Sanhedrín 109b
Sanhedrín 109b:1
דאית ליה תורא נשקול חד משכא דלית ליה תורא נשקול תרי משכי אמרו ליה מאי האי אמר להו סוף דינא כתחילת דינא מה תחילת דינא דאית ליה תורא מרעי חד יומא דלית ליה תורי מרעי תרי יומי אף סוף דינא דאית ליה חד תורא לשקול חד דלית ליה תורא לשקול תרי
«Quien tenga un buey, que tome una piel; quien no tenga ninguno, que tome dos pieles». Le preguntaron: «¿Qué significa esto?». Respondió: «El final del juicio corresponde a su comienzo. Si al comienzo quien tiene un buey pastorea un día y quien no tiene ninguno, dos, entonces al final quien tiene un buey toma una piel y quien no tiene ninguno, dos».
Sanhedrín 109b:2
דעבר במברא ניתיב חד זוזא דלא עבר במברא ניתיב תרי דהוה ליה (תורא) [דרא] דלבני אתי כל חד וחד שקל' חדא א"ל אנא חדא דשקלי דהוה שדי תומי או שמכי אתו כל חד וחד שקיל חדא א"ל אנא חדא דשקלי
Quien cruzaba el río por el puente pagaba una moneda; quien no lo cruzaba por el puente pagaba dos. Si alguien tenía una pila de ladrillos, cada cual tomaba uno y decía: «Solo he tomado uno». Si alguien extendía ajos o cebollas, cada uno se llevaba uno y decía: «Solo he tomado uno».
Sanhedrín 109b:3
ארבע דייני היו בסדום שקראי ושקרוראי זייפי ומצלי דינא דמחי ליה לאיתתא דחברי' ומפלא ליה אמרי ליה יהבה ניהליה דניעברה ניהליך דפסיק ליה לאודנא דחמרא דחבריה אמרו ליה הבה ניהליה עד דקדחא דפדע ליה לחבריה אמרי ליה הב ליה אגרא דשקל לך דמא
Cuatro jueces había en Sedom: Shakrai, Shakrorai, Zayfí y Metzale Diná. Si alguien golpeaba a la esposa de otro y le provocaba un aborto, le decían: «Entrégasela para que la embarace en tu lugar». Si cortaba la oreja al asno ajeno, le decían: «Entrégale el asno hasta que le vuelva a crecer». Si hería a otro, le decían: «Págale por haberte hecho una sangría».
Sanhedrín 109b:4
דעבר במברא יהיב ארבעה זוזי דעבר במיא יהיב תמני זוזי זימנא חדא אתא ההוא כובס איקלע להתם אמרו ליה הב ד' זוזי אמר להו אנא במיא עברי אמרו ליה א"כ הב תמניא דעברת במיא לא יהיב פדיוהו אתא לקמיה דדיינא א"ל הב ליה אגרא דשקיל לך דמא ותמניא זוזי דעברת במיא
Quien cruzaba por el puente pagaba cuatro monedas; quien atravesaba el agua pagaba ocho. Una vez llegó allí un lavandero. Le dijeron: «Paga cuatro monedas». Respondió: «Yo atravesé el agua». Le dijeron: «Entonces paga ocho, porque cruzaste por el agua». Se negó a pagar; lo golpearon. Acudió al juez, que le ordenó: «Págales por la sangría que te hicieron y las ocho monedas por haber atravesado el agua».
Sanhedrín 109b:5
אליעזר עבד אברהם איתרמי התם פדיוהי אתא לקמיה דיינא א"ל הב ליה אגרא דשקל לך דמא שקל גללא פדיוהי איהו לדיינא אמר מאי האי א"ל אגרא דנפק לי מינך הב ניהליה להאי וזוזי דידי כדקיימי קיימי
Eliezer, siervo de Abraham, llegó allí; lo golpearon y fue ante el juez. Este le dijo: «Paga por la sangría que te hicieron». Eliezer tomó una piedra y golpeó al propio juez. Este preguntó: «¿Qué es esto?». Le respondió: «El pago que ahora me debes por haberte hecho una sangría dáselo al que me golpeó; así mis monedas siguen conmigo».
Sanhedrín 109b:6
הויא להו פורייתא דהוו מגני עלה אורחין כי מאריך גייזי ליה כי גוץ מתחין ליה אליעזר עבד אברהם אקלע להתם אמרו ליה קום גני אפוריא אמר להון נדרא נדרי מן יומא דמיתת אמא לא גנינא אפוריא
Tenían una cama donde acostaban a los huéspedes: si uno era alto, lo recortaban; si era bajo, lo estiraban. Cuando Eliezer, siervo de Abraham, llegó allí, le dijeron: «Acuéstate en la cama». Respondió: «Desde el día que murió mi madre hice voto de no acostarme en una cama».
Sanhedrín 109b:7
כי הוה מתרמי להו עניא יהבו ליה כל חד וחד דינרא וכתיב שמיה עליה וריפתא לא הוו ממטי ליה כי הוה מית אתי כל חד וחד שקיל דידיה
Cuando se presentaba un pobre, cada uno le entregaba una moneda con su nombre escrito, pero nadie le daba pan. Cuando el pobre moría, cada uno venía y recuperaba su moneda.
Sanhedrín 109b:8
הכי אתני בינייהו כל מאן דמזמין גברא לבי הילולא לשלח גלימא הוי האי הילולא אקלע אליעזר להתם ולא יהבו ליה נהמא כי בעי למסעד אתא אליעזר ויתיב לסיפא דכולהו אמרו ליה מאן אזמנך להכא א"ל לההוא [דיתיב] אתה זמנתן [אמר דילמא שמעי בי דאנא אזמינתיה ומשלחי ליה מאניה דהאי גברא] שקל גלימיה ההוא דיתיב גביה ורהט לברא וכן עבד לכולהו עד דנפקי כולהו ואכלא איהו לסעודתא
Habían acordado entre ellos que quien invitara a un hombre a un banquete debía perder su vestido. Se celebró un banquete y llegó Eliezer. No le dieron pan. Cuando iban a comer, Eliezer se sentó al final de la mesa. Le preguntaron: «¿Quién te invitó?». Señaló a uno de los presentes: «Tú me invitaste». Este pensó: «Si oyen que yo lo invité, me quitarán la ropa». Tomó su manto y salió corriendo. Eliezer hizo lo mismo con todos, hasta que se fueron todos y comió él solo el banquete.
Sanhedrín 109b:9
הויא ההיא רביתא דהות קא מפקא ריפתא לעניא בחצבא איגלאי מלתא שפיוה דובשא ואוקמוה על איגר שורא אתא זיבורי ואכלוה והיינו דכתיב (בראשית יח, כ) ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה ואמר רב יהודה אמר רב על עיסקי ריבה:
Había una joven que llevaba pan escondido en una vasija para un pobre. Se descubrió y la untaron de miel, la colocaron sobre la muralla y las abejas la devoraron. Por eso está escrito (Génesis 18:20): «El clamor de Sedom y Amorá es grande». Dijo Rav Yehudá en nombre de Rav: «Por el asunto de aquella joven».
Sanhedrín 109b:10
מרגלים אין להם חלק לעולם הבא שנאמר (במדבר יד, לז) וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה וימותו בעולם הזה במגפה לעולם הבא:
Los espías no tienen parte en el Mundo Venidero, como está escrito (Números 14:37): «Murieron los hombres que difundieron malos informes sobre la tierra, por una plaga». «Murieron» en este mundo; «por una plaga», en el Mundo Venidero.
Sanhedrín 109b:11
עדת קרח אין להם חלק לעולם הבא שנאמר (במדבר טז, לג) ותכס עליהם הארץ בעולם הזה ויאבדו מתוך הקהל לעולם הבא דברי ר"ע רבי אליעזר אומר עליהם אמר הכתוב (שמואל א ב, ו) ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל:
La congregación de Kóraj no tiene parte en el Mundo Venidero, como está escrito (Números 16:33): «La tierra los cubrió», en este mundo, «y desaparecieron de la congregación», en el Mundo Venidero. Son palabras de rabí Akiva. Rabí Eliezer dice: «Sobre ellos dice el versículo (I Samuel 2:6): “El Señor da muerte y da vida; hace bajar al Sheol y hace subir”».
Sanhedrín 109b:12
ת"ר עדת קרח אין להם חלק לעולם הבא שנאמר ותכס עליהם הארץ בעולם הזה ויאבדו מתוך הקהל לעולם הבא דברי רבי עקיבא רבי יהודה בן בתירא אומר הרי הן כאבידה המתבקשת שנאמר (תהלים קיט, קעו) תעיתי כשה אובד בקש עבדך כי מצותיך לא שכחתי:
Enseñaron los sabios: «La congregación de Kóraj no tiene parte en el Mundo Venidero», como está escrito: «La tierra los cubrió», en este mundo, «y desaparecieron de la congregación», en el Mundo Venidero. Son palabras de rabí Akiva. Rabí Yehudá ben Beteira dice: «Son como un objeto perdido que se busca», como está escrito (Salmos 119:176): «Anduve errante como oveja perdida; busca a Tu siervo, porque no olvidé Tus mandamientos».
Sanhedrín 109b:13
ויקח [קרח] אמר ריש לקיש שלקח מקח רע לעצמו קרח שנעשה קרחה בישראל בן יצהר בן שהרתיח עליו את כל העולם כצהרים בן קהת בן שהקהה שיני מולידיו בן לוי בן שנעשה לויה בגיהנם
«Y tomó Kóraj». Dijo Reish Lakish: «Tomó para sí un mal negocio». «Kóraj»: porque produjo una calvicie en Israel; «hijo de Yitzhar»: porque hizo hervir al mundo contra él como el mediodía; «hijo de Kehat»: porque hizo rechinar los dientes de sus progenitores; «hijo de Leví»: porque fue acompañado al Guehinom.
Sanhedrín 109b:14
וליחשוב נמי בן יעקב בן שעקב עצמו לגיהנם אמר רב שמואל בר רב יצחק יעקב ביקש רחמים על עצמו שנאמר (בראשית מט, ו) בסודם אל תבא נפשי ובקהלם אל תחד כבודי בסודם אל תבא נפשי אלו מרגלים ובקהלם אל תחד כבודי זה עדת קרח
¿Y por qué no se añade «hijo de Yaakov», porque se condujo a sí mismo al Guehinom? Dijo Rav Shmuel bar Rav Yitzjak: «Yaakov pidió misericordia para sí», como está escrito (Génesis 49:6): «En su consejo no entre mi alma, en su asamblea no se una mi honor». «En su consejo no entre mi alma» se refiere a los espías; «en su asamblea no se una mi honor» se refiere a la congregación de Kóraj.
Sanhedrín 109b:15
דתן שעבר על דת אל אבירם שאיבר עצמו מעשות תשובה ואון שישב באנינות פלת שנעשו לו פלאות בן ראובן בן שראה והבין
«Datán»: porque transgredió la ley; «Aviram»: porque se endureció y se negó a arrepentirse; «On»: porque quedó de duelo; «Pélet»: porque se hicieron milagros por él; «hijo de Reuvén»: porque vio y comprendió.
Sanhedrín 109b:16
אמר רב און בן פלת אשתו הצילתו אמרה ליה מאי נפקא לך מינה אי מר רבה אנת תלמידא ואי מר רבה אנת תלמידא אמר לה מאי אעביד הואי בעצה ואשתבעי לי בהדייהו אמרה ליה ידענא דכולה כנישתא קדישתא נינהו דכתיב (במדבר טז, ג) כי כל העדה כולם קדושים אמרה ליה תוב דאנא מצילנא לך אשקיתיה חמרא וארויתיה ואגניתיה גואי אותבה על בבא
Dijo Rav: «La esposa de On ben Pélet lo salvó». Ella le preguntó: «¿Qué ganas con esto? Si uno es el jefe, tú eres discípulo; y si el otro es jefe, sigues siendo discípulo». Él respondió: «¿Qué puedo hacer? Participé en el consejo y les juré lealtad». Ella dijo: «Sé que toda la asamblea es santa, como está escrito (Números 16:3): “Toda la congregación, todos son santos”. Siéntate; yo te salvaré». Le dio vino hasta embriagarlo y lo acostó dentro de la casa. Ella se sentó a la entrada...
Ficha editorial de este texto
