Sanhedrín 34b
Sanhedrín 34b:1
(שמות כט, לז) כל הנוגע במזבח יקדש שומע אני בין ראוי בין שאינו ראוי ת"ל (שמות כט, לח) כבשים מה כבשים ראויין אף כל ראוי ר' עקיבא אומר (שמות כט, כה) עולה מה עולה ראויה אף כל ראוי
(Éxodo 29:37) «Todo el que toque el altar quedará consagrado», podría pensar que se refiere tanto a lo apto como a lo no apto; por eso la Escritura dice (Éxodo 29:38): «Corderos»: así como los corderos son aptos, también se refiere a todo lo apto. Rabí Akiva dice (Éxodo 29:25): «Ofrenda quemada»: así como la ofrenda quemada es apta, así también todo lo apto.
Sanhedrín 34b:2
ותרוייהו מאי קא ממעטו פסולי מר מייתי לה מכבשים ומר מייתי לה מעולה
¿Qué excluyen ambos? Las ofrendas inválidas. Uno lo deriva de «corderos» y el otro de «ofrenda quemada».
Sanhedrín 34b:3
והאמר רב אדא בר אהבה עולת העוף פסולה איכא בינייהו מאן דמייתי לה מכבשים כבשים אין אבל עולת העוף לא ומאן דמייתי לה מעולה אפילו עולת העוף נמי
¿Pero no dijo Rav Adá bar Ahavá que discrepan respecto de una ofrenda quemada de ave inválida? Quien lo deriva de «corderos» limita la norma a los corderos, excluyendo el ave; quien lo deriva de «ofrenda quemada» incluye también al ave.
Sanhedrín 34b:4
אלא אמר רב אשי כדתניא (ויקרא יז, ד) דם יחשב לאיש ההוא דם שפך לרבות את הזורק דברי רבי ישמעאל
Más bien, Rav Ashi dijo: como se enseñó (Levítico 17:4): «Se le considerará sangre derramada a ese hombre; derramó sangre», lo cual incluye a quien rocía la sangre, según Rabí Yishmael.
Sanhedrín 34b:5
ר"ע אומר (ויקרא יז, ח) או זבח לרבות את הזורק ותרוייהו מאי קא מרבו זריקה מר מייתי לה מדם יחשב ומר מייתי לה מאו זבח
Rabí Akiva dice (Levítico 17:8): «O un sacrificio», para incluir a quien rocía la sangre. ¿Qué incluyen ambos? El rociamiento de la sangre; uno lo deriva de «se le considerará sangre» y el otro de «o un sacrificio».
Sanhedrín 34b:6
והאמר רבי אבהו שחט וזרק איכא בינייהו לדברי רבי ישמעאל אינו חייב אלא אחת לדברי ר"ע חייב שתים
¿Pero no dijo Rabí Abahu que discrepan respecto de quien degüella y rocía? Según Rabí Yishmael incurre en una sola responsabilidad, mientras que según Rabí Akiva incurre en dos.
Sanhedrín 34b:7
הא איתמר עלה אמר אביי אף לדברי ר"ע נמי אינו חייב אלא אחת דאמר קרא (דברים יב, יד) שם תעלה עולותיך ושם תעשה ערבינהו רחמנא לכולהו עשיות:
Sobre ello ya se dijo que Abayé afirmó: incluso según Rabí Akiva incurre solamente en una, pues la Escritura dice (Deuteronomio 12:14): «Allí ofrecerás tus holocaustos y allí harás…». La Torá reunió todas las acciones en una sola categoría.
Sanhedrín 34b:8
דיני ממונות דנין ביום וכו': (סימן משפ"ט מענ"ה מט"ה) מנהני מילי א"ר חייא בר פפא דאמר קרא (שמות יח, כו) ושפטו את העם בכל עת
«En los juicios monetarios se juzga de día…». Señal mnemotécnica: juicio, respuesta, lecho. ¿De dónde se sabe? Dijo Rabí Jiyá bar Papá: porque está dicho (Éxodo 18:26): «Juzgaban al pueblo en todo momento».
Sanhedrín 34b:9
אי הכי תחלת דין נמי כדרבא דרבא רמי כתיב ושפטו את העם בכל עת וכתיב (דברים כא, טז) והיה ביום הנחילו את בניו הא כיצד יום לתחלת דין לילה לגמר דין
Si es así, también se podría iniciar el juicio de noche. Es como explicó Ravá: por un lado está escrito «Juzgaban al pueblo en todo momento», y por otro (Deuteronomio 21:16): «El día que haga heredar a sus hijos». ¿Cómo se concilian? El día es para iniciar el juicio y la noche para concluirlo.
Sanhedrín 34b:10
מתניתין דלא כר' מאיר דתניא היה ר"מ אומר מה ת"ל (דברים כא, ה) על פיהם יהיה כל ריב וכל נגע וכי מה ענין ריבים אצל נגעים
Nuestra Mishná no sigue a Rabí Meir, pues se enseñó que Rabí Meir decía: ¿por qué está dicho (Deuteronomio 21:5): «Por su palabra se resolverá toda disputa y toda afección»? ¿Qué relación hay entre las disputas y las afecciones?
Sanhedrín 34b:11
אלא מקיש ריבים לנגעים מה נגעים ביום דכתיב (ויקרא יג, יד) וביום הראות בו אף ריבים ביום ומה נגעים שלא בסומין דכתיב (ויקרא יג, יב) לכל מראה עיני הכהן אף ריבים שלא בסומין ומקיש נגעים לריבים מה ריבים שלא בקרובים אף נגעים שלא בקרובים
La Escritura compara los litigios con las afecciones: así como estas se examinan de día, según está escrito (Levítico 13:14) «El día en que aparezca», también los litigios de día; así como las afecciones no las examina un ciego, como está escrito (Levítico 13:12) «A toda la vista del sacerdote», tampoco los litigios; y se comparan las afecciones con los litigios: así como en los litigios no actúan parientes, tampoco en el examen de afecciones.
Sanhedrín 34b:12
אי מה ריבים בשלשה אף נגעים בשלשה ודין הוא ממונו בשלשה גופו לא כל שכן ת"ל (ויקרא יג, ב) והובא אל אהרן הכהן או אל אחד וגו' הא למדת שאפילו כהן אחד רואה את הנגעים
Pero, si los litigios requieren tres jueces, ¿las afecciones también requerirían tres? Es un razonamiento lógico: si para los bienes se requieren tres, ¿con mayor razón para el cuerpo? La Escritura dice (Levítico 13:2): «Será llevado ante Aarón el sacerdote o ante uno…». De aquí aprendemos que incluso un solo sacerdote puede examinar las afecciones.
Sanhedrín 34b:13
ההוא סמיא דהוה בשבבותיה דרבי יוחנן דהוה דאין דינא ולא אמר ליה רבי יוחנן ולא מידי היכי עביד הכי והא"ר יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן כל הכשר לדון כשר להעיד ויש שכשר להעיד ואין כשר לדון ואמר ר' יוחנן לאתויי סומא באחת מעיניו
Había un hombre ciego en el vecindario de Rabí Yojanán que juzgaba litigios, y Rabí Yojanán no le decía nada. ¿Cómo actuó así? ¿No dijo Rabí Yojanán que la halajá sigue una Mishná anónima? Y aprendimos: todo el que es apto para juzgar es apto para testificar, pero hay quienes son aptos para testificar y no para juzgar; y Rabí Yojanán dijo que esto incluye a quien es ciego de un ojo.
Sanhedrín 34b:14
ר' יוחנן סתמא אחריתא אשכח דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה
Rabí Yojanán encontró otra Mishná anónima: en los juicios monetarios se juzga de día y se concluye de noche.
Sanhedrín 34b:15
מאי אולמיה דהאי סתמא מהאי סתמא אי בעית אימא סתמא דרבים עדיף ואי בעית אימא משום דקתני לה גבי הלכתא דדינא
¿Por qué habría de prevalecer una Mishná anónima sobre la otra? Si quieres, di que la Mishná anónima enseñada en nombre de muchos tiene mayor peso; o, si quieres, di que se debe a que aparece en el contexto de las leyes del procedimiento judicial.
Sanhedrín 34b:16
ורבי מאיר האי ושפטו את העם בכל עת מאי דריש ביה אמר רבא לאיתויי יום המעונן דתנן אין רואין את הנגעים שחרית ובין הערבים ולא בתוך הבית ולא ביום המעונן מפני שכהה נראית עזה ולא בצהרים מפני שעזה נראית כהה
¿Y cómo interpreta Rabí Meir «Juzgaban al pueblo en todo momento»? Ravá dijo: incluye los días nublados, pues aprendimos que no se examinan las afecciones cutáneas al amanecer ni al atardecer, ni dentro de una casa ni en días nublados, porque lo tenue parece intenso; tampoco al mediodía, porque lo intenso parece tenue.
Sanhedrín 34b:17
ורבי מאיר האי ביום הנחילו את בניו מאי עביד ליה ההוא מיבעי ליה לכדתני רבה בר חנינא קמיה דרב נחמן והיה ביום הנחילו את בניו ביום אתה מפיל נחלות ואי אתה מפיל נחלות בלילה א"ל אלא מעתה מאן דשכיב ביממא ירתון ליה בניה ומאן דשכיב בליליא לא ירתון ליה בניה
¿Y qué hace Rabí Meir con «El día que haga heredar a sus hijos»? Lo necesita para lo que enseñó Rabá bar Janiná ante Rav Najmán: «El día que haga heredar a sus hijos» significa que de día se adjudican herencias, no de noche. Le preguntó: «¿Entonces, si alguien muere de día sus hijos heredan, pero si muere de noche no heredan?».
Sanhedrín 34b:18
דילמא דין נחלות קאמרת דתניא (במדבר כז, יא) והיתה לבני ישראל לחקת משפט אורעה כל הפרשה כולה להיות דין
Quizá te refieres al juicio de sucesiones, pues se enseñó (Números 27:11): «Será para los hijos de Israel un estatuto de justicia»; toda esa sección se considera materia de juicio.
Sanhedrín 34b:19
כדרב יהודה אמר רב דאמר רב יהודה אמר רב שלשה שנכנסו לבקר את החולה רצו כותבין רצו עושין דין שנים כותבין ואין עושין דין
Como dijo Rav Yehudá en nombre de Rav: tres personas que entran a visitar a un enfermo pueden, si quieren, escribir su declaración, o, si quieren, constituirse en tribunal; dos pueden escribirla, pero no constituirse en tribunal.
Sanhedrín 34b:20
ואמר רב חסדא לא שנו אלא ביום אבל בלילה כותבין ואין עושין דין משום דהוו להו עדים ואין עד נעשה דיין אמר ליה אין הכי קאמינא:
Y dijo Rav Jisdá: esto solo se enseñó cuando entraron de día; pero, si entraron de noche, pueden escribir y no juzgar, porque se convierten en testigos y un testigo no puede ser juez. Le respondió: «Sí, eso es lo que quise decir».
Sanhedrín 34b:21
דיני נפשות דנין ביום וכו': מנהני מילי אמר רב שימי בר חייא אמר קרא (במדבר כה, ד) והוקע אותם לה' נגד השמש א"ר חסדא מניין להוקעה שהיא תלייה דכתיב (שמואל ב כא, ו) והוקענום לה' בגבעת שאול בחיר ה'
«En los juicios capitales se juzga de día…». ¿De dónde se aprende? Dijo Rav Shimi bar Jiyá: la Escritura dice (Números 25:4): «Expónlos ante el Señor frente al sol». Rav Jisdá dijo: ¿de dónde sabemos que «exponer» significa colgar? Porque está escrito (2 Samuel 21:6): «Los expondremos ante el Señor en Guibeá de Saúl, el escogido del Señor».
Ficha editorial de este texto
