitó a Elazar sus vestiduras ordinarias y lo vistió con las vestiduras sagradas, como había hecho con Aharón durante el día de la investidura. Nuestros sabios interpretaron que allí se realizaron milagros. Dijeron: «¿Cómo podía Moshé desvestir a Aharón en el orden correcto? Las vestiduras superiores permanecen siempre sobre las inferiores, y las inferiores debajo de las superiores. El Omnipresente realizó con él durante su muerte milagros aún mayores que durante su vida. Moshé lo colocó junto a la roca y le quitó las vestiduras sacerdotales, mientras vestiduras de la Presencia divina aparecían debajo de ellas. “Y vistió con ellas a su hijo Elazar”. ¿Cómo podía vestir a Elazar con las vestiduras en el orden correcto? El Omnipresente concedió a Aharón durante su muerte un honor mayor que durante su vida. Primero fue vestido desde abajo con las vestiduras de la Presencia divina. Después Moshé quitó a Aharón las vestiduras sacerdotales en su orden y vistió con ellas a Elazar también en su orden». Así se enseña en Torat Kohaním: