Ievamot 79a:1
תריסר ירחי שתא ולא דרכיה למספדיה
…doce meses del año y no es costumbre pronunciar después el elogio fúnebre debido.
תריסר ירחי שתא ולא דרכיה למספדיה
…doce meses del año y no es costumbre pronunciar después el elogio fúnebre debido.
נתינים ניקרינהו ונפייסינהו (שמואל ב כא, ב) ויקרא המלך לגבעונים ויאמר אליהם מה אעשה לכם ובמה אכפר וברכו את נחלת ה' ויאמרו לו הגבעונים אין לנו כסף וזהב עם שאול ועם ביתו ואין לנו איש וגו' יותן לנו שבעה אנשים מבניו והוקענום לה' וגו' מיפייס ולא פייסינהו
«Llamemos a los netinim y tratemos de aplacarlos». David preguntó a los gabaonitas qué podría hacer para repararlo. Ellos dijeron que no querían plata ni oro de Saúl y su casa, sino que se les entregaran siete descendientes suyos para ejecutarlos. David intentó apaciguarlos, pero no aceptaron.
אמר שלשה סימנים יש באומה זו הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים רחמנים דכתיב (דברים יג, יח) ונתן לך רחמים ורחמך והרבך ביישנין דכתיב (שמות כ, כ) בעבור תהיה יראתו על פניכם גומלי חסדים דכתיב (בראשית יח, יט) למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו וגו' כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו
Dijo: «Hay tres señales en esta nación: compasión, modestia y generosidad. Compasión, por “Te dará misericordia” (Deuteronomio 13:18); modestia, por “Para que Su temor esté sobre vuestros rostros” (Éxodo 20:20); generosidad, por “Para que instruya a sus hijos y a su casa” (Génesis 18:19). Quien muestra estas tres cualidades es digno de unirse a esta nación».
(שמואל ב כא, ח) ויקח המלך את שני בני רצפה בת איה אשר ילדה לשאול את ארמוני ואת מפיבושת ואת חמשת בני מיכל בת שאול אשר ילדה לעדריאל בן ברזילי המחולתי מאי שנא הני אמר רב הונא העבירום לפני ארון כל שארון קולטו למיתה כל שאין ארון קולטו לחיים
«El rey tomó los dos hijos de Ritzpá hija de Ayá, Armoní y Mefibóshet, y los cinco hijos de Mijal hija de Saúl…» (II Samuel 21:8). ¿Por qué esos? Rav Huna dijo que los pasaron ante el Arca: quienes quedaron retenidos fueron destinados a morir; los demás, a vivir.
מתיב רב חנא בר קטינא (שמואל ב כא, ז) ויחמול המלך על מפיבושת בן יהונתן בן שאול שלא העבירו
Rav Janá bar Katiná objetó que David perdonó a Mefibóshet hijo de Yehonatán (II Samuel 21:7), y no lo pasó ante el Arca.
וכי משוא פנים יש בדבר אלא שהעבירו וקלטו ובקש עליו רחמים ופלטו ואכתי משוא פנים יש בדבר אלא שבקש רחמים שלא יקלטנו הארון
¿Habría favoritismo? Se explicó que sí lo pasó, pero cuando el Arca lo retuvo oró por él y lo soltó. ¿No sería favoritismo? En realidad oró antes para que el Arca no lo retuviera.
והא כתיב (דברים כד, טז) לא יומתו אבות על בנים וגו' אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא
¿Y la prohibición de «Los padres no morirán por los hijos» (Deuteronomio 24:16)? Rabí Jiyá bar Abá dijo en nombre de Rabí Yojanán: «Es preferible que se deje de lado una letra de la Torá antes de que se profane públicamente el Nombre del Cielo».
(שמואל ב כא, י) ותקח רצפה בת איה את השק ותטהו לה אל הצור מתחלת קציר עד נתך מים עליהם מן השמים ולא נתנה עוף השמים לנוח עליהם יומם וחית השדה לילה והא כתיב (דברים כא, כג) לא תלין נבלתו על העץ
Ritzpá hija de Ayá extendió un saco sobre la roca desde el comienzo de la cosecha hasta que cayó la lluvia, y evitó que las aves de día y las fieras de noche se posaran sobre los cuerpos (II Samuel 21:10). ¿No dice la Torá «No dejarás pasar la noche su cadáver colgado» (Deuteronomio 21:23)?
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ויתקדש שם שמים בפרהסיא שהיו עוברים ושבים אומרים מה טיבן של אלו הללו בני מלכים הם ומה עשו פשטו ידיהם בגרים גרורים אמרו אין לך אומה שראויה להדבק בה כזו ומה בני מלכים כך בני הדיוטות על אחת כמה וכמה ומה גרים גרורים כך ישראל על אחת כמה וכמה
Rabí Yojanán en nombre de Rabí Shimón ben Yehotzadak dijo: «Es preferible dejar de lado una letra de la Torá para santificar públicamente el Nombre del Cielo». Los viajeros veían a los ajusticiados y preguntaban quiénes eran; al saber que eran hijos de reyes castigados por dañar a conversos, exclamaban que ninguna otra nación tenía tal sentido de justicia, y se aproximaban al pueblo de Israel.
מיד נתוספו על ישראל מאה וחמשים אלף שנאמר (מלכים א ה, כט) ויהי לשלמה שבעים אלף נושא סבל ושמנים אלף חוצב בהר ודלמא ישראל הוו לא סלקא דעתך דכתיב (מלכים א ט, כב) ומבני ישראל לא נתן שלמה עבד
Se incorporaron ciento cincuenta mil, según «Salomón tenía setenta mil cargadores y ochenta mil canteros» (I Reyes 5:29). ¿No eran israelitas? La Escritura dice que Salomón no hizo esclavo a ninguno de los hijos de Israel (I Reyes 9:22).
ודלמא דוגזר בעלמא אלא מהכא (דברי הימים ב ב, טז) ויספר שלמה כל האנשים הגרים אשר בארץ ישראל [וגו'] וימצאו מאה וחמשים אלף [וגו'] ויעש מהם שבעים אלף (נושא) סבל ושמונים אלף חוצב בהר
Podrían haber sido trabajadores asalariados; por eso se cita II Crónicas 2:16, que Salomón contó a los residentes extranjeros, halló ciento cincuenta mil y los destinó a esas labores.
ונתינים דוד גזר עליהם משה גזר עליהם דכתיב (דברים כט, י) מחוטב עציך עד שואב מימיך משה גזר לההוא דרא דוד גזר לכולי דרא
«David decretó sobre los netinim»: ¿acaso no había decretado ya Moshé, como dice «Desde el que corta tu leña hasta el que saca tu agua» (Deuteronomio 29:10)? Moshé decretó para aquella generación; David, para todas.
ואכתי יהושע גזר עלייהו דכתיב (יהושע ט, כז) ויתנם יהושע ביום ההוא חוטבי עצים ושואבי מים לעדה ולמזבח ה' יהושע גזר בזמן שבית המקדש קיים דוד גזר בזמן שאין בית המקדש קיים
¿Y Yehoshúa no lo había decretado al hacerlos leñadores y aguadores para la comunidad y el altar (Josué 9:27)? Yehoshúa lo decretó mientras existe el Templo; David, incluso cuando no existe.
יבמות ע״ט א
13 pasajes·100% en español
Toca un pasaje para subrayarlo, comentarlo o abrir sus mefarshim.
Texto hebreo: Wikisource Talmud Bavli — licencia CC BY-SA
Fuente hebrea: Wikisource Talmud Bavli.
Estado de la traducción: Traducción española revisada y publicada.
Última revisión editorial: 27 de octubre de 2026.
El número indica cuántos pasajes están enlazados entre ambos textos.