Ramban on Deuteronomy 12

Ramban on Deuteronomy 12:1

לא תעשון כן לה' אלהיכם להקטיר לשמים בכל מקום כי אם במקום אשר יבחר דבר אחר ונתצתם את מזבחותם ואבדתם את שמם לא תעשון כן אזהרה למוחק את השם ולנותץ אבן אחת מן המזבח או מן העזרה אמר רבי ישמעאל וכי תעלה על דעתך שישראל נותצין המזבחות אלא שלא יעשו כמעשיהם ויגרמו עונותיכם למקדש אבותיכם ליחרב לשון רש"י (רש"י על דברים י״ב:ד׳) ודברי רבי ישמעאל סמך של אגדה הם אבל הכתוב כדעת רבותינו אזהרה למוחק את השם ומפורש במסכת מכות (מכות כ״ב) והא איכא מוחק את השם דלקי ואזהרתיה מהכא לא תעשון כן לה' אלהיכם ולשון ספרי (ראה ז) מנין לנותץ אבן אחת וכו' רבי ישמעאל אומר מנין למוחק אות אחת מן השם שעובר בלא תעשה שנאמר ואבדתם את שמם לא תעשון כן רבן גמליאל ברבי אומר וכי תעלה על דעתך וכו' ודברי רבי ישמעאל אינם במחלוקת אבל הם ביאור כי מוחק את השם כנותץ אבן מן המזבח ואם כן יהיה פירוש הכתוב ונתצתם את מזבחותם ואבדתם את שמם מן המקום ההוא ולא תעשון כן לה' אלהיכם לנתוץ את מזבחו ולאבד את שמו אבל תנו כבוד לשמו ולמזבחו ואל המקום אשר יבחר בו לשום שם מזבח לשמו תדרשו ותביאו עולותיכם לפניו:

«No haréis así con Hashem, vuestro Dios». Una interpretación es: no ofreceréis incienso al Cielo en cualquier lugar, sino únicamente en el lugar que Él elija. Otra interpretación: «Derribaréis sus altares y destruiréis sus nombres. No haréis así con Hashem, vuestro Dios» constituye una prohibición de borrar el Nombre y de destruir una piedra del altar o del patio del Santuario. Rabí Yishmael dijo: «¿Acaso podría pensarse que Israel destruiría los altares? La intención es que no actuéis como ellos y provoquéis, mediante vuestros pecados, que el Santuario de vuestros antepasados sea destruido». Estas palabras de Rabí Yishmael son un apoyo homilético. Sin embargo, según la opinión de nuestros Sabios, el versículo constituye realmente una prohibición de borrar el Nombre. Así se explica expresamente en el tratado Makot: «También está quien borra el Nombre, que recibe azotes; su prohibición procede de aquí: “No haréis así con Hashem, vuestro Dios”». El Sifré dice: «¿De dónde sabemos que está prohibido destruir una sola piedra…? Rabí Yishmael dice: ¿De dónde sabemos que quien borra una sola letra del Nombre transgrede una prohibición? Porque está escrito: “Destruiréis sus nombres. No haréis así con Hashem, vuestro Dios”». Rabán Gamliel, hijo de Rabí, dice: «¿Acaso podría pensarse…?». Las palabras de Rabí Yishmael no son una opinión en disputa, sino una explicación: borrar el Nombre es semejante a destruir una piedra del altar. El significado del versículo sería: «Derribaréis sus altares y haréis desaparecer sus nombres de aquel lugar. Pero no haréis así con Hashem, vuestro Dios: no destruiréis Su altar ni borraréis Su Nombre». Al contrario, dad honor a Su Nombre y a Su altar. Buscad el lugar que Él elija para establecer allí un altar para Su Nombre y llevad vuestros holocaustos ante Él.

Ramban on Deuteronomy 12:2

וטעם לשכנו תדרשו שתלכו לו מארץ מרחקים ותשאלו אנה דרך בית השם ותאמרו איש אל רעהו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב (ישעיהו ב ג) כלשון ציון ישאלו דרך הנה פניהם (ירמיהו נ ה) ובספרי (ראה ח) תדרשו דרוש על פי הנביא יכול תמתין עד שיאמר לך נביא ת"ל לשכנו תדרשו ובאת שמה דרוש ומצא ואח"כ יאמר לך נביא וכן אתה מוצא בדוד וכו' ועל דרך האמת לשכנו תדרשו לכבודו תדרשו ובאת שמה לראות את פני האדון ה' אלהי ישראל וממנו אמרו חכמים "שכינה":

El sentido de «Buscaréis el lugar de Su morada» es que viajaréis hacia él desde tierras lejanas y preguntaréis: «¿Dónde está el camino hacia la Casa de Hashem?». Cada uno dirá a su compañero: «Venid, subamos a la montaña de Hashem, a la Casa del Dios de Yaakov». Es semejante a: «Preguntarán por Tzión; sus rostros se dirigirán hacia ella». El Sifré enseña: «“Buscaréis”: debéis buscar mediante un profeta. ¿Podría pensarse que debéis esperar hasta que un profeta os lo anuncie? La Torá dice: “Buscaréis Su morada y vendréis allí”. Primero buscad y encontrad; después el profeta os confirmará el lugar. Así encontramos en el caso de David…». Según el camino de la verdad, «Buscaréis Su morada» significa: buscaréis Su gloria. Vendréis allí para presentaros ante el rostro del Señor Hashem, Dios de Israel. De esta expresión nuestros Sabios derivaron la palabra «Shejiná», Presencia divina.

Ramban on Deuteronomy 12:3

מעשרתיכם מעשר בהמה ומעשר שני לאכול לפנים מן המחיצה ואת תרומת ידכם אלו הבכורים שנאמר בהם (דברים כ״ו:ד׳) ולקח הכהן הטנא מידך לשון רש"י (רש"י על דברים י״ב:ו׳) מדברי רבותינו (ספרי יב) ועל דרך הפשט יזכיר הכתוב העולות והזבחים שחייב לאוכלן שם במחיצה לפני ה' והזכיר גם כן שיביא שם המעשר והתרומה שיתן אותם לכהנים וללוים משרתי המקדש וישמחו גם הם עמכם ועם בתיכם כענין שנאמר (מלאכי ג י) הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר השם צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די וכן יסדו בבית שני בתרומה ובתרומת המעשר שיביאום למקדש שנאמר (נחמיה י לח) ואת ראשית עריסותינו ותרומותינו ופרי כל עץ תירוש ויצהר נביא לכהנים אל לשכות בית אלהינו ונאמר (שם פסוק לט) לבית אלהינו אל הלשכות לבית האוצר וטעם תרומת ידכם מפני שהתרומה לא נתנה בה התורה שיעור אבל היא כאשר תרים ידו וכן מה שאמר (דברים י״ב:י״ז) לא תוכל לאכול בשעריך יזהיר על הישראלי שלא יאכל בשעריו המעשר והבכורות והנדרים והתרומה וחזר והפריש ביניהם (דברים י״ב:י״ח) כי אם לפני ה' אלהיך תאכלנו אתה ובנך ובתך הנאכל לכם והלוי אשר בשעריך יאכל שם בשעריך הראוי אליו כמו שנאמר בהם (במדבר יח לא) ואכלתם אותו בכל מקום ויקצר הכתוב בדברים המפורשים במקום אחר ואני סובר בפשוטו של מקרא זה כי תרומת ידכם מה שירים אדם לה' מכספו ומזהבו לעשות אותו קרבן עולה או זבח והזכיר בקרבן שלשת מינין הנדרים אשר הם הרי עלי קרבן שור או כשב או עז והנדבה אשר יאמר בשור ושה הרי זה עולה ואביא אותה למקדש והתרומה אשר ירים מכל אשר לו כסף או זהב או שהביא בהמתו חולין לעזרה ויאמר לכהנים הרי זו מידי לשם והוא מלשון כל מרים תרומת כסף ונחשת הביאו את תרומת ה' (שמות לה כד) וכן כל תרומת הקדשים אשר ירימו בני ישראל לה' (במדבר יח יט) קרבנות הם וכך אמר בשקלים (שמות ל יג) מחצית השקל בשקל הקדש וגו' תרומה לה' והם לקרבנות (מגילה כט) כי כל מה שירים אדם לה' מכל אשר לו בין לקרבנות בין לבדק הבית כענין ויקחו לי תרומה (שם כה ב) בין לכהנים משרתי ה' הכל יקרא תרומה כענין שכתוב במכס (במדבר לא כט) ונתת לאלעזר הכהן תרומת ה' והיו חולין גמורין בידו וכן ואשקלה להם את הכסף ואת הזהב ואת הכלים תרומת בית אלהינו ההרימו המלך ויועציו (עזרא ח כה) ולא אמר הכתוב תרומותיכם שלא נטעה בתרומת הכהנים אבל אמר תרומת ידכם מה שתרימו ברצונכם מן הבא בידכם והנה כל הנזכרים בכאן חייבים במחיצה כי פירוש מעשרותיכם מעשר בהמה ומעשר שני הנאכלים לפני השם כי מעשר ראשון מעשר הלוים ומעשר עני להם הוא:

«Vuestros diezmos». Rashi explica, siguiendo a nuestros Sabios, que se refiere al diezmo de los animales y al segundo diezmo, que deben comerse dentro del recinto permitido. «La ofrenda de vuestra mano» se refiere a las primicias, acerca de las cuales está escrito: «El sacerdote tomará la cesta de tu mano». Según el sentido literal, la Escritura menciona los holocaustos y sacrificios que están obligados a comer allí, dentro del recinto, ante Hashem. También ordena llevar allí el diezmo y la terumá, para entregarlos a los sacerdotes y leviím que sirven en el Santuario, de modo que ellos también se alegren junto con vosotros y vuestras familias. Es semejante a: «Llevad todo el diezmo a la casa del tesoro, para que haya alimento en Mi Casa. Ponedme a prueba en esto, dice Hashem de los Ejércitos, y veréis si no os abro las ventanas de los cielos y derramo sobre vosotros bendición hasta que no haya suficiente espacio». Así se estableció durante el Segundo Templo respecto a la terumá y la terumá del diezmo: debían llevarse al Santuario. Está escrito: «Llevaremos a los sacerdotes, a las cámaras de la Casa de nuestro Dios, las primicias de nuestra masa, nuestras terumot, el fruto de todo árbol, el vino y el aceite»; y: «A las cámaras de la Casa de nuestro Dios, a la casa del tesoro». La expresión «la terumá de vuestra mano» se debe a que la Torá no fijó una medida para la terumá: cada persona la eleva conforme a lo que su mano decide. También cuando dice: «No podrás comer dentro de tus ciudades», advierte al israelita que no coma en sus ciudades el diezmo, los primogénitos, los votos y la terumá. Después distingue entre ellos: «Sino que delante de Hashem, tu Dios, lo comerás tú, tu hijo y tu hija», respecto a las partes que os corresponden; «y el leví que está en tus ciudades» comerá allí, dentro de tus ciudades, aquello que le corresponde, como está escrito acerca de ellos: «Podréis comerlo en cualquier lugar». La Escritura abrevia asuntos que están explicados en otro lugar. Sin embargo, según el sentido literal de este versículo, considero que «la terumá de vuestra mano» se refiere a aquello que una persona eleva voluntariamente para Hashem de su plata o de su oro, destinándolo a un holocausto o a un sacrificio. La Escritura menciona tres clases de ofrendas: Los votos, cuando alguien dice: «Me corresponde ofrecer un toro, un cordero o una cabra». Las donaciones voluntarias, cuando señala un toro o una oveja y dice: «Este animal será un holocausto y lo llevaré al Santuario». La terumá, cuando una persona separa de todo cuanto posee plata u oro, o lleva un animal no consagrado al patio del Santuario y dice a los sacerdotes: «Esto es de mi mano para el Nombre». Es semejante a: «Todo el que elevaba una terumá de plata o cobre llevó la ofrenda de Hashem». También: «Toda terumá de las cosas sagradas que los hijos de Israel eleven para Hashem» se refiere a sacrificios. Lo mismo ocurre con los shekalim: «Medio shékel conforme al shékel sagrado… una terumá para Hashem». Estaban destinados a los sacrificios. Todo lo que una persona eleva para Hashem de cuanto posee, ya sea para los sacrificios, para el mantenimiento de la Casa, como en «Que tomen para Mí una terumá», o para los sacerdotes que sirven a Hashem, recibe el nombre de terumá. Así está escrito respecto al tributo de la guerra: «Entregarás a Elazar el sacerdote la terumá de Hashem», aunque esos bienes eran completamente profanos en sus manos. También: «Les pesé la plata, el oro y los utensilios, la terumá de la Casa de nuestro Dios que habían elevado el rey y sus consejeros». El versículo no dice «vuestras terumot», para que no nos equivoquemos pensando exclusivamente en la terumá entregada a los sacerdotes. Dice «la terumá de vuestra mano»: aquello que elevéis voluntariamente de cuanto llega a vuestras manos. Todo lo mencionado aquí debe introducirse dentro del recinto permitido. «Vuestros diezmos» significa el diezmo de los animales y el segundo diezmo, que se comen delante de Hashem. El primer diezmo pertenece a los leviím y el diezmo del pobre pertenece a los necesitados.

Ramban on Deuteronomy 12:4

לא תעשון ככל אשר אנחנו עשים פה היום אמר רבי אברהם (אבן עזרא על דברים י״ב:ח׳) בדרך הפשט כי פירשו בו בעבור שהיו נוסעין ממסע אל מסע ויקריב עולה במסע שירצה ויש מי שיתן בכור צאנו ויש מי שלא יתן כי המצוה תלויה בארץ ואין זאת דעתי רק טעמו שלא היו כולם יראי השם ובעבור שאמר אנחנו כי מצות רבות בעולות תלויות בארץ זה לשונו ואינו נכון שאין מדרך הפרשה שידבר בתוכחות ויאמר להם עתה שאינם עושים מצות השם ואיש כל הישר בעיניו יעשה ואיך יאמר משה רבינו אנחנו עושים בעבירות חלילה אבל היה ראוי שיאמר לא תעשו ככל אשר עשיתם עד היום איש כל הישר בעיניו ומה טעם לכלול עם העבירות המצות התלויות בארץ אבל פירוש הכתוב כי ישראל נצטוו במדבר לזבוח כל בקרם וצאנם שלמים לפני המשכן (ויקרא יז ג-ו) אבל באיזה מקום שיהיה המשכן יעשה אותם ואם לא ירצה לאכול שור ושה לא יתחייב להביא קרבן כלל וגם כן אינו חייב להביא בכורות ולא מעשר בהמה ומעשר שני והנה לא יביא בחיוב למשכן כלל ואפילו ברגלים לא נתחייב לבא שם וכן אחרי זריקת הדם והקטר החלב בשלמים יאכל אותם במדבר בכל מקום שירצה כי לא נתן בהם הכתוב מחיצה אבל אוכלים אותם במחנה וחוץ למחנה והנה אין להם בכל ענין הקרבנות חובה רק איש כל הישר בעיניו יעשה על כן צוה בכאן כי אחרי המנוחה והנחלה לא יעשו כן אבל יבואו בחובה למקום ידוע ומיוחד נבחר מהשם ויביאו שם הזבחים והמעשרות והבכורות ויאכלום שם במחיצה לפני השם ומה שאמרו רבותינו (ספרי טז) בדבר הנידר והנדב שקרב בבמה ושאין נידר ונדב שאינו קרב בבמה מדרש מיתור המקרא כמו שהוא מפורש בפרק בתרא דזבחים (קיז):

«No haréis conforme a todo lo que nosotros hacemos aquí hoy, cada uno lo que es recto ante sus ojos». Rabí Avraham Ibn Ezra explica, según el sentido literal, que esto se debía a que viajaban de un campamento a otro. Una persona podía ofrecer un holocausto durante el viaje que eligiera; algunos entregaban el primogénito de su rebaño y otros no, porque la mitzvá dependía de la entrada en la tierra. Añade que el texto dice «nosotros» porque muchas mitzvot relativas a los holocaustos dependían de la tierra. Esta explicación no es correcta. No es propio de esta sección hablar mediante reprensiones y decirles que en ese momento no cumplían las mitzvot de Hashem, sino que cada uno hacía lo recto ante sus propios ojos. ¿Cómo habría podido Moshé incluirse diciendo «nosotros hacemos» en la transgresión de las mitzvot? ¡Lejos de nosotros pensar tal cosa! Habría debido decir: «No hagáis conforme a todo lo que habéis hecho hasta hoy, cada uno lo que es recto ante sus ojos». Además, ¿qué sentido tendría incluir dentro de las transgresiones las mitzvot dependientes de la tierra? El significado del versículo es que Israel recibió en el desierto la orden de ofrecer todo su ganado mayor y menor como sacrificios de paz delante del Mishkán. En cualquier lugar en que estuviera el Mishkán, debían hacerlo así. Pero si una persona no deseaba comer un toro u oveja, no estaba obligada a llevar sacrificio alguno. Tampoco estaba todavía obligada a llevar los primogénitos, el diezmo de los animales o el segundo diezmo. Por tanto, no existía una obligación general de llevar algo al Mishkán. Ni siquiera durante las festividades estaban obligados a presentarse allí. Después de que la sangre de los sacrificios de paz fuera rociada y la grasa quemada, podían comer su carne en el desierto en cualquier lugar que quisieran. La Escritura todavía no había establecido un recinto específico para ellos. Podían comerlos dentro o fuera del campamento. En todos los asuntos de los sacrificios no tenían una obligación fija, sino que «cada uno hacía lo que era recto ante sus ojos». Por eso ahora les ordena que, después de alcanzar el descanso y la heredad, no actúen así. Deberán acudir obligatoriamente a un lugar conocido y particular elegido por Hashem. Llevarán allí sus sacrificios, diezmos y primogénitos, y los comerán dentro del recinto, delante de Hashem. La enseñanza de nuestros Sabios según la cual en un altar privado se ofrecen las cosas prometidas mediante voto o donación, pero no aquello que no procede de voto o donación, se deriva de palabras aparentemente superfluas del versículo, como se explica en el último capítulo del tratado Zevajim.

Ramban on Deuteronomy 12:5

כי ירחיב ה' אלהיך את גבלך אין טעם הרחבה זאת כאותה שיאמר (להלן יט ח ט) ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך וגו' ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה שאם כן לא היה בשר תאוה מותר בבואם לארץ אבל שם (דברים י״ט:א׳) נאמר כי יכרית ה' אלהיך את הגוים אשר ה' אלהיך נותן לך את ארצם והם שבעה הגוים שיזכיר בכל מקום ואז נבדיל שלש ערים וכן עשה יהושע (יהושע כ) ואח"כ אמר כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר נשבע לאבותיך וזה ירמוז לעשרה עממין שנתנו לאברהם אבל כאן אמר כאשר דבר לך והם הגוים האלה אשר ה' אלהיך נותן לך את ארצם כי מיד לאחר שכבשו וחלקו הותר להם בשר תאוה ואין טעם כי ירחק ממך המקום שיהיה מותר בהרחקת המקום בלבד שאם כן יהיו אסורים יושבי ירושלים בבשר תאוה אבל עם כל ישראל ידבר ויאמר להם כי כאשר ירחיב השם את גבולכם ולא תהיו כולכם יושבים סביב למשכן כאשר אתם היום במדבר יהיה לכם בשר החולין מותר כי א"א שתלכו כולכם ממקום רחוק אל המקום אשר יבחר ה' ותזבחו זבחים שלמים כל מה שתאכלו:

«Cuando Hashem, tu Dios, ensanche tus fronteras». Esta expansión no es la misma que la mencionada después: «Si Hashem, tu Dios, ensancha tus fronteras… añadirás otras tres ciudades a estas tres». Si fuera la misma expansión, la carne ordinaria no habría quedado permitida inmediatamente después de entrar en la tierra. Allí primero está escrito: «Cuando Hashem, tu Dios, extermine a las naciones cuya tierra Hashem, tu Dios, te entrega». Se refiere a las siete naciones mencionadas habitualmente. Entonces debían separar tres ciudades, como hizo Yehoshúa. Después dice: «Si Hashem, tu Dios, ensancha tus fronteras conforme a lo que juró a tus antepasados». Esto alude a las diez naciones prometidas a Avraham. Aquí, en cambio, dice: «Como te ha hablado». Se refiere a estas naciones cuya tierra Hashem, tu Dios, te entrega. Inmediatamente después de conquistarlas y repartirlas, la carne ordinaria quedó permitida. La expresión «Porque el lugar estará lejos de ti» tampoco significa que la carne ordinaria solo esté permitida cuando una persona vive lejos del Santuario. Si fuera así, los habitantes de Yerushaláim tendrían prohibido comer carne no consagrada. Habla a todo Israel en conjunto: cuando Hashem ensanche vuestras fronteras y ya no viváis todos alrededor del Mishkán, como ocurre hoy en el desierto, podréis comer carne ordinaria. No sería posible que todos viajarais desde lugares lejanos hasta el lugar que Hashem elija para ofrecer como sacrificios de paz toda la carne que desearais comer.

Ramban on Deuteronomy 12:6

וטעם וזבחת וגו' כאשר צויתיך על דעת רבותינו (חולין כח) כאשר צויתיך על פה מהלכה למשה מסיני מלמד שנצטוה משה על הושט ועל הקנה ועל רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה ודע כי שחיטה בלשון הקדש הוא הכרת סימני הצואר ואל תחוש בעבור שאמר וישחטם במדבר (במדבר יד טז) כי היא מליצה שזבח אותם כצאן והנה צוה בקרבנות ושחט ושחטו שהוא בסימני הצואר והנה מתחלה צוה שיהיה כל מה שהם אוכלים שלמים והם שחוטים כמשפט הקרבנות ועתה כשבא להתיר בשר החולין אמר וזבחת מבקרך ומצאנך כאשר צויתיך בהיותם קרבנות ותאכל אותם חולין בכל תאות נפשך לומר שיתירם חולין בכל מקום ובלבד שיהיו זבוחין כאשר צוה מתחלה בהיותם כולם קרבנות וזהו פשוטו של מקרא זה על הנכון ושמא רבותינו נתכונו בזה כשאמרו בספרי (ראה לט) כאשר צויתיך מה קדשים בשחיטה אף חולין בשחיטה והנה מצות השחיטה מפורשת בכאן ומבוארת מדברי רבותינו בקבלה:

El sentido de «Sacrificarás… como te he ordenado», según nuestros Sabios, es: «Como te lo ordené oralmente mediante una ley transmitida a Moshé en el Sinaí». Enseña que Moshé recibió la orden relativa al esófago, la tráquea, la mayor parte de uno de ellos en las aves y la mayor parte de ambos en los animales. Debes saber que en la lengua sagrada «shejitá» significa cortar los órganos del cuello. No te preocupes porque está escrito: «Los degolló en el desierto», pues es una expresión figurada que significa que los mató como ovejas. Respecto a los sacrificios, la Torá había ordenado: «Degollará» y «degollarán», refiriéndose al corte de los órganos del cuello. Al principio había ordenado que todo animal que comieran fuera ofrecido como sacrificio de paz y degollado conforme a las leyes de los sacrificios. Ahora, al permitir la carne ordinaria, dice: «Sacrificarás de tu ganado mayor y menor como te he ordenado» cuando todavía eran sacrificios, «y los comerás como alimento ordinario, conforme a todo el deseo de tu alma». Los animales ordinarios quedan permitidos en todo lugar, siempre que sean degollados conforme a lo que Dios había ordenado anteriormente cuando todos eran sacrificios. Este es el sentido literal correcto del versículo. Quizá nuestros Sabios tuvieron esta intención cuando dijeron en el Sifré: «“Como te he ordenado”: así como los animales consagrados requieren shejitá, también los animales ordinarios requieren shejitá». La mitzvá de la shejitá está, por tanto, expresamente indicada aquí y explicada mediante la tradición de nuestros Sabios.

Ramban on Deuteronomy 12:7

אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל כן תאכלנו הוא כמו שיפרש הטמא והטהור יחדו כי מפני שצוה במדבר שלא יאכלו בקר וצאן רק בזבחי שלמים ומוזהר בהם כי הנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' וטומאתו עליו ונכרתה אמר בכאן שיאכל בכל אות נפשו בחולין ושיאכלנו עם הטמא בקערה אחת כאשר הם אוכלין במדבר הצבי והאיל שאינו קרב על המזבח ואין הטעם בכצבי וכאיל שיאכל חלב החולין כאשר יאכל חלב הצבי והאיל כי לא יזכיר רק האיכות כענין שאתם אוכלין הצבי והאיל תאכלו הבשר אשר תזבחו בכל מקום ולא אמר כל אשר יאכל בצבי ובאיל יאכל בו ולכך יפרש בכל מקום (דברים ט״ו:כ״ב) הטמא והטהור יחדו (יאכלנו) כצבי וכאיל ולא אמר בשום מקום יאכלנו כצבי וכאיל בלבד כדי שלא יהא גם החלב בכלל וטעם "אך" אזהרה מפני כי מתחלה היה אסור לאכול רק השלמים השחוטין במשכן ועתה כשהתיר לשחוט ולאכול בשעריך ובכל אות נפשך יהיה במשמע שיאכל אפילו חולין וגם קדשים כאשר בראשונה שיקריבם שם בבמה ועל כן אמר והזהיר אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל כן תאכלנו שלא תקריב ממנו לא חלב ולא דם ולא תנהג בהם דרך קדשים ולא תזהיר מהם הטמאים כלל והוצרך להזכיר (דברים י״ב:ט״ז) רק הדם לא תאכלו מפני טעמים רבים כי מתחלה אמר באיסור הדם (ויקרא יז יא) ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר על נפשותיכם והיה במשמע הזה שהדם שאינו מכפר בבהמה לא יאסר על כן הוצרך לאוסרו בביאור אבל בחלב לא הזכיר כן באיסורו ואין כל הקרב מן האימורין אסור ולא כל שאינו קרב מותר כאשר כתבתי במקומו (שם ג ט) ועוד כי כיון שצוה בכאן שנשחוט והזהיר שנאכל באיכות הצבי והאיל היה במשמע שנכסה הדם כאשר צונו בצבי והאיל (שם יז יג) ועל כל פנים הוצרך להתיר שנשפוך הדם כמים בלא כסוי וזה טעם על הארץ לא בארץ שיכסנו בעפר וכיון שהוצרך להזכיר היתר הדם הקדים לבאר איסורו ועוד נתירא הכתוב שלא ידונו בדם בעבור כי במדבר בעת שהיו כל בקרם וצאנם שלמים היה הבשר אסור עד שיזרוק הדם על המזבח כי כן הדין בקרבנות והנה הדם בהם מעכב אכילת הבשר וצוה מן הצבי והאיל בעבור שאינם קרבים שנכסה את דמם בעפר וכן מן העוף בעבור שאין העוף קרב לשלמים וא"כ היה מחוייב בבקר ובצאן של בשר תאוה שנכסה אותו או שנאכלנו עם הבשר בנחירה ולא יראה על פני השדה כי ראוי היה שיהא מותר לאכלו בפני עצמו ממה שישפכנו על הארץ שלא יזבחו את זבחיהם לשעירים אשר הם זונים אחריהם על כן אמר שיזבח הבקר והצאן ולא יאכל הדם עם הבשר בנחירה או באבר מן החי וישפוך הדם על הארץ ולא יחוש לו אבל לא יאכלנו לא בפני עצמו ולא עם הבשר ומן הטעם הזה הוצרך להזכיר כן פעם אחרת בבכור בעל מום (דברים ט״ו:כ״ג) מפני שהיה הדם מתחילה למזבח והוצרך עתה לומר כשהוא בעל מום שלא ינהגו קדושה בדמו וגם לא היתר אבל ישפכנו כמים ולא יאכלנו והנראה בעיני בטעם הענין הזה כי מתחלה בהיותם במדבר ילל ישימון ושעירים ירקדו שם והיו כולם יוצאי מצרים הרגילים בהם אסר להראות הדם על פני השדה ולזבוח כלל רק לפני משכן ה' להרחיק אותם מן החטא ההוא אבל בבואם לארץ והוצרך להתיר בשר תאוה מפני ריחוק המקום לא חשש אם ישפך בביתם דם הבקר והצאן על הארץ אבל בדם החיה ועוף אשר יצוד בשדה וביער והמנהג לשחטם שם ולהביאם שחוטין אל הבית השאיר המצוה כאשר היתה לכסות דמם בעפר שלא יקריבנו לשעירים ומדרש רבותינו (ספרי מב) ברק חזק לבלתי אכל הדם ולא תאכלנו למען ייטב לך (דברים י״ב:כ״ה) מדרש יפה ונאות ללשון הכתוב שהיו להוטין אחריו מאד על כן הוצרך לכל האזהרות האלה וכל שכן שהוצרך להזכיר איסורו אע"פ שלא הזכיר איסור החלב ובאמת שדבר רבותינו זה מספיק לטעם רבוי האזהרות שהכתוב מזהיר ממנו אבל הלשון שאמר רק חזק לבלתי אכל הדם אינו מתישב לי בכל זה כי מה חוזק ואומץ יש בהזהר מן הדם והראוי שיאמר לחומרו השמר לך לבלתי אכול הדם ומצינו לשון חוזק במצות שאמר הקב"ה ליהושע (יהושע א ז) רק חזק ואמץ מאד לשמור לעשות ככל התורה אשר צוך משה עבדי וכן אמר יהושע לישראל (שם כג ו) וחזקתם מאד לשמור ולעשות את כל הכתוב בספר תורת משה וזה במצות כולן ולשמור ירמוז ללא תעשה ולעשות ירמוז למצות עשה אבל במצוה אחת לא נמצא כן ומה צורך לחיזוק בשב ואל תעשה ממצות לא תעשה אחת אבל נראה לי כי הזכיר בה חיזוק מפני הענין אשר ממנו דבקו בדם במצרים כי היו זובחים את זבחיהם לשעירים תמיד כמו שכתוב (ויקרא יז ז) ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אשר הם זונים אחריהם וכתיב (דברים ל״ב:י״ז) יזבחו לשדים לא אלוה והיתה העבודה ההיא באכילה מן הדם כי היו מקבצים הדם לשדים והם אוכלים עליו וממנו כאלו הם קרואים לשדים לאכול על שולחן השדים ההם ומתחברים עמהם וכבר הוזכר זה בספר מורה הנבוכים (ג מו) ולא שיהיה זה עיקר טעם איסור הדם כי הכתוב מפרש טעמו כי הדם הוא הנפש כאשר בסדר אחרי מות (ויקרא יז יא) אבל מזה היו שטופים בו ורודפין אחריו מאד והנה היו מתנבאים בו ומגידים עתידות ולכך בא הכתוב והזהיר שאם ישמע מאוכלי הדם דבר עתיד ובא האות והמופת אל יפתה לבבו אבל יחזיק בתומתו ובאמונת ה' ואל יאכל מן הדם בשום ענין ואל יכסה המעשה ההוא מדבריהם לא יירא ומפניהם לא יחת כי הבל המה מעשה תעתועים הזהיר בכאן כענין המוזהר בנביא השקר מפני הטעותיו:

Ramban on Deuteronomy 12:8

שמר ושמעת את כל הדברים האלה לא הזכיר בכאן חקים ומשפטים או עדותיו ומצותיו אבל אמר את כל הדברים להכניס בשמירה זו גם הטוב והישר כאשר פירשתי בסדר ואתחנן (רמב"ן על דברים ו׳:י״ח):

«Guarda y escucha todas estas palabras». Aquí no menciona estatutos, juicios, testimonios o mitzvot, sino «todas estas palabras», para incluir dentro de esta obligación también «lo bueno y lo recto», como expliqué en la sección de Vaetjanán.

Ramban on Deuteronomy 12:9

השמר לך פן תנקש אחריהם אחרי השמדם מפניך אחר שתראה שאשמידם מפניך יש לתת לב מפני מה נשתמדו אלו מפני מעשים מקולקלים שבידיהם אף אתה לא תעשה כן שלא יבאו אחרים וישמידוך לשון רש"י (רש"י על דברים י״ב:ל׳) ואם כן יהיה זה אזהרה והתראה מלעבוד ע"ז וכן כתב איכה יעבדו לפי שלא ענש על ע"ז אלא על זבוח וקטור ונסוך והשתחואה כמו שכתוב (שמות כב יט) בלתי לה' לבדו דברים הנעשים לגבוה בא ולמדך כאן שאם דרכה של ע"ז לעבדה בדבר אחר כגון פוער לפעור וזורק אבן למרקוליס שהיא עבודתו חייב וחייב על זבוח וקטור ונסוך והשתחואה אפילו שלא כדרכה עכ"ל וזה איננו נכון כי הכתוב אומר לא תעשה כן לה' אלהיך אם כן אינה אזהרה בעבודה לאלהיהם רק שלא לעבוד השם הנכבד בעבודתם כאשר נתן הטעם כי כל תועבת ה' אשר שנא עשו לאלהיהם וגו' אבל פירוש הפרשה כי עד הנה צוה פעמים רבות כי בבואנו אל הארץ נעקור ע"ז ומשמשיה ונאבד את שמם וצוה שנעשה זה מיד כאשר אנחנו יורשים אותם מיד ועתה אמר כי כאשר יכרית ה' הגוים ההם מפנינו וישתקע שם ע"ז מן הארץ ונשב בארצם לבטח לא נחשב בלבנו הנה הכרית השם מפנינו עובדי אלהים אחרים בעבור שהיו עושים כבוד בעבודה שלמה למעשה ידי אדם עץ ואבן ואין ראוי לתת כבודו לאחר ותהלתו לפסילים כי כן אסר זבוח וקטור ונסוך והשתחואה בלתי להשם לבדו והנהוג במלכים כי המתהדר בכבודם לתת עטרה בראשו או ללבוש לבוש מלכות כהם אחת דתו להמית אם כן אעשה אני לשם הנכבד כאשר היו עושים הגוים לאלהיהם וייטב לפניו לכן הזהיר לא תעשה כן כי הדברים המתועבים לפניו היו עושים לאלהיהם ולא אסרם מפני המעשה שהיה נכבד וראוי לעשותו לפני השם לבדו רק מפני הכונה שהיתה בהם לעבוד אלהות כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלהיהם שהוא דבר מתועב לפני השם לשפוך דם נקי ואף כי להיות אכזרי על פרי בטן לא ירחמו ועל כן אמר (דברים י״ג:א׳) את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם וגו' להזהיר על מעשה הקרבנות ועבודת המקדש שלא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו וזה ענין הפרשה הזאת באמת אבל רבותינו (סנהדרין ס) שלמדו מכאן לעובד ע"ז כדרכה שחייב עליה לעולם אפילו פוער עצמו לפעור מפני שהזכיר הכתוב איכה יעבדו ללמד כי תקרא עבודה באיכות ההוא ויהיה בכלל ולא תעבדם (שמות כ ה) אבל אם יזרוק אבן לפעור או אפילו דרך כבוד שיחבק וינשק או שיכבד וירבץ לפניו אינו חייב מיתה ועל דרך הפשט הזהיר בראש הסדר (דברים י״ב:ד׳) לא תעשון כן לה' אלהיכם לעובדו כאלהי העמים על ההרים הרמים בקרבנותיו ועתה בפרשה הזאת הזהיר לא תעשה כן לה' אלהיך לעבדו במקדשו בעבודות שלהם:

«Cuídate de no quedar atrapado tras ellos después de que sean destruidos delante de ti». Rashi explica: «Después de ver que los destruyo delante de ti, debes reflexionar acerca de la razón por la que fueron exterminados. Fue por las prácticas corruptas que estaban en sus manos. Tampoco tú debes actuar así, para que no lleguen otros y te destruyan». Según esta explicación, sería una advertencia y amonestación contra el culto a la idolatría. Rashi continúa: «“¿Cómo servían estas naciones a sus dioses?”. La Torá solo había impuesto castigo por idolatría mediante sacrificio, incienso, libación y prosternación, como está escrito: “Excepto a Hashem únicamente”, es decir, acciones propias del servicio divino. »Aquí enseña que, si la forma propia de servir a un ídolo consiste en otra acción, como descubrirse ante Peor o lanzar una piedra a Markulis, quien lo haga es culpable. También es culpable por sacrificio, incienso, libación y prosternación, aunque no sea la forma habitual de servir a aquel ídolo». Hasta aquí sus palabras. Esto no es correcto, porque el versículo dice: «No harás así con Hashem, tu Dios». Por tanto, no es una advertencia contra servir a sus dioses, sino contra servir al Nombre glorioso mediante los mismos métodos con que ellos servían a sus dioses. La razón lo demuestra: «Porque toda abominación que Hashem odia hicieron para sus dioses…». El significado de la sección es el siguiente. Hasta ahora había ordenado repetidamente que, al entrar en la tierra, eliminaran inmediatamente la idolatría, todo cuanto la servía y su propio nombre. Ahora dice que, cuando Hashem haya exterminado aquellas naciones delante de ellos, el nombre de la idolatría haya desaparecido de la tierra y habiten seguros en su territorio, no deben razonar en su corazón: «Hashem destruyó delante de nosotros a quienes servían a otros dioses porque ellos atribuían un servicio completo y gran honor a una obra humana de madera o piedra. No es apropiado entregar Su gloria a otro ni Su alabanza a los ídolos. »Por eso prohibió sacrificar, quemar incienso, ofrecer libaciones y prosternarse ante cualquier ser excepto Hashem. »Es costumbre entre los reyes que quien usurpa su honor poniéndose una corona o vistiendo ropas reales semejantes a las suyas sea condenado a muerte. »Por consiguiente, yo realizaré para el Nombre glorioso las mismas acciones que las naciones realizaban para sus dioses, y ello será agradable ante Él». Por eso advierte: «No harás así». Aquellas prácticas eran abominables delante de Él porque las realizaban para sus dioses. No fueron prohibidas porque las acciones en sí mismas fueran honrosas y dignas de realizarse únicamente ante Hashem, sino por la intención idolátrica que contenían. Incluso quemaban en el fuego a sus hijos e hijas para sus dioses. Esto es abominable para Hashem porque derrama sangre inocente y porque es cruel no tener compasión del fruto de sus propias entrañas. Por ello dice después: «Todo lo que Yo os ordeno… no añadirás ni disminuirás». Es una advertencia acerca del servicio de los sacrificios y del Santuario: no se debe añadir ni quitar nada. Este es verdaderamente el significado de toda la sección. Nuestros Sabios aprendieron de aquí que quien sirve a un ídolo conforme a su forma habitual es siempre culpable, incluso si se descubre ante Peor. Esto se debe a que la Escritura dice «¿Cómo servían?», enseñando que aquella acción recibe el nombre de servicio y queda incluida en «No los servirás». Pero si alguien lanza una piedra a Peor, lo abraza, lo besa, limpia o barre delante de él como expresión de respeto, sin que esa sea su forma habitual de servicio, no recibe la pena de muerte. Según el sentido literal, al comienzo de la sección había advertido: «No haréis así con Hashem, vuestro Dios», es decir, no lo serviréis como las naciones sirven a sus dioses sobre las altas montañas mediante sus sacrificios. Ahora, en esta sección, advierte: «No harás así con Hashem, tu Dios», es decir, no lo servirás dentro de Su Santuario mediante las prácticas de culto de aquellas naciones.