Yomá 38a:1
בסירוגין
De manera alternada.
בסירוגין
De manera alternada.
ניקנור נעשו נסים לדלתותיו ת"ר מה נסים נעשו לדלתותיו אמרו כשהלך ניקנור להביא דלתות מאלכסנדריא של מצרים בחזירתו עמד עליו נחשול שבים לטבעו נטלו אחת מהן והטילוה לים ועדיין לא נח הים מזעפו
A Nicanor le sucedieron milagros con sus puertas. Enseñaron nuestros sabios: ¿Qué milagros sucedieron con sus puertas? Dijeron: cuando Nicanor fue a traer puertas de Alejandría, en Egipto, durante el regreso se levantó contra él una ola del mar que amenazaba hundirlo. Tomaron una de las puertas y la arrojaron al mar, pero el mar todavía no se calmó de su furia.
בקשו להטיל את חברתה עמד הוא וכרכה אמר להם הטילוני עמה מיד נח הים מזעפו והיה מצטער על חברתה כיון שהגיע לנמלה של עכו היתה מבצבצת ויוצאה מתחת דופני הספינה ויש אומרים בריה שבים בלעתה והקיאתה ליבשה
Quisieron arrojar la otra puerta. Él se levantó, la abrazó y les dijo: «Arrojadme junto con ella». Inmediatamente el mar se calmó. Él estaba afligido por la otra puerta; pero cuando llegó al puerto de Acre, esta emergió de debajo de los costados del barco. Y algunos dicen que una criatura marina la había tragado y la vomitó en tierra firme.
ועליה אמר שלמה (שיר השירים א, יז) קורות בתינו ארזים רהיטנו ברותים אל תיקרי ברותים אלא ברית ים לפיכך כל השערים שהיו במקדש נשתנו להיות של זהב חוץ משערי ניקנור מפני שנעשו בו נסים ויש אומרים מפני שנחושתן מוצהבת היתה ר' אליעזר בן יעקב אומר נחשת קלוניתא היתה והיתה מאירה כשל זהב
Acerca de ella dijo Salomón (Cantar de los Cantares 1:17): «Las vigas de nuestras casas son cedros; nuestros artesonados, cipreses». No leas «cipreses» [berotim], sino «pacto del mar» [berit yam]. Por eso todas las puertas que había en el Templo fueron sustituidas por puertas de oro, excepto las puertas de Nicanor, porque con ellas ocurrieron milagros. Algunos dicen que fue porque su bronce era amarillento. Rabí Eliezer ben Yaakov dice: era bronce de Corinto y brillaba como el oro.
מתני׳ ואלו לגנאי של בית גרמו לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים של בית אבטינס לא רצו ללמד על מעשה הקטורת
MISHNÁ. Y estos son mencionados para deshonra: los de la casa de Garmu no quisieron enseñar la preparación del pan de la proposición; los de la casa de Avtinas no quisieron enseñar la preparación del incienso.
הוגרס בן לוי היה יודע פרק בשיר ולא רצה ללמד בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב על הראשונים נאמר (משלי י, ז) זכר צדיק לברכה ועל אלו נאמר (משלי י, ז) ושם רשעים ירקב
Hugrás ben Leví conocía una técnica especial del canto y no quiso enseñarla. Ben Kamtsar no quiso enseñar la técnica de la escritura. Sobre los primeros se dijo (Proverbios 10:7): «La memoria del justo será bendecida»; y sobre estos se dijo (Proverbios 10:7): «El nombre de los malvados se pudrirá».
גמ׳ ת"ר בית גרמו היו בקיאין במעשה לחם הפנים ולא רצו ללמד שלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים והיו יודעין לאפות כמותן ולא היו יודעין לרדות כמותן שהללו מסיקין מבחוץ ואופין מבחוץ והללו מסיקין מבפנים ואופין מבפנים הללו פיתן מתעפשת והללו אין פיתן מתעפשת
GUEMARÁ. Enseñaron nuestros sabios: los de la casa de Garmu eran expertos en la preparación del pan de la proposición, pero no quisieron enseñarla. Los sabios mandaron traer artesanos de Alejandría, en Egipto. Sabían hornear como ellos, pero no sabían sacar el pan del horno como ellos: los primeros calentaban el horno desde fuera y horneaban desde fuera, mientras que los de Garmu calentaban desde dentro y horneaban desde dentro. El pan de aquellos se enmohecía y el de estos no se enmohecía.
כששמעו חכמים בדבר אמרו כל מה שברא הקב"ה לכבודו בראו שנאמר (ישעיהו מג, ז) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וחזרו בית גרמו למקומן שלחו להם חכמים ולא באו כפלו להם שכרן ובאו בכל יום היו נוטלין שנים עשר מנה והיום עשרים וארבעה ר' יהודה אומר בכל יום עשרים וארבעה והיום ארבעים ושמונה
Cuando los sabios supieron lo ocurrido, dijeron: «Todo cuanto creó el Santo, bendito sea, lo creó para Su gloria», como está dicho (Isaías 43:7): «Todo el que lleva Mi nombre, para Mi gloria lo he creado». La casa de Garmu volvió a su lugar. Los sabios los llamaron, pero no vinieron; les duplicaron el salario y vinieron. Antes recibían doce mané cada día, y entonces veinticuatro. Rabí Yehudá dice: antes recibían veinticuatro, y entonces cuarenta y ocho.
אמרו להם חכמים מה ראיתם שלא ללמד אמרו להם יודעין היו של בית אבא שבית זה עתיד ליחרב שמא ילמוד אדם שאינו מהוגן וילך ויעבוד עבודת כוכבים בכך ועל דבר זה מזכירין אותן לשבח מעולם לא נמצאת פת נקיה ביד בניהם שלא יאמרו ממעשה לחם הפנים זה ניזונין לקיים מה שנאמר (במדבר לב, כב) והייתם נקיים מה' ומישראל
Los sabios les preguntaron: «¿Por qué no quisisteis enseñar?». Respondieron: «Los de nuestra familia paterna sabían que esta Casa estaba destinada a ser destruida. Temían que una persona indigna aprendiera el oficio y lo utilizara para servir a los ídolos». Y por esto se los recuerda para elogio: nunca se encontró pan fino en manos de sus hijos, para que no dijeran: «Se alimentan de la elaboración del pan de la proposición»; cumpliendo lo dicho (Números 32:22): «Y seréis irreprochables ante el Señor y ante Israel».
של בית אבטינס לא רצו ללמד על מעשה הקטורת ת"ר בית אבטינס היו בקיאין במעשה הקטורת ולא רצו ללמד שלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים והיו יודעין לפטם כמותם ולא היו יודעין להעלות עשן כמותן של הללו מתמר ועולה כמקל של הללו מפציע לכאן ולכאן
Los de la casa de Avtinas no quisieron enseñar la preparación del incienso. Enseñaron nuestros sabios: los de la casa de Avtinas eran expertos en preparar el incienso, pero no quisieron enseñarlo. Los sabios mandaron traer artesanos de Alejandría, en Egipto. Sabían mezclar las especias como ellos, pero no sabían hacer subir el humo como ellos: el humo de los de Avtinas ascendía recto como una vara, mientras que el de aquellos se dispersaba hacia uno y otro lado.
וכששמעו חכמים בדבר אמרו כל מה שברא הקב"ה לכבודו בראו שנאמר (משלי טז, ד) כל פעל ה' למענהו וחזרו בית אבטינס למקומן שלחו להם חכמים ולא באו כפלו להם שכרן ובאו בכל יום היו נוטלין שנים עשר מנה והיום עשרים וארבעה ר' יהודה אומר בכל יום עשרים וארבעה והיום ארבעים ושמונה
Cuando los sabios lo supieron, dijeron: «Todo cuanto creó el Santo, bendito sea, lo creó para Su gloria», como está dicho (Proverbios 16:4): «Todo lo hizo el Señor para Su propósito». La casa de Avtinas volvió a su lugar. Los sabios los llamaron y no acudieron; les duplicaron el salario y acudieron. Antes recibían doce mané cada día, y entonces veinticuatro. Rabí Yehudá dice: antes recibían veinticuatro, y entonces cuarenta y ocho.
אמרו להם חכמים מה ראיתם שלא ללמד אמרו יודעין היו של בית אבא שבית זה עתיד ליחרב אמרו שמא ילמוד אדם שאינו מהוגן וילך ויעבוד עבודת כוכבים בכך ועל דבר זה מזכירין אותן לשבח מעולם לא יצאת כלה מבושמת מבתיהן וכשנושאין אשה ממקום אחר מתנין עמה שלא תתבסם שלא יאמרו ממעשה הקטורת מתבסמין לקיים מה שנא' והייתם נקיים מה' ומישראל
Los sabios les preguntaron: «¿Por qué no quisisteis enseñar?». Dijeron: «Los de nuestra familia paterna sabían que esta Casa estaba destinada a ser destruida. Temían que una persona indigna aprendiera y utilizara esto para servir a los ídolos». Por este motivo se los recuerda para elogio: nunca salió de sus casas una novia perfumada; cuando alguno tomaba esposa de otro lugar, le imponían la condición de no perfumarse, para que no dijeran: «Se perfuman con el incienso», cumpliendo lo dicho: «Y seréis irreprochables ante el Señor y ante Israel».
תניא אמר ר' ישמעאל פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאתי אחד מבני בניהם אמרתי לו אבותיך בקשו להרבות כבודן ורצו למעט כבוד המקום עכשיו כבוד מקום במקומו ומיעט כבודם
Se enseñó: dijo rabí Yishmael: «Una vez iba por el camino y encontré a uno de sus descendientes. Le dije: “Tus antepasados procuraron aumentar su propia gloria y disminuir la gloria del Omnipresente. Ahora la gloria del Omnipresente permanece en su lugar, mientras que la gloria de ellos ha disminuido”».
אמר ר' עקיבא (פעם אחת) סח לי ר' ישמעאל בן לוגא פעם אחת יצאתי אני ואחד מבני בניהם לשדה ללקט עשבים וראיתי (ששחק ובכה) אמרתי לו מפני מה בכית אמר לי כבוד אבותי נזכרתי ומפני מה שחקת אמר לי שעתיד הקב"ה להחזירה לנו ומפני מה נזכרת אמר לי מעלה עשן כנגדי הראהו לי אמר לי שבועה היא בידינו שאין מראין אותו לכל אדם
Dijo rabí Akiva: «Una vez me contó rabí Yishmael ben Loga: “En cierta ocasión salí al campo con uno de sus descendientes a recoger hierbas, y vi que se echó a reír y a llorar. Le pregunté: ‘¿Por qué lloraste?’. Me respondió: ‘Recordé la gloria de mis antepasados’. ‘¿Y por qué reíste?’. Dijo: ‘Porque el Santo, bendito sea, está destinado a devolvérnosla’. ‘¿Y por qué te acordaste ahora?’. Me dijo: ‘Porque la hierba que hace subir el humo está ante mí’. Le pedí: ‘Muéstramela’. Me respondió: ‘Tenemos un juramento de no mostrársela a nadie’”».
אמר ר' יוחנן בן נורי פעם אחת מצאתי זקן א' ומגילת סממנין בידו אמרתי לו מאין אתה אמר לי מבית אבטינס אני ומה בידך אמר לי מגילת סממנין הראהו לי אמר לי כל זמן שבית אבא היו קיימין לא היו מוסרין אותו לכל אדם ועכשיו הרי הוא לך והזהר בה וכשבאתי וסחתי דברי לפני ר"ע אמר לי מעתה אסור לספר בגנותן של אלו
Dijo rabí Yojanán ben Nurí: «Una vez encontré a un anciano que llevaba en la mano un pergamino con la lista de ingredientes. Le pregunté: “¿De dónde eres?”. Me dijo: “De la casa de Avtinas”. “¿Y qué llevas en la mano?”. Me dijo: “Un pergamino con los ingredientes”. Le pedí: “Muéstramelo”. Me respondió: “Mientras la casa de mi padre se mantuvo, no lo transmitían a cualquiera; ahora te lo entrego, pero ten cuidado con él”». Cuando fui y conté esto a rabí Akiva, me dijo: «Desde ahora está prohibido hablar despectivamente de ellos».
מכאן אמר בן עזאי בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך
A partir de aquí dijo Ben Azái: «Por tu nombre te llamarán y en tu lugar te harán sentar».
יומא ל״ח א
16 pasajes·100% en español
Toca un pasaje para subrayarlo, comentarlo o abrir sus mefarshim.
Texto hebreo: Wikisource Talmud Bavli — licencia CC BY-SA
Fuente hebrea: Wikisource Talmud Bavli.
Estado de la traducción: Traducción española revisada y publicada.
Última revisión editorial: 29 de octubre de 2026.
El número indica cuántos pasajes están enlazados entre ambos textos.