Ramban on Deuteronomy 19
Ramban on Deuteronomy 19:1
כי יכרית ה' אלהיך את הגוים וגו' שלוש ערים תבדיל לך גם זו מצוה מבוארת שכבר צוה בה (שמות כא יג) ועתה הוסיף לבאר משפטיה כי אמר וירשתם וישבת בעריהם ובבתיהם ללמד שלא נתחייבו בה אלא לאחר ירושה וישיבה וכן עשה יהושע והוסיף תכין לך הדרך שיהו סרטיאות מפורשות לתוכה ושיכתוב מקלט מקלט על פרשת הדרכים והוסיף ושלשת את גבול ארצך והוסיף עוד ללמדנו ענין השגגה כמו שאמר (דברים י״ט:ה׳) ואשר יבא את רעהו ביער וגו' ומדרשים רבים שדרשו רבותינו בפרשה:
**Cuando el Eterno, tu Dios, destruya a las naciones… separarás para ti tres ciudades.** Este mandamiento explica uno anterior, pues ya se había ordenado respecto de las ciudades de refugio en Éxodo 21:13.
Ahora añade y aclara sus leyes.
Dice: «Las heredarás y habitarás en sus ciudades y en sus casas», para enseñar que no quedaron obligados a establecer las ciudades de refugio hasta después de conquistar la tierra y asentarse en ella. Así actuó Yehoshúa.
Añade: «Prepararás para ti el camino», para ordenar que existieran carreteras claramente señalizadas hacia ellas y que en las bifurcaciones se escribiera: «Refugio, refugio».
Añade: «Dividirás en tres partes el territorio de tu tierra».
También explica aquí la naturaleza del homicidio involuntario, como dice: «Quien entre con su compañero en el bosque», etc. (Deuteronomio 19:5).
Nuestros Sabios extrajeron además muchas enseñanzas de esta sección:
Ramban on Deuteronomy 19:2
ואם ירחיב ה' אלהיך את גבלך הפרשה הזו עתידה וכבר הזכרתי מזה בפרשת ראה אנכי (לעיל יב כ) כי מתחילה אמר כי יכרית ה' אלהיך את הגוים אשר ה' אלהיך נותן לך את ארצם ו"הגויים אשר ה' אלהיך נותן לך את ארצם" ירמוז לכל השבעה אשר יזכיר בכל מקום וכן יאמר עליהם ונשל את הגוים האל מפניך (דברים ז׳:כ״ב) וברשעת הגוים האלה (שם ט ד) והוריש ה' את כל הגוים האלה מלפניכם (שם יא כג) רק מערי העמים האלה (דברים כ׳:ט״ז) וכן במקומות רבים וצוה כי לאחר ירושה וישיבה בארצם יבדיל שלש ערים ובהם תשלום המצוה כמו שאמר (במדבר לה יג) שש ערי מקלט תהיינה לכם ואמר (שם פסוק יד) את שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען ולא צוה בתורה ביותר משש הערים האלה וכן בכל מצות שבתורה הנוהגות לאחר ירושה וישיבה מתחייבין בהן לאחר ירושת שבעה גוים אלו אבל במצוה הזאת לבדה הוסיף בכאן ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך ולא אמר כאשר דבר לך כמו שאמר בכי ירחיב ה' אלהיך את גבולך של בשר תאוה (לעיל יב כ) כי ה' לא הבטיח אותם בשום מקום לתת להם רק שבעת הגוים האלה אבל הזכיר כאן האבות ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר נשבע לאבותיך ונתן לך את כל הארץ אשר דבר לתת לאבותיך וזה ירמוז לכל עשרה עממין שנאמרו לאברהם והתנה בזה כי תשמור את כל המצוה וגו' והנה דבר ברור הוא כי השבעה גוים עצמם לא יירשו אותם בעברם על התורה כאשר אמר פעמים רבים למען תחיו ובאתם וירשתם את הארץ (דברים ד׳:א׳) למען אשר תבא אל הארץ (דברים כ״ז:ג׳) כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת והוריש ה' את כל הגוים האלה מלפניכם (לעיל יא כב כג) וכאשר עבר עכן על החרם והוא איש אחד נאמר (יהושע ז יב) ולא יוכלו בני ישראל לקום לפני אויביהם ערף יפנו לפני אויביהם א"כ מה התנאי הזה אשר יתנה בשלשת העממין האלה לבדם ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך כי תשמר את כל המצוה וגו' והטעם בזה כי היה הרצון לפניו יתברך שינחיל אותם בימי משה ויהושע השבעה אשר הבטיחם במצרים ובמדבר כי היה גלוי לפניו שתגיע זכותם לכך ומפני זה חייב אותם בכל המצות בירושה של אלו וחייב אותם בשש ערי מקלט והבדילם יהושע אבל על השלשה הנשארים התנה כי תשמור את כל המצוה לאהבה את השם וללכת בדרכיו וגו' והוא לומר שיקיימו כולם כל התורה כולה ואין שום מצוה תלויה בכך זולתי שלש הערים האלה ומה טעם לאמר כי תשמור ללכת בדרכיו כל הימים תוסיף לך שלש הערים כי מי יודע מה יהיה אחרי כן כל הימים ואמר ר"א (אבן עזרא על דברים י״ט:ט׳) כל הימים בלי הפסק ביניהם ואיננו נכון אבל כי תשמר כאשר תגיע זכותך שתשמור כל המצוה לאהבה את השם אהבה שלימה קיימת לעולם שיהיה גלוי לפניו שלא תחטא עוד לעולם אז ירחיב את גבולך ויתן לך כל העמים והוא לימים אשר אמר (דברים ל׳:ו׳) ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך ולבב זרעך יורה על כל הימים העתידים לבוא וכענין שנאמר בקבלה (ירמיה לב לט מ) ונתתי להם לב אחד ודרך אחד ליראה אותי כל הימים לטוב להם ולבניהם אחריהם וכרתי להם ברית עולם אשר לא אשוב מאחריהם להיטיבי אותם ואת יראתי אתן בלבבם לבלתי סור מעלי ואז כאשר יכרות להם ברית עולם יבדילו שלש הערים האלה:
**Y si el Eterno, tu Dios, amplía tu territorio.** Esta sección se refiere al futuro.
Ya mencioné este asunto en la sección Reé, respecto de: «Cuando el Eterno amplíe tu territorio» (Deuteronomio 12:20).
Inicialmente dijo: «Cuando el Eterno, tu Dios, destruya a las naciones cuya tierra te entrega». La expresión «las naciones cuya tierra te entrega» alude a las siete naciones que la Torá menciona habitualmente.
Así dice respecto de ellas: «El Eterno expulsará a estas naciones delante de ti» (Deuteronomio 7:22); «por la maldad de estas naciones» (Deuteronomio 9:4); «el Eterno expulsará a todas estas naciones delante de vosotros» (Deuteronomio 11:23); «de las ciudades de estos pueblos» (Deuteronomio 20:16), y lo mismo en muchos lugares.
Ordenó que, después de conquistar y asentarse en sus territorios, separaran tres ciudades. Con ellas se completaba el mandamiento, como está escrito: «Seis ciudades de refugio tendréis» (Números 35:13), y: «Entregaréis tres ciudades al otro lado del Jordán y tres ciudades en la tierra de Canaán» (Números 35:14).
La Torá no ordenó establecer más de aquellas seis ciudades.
Todos los mandamientos de la Torá cuya aplicación depende de la conquista y el asentamiento comenzaron a ser obligatorios después de conquistar las tierras de estas siete naciones.
Sin embargo, únicamente respecto de este mandamiento añade aquí: «Si el Eterno, tu Dios, amplía tu territorio».
No dice «como te ha prometido», como sí dice respecto de la carne consumida por deseo: «Cuando el Eterno, tu Dios, amplíe tu territorio» (Deuteronomio 12:20), porque el Eterno no les prometió explícitamente en ningún otro lugar entregarles más que las tierras de aquellas siete naciones.
Aquí menciona a los patriarcas: «Si el Eterno, tu Dios, amplía tu territorio, como juró a tus padres, y te entrega toda la tierra que prometió entregar a tus padres».
Esto alude a las tierras de las diez naciones mencionadas a Abraham.
Establece para ello la condición: «Si guardas todo este mandamiento», etc.
Es evidente que ni siquiera las tierras de las siete naciones podrían heredarlas si transgredían la Torá. Así está dicho muchas veces: «Para que viváis, entréis y heredéis la tierra» (Deuteronomio 4:1); «para que entres en la tierra» (Deuteronomio 27:3); «Si guardáis cuidadosamente todo este mandamiento… el Eterno expulsará a todas estas naciones delante de vosotros» (Deuteronomio 11:22–23).
Cuando Aján, una sola persona, transgredió la prohibición del jérem, se dijo: «Los hijos de Israel no podrán mantenerse delante de sus enemigos; volverán la espalda ante ellos» (Josué 7:12).
¿Qué sentido tiene entonces que la Torá establezca esta condición únicamente respecto de las tres naciones adicionales: «Si el Eterno amplía tu territorio, si guardas todo este mandamiento»?
La explicación es que la voluntad del Eterno era entregarles, durante los días de Moshé y Yehoshúa, las tierras de las siete naciones prometidas en Egipto y en el desierto. Él sabía que su mérito alcanzaría para ello.
Por esta razón, todos los mandamientos dependientes de la conquista quedaron vinculados a la herencia de estas siete naciones, y quedaron obligados a establecer seis ciudades de refugio. Yehoshúa las separó.
Respecto de las tres naciones restantes, estableció la condición: «Si guardas todo este mandamiento, amando al Eterno y andando en Sus caminos», etc. Esto significa que deben cumplir toda la Torá por completo.
Ningún otro mandamiento depende de esta condición, salvo la obligación de añadir aquellas tres ciudades.
¿Qué significa: «Si guardas… andando en Sus caminos todos los días, añadirás otras tres ciudades»? ¿Quién puede saber lo que ocurrirá después, durante todos los días futuros?
Rabí Abraham ibn Ezra dijo que «todos los días» significa sin ninguna interrupción. Esto no es correcto.
Su significado es: cuando alcances el mérito de guardar todo el mandamiento y amar al Eterno con un amor perfecto y permanente, de modo que sea conocido ante Él que no volverás a pecar jamás, entonces ampliará tu territorio y te entregará las tierras de todas aquellas naciones.
Esto sucederá durante los días respecto de los cuales está escrito: «El Eterno, tu Dios, circuncidará tu corazón y el corazón de tu descendencia» (Deuteronomio 30:6).
La expresión «el corazón de tu descendencia» indica que se refiere a todos los días futuros.
Es semejante a lo dicho por el profeta: «Les daré un solo corazón y un solo camino, para que Me teman todos los días, para bien de ellos y de sus hijos después de ellos. Estableceré con ellos un pacto eterno, no me apartaré de ellos y pondré Mi temor en sus corazones para que no se aparten de Mí» (Jeremías 32:39–40).
Entonces, cuando el Eterno establezca con ellos un pacto eterno, separarán aquellas tres ciudades adicionales:
Ramban on Deuteronomy 19:3
לא תחוס עינך עליו שלא תאמר הראשון כבר נהרג למה אנו הורגין את זה ונמצאו שנים הרוגין לשון רש"י (רש"י על דברים י״ט:י״ג) מספרי (שופטים קפז) והטעם שלא תאמר כאשר נחוס על דם ההרוג טוב שנחוס על דם החי והנכון כי הכתוב יצוה בחייבי המיתות ובערת הרע מקרבך והיא מצות עשה אבל במרובי התקלות יזהיר עוד במצות לא תעשה שלא ינצלו מידינו לא מפני מוראם ולא שניתן להם רחמים וכך הזכיר במסית (דברים י״ג:ט׳) ואמר מכשפה לא תחיה (שמות כב יז) מפני היותה רבת המהומה המוכרת רבים בכשפיה וקצותה את כפה לא תחוס עינך (דברים כ״ה:י״ב) מפני כי הפתאים יהללו אותה בהיותה עוזרת לבעלה או מפני שהבושת מצוי ואין בו חסרון כיס וכן בעדים זוממין צוה (דברים י״ט:כ״א) שלא ירחמו עליהם בעבור שלא נעשה בעדותם דבר או מפני שתקלתם מרובה:
**Tu ojo no tendrá compasión de él.** Rashí, siguiendo el Sifré, explica: no debes decir: «La primera persona ya fue asesinada; ¿por qué debemos matar también a esta y producir dos muertos?».
El significado sería: aunque debemos compadecernos de la sangre de la víctima, quizá sería mejor tener compasión de la sangre de quien todavía vive.
Lo correcto es que la Escritura ordena respecto de todos los condenados a muerte: «Eliminarás el mal de en medio de ti». Este es un mandamiento positivo.
Sin embargo, respecto de personas que causan daños especialmente graves, añade también una prohibición negativa, para impedir que escapen de nuestras manos por miedo a ellos o porque sintamos compasión.
Así lo menciona respecto de quien incita a la idolatría: «No tendrás compasión» (Deuteronomio 13:9).
También dice: «No dejarás vivir a una hechicera» (Éxodo 22:17), porque causa una gran perturbación y destruye a muchas personas mediante sus hechizos.
Respecto de la mujer que interviene indebidamente en una pelea dice: «Cortarás su mano; tu ojo no tendrá compasión» (Deuteronomio 25:12), porque las personas simples podrían alabarla por haber ayudado a su marido, o porque la vergüenza producida parece no implicar una pérdida económica.
También respecto de los testigos conspiradores ordena: «Tu ojo no tendrá compasión» (Deuteronomio 19:21), porque podría argumentarse que su testimonio no llegó a producir ningún daño efectivo o porque su capacidad de causar perjuicio es especialmente grande:
Ramban on Deuteronomy 19:4
וטעם וטוב לך כי ביעור הדם הנקי מצוה וטובה גדולה לך להציל ממות נפשך כי הרחמנות על הרוצחים שפיכות דמים מידי הרוצחים ומידי אחרים המתפרצים:
**Y te irá bien.** Eliminar la culpa por la sangre inocente constituye un mandamiento y un gran beneficio para ti, pues salva tu propia vida de la muerte.
Tener compasión de los asesinos provoca derramamiento de sangre, tanto a manos de esos mismos asesinos como de otras personas que, al ver que no son castigados, se vuelven violentas:
Ramban on Deuteronomy 19:5
לא תסיג גבול רעך אזהרה שלא ישנה תחום החלוקה שחלקו הנשיאים את הארץ לשבטים או ליחיד מהם ועל כן אמר אשר גבלו ראשונים הם אלעזר הכהן ויהושע בן נון ונשיאי המטות ולכך הזכיר בנחלתך אשר תנחל וגו' וטעם המצוה הזאת שלא יחשוב אדם לומר אין חלקי אשר נתנו לי שוה כמו חלק חברי כי טעו החולקים או שיוציא בלבו לעז על הגורלות ולא יהיה זה בעיניו גזל כלל על כן צוה בכאן שלא יחלוק אדם על החלוקה ההיא ולא ישנה הגבולין כלל לא בסתר ולא בגלוי וזו מצוה מבוארת ממה שצוה (במדבר כו נו) על פי הגורל תחלק נחלתו בין רב למעט ואמר (שם לד יז) אלה שמות האנשים אשר ינחלו לכם וגו' ועל דעת רבותינו (ספרי שופטים קפח) שהוא אזהרה לעוקר תחומו של חבירו בארץ שעובר בשני לאוין יהיה טעם אשר גבלו ראשונים שלא ישנה התחום הישן בסתר ויאמר בכאן היה מעולם והזהיר הכתוב בהווה כי התחום החדש ניכר וידוע הוא ואין אדם משנה אותו וגם רבותינו עצמם הזכירו (שם) מנין לעוקר תחומין של שבטים שעובר בלא תעשה תלמוד לומר לא תסיג גבול רעך והוא באמת פשוטו של מקרא:
**No moverás el límite de tu prójimo.** Es una advertencia para no modificar los límites de la división mediante la cual los príncipes repartieron la tierra entre las tribus o entre los individuos de cada tribu.
Por eso dice: «que establecieron los primeros». Estos fueron Elazar, el sacerdote, Yehoshúa ben Nun y los príncipes de las tribus.
También por eso menciona: «en la heredad que recibirás», etc.
La razón de este mandamiento es que una persona podría pensar: la porción que me entregaron no es tan valiosa como la de mi compañero; quienes realizaron el reparto se equivocaron. También podría desacreditar en su corazón los sorteos y no considerar que modificar los límites constituye robo.
Por eso ordenó aquí que nadie cuestione aquella división ni modifique sus límites, ni en secreto ni públicamente.
Este mandamiento explica lo que ya había ordenado: «Conforme al sorteo se dividirá su heredad entre el numeroso y el pequeño» (Números 26:56), y: «Estos son los nombres de los hombres que os harán heredar la tierra» (Números 34:17).
Según nuestros Sabios, es también una advertencia contra quien desplaza el límite de su compañero dentro de la Tierra de Israel, pues transgrede dos prohibiciones.
En ese caso, «que establecieron los primeros» significa que no debe cambiar secretamente el límite antiguo y afirmar: «Aquí se encontraba desde siempre».
La Escritura habla de la situación habitual, porque un límite recién establecido es conocido y visible y normalmente nadie puede modificarlo.
Nuestros propios Sabios mencionaron también: ¿de dónde sabemos que quien desplaza los límites territoriales de las tribus transgrede una prohibición? De las palabras: «No moverás el límite de tu prójimo».
Este es, en realidad, el sentido sencillo del versículo:
Ramban on Deuteronomy 19:6
ודרשו השפטים היטב והנה עד שקר העד לא פירש הכתוב איך יודע שהוא עד שקר כי בהיות הענין בשני עדים שמעידין על הדבר אפילו יבואו מאה ויכחישו אותם לא יתברר ששקר ענו ולא נוכל לומר שבא הרוג ברגליו כי לא יאמר בזה ודרשו השופטים היטב ועל כן באה הקבלה הנאמנת ופירשה כי ההזמה תהיה כשיאמרו והלא ביום פלוני עמנו הייתם (מכות ה) והטעם מפני שהעדות הזו היא על גופם של עדים והם אינם נאמנים על עצמם לומר לא עשינו כך שהרי יכולים הללו לומר עליהם שהרגו את הנפש או שחללו את השבת:
**Los jueces investigarán cuidadosamente, y he aquí que el testigo es falso.** La Escritura no explica cómo se descubre que es un testigo falso.
Cuando existen dos testigos que declaran acerca de un hecho, aunque vengan cien personas y contradigan su versión, no queda demostrado que los primeros mintieran.
Tampoco podemos decir que la supuesta víctima apareció viva, porque en ese caso no sería apropiado decir: «Los jueces investigarán cuidadosamente».
Por eso la tradición auténtica explicó que la refutación especial de los testigos ocurre cuando otros les dicen: «En tal día estabais con nosotros en otro lugar» (Makot 5a).
La razón es que este segundo testimonio se refiere directamente a los propios cuerpos de los testigos. Ellos no son considerados confiables para defenderse a sí mismos diciendo: «No hicimos eso».
Los segundos testigos podrían igualmente declarar acerca de ellos que asesinaron a una persona o profanaron el Shabat, y los acusados no serían creídos únicamente por negarlo:
Ramban on Deuteronomy 19:7
כאשר זמם ולא כאשר עשה מכאן אמרו הרגו אין נהרגין לשון רש"י (רש"י על דברים י״ט:י״ט) מדברי רבותינו (מכות ה) והטעם בזה בעבור כי משפט העדים הזוממין בגזרת השליט שהם שנים ושנים והנה כאשר יבואו שנים ויעידו על ראובן שהרג את הנפש ויבואו שנים אחרים ויזימו אותם מעדותם צוה הכתוב שיהרגו כי בזכותו של ראובן שהיה נקי וצדיק בא המעשה הזה אילו היה רשע בן מות לא הצילו השם מיד ב"ד כאשר אמר (שמות כג ז) כי לא אצדיק רשע אבל אם נהרג ראובן נחשוב שהיה אמת כל אשר העידו עליו הראשונים כי הוא בעונו מת ואילו היה צדיק לא יעזבנו ה' בידם כמו שאמר הכתוב (תהלים לז לג) ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו ועוד שלא יתן ה' השופטים הצדיקים העומדים לפניו לשפוך דם נקי כי המשפט לאלהים הוא ובקרב אלהים ישפוט והנה כל זה מעלה גדולה בשופטי ישראל וההבטחה שהקב"ה מסכים על ידם ועמהם בדבר המשפט וזה טעם ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' (דברים י״ט:י״ז) כי לפני ה' הם עומדים בבואם לפני הכהנים והשופטים והוא ינחם בדרך אמת וכבר הזכרתי מזה בסדר ואלה המשפטים (שמות כא ו):
**Como había planeado hacer, y no como efectivamente hizo.** Rashí, siguiendo a nuestros Sabios, explica: de aquí dijeron que, si la persona acusada ya fue ejecutada, los testigos conspiradores no son ejecutados.
La razón de esta ley se encuentra en el decreto del Soberano.
Tenemos dos testigos frente a otros dos. Si dos personas declaran que Rubén asesinó a alguien y después vienen otras dos y demuestran que los primeros no podían haber presenciado el hecho, la Escritura ordena ejecutar a los primeros testigos.
Esto ocurrió por el mérito de Rubén, quien era inocente y justo. Si hubiera sido un malvado merecedor de la muerte, el Eterno no lo habría salvado de manos del tribunal, como está escrito: «No justificaré al malvado» (Éxodo 23:7).
Sin embargo, si Rubén ya fue ejecutado, debemos considerar que todo lo declarado por los primeros testigos era verdadero y que murió por su propia culpa.
Si hubiera sido justo, el Eterno no lo habría abandonado en sus manos, como está escrito: «El Eterno no lo dejará en su mano ni permitirá que sea condenado cuando sea juzgado» (Salmos 37:33).
Además, el Eterno no permitiría que los jueces justos que permanecen delante de Él derramaran sangre inocente, pues «el juicio pertenece a Dios» y «en medio de los jueces Dios juzga».
Todo esto expresa la elevada dignidad de los jueces de Israel y la promesa de que el Santo, bendito sea, está de acuerdo con ellos y los acompaña en el asunto del juicio.
Este es el sentido de: «Los dos hombres que tienen el litigio se presentarán delante del Eterno» (Deuteronomio 19:17). Se encuentran delante del Eterno cuando comparecen ante los sacerdotes y los jueces, y Él los guía por el camino de la verdad.
Ya mencioné este asunto en la sección «Estas son las leyes» (Éxodo 21:6):
Ficha editorial de este texto
