Shabat 93b
Shabat 93b:1
רבי יוסי אומר הסוס מטמא על ידיו החמור על רגליו שמשענת הסוס על ידיו וחמור על רגליו ואמאי הא קא מסייע בהדי הדדי לאו משום דאמרינן מסייע אין בו ממש אמר רב אשי אף אנן נמי תנינא ר' אליעזר אומר רגלו אחת על הכלי ורגלו אחת על הרצפה רגלו אחת על האבן ורגלו אחת על הרצפה רואין כל שאילו ינטל הכלי ותינטל האבן יכול לעמוד על רגלו אחת עבודתו כשרה ואם לאו עבודתו פסולה
Rabí Yosí dice: el caballo transmite impureza a través de sus patas delanteras y el asno a través de sus patas traseras, porque el caballo se apoya principalmente en las delanteras y el asno en las traseras. ¿Por qué, si unas patas ayudan a las otras? ¿No se debe a que la ayuda carece de entidad? Rav Ashi dijo: También nosotros lo aprendimos: Rabí Eliezer dice: si un sacerdote tenía un pie sobre un recipiente y otro sobre el suelo, o un pie sobre una piedra y otro sobre el suelo, se evalúa: si al retirarse el recipiente o la piedra puede mantenerse sobre un solo pie, su servicio es válido; de lo contrario, es inválido.
Shabat 93b:2
ואמאי הא קא מסייע בהדי הדדי לאו משום דאמרינן מסייע אין בו ממש אמר רבינא אף אנן נמי תנינא קיבל בימין ושמאל מסייעתו עבודתו כשרה ואמאי הא קא מסייע בהדי הדדי לאו משום דאמרינן מסייע אין בו ממש ש"מ:
¿Por qué? ¿No se ayudan mutuamente ambos pies? ¿No es porque la ayuda carece de entidad? Ravina dijo: También nosotros lo aprendimos: si recibió [la sangre] con la mano derecha mientras la izquierda lo ayudaba, su servicio es válido. ¿Por qué, si ambas manos se ayudan? ¿No es porque la ayuda carece de entidad? Así se concluye.
Shabat 93b:3
אמר מר זה יכול וזה יכול ר"מ מחייב איבעיא להו בעינן שיעור לזה ושיעור לזה או דילמא שיעור אחד לכולם רב חסדא ורב המנונא חד אמר שיעור לזה ושיעור לזה וחד אמר שיעור אחד לכולן אמר רב פפא משמיה דרבא אף אנן נמי תנינא היה יושב על גבי מטה וארבע טליות תחת ארבע רגלי המטה טמאות מפני שאין יכולה לעמוד על שלש ואמאי ליבעי שיעור זיבה לזה ושיעור זיבה לזה לאו משום דאמרינן שיעור אחד לכולן
Dijo el maestro: «Si ambos pueden realizarla, Rabí Meir los considera responsables». Se preguntó: ¿Se necesita que cada uno complete por separado la cantidad mínima requerida, o basta una cantidad para todos juntos? Rav Jisdá y Rav Hamnuná discreparon: uno dijo que se necesita una cantidad para cada uno y el otro, una sola cantidad para todos. Rav Papa dijo en nombre de Rava: También nosotros lo aprendimos: si alguien estaba sentado sobre una cama y había cuatro telas bajo sus cuatro patas, todas se vuelven impuras porque no puede sostenerse sobre tres. ¿Por qué no se exigiría una medida de transmisión de impureza de zav para cada una? ¿No es porque basta una medida para todas?
Shabat 93b:4
אמר רב נחמן בר יצחק אף אנן נמי תנינא צבי שנכנס לבית ונעל אחד בפניו חייב נעלו שנים פטורין לא יכול אחד לנעול ונעלו שנים חייבים ואמאי ליבעי שיעור צידה לזה ושיעור צידה לזה לאו משום דאמרינן שיעור אחד לכולם אמר רבינא אף אנן נמי תנינא השותפין שגנבו וטבחו חייבין ואמאי ליבעי שיעור טביחה לזה ושיעור טביחה לזה לאו משום דאמרינן שיעור אחד לכולם
Rav Najmán bar Yitzjak dijo: También lo aprendimos: si un ciervo entró en una casa y una persona cerró la puerta delante de él, es responsable. Si la cerraron dos, están exentos; pero si uno no podía cerrarla solo y la cerraron entre dos, son responsables. ¿Por qué no requerir una medida de captura para cada uno? ¿No es porque basta una medida para todos? Ravina dijo: También lo aprendimos: si unos socios robaron y sacrificaron un animal, son responsables. ¿Por qué no requerir una medida de sacrificio para cada uno? ¿No es porque basta una medida para todos?
Shabat 93b:5
ואמר רב אשי אף אנן נמי תנינא שנים שהוציאו קנה של גרדי חייבין ואמאי ליבעי שיעור הוצאה לזה ושיעור הוצאה לזה לאו משום דאמרי' שיעור א' לכולם א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי דילמא דאית ביה כדי לבשל ביצה קלה לזה וביצה קלה לזה א"כ לישמעינן קנה דעלמא מ"ש דגרדי ודילמא דאית בי' כדי לארוג מפה לזה וכדי לארוג מפה לזה אלא מהא ליכא למשמע מינה
Rav Ashi dijo también: Nosotros también lo aprendimos: dos personas que sacaron una caña de tejedor son responsables. ¿Por qué no exigir una cantidad de transporte para cada una? ¿No es porque basta una medida para todos? Rav Ajá, hijo de Rava, dijo a Rav Ashi: Quizá la caña tiene suficiente material para cocinar un huevo ligero para uno y otro para el otro. En ese caso, ¿por qué hablar específicamente de una caña de tejedor y no de cualquier caña? Quizá tiene suficiente longitud para tejer un paño para cada uno. Por consiguiente, de aquí no puede extraerse una prueba.
Shabat 93b:6
תני תנא קמיה דרב נחמן שנים שהוציאו קנה של גרדי פטורין ורבי שמעון מחייב כלפי לייא אלא אימא חייבין ור"ש פוטר:
Un tana enseñó delante de Rav Najmán: Dos personas que sacaron una caña de tejedor están exentas, y Rabí Shimón las considera responsables. ¡Pero eso está invertido! Más bien, di: son responsables, y Rabí Shimón los exime.
Shabat 93b:7
מתני׳ המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי פטור אף על הכלי שהכלי טפלה לו) את החי במטה פטור אף על המטה שהמטה טפלה לו את המת במטה חייב וכן כזית מן המת וכזית מן הנבלה וכעדשה מן השרץ חייב ורבי שמעון פוטר:
MISHNÁ: Quien saca alimentos en una cantidad inferior a la mínima dentro de un recipiente, está exento también respecto del recipiente, porque este es secundario a los alimentos. Quien saca a una persona viva en una cama está exento también por la cama, porque esta es secundaria a la persona. Quien saca un muerto en una cama es responsable; también es responsable quien saca un kezáyit de un cadáver, un kezáyit de un animal muerto o la cantidad de una lenteja de un reptil impuro. Rabí Shimón lo exime.
Shabat 93b:8
גמ׳ ת"ר המוציא אוכלין כשיעור אם בכלי חייב על האוכלין ופטור על הכלי ואם היה כלי צריך לו חייב אף על הכלי שמע מינה אוכל שני זיתי חלב בהעלם אחד חייב שתים אמר רב ששת הכא במאי עסקינן כגון
GUEMARÁ: Nuestros Sabios enseñaron: Quien saca alimentos en la cantidad establecida, si los transporta en un recipiente, es responsable por los alimentos y está exento por el recipiente. Si además necesita el recipiente, es responsable también por este. ¿Se deduce de aquí que quien come dos kezayit de grasa prohibida durante un solo período de inadvertencia incurre en dos responsabilidades? Rav Sheshet dijo: Aquí se trata, por ejemplo, de alguien que...
Ficha editorial de este texto
