Shabat 45a
Shabat 45a:1
הכי נמי מיסתברא דרב כר' יהודה סבירא ליה דאמר רב מניחין נר על גבי דקל בשבת ואין מניחין נר ע"ג דקל בי"ט אי אמרת בשלמא דרב כרבי יהודה סבירא ליה היינו דשני בין שבת לי"ט אלא אי אמרת כרבי שמעון סבירא ליה מה לי שבת ומה לי י"ט
Esto también demuestra que Rav sigue a Rabí Yehudá, pues Rav dijo: «Se puede colocar una lámpara sobre una palmera durante Shabat, pero no durante Yom Tov». Si Rav sigue a Rabí Yehudá, se comprende que distinga entre Shabat y Yom Tov; pero si siguiera a Rabí Shimón, ¿qué diferencia habría entre ellos?
Shabat 45a:2
ורב כרבי יהודה ס"ל והא בעו מיניה דרב מהו לטלטולי שרגא דחנוכתא מקמי חברי בשבתא ואמר להו שפיר דמי שעת הדחק שאני דהא א"ל רב כהנא ורב אשי לרב הכי הלכתא אמר להו כדי הוא ר' שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק
Pero ¿de verdad Rav sigue a Rabí Yehudá? Se le preguntó a Rav si se podía mover una lámpara de Janucá ante los persas durante Shabat, y respondió que sí. Una situación de apremio es diferente, pues Rav Kahana y Rav Ashi preguntaron a Rav: «¿Es esta la halajá?». Respondió: «Se puede confiar en Rabí Shimón en situaciones de apremio».
Shabat 45a:3
בעא מיניה ריש לקיש מר' יוחנן חטים שזרען בקרקע וביצים שתחת תרנגולת מהו כי לית ליה לר' שמעון מוקצה היכא דלא דחייה בידים היכא דדחייה בידים אית ליה מוקצה או דילמא לא שנא א"ל אין מוקצה לרבי שמעון אלא שמן שבנר בשעה שהוא דולק הואיל והוקצה למצותו הוקצה לאיסורו
Resh Lakish preguntó a Rabí Yojanán: «¿Qué ocurre con trigo sembrado en tierra y huevos que están bajo una gallina? Cuando Rabí Shimón no reconoce muktzé, ¿se refiere solo a objetos que uno no apartó activamente, mientras que sí reconoce muktzé en los apartados voluntariamente, o no hay diferencia?». Le respondió: «Para Rabí Shimón no hay muktzé salvo el aceite que está en una lámpara mientras arde, pues al haber sido destinado a un mandamiento queda apartado y prohibido para otros usos».
Shabat 45a:4
ולית ליה הוקצה למצותו והתניא סיככה כהלכתה ועיטרה בקרמים ובסדינין המצויירין ותלה בה אגוזין אפרסקין שקדים ורמונין ואפרכלי של ענבים ועטרות של שבולין יינות שמנים וסלתות אסור להסתפק מהן עד מוצאי י"ט האחרון ואם התנה עליהן הכל לפי תנאו
¿Acaso no reconoce que algo destinado a un mandamiento queda apartado de otros usos? Se enseñó: «Quien construye una sucá conforme a la ley y la adorna con tapices, telas bordadas, nueces, melocotones, almendras, granadas, racimos de uvas, coronas de espigas, vinos, aceites y harinas no puede aprovechar esos adornos hasta después del último Yom Tov; si estipuló una condición previa, se sigue su condición».
Shabat 45a:5
וממאי דר' שמעון היא דתני ר' חייא בר יוסף קמיה דר' יוחנן אין נוטלין עצים מן הסוכה בי"ט אלא מן הסמוך לה ור' שמעון מתיר ושוין בסוכת החג בחג שהיא אסורה ואם התנה עליה הכל לפי תנאו כעין שמן שבנר קאמרינן הואיל והוקצה למצותו הוקצה לאיסורו איתמר נמי א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן אין מוקצה לרבי שמעון אלא כעין שמן שבנר בשעה שהוא דולק הואיל והוקצה למצותו הוקצה לאיסורו
¿Cómo sabemos que esa enseñanza corresponde a Rabí Shimón? Rabí Jiyá bar Yosef enseñó ante Rabí Yojanán: «No se toma madera de una sucá en Yom Tov, salvo de la que está junto a ella; Rabí Shimón lo permite. Pero todos coinciden en que la sucá de la festividad está prohibida durante la festividad, y si se estipuló una condición se sigue lo estipulado». Nos referimos a casos semejantes al aceite de una lámpara: cuando algo se destina a un mandamiento, queda apartado para el cumplimiento de este y para la prohibición de usarlo. También se dijo: Rabí Jiyá bar Abba dijo en nombre de Rabí Yojanán: «Para Rabí Shimón no existe muktzé salvo en un caso semejante al aceite de una lámpara mientras arde, pues al estar destinado a un mandamiento queda apartado y prohibido».
Shabat 45a:6
אמר רב יהודה אמר שמואל אין מוקצה לר' שמעון אלא גרוגרות וצימוקים בלבד ומידי אחרינא לא והתניא היה אוכל בתאנים והותיר והעלן לגג לעשות מהן גרוגרות בענבים והותיר והעלן לגג לעשות מהן צימוקין לא יאכל עד שיזמין וכן אתה אומר באפרסקין וחבושין ובשאר כל מיני פירות
Dijo Rav Yehudá en nombre de Shmuel: «Para Rabí Shimón solo los higos y las uvas puestos a secar quedan apartados como muktzé». ¿Y no otros objetos? Se enseñó: «Quien comía higos y dejó algunos que llevó al tejado para hacer higos secos, o comía uvas y dejó algunas que llevó al tejado para convertirlas en pasas, no podrá comerlas hasta designarlas expresamente. Lo mismo se aplica a melocotones, membrillos y otros frutos».
Shabat 45a:7
מני אילימא רבי יהודה ומה היכא דלא דחייה בידים אית ליה מוקצה היכא דדחייה בידים לא כל שכן
¿A quién corresponde esta enseñanza? Si es Rabí Yehudá, quien reconoce muktzé incluso cuando no apartó un objeto con sus propias manos, ¡con mayor razón cuando lo apartó!
Shabat 45a:8
אלא לאו ר' שמעון היא לעולם רבי יהודה ואוכל אצטריכא ליה סד"א כיון דקאכיל ואזיל לא ליבעי הזמנה קמ"ל כיון דהעלן לגג אסוחי אסחי לדעתיה מינייהו
¿No será entonces Rabí Shimón? En realidad es Rabí Yehudá. La enseñanza era necesaria para el caso de alguien que ya estaba comiendo: podrías haber pensado que, como seguía comiendo, no necesitaba designar los frutos para volver a comerlos. Por eso enseña que, al subirlos al tejado, apartó su atención de ellos.
Shabat 45a:9
בעא מיניה רבי שמעון בר רבי מרבי
Rabí Shimón hijo de Rabí preguntó a Rabí...
Ficha editorial de este texto
