Kitzur Shulján Aruj 24
Kitzur Shulján Aruj 24:1
אִם נִמְצָא בְּסֵפֶר תּוֹרָה פְּסוּל מֵחֲמַת טָעוּת, אִם הוּא טָעוּת גָּמוּר, אֵין קוֹרִין בּוֹ, וּצְרִיכִין סֵפֶר תּוֹרָה אַחֵר (וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן ע"ט סָעִיף י'). אֵיזֶהוּ טָעוּת גָּמוּר כְּגוֹן יָתֵר אוֹ חָסֵר, אוֹ נִתְחַלֵּף אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת וְעַל יְדֵי זֶה מִשְׁתַּנָּה הַקְּרִיאָה כְּמוֹ תּוֹמִים תְּאוֹמִים, מִגְרְשֵׁיהֶן מִגְרְשֵׁיהֶם. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַפֵּרוּשׁ הוּא שָׁוֶה, מִכָּל מָקוֹם, כֵּיוָן שֶׁהַקְּרִיאָה אֵינָהּ שָׁוָה, הֲוֵי טָעוּת גָּמוּר. וְכֵן אִם הַטָּעוּת הוּא בְּעִנְיָן, שֶׁיְכוֹלִין לִקְרֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁהָיָה צָרִיךְ לִכָּתֵב, אֶלָּא שֶׁכָּתַב, בְּעִנְיָן שֶׁמִּשְׁתַּנֶּה הַפֵּרוּשׁ עַל יְדֵי זֶה, כְּגוֹן בְּפָרָשַׁת תְּרוּמָה, אַמָה וָחֵצִי רָחְבּוֹ, אִם בִּמְקוֹם רָחְבּוֹ נִמְצָא כָּתוּב רָחְבָּה בְּהֵ"א אַף עַל פִּי שֶׁיְכוֹלִין לִקְרֹת אֵת הַבֵּי"ת בְּחוֹלָם, מִכָּל מָקוֹם, כֵּיוָן שֶׁכְּמוֹ שֶׁהוּא כָּתוּב, הֲוֵי טָעוּת שֶׁמִּשְׁתַּנֶּה הַפֵּרוּשׁ, הֲוֵי גַּם כֵּן טָעוּת גָּמוּר. אֲבָל אִם הַטָּעוּת הוּא בְּעִנְיָן שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּנֶּה, לֹא הַקְּרִיאָה וְלֹא הַפֵּרוּשׁ, כְּגוֹן, בְּמָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת אֲבוֹתָם בְּוא"ו אַחַר הַבֵּי"ת, נִמְצָא בְּלֹא וא"ו, אוֹ בְּהִפּוּךְ, וְכֵן אִם בְּמָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת מָלֵא יו"ד שִׁמּוּשִׁית כְּגוֹן אֲבוֹתֵיכֶם, נִמְצָא חָסֵר יו"ד אוֹ בְּהֵפֶךְ וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, אֵין מוֹצִיאִין סֵפֶר תּוֹרָה אַחֵר (לְפִי שֶׁאֵין סִפְרֵי תּוֹרָה שֶׁלָּנוּ מְדֻיָּקִים כָּל כָּךְ שֶׁנֶּאֱמַר שֶׁהָאַחֵר יִהְיֶה יוֹתֵר כָּשֵׁר), אֲבָל אִם חֲסֵרָה יו"ד שָׁרָשִׁית כְּגוֹן, מַה לָךָ הָגָר אַל תִּירָאִי, כְּתִיב תִּרְאִי בְּלֹא יוּ"ד אַחַר הַתָּי"ו, אוֹ אַל תִּירָא אַבְרָם, כְּתִיב תִּרָא, צְרִיכִין לְהוֹצִיא סֵפֶר תּוֹרָה אַחֵר (עַיֵּן שערי אפרים שער ו' סָעִיף יו"ד ובפתחי שערים שָׁם) (קמ"ג).
Si se descubre una invalidez en un Séfer Torá debido a un error, cuando se trata de un error absoluto no se puede leer de él y debe sacarse otro Séfer Torá.
Se considera error absoluto, por ejemplo, una letra adicional o faltante, o el cambio incluso de una sola letra cuando altera la pronunciación, como tomim en lugar de teomim, o migrashehen en lugar de migrashehem. Aunque el significado sea el mismo, como la pronunciación cambia, se considera un error absoluto.
También se considera error absoluto cuando la palabra puede pronunciarse como debería haberse escrito, pero la forma escrita altera el significado. Por ejemplo, en la sección de Terumá está escrito: «Un codo y medio su anchura». Si en lugar de rojbó, «su anchura», estuviera escrito rojbá, con he, aunque pudiera vocalizarse la bet con jolam, la escritura cambiaría el significado y sería un error absoluto.
Sin embargo, si el error no altera ni la pronunciación ni el significado, por ejemplo, si donde debería escribirse avotam con vav después de la bet se escribió sin vav, o a la inversa; o donde debería haber una yod auxiliar, como en avoteijem, falta la yod, o a la inversa, y casos semejantes, no se saca otro Séfer Torá. Nuestros rollos no son tan absolutamente precisos como para asegurar que el otro sea más correcto.
Pero si falta una yod perteneciente a la raíz, como en «¿Qué tienes, Hagar? No temas», donde se escribió tirái sin yod después de la tav, o en «No temas, Avram», donde se escribió tirá de manera defectuosa, debe sacarse otro Séfer Torá.
Kitzur Shulján Aruj 24:2
נִמְצָא תֵּבָה אַחַת חֲלוּקָה, עַד שֶׁנִּרְאֵית כִּשְׁתַּיִם, אוֹ שֶׁנִּתְקָרְבוּ שְׁתֵּי תֵּבוֹת, וְנִרְאוֹת כְּאַחַת, אוֹ שֶׁנִּמְצָא תֵּבָה יְתֵרָה, בֵּין שֶׁהִיא תֵּבָה זָרָה, שֶׁאֵין כָּאן מְקוֹמָהּ כְּלָל, בֵּין שֶׁנִּכְתְּבָה תֵּבָה אַחַת כְּפוּלָה (עַיֵּן בספר קסת הסופר מהדורה תנינא לשכת הסופר סִימָן ד' סָעִיף קטן ז), וְכֵן אִם נִמְצָא שִׁנּוּי בְּצורוֹת הַפָּרָשִׁיּוֹת, כְּגוֹן פְּתוּחָה בִּמְקוֹם סְתוּמָה אוֹ סְתוּמָה בִּמְקוֹם פְּתוּחָה, אוֹ הֶפְסֵק פָּרָשָׁה בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ אוֹ בְּמָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת הֶפְסֵק פָּרָשָׁה וְאֵינוֹ כָּל אֵלּוּ פְּסוּלִים גְּמוּרִים, וּצְרִיכִין לְהוֹצִיא סֵפֶר תּוֹרָה אַחֵר.
Si una palabra aparece dividida de modo que parece formar dos palabras, o dos palabras están tan próximas que parecen una sola, o hay una palabra adicional, ya sea una palabra extraña que no pertenece en absoluto a ese lugar o una palabra repetida, el Séfer Torá es completamente inválido.
Lo mismo se aplica si hay una alteración en la forma de las secciones, como una sección abierta donde debería ser cerrada, una cerrada donde debería ser abierta, una separación donde no corresponde o la ausencia de separación donde debería haberla.
En todos estos casos debe sacarse otro Séfer Torá.
Kitzur Shulján Aruj 24:3
נִמְצָא שֶׁנִּדְבַּק אוֹת לְאוֹת, אִם נִרְאֶה שֶׁנִּדְבַּק לְאַחַר הַכְּתִיבָה, כָּשֵׁר, כֹּל שֶׁלֹּא נִשְׁתַּנּוּ צוּרוֹת הָאוֹתִיּוֹת. אֲבָל אִם נִרְאֶה שֶׁנִּדְבַּק כֵּן בִּשְׁעַת כְּתִיבָה, אֲזַי יֵשׁ חִלּוּק, שֶׁאִם נִדְבַּק כֵּן קוֹדֶם שֶׁנִּגְמַר הָאוֹת, כְּגוֹן, נוּ"ן פְּשׁוּטָה שֶׁנִּדְבְּקָה בְּאֶמְצְעִיתָה בְּרֶגֶל תָּי"ו וְכַדּוֹמֶה פָּסוּל, אֶלָּא שֶׁבְּחֹל יְכוֹלִין לִגְרוֹד שָׁם לְהַפְרִידָם. אֲבָל אִם הַדִּבּוּק נַעֲשָׂה בִּגְמָר הָאוֹת, יֵשׁ לְהַכְשִׁיר, וְאֵין צְרִיכִין לְהוֹצִיא סֵפֶר תּוֹרָה אַחֵר.
Si una letra está pegada a otra y parece que la adhesión ocurrió después de la escritura, es válido, siempre que no haya cambiado la forma de las letras.
Pero si parece que estaban unidas desde el momento de la escritura, debe distinguirse:
Si se unieron antes de que la letra quedara terminada, por ejemplo, una nun final que se pegó en su parte central a la pierna de una tav, o algo semejante, es inválido. Durante un día laborable puede rasparse el punto de unión para separarlas.
Si la adhesión se produjo al terminar la letra, puede considerarse válido y no es necesario sacar otro Séfer Torá.
Kitzur Shulján Aruj 24:4
נִמְצָא אוֹת שֶׁהִפְסִיד צוּרָתוֹ, בֵּין שֶׁהָיָה מִתְּחִלַּת הַכְּתִיבָה, בֵּין שֶׁנַּעֲשָׂה אַחַר כָּךְ עַל יְדֵי נֶקֶב פָּסוּל. אֲבָל אִם נִמְצָא נֶקֶב תּוֹךְ אוֹת, אוֹ מִחוּץ לָאוֹת וְהָאוֹת בְּצוּרָתוֹ, אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ מֻקָּף גְּוִיל וְנִכָּר שֶׁהַנֶּקֶב נַעֲשָׂה לְאַחַר הַכְּתִיבָה כָּשֵׁר, כֵּיוָן דְּבִשְׁעַת הַכְּתִיבָה הָיָה מֻקָּף גְּוִיל. אִם קָפְצָה הַדְּיוֹ מֵאֵיזֶה אוֹת וְאֵינוֹ שָׁחוֹר כָּרָאוּי פָּסוּל.
Si se encuentra una letra que perdió su forma, tanto si fue escrita así desde el principio como si se dañó posteriormente debido a un agujero, el Séfer Torá es inválido.
Pero si hay un agujero dentro de una letra o junto a ella, y la letra conserva su forma aunque ya no esté rodeada de pergamino, si resulta evidente que el agujero se produjo después de la escritura, es válida, porque al momento de ser escrita estaba rodeada de pergamino.
Si la tinta se desprendió de una letra y esta ya no está adecuadamente negra, es inválida.
Kitzur Shulján Aruj 24:5
אִם יֵשׁ סָפֵק בְּאֵיזֶה אוֹת, שֶׁמָּא אֵין צוּרָתָהּ עָלֶיהָ, מַרְאִין לְתִינוֹק, שֶׁאֵינוֹ לֹא חָכָם וְלֹא טִפֵּשׁ (הַיְנוּ שֶׁאֵינוֹ מֵבִין אֵת הָעִנְיָן, אֲבָל יוֹדֵעַ וּמֵבִין אֶת הָאוֹתִיּוֹת) אִם קוֹרֵא כָּרָאוּי, כְֹּשֵרָה. וְאִם לָאו פְּסוּלָה. וְאִם הַתִּינוֹקוֹת מְחֻלָּקִין, הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב (לדוד אמת). וְדַוְקָא כְּשֶׁאָנוּ מְסֻפָּקִין מוֹעִיל הַתִּינוֹק, מִשּׁוּם דְּאָז לֹא הֲוֵי רַק גִּלּוּי מִלְתָא בְּעָלְמָא. אֲבָל אִם אָנוּ רוֹאִים שֶׁאֵין הָאוֹת כְּהִלְכָתָהּ, וְכֵן אִם נִפְסְקוּ יוּדֵ"י הָאָלֶ"ף, אוֹ יוּדֵ"י הָעַיִ"ן וְהַשִּי"ן וְרַגְלֵי הַתָּיו וְכַדּוֹמֶה פָּסוּל, אַף עַל פִּי שֶׁהַתִּינוֹק קוֹרֵא אוֹתוֹ, כֵּיוָן שֶׁעֵינֵינוּ רוֹאוֹת שֶׁאֵין הָאוֹת כְּתִקּוּנָהּ.
Si existe una duda acerca de una letra, por si acaso ya no conserva su forma, se la muestra a un niño que no sea especialmente inteligente ni torpe; es decir, que no comprenda el contexto, pero conozca y reconozca las letras.
Si la lee correctamente, es válida; si no, es inválida.
Si varios niños discrepan, se sigue a la mayoría.
La opinión del niño solamente resulta útil cuando nosotros mismos tenemos una duda, pues entonces solamente revela cuál es la apariencia normal de la letra.
Pero si vemos claramente que la letra no está formada conforme a la halajá, o si se separaron las pequeñas yod de una álef, las yod de una áyin o de una shin, las piernas de una tav o algo semejante, es inválida aunque el niño la lea correctamente, porque nuestros ojos ven que la letra no está formada como corresponde.
Kitzur Shulján Aruj 24:6
כְּשֶׁמַּרְאִין לְתִינוֹק, אֵין צְרִיכִין לְכַסּוֹת לוֹ הָאוֹתִיּוֹת שֶׁלְּאַחֲרָיו. אֲבָל הָאוֹתִיּוֹת שֶׁלְּפָנָיו נוֹהֲגִין לְכַסּוֹת. וְאִם נִפְסַק אֵיזֶה אוֹת בַּנֶקֶב, וְנִשְׁאַר מִקְּצָתוֹ גַּם מִן הַנֶּקֶב וּלְמַטָּה, וְאָנוּ מְסֻפָּקִים אִם יֵשׁ בָּאוֹת עַד הַנֶּקֶב כַּשִׁעוּר, צְרִיכִין לְכַסּוֹת הַחֵלֶק שֶׁלְּמַטָּה מִן הַנֶּקֶב, כִּי הַתִּינוֹק יְצָרְפוֹ וּבֶאֱמֶת אֵין לוֹ צֵרוּף (ט"ז אוֹרַח חַיִּים סִימָן ל"ב סָעִיף קָטָן י'). וְכֵן אִם קָפְצָה הַדְּיוֹ מִמִּקְצָת אוֹת, וְנִשְׁאַר שָׁם אֵיזֶה רֹשֶׁם צְרִיכִין לְכַסּוֹתוֹ, שֶׁלֹּא יְצָרְפוֹ הַתִּינוֹק (פרי מגדים סִימָן ל"ב).
Cuando se muestra una letra a un niño, no es necesario cubrir las letras posteriores. Se acostumbra cubrir las anteriores.
Si una letra quedó cortada por un agujero y una parte de ella permanece por debajo del agujero, y dudamos si la parte que llega hasta el agujero tiene la medida mínima requerida, debe cubrirse la parte inferior. De otro modo, el niño podría unir visualmente ambas partes, aunque halájicamente no estén unidas.
Asimismo, si la tinta se desprendió de una parte de la letra y quedó allí una ligera marca, debe cubrirse para que el niño no la incorpore visualmente.
Kitzur Shulján Aruj 24:7
כְּשֶׁנִּמְצָא פְּסוּל שֶׁצְּרִיכִין לְהוֹצִיא סֵפֶר תּוֹרָה אַחֵר, אִם נִמְצָא בֵּין גַּבְרָא לְגַבְרָא, מוֹצִיאִין סֵפֶר תּוֹרָה אַחֵר, וּמַתְחִילִין מִמָּקוֹם שֶׁפָּסְקוּ, וּמַשְׁלִימִין מִנְיַן הַקְּרוּאִים, וְהָעוֹלִין כְּבָר בַּסֵּפֶר תּוֹרָה הַפָּסוּל עוֹלִין לְמִנְיַן הַקְּרוּאִים. וְאִם הוּא בַּשַׁבָּת אִם אֶפְשָׁר לִקְרוֹת בְּסֵפֶר תּוֹרָה הַשֵּׁנִי ז' קְרוּאִים יַעֲשׂוּ כֵּן (לָחוּשׁ לְדַעַת הַגְּאוֹנִים, דִּסְבִירָא לְהוּ דְּמַה שֶּׁקָרְאוּ בַּסֵּפֶר תּוֹרָה הַפָּסוּל, אֵינוֹ עוֹלֶה לָהֶם), דְּהָא נוֹהֲגִין בְּלָאו הֲכִי לְהוֹסִיף הַרְבֵּה קְרוּאִים.
Cuando se descubre una invalidez que exige sacar otro Séfer Torá, si se descubre entre una aliyá y la siguiente, se saca otro Séfer Torá, se comienza desde el lugar donde se detuvieron y se completa el número de personas llamadas.
Quienes ya recibieron aliyot en el Séfer Torá inválido cuentan para el número requerido.
En Shabat, si es posible llamar a siete personas en el segundo Séfer Torá, debe hacerse, para tomar en consideración la opinión de los Gueonim, quienes sostienen que las lecturas realizadas en un Séfer Torá inválido no cuentan.
Además, de todos modos se acostumbra añadir muchas aliyot en Shabat.
Kitzur Shulján Aruj 24:8
וְאִם נִמְצָא הַפְּסוּל בְּאֶמְצַע הַקְּרִיאָה, בָּזֶה יֵשׁ חִלּוּקֵי דֵּעוֹת וּמִנְהָגִים, וְכָל מָקוֹם יַחְזִיק מִנְהָגוֹ, וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין מִנְהָג קָבוּעַ, נִרְאֶה לִי דְּיֵשׁ לַעֲשׂוֹת כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ, שֶׁלֹּא לְבָרֵךְ עַל סֵפֶר תּוֹרָה הַפָּסוּל, אֶלָּא מַפְסִיקִין מִיָד, וּמוֹצִיאִין סֵפֶר תּוֹרָה אַחֵר, וּמַתְחִילִין מִמָּקוֹם שֶׁפָּסְקוּ. וְאִם הִפְסִיקוּ בְּאֶמְצַע פָּסוּק נִרְאֶה לִי דְּיַתְחִילוּ מִתְּחִלַּת הַפָּסוּק. וְגוֹמְרִין אֵת הַפָּרָשָׁה, (וְנִרְאֶה דְּיִקְרָא לוֹ בְּסֵפֶר תּוֹרָה הַכָּשֵׁר לְכָל הַפָּחוֹת גּ' פְּסוּקִים. וְאִם אֵין עוֹד גּ' פְּסוּקִים עַד תַּשְׁלוּם הַסִּדְרָה יַתְחִילוּ לְמַפְרֵעַ קְצָת) וּמְבָרֵךְ בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה. אֲבָל בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה אֵינוֹ מְבָרֵךְ, דְּעָלְתָה לוֹ הַבְּרָכָה שֶׁבֵּרַךְ עַל הַסֵּפֶר תּוֹרָה הַפָּסוּל (וּפָשׁוּט דְּאִם יְכוֹלִין לִקְרוֹת שִׁבְעָה קְרוּאִים בְּסֵפֶר תּוֹרָה הַכָּשֵׁר, יַעֲשׂוּ כֵן כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי בַּסָּעִיף שֶׁלִּפְנֵי זֶה). וְהוּא הַדִּין אֲפִלּוּ אִם לֹא הִתְחִילוּ לִקְרוֹת כְּלָל לָזֶה הָעוֹלֶה, שֶׁנִּמְצָא הַפְּסוּל מִיָּד לְאַחַר הַבְּרָכָה, גַּם כֵּן מוֹצִיאִין סֵפֶר תּוֹרָה אַחֵר וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ עוֹד בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה. וְאֵין לְחַלֵּק בֵּין קְרִיאָה הָאַחֲרוֹנָה, לִשְׁאָר קְרִיאָה בְּעִנְיָן זֶה. בַּמַּפְטִיר, עַיֵּן לְקַמָּן סִימָן ע"ח סָעִיף ח'.
Si la invalidez se descubre en medio de una lectura, existen diferentes opiniones y costumbres. Cada comunidad debe conservar su costumbre.
En un lugar donde no haya costumbre establecida, parece correcto proceder conforme al Shulján Aruj: no se recita una bendición final sobre el Séfer Torá inválido, sino que se interrumpe inmediatamente, se saca otro Séfer Torá y se comienza desde el lugar donde se detuvieron.
Si se detuvieron en medio de un versículo, parece correcto comenzar desde el principio de ese versículo.
Se completa la sección y se recita la bendición final. Deben leerse para esa persona al menos tres versículos en el Séfer Torá válido. Si no quedan tres versículos hasta el final de la lectura, se comenzará un poco antes.
No recita nuevamente la bendición inicial, porque la bendición pronunciada sobre el Séfer Torá inválido le sirve.
Si es posible llamar a siete personas en el Séfer Torá válido, debe hacerse, como se explicó en el apartado anterior.
La misma regla se aplica incluso si todavía no habían comenzado a leer para esa persona y la invalidez fue descubierta inmediatamente después de la bendición. Se saca otro Séfer Torá y no repite la bendición inicial.
No existe diferencia a este respecto entre la última aliyá y las demás. Respecto de Maftir, véase más adelante, capítulo 78, apartado 8.
Kitzur Shulján Aruj 24:9
נִמְצָא פְּסוּל בְּסֵפֶר תּוֹרָה וְאֵין שָׁם סֵפֶר תּוֹרָה אַחֵר, מַשְׁלִימִין בּוֹ מִנְיַן הַקְּרוּאִים בְּלֹא בְּרָכוֹת. וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן ע"ח סָעִיף ח', וְסִימָן ע"ט סָעִיף י'.
Si se encuentra una invalidez en el Séfer Torá y no hay otro disponible, se completa con él el número de aliyot sin recitar bendiciones.
Véanse más adelante el capítulo 78, apartado 8, y el capítulo 79, apartado 10.
Kitzur Shulján Aruj 24:10
יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם נִמְצָא פְּסוּל בְּסֵפֶר תּוֹרָה בְּחֻמָּשׁ אֶחָד, מֻתָּרִין לִקְרֹת בּוֹ בְּחֻמָּשׁ אַחֵר, כְּגוֹן, אִם הַפְּסוּל הוּא בְּסֵפֶר בְּרֵאשִׁית, מֻתָּרִין לִקְרוֹת בּוֹ בִּבְרָכוֹת בְּסֵפֶר שְׁמוֹת. וְיֵשׁ לִסְמֹךְ עַל זֶה בִּשְׁעַת הַדְּחַק כְּשֶׁלֹּא הָיָה בָּאֶפְשָׁרִי לְתַקְּנוֹ, אוֹ שֶׁנִּמְצָא בַּשַׁבָּת אוֹ יוֹם טוֹב. וּמִכָּל מָקוֹם, בְּשַׁבָּת בְּמִנְחָה, אֵין לְהוֹצִיאוֹ כֵּיוָן שֶׁאָז אֵין הַקְּרִיאָה חוֹבָה כָּל כָּךְ, דְּלָא נִתְקְנָה אֶלָּא מִשּׁוּם אוֹתָן שֶׁאֵינָם בָּאִים בַּשֵׁנִי וּבַחֲמִשִּׁי לְבֵית הַכְּנֶסֶת (קמ"ג).
Algunos sostienen que, si se descubre una invalidez en uno de los cinco libros del Séfer Torá, puede leerse con bendiciones en otro de sus libros.
Por ejemplo, si la invalidez está en Bereshit, puede leerse con bendiciones en Shemot.
Puede confiarse en esta opinión en caso de necesidad, cuando no fue posible repararlo o la invalidez fue descubierta en Shabat o Yom Tov.
Sin embargo, no debe sacarse en Minjá de Shabat, porque aquella lectura no posee el mismo grado de obligación, ya que fue instituida principalmente para quienes no acuden a la sinagoga los lunes y jueves.
Kitzur Shulján Aruj 24:11
אִם נִקְרְעָה הַתְּפִירָה שֶׁבֵּין שְׁתֵּי יְרִיעוֹת, אִם נִשְׁאַר הָרֹב תָּפוּר קוֹרִין בּוֹ. וְאִם לָאו מוֹצִיאִין סֵפֶר תּוֹרָה אַחֵר. וְאִם אֵין סֵפֶר תּוֹרָה אַחֵר, אִם הַקֶּרַע הוּא בָּזֶה הַחֻמָּשׁ שֶׁצְּרִיכִין לִקְרֹת בּוֹ, אֵין קוֹרִין בּוֹ אֶלָּא אִם כֵּן נִשְׁאֲרוּ לְכָל הַפָּחוֹת ה' תְּפִירוֹת. אֲבָל אִם הַקֶּרַע הוּא בְּחֻמָּשׁ אַחֵר קוֹרִין בּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִשְׁאֲרוּ רַק בּ' תְּפִירוֹת. (נקודות הכסף סימן רעח ובספר בני יונה) (יו"ד סִימָן רע"א).
Si se rompió la costura entre dos hojas del pergamino y la mayor parte continúa cosida, se puede leer del Séfer Torá.
Si no quedó cosida la mayoría, debe sacarse otro rollo.
Si no hay otro Séfer Torá y la rotura está en el libro que debe leerse, solamente se puede leer si quedan al menos cinco puntadas.
Si la rotura está en otro de los cinco libros, puede leerse aunque solamente queden dos puntadas.
Kitzur Shulján Aruj 24:12
נִמְצָא שַׁעֲוָה אוֹ חֵלֶב שֶׁנָּטַף עַל אוֹת אוֹ תֵּבָה, אִם הוּא בְּחֹל יָסִירוֹ. וְאִם הוּא בַּשַׁבָּת אוֹ יוֹם טוֹב, אִם נִרְאִין הָאוֹתִיּוֹת יִקְרְאוּ בּוֹ כָּךְ. אֲבָל אִם מְכֻסִּין כָּל כָּךְ עַד שֶׁאֵינָן נִרְאִין, אִם בְּמָקוֹם שֶׁאֵין צְרִיכִין לִקְרוֹת שָׁם, יְכוֹלִין לִקְרוֹת בּוֹ בִּבְרָכוֹת. אֲבָל אִם הוּא בְּמָקוֹם שֶׁצְּרִיכִין לִקְרוֹת, וְאָסוּר לִקְרוֹת אֲפִלּוּ תֵבָה אַחַת שֶׁלֹּא מִן הַכְּתָב עַל כֵּן אִם בָּאֶפְשָׁרִי לְהָסִיר אֵת הַשַּׁעֲוָה אוֹ הַחֵלֶב כִּלְאַחַר יָד, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּתְיַבֵּשׁ הֵיטֵב, וְיַכְפִּיל אֵת הַגְּוִיל שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִפֹּל, יַעֲשׂוּ כֵן, וּבְאִם לָאו אֵין קוֹרִין בּוֹ (עַיֵּן פרמ"ג משבצות סִימָן קמ"ג ובאה"ט שָׁם סָעִיף קטן ט'). כְּשֶׁמְּסִירִין בְּחֹל אֶת הַשַּׁעֲוָה וְהַחֵלֶב, אִם הוּא עַל הַשֵּׁם יַשְׁגִּיחוּ שֶׁלֹּא יָבֹא חַס וְשָׁלוֹם לִמְחִיקַת הָאוֹתִיּוֹת, אֶלָּא יְחַמְּמוּ מִבַּחוּץ שֶׁיֵּלֵךְ הַשַּׁעֲוָה אוֹ הַחֵלֶב.
Si se encuentra cera o grasa que cayó sobre una letra o una palabra, durante un día laborable debe retirarse.
Si ocurre en Shabat o Yom Tov y las letras todavía son visibles, puede leerse así.
Si están tan cubiertas que no se ven, cuando se encuentran en un lugar que no necesita leerse, puede continuarse la lectura con bendiciones.
Pero si están en el lugar que debe leerse, como está prohibido leer incluso una palabra sin verla escrita, si es posible retirar la cera o la grasa de una manera indirecta —por ejemplo, si ya está completamente seca y se dobla ligeramente el pergamino para que caiga—, debe hacerse.
Si no puede retirarse de esa manera, no se puede leer del rollo.
Cuando se retiran la cera o la grasa durante un día laborable, si están sobre uno de los Nombres sagrados, debe tenerse mucho cuidado de no borrar, Dios no lo permita, ninguna letra. Debe calentarse el pergamino desde el reverso para que la cera o la grasa se desprenda.
