Yomá 39b:1
חמצן עד יום מותו
«…Jamtsán» hasta el día de su muerte.
חמצן עד יום מותו
«…Jamtsán» hasta el día de su muerte.
אמר רבה בר (בר) שילא מאי קרא (תהלים עא, ד) אלהי פלטני מיד רשע מכף מעול וחומץ רבא אמר מהכא (ישעיהו א, יז) למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ אשרו חמוץ ואל תאשרו חומץ
Dijo Rabá bar Shilá: ¿Qué versículo lo sustenta? (Salmos 71:4): «Dios mío, líbrame de la mano del malvado, de la palma del injusto y del opresor [jomets]». Rava dijo: de aquí (Isaías 1:17): «Aprended a hacer el bien, buscad la justicia, apoyad al oprimido [jamots]». Apoyad al oprimido, no al opresor [jomets].
תנו רבנן אותה שנה שמת בה שמעון הצדיק אמר להם בשנה זו הוא מת אמרו לו מניין אתה יודע אמר להם בכל יום הכפורים היה מזדמן לי זקן אחד לבוש לבנים ועטוף לבנים נכנס עמי ויצא עמי והיום נזדמן לי זקן אחד לבוש שחורים ועטוף שחורים נכנס עמי ולא יצא עמי אחר הרגל חלה שבעה ימים ומת
Enseñaron nuestros sabios: el año en que murió Shimón el Justo, les dijo: «Este año moriré». Le preguntaron: «¿Cómo lo sabes?». Les dijo: «Cada Yom Kipur se me aparecía un anciano vestido de blanco y envuelto en blanco, que entraba conmigo y salía conmigo. Hoy se me apareció un anciano vestido de negro y envuelto en negro: entró conmigo, pero no salió conmigo». Después de la festividad enfermó durante siete días y murió.
ונמנעו אחיו הכהנים מלברך בשם
Y sus hermanos sacerdotes dejaron de pronunciar la bendición con el Nombre divino.
ת"ר ארבעים שנה קודם חורבן הבית לא היה גורל עולה בימין ולא היה לשון של זהורית מלבין ולא היה נר מערבי דולק
Enseñaron nuestros sabios: durante los cuarenta años anteriores a la destrucción del Templo, la suerte no salía en la mano derecha, la tira de lana escarlata no se volvía blanca y la lámpara occidental no permanecía encendida.
והיו דלתות ההיכל נפתחות מאליהן עד שגער בהן רבן יוחנן בן זכאי אמר לו היכל היכל מפני מה אתה מבעית עצמך יודע אני בך שסופך עתיד ליחרב וכבר נתנבא עליך זכריה בן עדוא (זכריה יא, א) פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך
Las puertas del Santuario se abrían por sí solas, hasta que Rabán Yojanán ben Zakai las reprendió y dijo: «¡Santuario, Santuario! ¿Por qué te alarmas a ti mismo? Sé que tu destino es ser destruido. Ya profetizó sobre ti Zacarías hijo de Idó (Zacarías 11:1): “Abre tus puertas, Líbano, y que el fuego consuma tus cedros”».
אמר רבי יצחק בן טבלאי למה נקרא שמו לבנון שמלבין עונותיהן של ישראל
Dijo Rabí Yitzjak ben Tavlai: ¿Por qué se lo llama «Líbano»? Porque blanquea los pecados de Israel.
אמר רב זוטרא בר טוביה למה נקרא שמו יער דכתיב (מלכים א י, יז) בית יער הלבנון לומר לך מה יער מלבלב אף בית המקדש מלבלב דאמר רב הושעיא בשעה שבנה שלמה בית המקדש נטע בו כל מיני מגדים של זהב והיו מוציאין פירות בזמניהן וכיון שהרוח מנשבת בהן היו נושרין פירותיהן שנאמר (תהלים עב, טז) ירעש כלבנון פריו ומהן היתה פרנסה לכהונה
Dijo Rav Zutra bar Tuvia: ¿Por qué se lo llama «bosque», como está escrito (I Reyes 10:17): «Casa del Bosque del Líbano»? Para enseñarte que, así como el bosque florece, también el Templo florecía. Pues dijo Rav Hoshayá: cuando Shelomó construyó el Templo, plantó en él toda clase de árboles frutales de oro, que daban frutos en sus estaciones. Cuando soplaba el viento, los frutos caían, según está escrito (Salmos 72:16): «Su fruto se agitará como el Líbano». De ellos procedía el sustento del sacerdocio.
וכיון שנכנסו עובדי כוכבים להיכל יבשו שנאמר (נחום א, ד) ופרח לבנון אומלל ועתיד הקב"ה להחזירה לנו שנאמר (ישעיהו לה, ב) פרוח תפרח ותגל אף גילת ורנן כבוד הלבנון נתן לה
Cuando los idólatras entraron en el Santuario, aquellos árboles se secaron, como está escrito (Nahúm 1:4): «La flor del Líbano se marchita». En el futuro, el Santo, bendito sea, nos los devolverá, como está escrito (Isaías 35:2): «Florecerá abundantemente y se regocijará, incluso con alegría y canto; le será dada la gloria del Líbano».
נתנן על שני השעירים תנו רבנן עשר פעמים מזכיר כהן גדול את השם בו ביום ג' בוידוי ראשון ושלשה בוידוי שני ושלשה בשעיר המשתלח ואחד בגורלות
«Los colocaba sobre los dos machos cabríos». Enseñaron nuestros sabios: el sumo sacerdote pronunciaba el Nombre diez veces ese día: tres en la primera confesión, tres en la segunda confesión, tres en relación con el macho cabrío enviado al desierto y una en el sorteo.
וכבר אמר השם ונשמע קולו ביריחו אמר רבה בר בר חנה מירושלים ליריחו עשרה פרסאות
Cuando pronunciaba el Nombre, su voz se oía en Jericó. Dijo Rabá bar bar Janá: de Jerusalén a Jericó hay diez parsas.
וציר דלתות ההיכל נשמע בשמונה תחומי שבת עזים שביריחו היו מתעטשות מריח הקטורת נשים שביריחו אינן צריכות להתבשם מריח קטורת כלה שבירושלים אינה צריכה להתקשט מריח קטורת
El chirrido de las puertas del Santuario se escuchaba a ocho límites sabáticos. Las cabras de Jericó estornudaban por el olor del incienso; las mujeres de Jericó no necesitaban perfumarse debido a su fragancia; una novia en Jerusalén no necesitaba adornarse con perfumes por el olor del incienso.
אמר רבי (יוסי בן דולגאי) עזים היו לאבא בהרי (מכמר) והיו מתעטשות מריח הקטורת אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה סח לי זקן אחד פעם אחת הלכתי לשילה והרחתי ריח קטורת מבין כותליה
Dijo Rabí Yosé ben Dolgai: mi padre tenía cabras en las montañas de Mijmar, y estornudaban por la fragancia del incienso. Dijo Rabí Jiyá bar Avín en nombre de Rabí Yehoshúa ben Korjá: me contó un anciano: «Una vez fui a Shiló y olí el incienso entre sus muros».
אמר ר' ינאי עליית גורל מתוך קלפי מעכבת הנחה אינה מעכבת ורבי יוחנן אמר אף עלייה אינה מעכבת
Dijo Rabí Yanai: sacar la suerte de la urna es indispensable para la validez del rito; colocarla no es indispensable. Rabí Yojanán dijo: ni siquiera sacarla es indispensable.
אליבא דרבי יהודה דאמר דברים הנעשין בבגדי לבן מבחוץ לא מעכבא כולי עלמא לא פליגי דלא מעכבא כי פליגי אליבא דר' נחמיה מ"ד מעכבא כר' נחמיה ומאן דאמר לא מעכבא הני מילי עבודה הגרלה לאו עבודה היא
Según Rabí Yehudá, quien dice que los actos realizados fuera [del Santuario] con vestiduras blancas no son indispensables, todos concuerdan en que no es indispensable. Discrepan según Rabí Nejemiá: quien dice que es indispensable sigue a Rabí Nejemiá, y quien dice que no lo es sostiene que aquello solo se aplica al servicio sacerdotal, mientras que el sorteo no constituye un servicio.
איכא דאמרי
Algunos transmiten otra versión:
אליבא דרבי נחמיה דאמר מעכבא כולי עלמא לא פליגי דמעכבא
Según Rabí Nejemiá, quien sostiene que es indispensable, todos concuerdan en que lo es.
כי פליגי אליבא דר' יהודה מאן דאמר לא מעכבא כרבי יהודה ומאן דאמר מעכבא שאני הכא דתנא ביה קרא אשר עלה אשר עלה תרי זימני
Discrepan según Rabí Yehudá: quien dice que no es indispensable sigue a Rabí Yehudá; quien sostiene que sí lo es explica que aquí es diferente porque la Escritura repite dos veces «la que salió».
מיתיבי מצוה להגריל ואם לא הגריל כשר
Se plantea una objeción: es preceptivo realizar el sorteo, pero, si no se realizó, el rito es válido.
בשלמא להך לישנא דאמרת אליבא דרבי יהודה כולי עלמא לא פליגי דלא מעכבא הא מני רבי יהודה היא
Esto concuerda con la versión según la cual, para Rabí Yehudá, todos admiten que no es indispensable: esta enseñanza puede atribuirse a Rabí Yehudá.
יומא ל״ט ב
20 pasajes·100% en español
Toca un pasaje para subrayarlo, comentarlo o abrir sus mefarshim.
Texto hebreo: Wikisource Talmud Bavli — licencia CC BY-SA
Fuente hebrea: Wikisource Talmud Bavli.
Estado de la traducción: Traducción española revisada y publicada.
Última revisión editorial: 29 de octubre de 2026.
El número indica cuántos pasajes están enlazados entre ambos textos.