Kitzur Shulchan Arukh 21
Kitzur Shulchan Arukh 21:1
כְּבָר נִתְבָּאַר בְּסִימָן י"ח שֶׁאִם עָבַר זְמַן תְּפִלָּה בְּמֵזִיד, אֵין לוֹ תַּשְׁלוּמִין אֲבָל אִם מֵחֲמַת שְׁגָגָה אוֹ אֹנֶס לֹא הִתְפַּלֵּל, אוֹ שֶׁטָּעָה בִּתְפִלָּתוֹ בְּדָבָר שֶׁצָּרִיךְ לַחְזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל יָכוֹל לְהַשְׁלִימָהּ לְאַחַר תְּפִלָּה הַסְּמוּכָה לָהּ, וְצָרִיךְ שֶׁיִּתְפַּלֵּל דַּוְקָא תְּפִלָּה שֶׁהִיא זְמַנָּהּ, וְאַחַר כָּךְ תְּפִלַּת הַתַּשְׁלוּמִין, דְּהַיְנוּ אִם לֹא הִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית, אֲזַי כְּשֶׁיַּגִּיעַ זְמַן תְּפִלַּת מִנְחָה, יִתְפַּלֵּל מִתְּחִלָּה, תְּפִלָּה לְשֵׁם מִנְחָה וְאוֹמֵר תַּחֲנוּן, וְאַחַר כָּךְ מִיָּד אוֹמֵר אַשְׁרֵי, וּמִתְפַּלֵּל עוֹד שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה בִּשְׁבִיל שַׁחֲרִית. וְאִם לֹא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה, אֲזַי יִתְפַּלֵּל תְּחִלָּה עַרְבִית, וְיִשְׁהֶה רַק כְּדֵי הִלּוּךְ דּ' אַמּוֹת וְאֵינוֹ אוֹמֵר אַשְׁרֵי אֶלָּא מִיָּד יִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה בִּשְׁבִיל מִנְחָה, וְאִם לֹא הִתְפַּלֵּל עַרְבִית, אֲזַי לְאַחַר תְּפִלַּת שַׁחֲרִית, יֹאמַר תַּחֲנוּן וְאַשְׁרֵי, וְיִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לְשֵׁם עַרְבִית וְאַחַר כָּךְ יֹאמַר לַמְנַצֵּחַ וּבָא לְצִיּוֹן וְכוּ', וְאָסוּר לוֹ לֶאֱכֹל עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל גַּם תְּפִלָּה זוֹ, שֶׁהִיא לְשֵׁם עַרְבִית.
Ya se explicó en el capítulo 18 que, si una persona dejó pasar deliberadamente el horario de una tefilá, no puede compensarla. Sin embargo, si no rezó por error o por una circunstancia inevitable, o si se equivocó en su tefilá en algo que exige repetirla, puede compensarla después de la tefilá inmediatamente posterior.
Debe rezar primero precisamente la tefilá que corresponde a ese momento, y después la tefilá compensatoria. Por ejemplo, si no rezó Shajarit, cuando llegue el horario de Minjá rezará primero la tefilá con intención de cumplir Minjá, dirá Tajanún e inmediatamente después dirá Ashré y rezará otra Shemoné Esré para compensar Shajarit.
Si no rezó Minjá, primero rezará Arvit, esperará solamente el tiempo necesario para caminar cuatro amot y, sin decir Ashré, rezará inmediatamente otra Shemoné Esré para compensar Minjá.
Si no rezó Arvit, después de Shajarit dirá Tajanún y Ashré, y rezará otra Shemoné Esré con intención de compensar Arvit. Después dirá Lamnatzéaj, Uvá Letzión, etc. No podrá comer hasta haber rezado también esta tefilá destinada a compensar Arvit.
Kitzur Shulchan Arukh 21:2
אִם לֹא הִתְפַּלֵל, בְּעוֹד שֶׁהָיָה לוֹ שָׁהוּת לְהִתְפַּלֵּל, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה חוֹשֵׁב, שֶׁעֲדַיִן יִשָּׁאֵר לוֹ זְמַן, אַחַר שֶׁיִּגְמֹר אוֹתוֹ עֵסֶק שֶׁהוּא מִתְעַסֵּק בּוֹ, וּבֵין כָּךְ וְכָךְ עָבְרָה לוֹ הַשָּׁעָה, וְכֵן מִי שֶׁהָיָה טָרוּד לְצֹרֶךְ מָמוֹנוֹ, שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי הֶפְסֵד, וְעַל יְדֵי כֵּן הִפְסִיד זְמַן הַתְּפִלָּה, אַף עַל גַּב דְּאָסוּר לְהַעֲבִיר זְמַן תְּפִלָּה מִשּׁוּם הֶפְסֵד מָמוֹן מִכָּל מָקוֹם מִקְרֵי אֹנֶס, וְיֵשׁ לוֹ תַּשְׁלוּמִין. וְכֵן אִם מֵחֲמַת שִׁכְרוּת לֹא הָיָה רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל, נֶחְשָׁב גַּם כֵּן כְּאֹנֶס אַף עַל פִּי שֶׁהִתְחִיל בְּאִסּוּר לִשְתֹּת, כְּשֶׁהִגִּיעַ זְמַן תְּפִלָּה.
Si una persona no rezó cuando todavía tenía tiempo para hacerlo porque pensaba que, después de concluir el asunto del que se ocupaba, aún quedaría tiempo suficiente, pero mientras tanto pasó el horario de la tefilá, se considera una circunstancia inevitable.
Lo mismo se aplica a quien estaba ocupado protegiendo su patrimonio para evitar una pérdida y, por ello, dejó pasar el horario de la tefilá. Aunque está prohibido dejar pasar el horario de la tefilá para evitar una pérdida económica, se considera, no obstante, una circunstancia inevitable y puede compensarla.
Asimismo, si debido a la embriaguez no estaba en condiciones de rezar, también se considera una circunstancia inevitable, aunque hubiese comenzado a beber de manera prohibida después de haber llegado el horario de la tefilá.
Kitzur Shulchan Arukh 21:3
אֵין תַּשְׁלוּמִין לַתְּפִלָּה, אֶלָּא בַּתְּפִלָּה הַסְּמוּכָה לָהּ. אֲבָל אִם נִתְאַחֵר יוֹתֵר, אֵין לָהּ עוֹד תַּשְׁלוּמִין כְּגוֹן אִם לֹא הִתְפַּלֵּל לֹא שַׁחֲרִית וְלֹא מִנְחָה, אֲזַי מִנְחָה, יֵשׁ לָהּ תַּשְׁלוּמִין, לְאַחַר עַרְבִית הַסְּמוּכָה לָהּ, אֲבָל שַׁחֲרִית אֵין לָהּ תַּשְׁלוּמִין, כֵּיוָן שֶׁעָבַר שְׁתֵּי זְמַנֵּי תְפִלּוֹת שֶׁלֹּא הִתְפַּלֵּל, לֹא בִּזְמַנָּהּ וְלֹא בִּזְמַן מִנְחָה.
Una tefilá solamente puede compensarse durante la tefilá inmediatamente posterior. Si pasó más tiempo, ya no puede compensarse.
Por ejemplo, si no rezó ni Shajarit ni Minjá, puede compensar Minjá después de Arvit, que es la tefilá inmediatamente posterior. Sin embargo, ya no puede compensar Shajarit, porque dejó pasar dos horarios de tefilá sin rezarla: ni en su propio horario ni durante Minjá.
Kitzur Shulchan Arukh 21:4
אַךְ בְּיוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מוּסָף, אִם לֹא הִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית, יָכוֹל לְהַשְׁלִימָהּ לְאַחַר מִנְחָה, (דְּכֵיוָן דִּזְמַן תְּפִלַּת מוּסָף, בְּדִיעֲבַד עַד הַלַּיְלָה, כְּמוֹ מִנְחָה אִם כֵּן לֹא עָבַר שְׁתֵּי זְמַנֵּי תְּפִלּוֹת) וּלְאַחַר תְּפִלַּת מוּסָף, אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁלִים תְּפִלַּת שַחֲרִית, (דְּכֵיוָן שֶׁמַּזְכִּיר בָּהּ קָרְבַּן מוּסָף, אֵינָהּ רְאוּיָה שֶׁתַּעֲלֶה לִתְפִלַּת שַׁחֲרִית. פְּרִי מְגָדִים סִימָן ק"ח, אַבְרָהָם סָעִיף קָטָן ו'). אַךְ עִם עֲדַיִן לֹא עָבַר זְמַן תְּפִלַּת שַׁחֲרִית, יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית, אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר הִתְפַּלֵּל מוּסָף.
En un día en el que se reza Musaf, si no rezó Shajarit, puede compensarla después de Minjá. Como, en caso de necesidad, el horario de Musaf se extiende hasta la noche, al igual que Minjá, no se considera que hayan pasado dos horarios de tefilá.
Sin embargo, no puede compensar Shajarit inmediatamente después de Musaf, porque en Musaf se menciona el sacrificio adicional y, por ello, aquella tefilá no puede servir como marco para compensar Shajarit.
No obstante, si todavía no terminó el horario de Shajarit, puede rezar Shajarit aunque ya haya rezado Musaf.
Kitzur Shulchan Arukh 21:5
אֵין תַּשְׁלוּמִין לַתְּפִלָּה שֶׁהִפְסִיד, אֶלָּא בִּזְמַן תְּפִלָּה הַסְּמוּכָה לָהּ. אֲבָל לֹא בְּשָׁעָה שֶׁאֵינָהּ זְמַן תְּפִלָּה, כְּגוֹן אִם שָׁהָה הַרְבֵּה, אַחַר שֶׁהִתְפַּלֵּל הַתְּפִלָּה שֶׁהִיא חוֹבַת שָׁעָה, אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל עוֹד, תַּשְׁלוּמֵי תְּפִלָּה שֶׁהִפְסִיד, לְפִי שֶׁלֹּא תִקְּנוּ תַּשְׁלוּמִין לַתְּפִלָּה שֶׁהִפְסִיד, אֶלָּא בִּזְּמַן שֶׁהוּא עוֹסֵק בַּתְּפִלָּה שֶׁהִיא חוֹבַת שָׁעָה, שֶׁאָז כֵּיוָן שֶׁהוּא עוֹסֵק בַּתְּפִלָּה שֶׁהִיא חוֹבַת שָׁעָה, הוּא מַשְׁלִים גַּם כֵּן מַה שֶׁחָסֵר (ק"ח).
La tefilá perdida solamente puede compensarse durante el horario de la tefilá inmediatamente posterior, pero no en un momento que no sea horario de tefilá.
Por ejemplo, si después de rezar la tefilá obligatoria de ese momento esperó demasiado tiempo, ya no puede rezar la tefilá compensatoria. La compensación solamente fue instituida mientras la persona todavía se encuentra ocupada en la tefilá obligatoria del momento. Entonces, por estar dedicada a la tefilá correspondiente, puede completar también lo que le faltó.
Kitzur Shulchan Arukh 21:6
תְּפִלַּת הַתַּשְׁלוּמִין שֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל, חַיָּב לְהִתְפַּלֵּל, כְּמוֹ שֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל אָז תְּפִלַּת הַחוֹבָה, כְּגוֹן אִם לֹא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת, מִתְפַּלֵּל עַרְבִית שְׁתַּיִם שֶׁל שַׁבָּת, אַף עַל פִּי שֶׁהַשְּׁנִיָּה בָּאָה לְתַשְׁלוּם תְּפִלַּת חֹל, מִכָּל מָקוֹם, כֵּיוָן שֶׁעַתָּה הוּא שַׁבָּת, מִתְפַּלֵּל שֶׁל שַׁבָּת. וְאִם הִתְפַּלֵּל שֶׁל חֹל, חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל, וְכֵן בְּעֶרֶב רֹאשׁ חֹדֶשׁ אִם לֹא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה מִתְפַּלֵּל עַרְבִית שְׁתַּיִם, וְאוֹמֵר בִּשְׁתֵּיהֶן יַעֲלֶה וְיָבֹא. וְאִם לֹא הִתְפַּלֵּל עַרְבִית בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, שֶׁמִּתְפַּלֵּל שַחֲרִית שְׁתַּיִם, אִם שָׁכַח יַעֲלֶה וְיָבֹא אֲפִלּוּ בַּשְּׁנִיָּה חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל, (אַף עַל גַּב דְתַשְׁלוּמִין הַלַּיְלָה הִיא, וְאָז לֹא הָיָה חוֹזֵר, מִכָּל מָקוֹם הַשְׁתָּא יְמָמָא הוּא), וּבְשַׁבָּת אִם לֹא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה, מִתְפַּלֵּל עַרְבִית גַּם כֵּן שְׁתַּיִם שֶׁל חֹל, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ חִלּוּק בְּאַתָּה חוֹנַנְתָּנוּ. בָּרִאשׁוֹנָה אוֹמֵר אַתָּה חוֹנַנְתָּנוּ, וּבַשְּׁנִיָּה אֵינוֹ אוֹמְרוֹ. וְהַטַּעַם בָּזֶה, כֵּיוָן שֶׁאַתָּה חוֹנַנְתָּנוּ הוּא כְּמוֹ הַבְדָּלָה, וְאֵין מַבְדִּילִין בּ' פְּעָמִים בַּתְּפִלָּה, וְהוּא הַדִּין לְהֵפֶךְ, אִם שָׁכַח עַרְבִית בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת. מִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית שְׁתַּיִם, וְאוֹמֵר בִּתְפִלַּת הַתַּשְׁלוּמִין אַתָּה חוֹנַנְתָּנוּ, לְפִי שֶׁמֵּעִקַּר הַתַּקָּנָה, צָרִיךְ לְהַבְדִּיל בַּתְּפִלָּה (ק"ח רצ"ד).
La tefilá compensatoria debe rezarse con el mismo texto que la tefilá obligatoria que se reza en ese momento.
Por ejemplo, si no rezó Minjá en la víspera de Shabat, rezará dos veces el Arvit de Shabat. Aunque la segunda tefilá compensa una tefilá de día laborable, como en ese momento ya es Shabat, debe rezar el texto de Shabat. Si rezó el texto de día laborable, debe volver a rezar.
Del mismo modo, si no rezó Minjá en la víspera de Rosh Jódesh, rezará Arvit dos veces y dirá Yaalé Veyavó en ambas.
Si no rezó Arvit de Rosh Jódesh y reza dos veces Shajarit, si olvidó Yaalé Veyavó incluso en la segunda tefilá, debe repetirla. Aunque aquella tefilá compensa el Arvit nocturno, en el cual no habría tenido que repetir por olvidar Yaalé Veyavó, ahora es de día y debe repetirla.
Si en Shabat no rezó Minjá, rezará dos veces el Arvit de día laborable al concluir Shabat. Sin embargo, hay una diferencia respecto de Atá Jonantanu: lo dirá en la primera tefilá, pero no en la segunda. Atá Jonantanu equivale a la Havdalá, y no se hace Havdalá dos veces dentro de la tefilá.
Lo mismo se aplica a la inversa: si olvidó rezar Arvit al concluir Shabat, rezará dos veces Shajarit y dirá Atá Jonantanu en la tefilá compensatoria, porque la institución original requiere hacer Havdalá dentro de la tefilá.
Kitzur Shulchan Arukh 21:7
טָעָה בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ בְּמִנְחָה, וְלֹא אָמַר יַעֲלֶה וְיָבֹא, וּלְמָחָר אֵינוֹ רֹאשׁ חֹדֶשׁ, אִם כֵּן אַף אִם יִתְפַּלֵּל עַרְבִית שְׁתַּיִם, לֹא יַרְוִיחַ כְּלוּם, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר עוֹד יַעֲלֶה וְיָבֹא, וּבְלֹא יַעֲלֶה וְיָבֹא, הֲרֵי כְּבָר הִתְפַּלֵּל עַל כֵּן אֵינוֹ מִתְפַּלֵּל כְּלָל לְתַשְׁלוּמִין.
Si en Minjá de Rosh Jódesh olvidó decir Yaalé Veyavó y el día siguiente ya no es Rosh Jódesh, aunque rezara dos veces Arvit no obtendría ningún beneficio, pues ya no puede decir Yaalé Veyavó. Sin Yaalé Veyavó ya había rezado anteriormente. Por ello, no debe rezar ninguna tefilá compensatoria.
Kitzur Shulchan Arukh 21:8
תְּפִלַּת מוּסָף, אַף עַל פִּי שֶׁזְּמַנָּהּ כָּל הַיּוֹם, וְאִם כֵּן הֲוֵי מַעֲרִיב תְּפִלָּה הַסְּמוּכָה לָהּ, מִכָּל מָקוֹם אֵין לָהּ תַּשְׁלוּמִין בַּלַּיְלָה, מִשּׁוּם דִּתְפִלַּת מוּסָף נִתְקְנָה מִשּׁוּם וּנְשַׁלְּמָה פָּרִים שְׂפָתֵינוּ וְכֵיוָן שֶׁעָבַר זְמַנּוֹ בָּטֵל קָרְבָּנוֹ.
Aunque el horario de Musaf se extiende durante todo el día y, por tanto, Arvit es la tefilá inmediatamente posterior, Musaf no puede compensarse durante la noche.
La tefilá de Musaf fue instituida conforme al principio: «Sustituiremos los toros con nuestros labios». Una vez que pasó el tiempo del sacrificio adicional, su sacrificio quedó anulado.
Kitzur Shulchan Arukh 21:9
מִי שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית שְׁתַּיִם, אוֹ מִנְחָה שְׁתַּיִם, אִם הוּא שְּׁלִיחַ צִבּוּר, יוֹצֵא בְּמַה שֶּׁהוּא חוֹזֵר אֵת הַתְּפִלָּה בְּקוֹל רָם.
Quien necesita rezar dos veces Shajarit o dos veces Minjá y actúa como oficiante, cumple la tefilá compensatoria mediante la repetición de la Amidá en voz alta.
Kitzur Shulchan Arukh 21:10
מִי שֶׁנִּסְתַּפֵּק לוֹ אִם הִתְפַּלֵּל אוֹ לֹא, בַּזְּמַן הַזֶּה (שֶׁאֵין מִתְפַּלְּלִין בִּנְדָבָה), אֵינוֹ חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל (סִימָן ק"ז ק"ח).
Quien duda si rezó o no, en la actualidad, cuando no se acostumbra rezar una tefilá voluntaria, no vuelve a rezar.
