Ramban on Deuteronomy 5
Ramban on Deuteronomy 5:1
אנכי עומד בין ה' וביניכם בעת ההוא להגיד לכם את דבר ה' כי הוא היה עולה להר ושומע דברי השם ויורד ואומר להם עד שדבר השם עמהם פנים בפנים וזה רמז אל כל מה שנזכר בפרשת בחדש השלישי מתחלת כה תאמר לבית יעקב עד ויאמר אליו ה' לך רד (שמות יט ג-כד) ור"א אמר (אבן עזרא על דברים ה׳:ה׳) כי זה אחר מעמד הר סיני והטעם הוא דבר עמכם פנים בפנים ומאותו היום הייתי אני עומד בין השם וביניכם ואינו נכון והנכון בעיני כי ירמוז למה שפירשנו שם (כ ז) כי ישראל לא הבינו מפי הגבורה אלא אנכי ולא יהיה לך ושאר הדברות משה הוא המגיד להם מה שיאמר השם וזהו להגיד לכם את דבר ה' לפרש לכם כל דבור ודבור: וטעם בין ה' וביניכם כי בעת הדברות היה הוא קרוב אל מקום השכינה יותר מהם כי הם הרחיקו לעצמם כאשר פירשתי שם (כ טו) וזהו כי יראתם. ולא עליתם בהר שלא קרבתם אליו כאשר היה לכם רשות על כן הייתי אני עומד ביניכם ובין מקום הכבוד באמצע כי רחוק היה ביניכם וביניו ומשם הייתי אני מגיד הדברות:
«Yo estaba entre HaShem y vosotros en aquel tiempo, para comunicaros la palabra de HaShem». Moshé subía al monte, escuchaba las palabras de HaShem, descendía y se las comunicaba, hasta que HaShem habló con ellos cara a cara.
Esto alude a todo lo mencionado en la sección del tercer mes, desde «Así dirás a la casa de Yaakov» hasta «HaShem le dijo: baja».
Rabí Avraham explicó que esto ocurrió después del acontecimiento del monte Sinaí. El sentido sería: HaShem habló con vosotros cara a cara, y desde aquel día yo permanecí entre HaShem y vosotros.
Esto no es correcto.
A mi parecer, alude a lo que expliqué allí: Israel solamente comprendió directamente de la boca del Poder Divino los mandamientos «Yo soy» y «No tendrás».
Respecto de los demás Mandamientos, Moshé fue quien les comunicó lo que HaShem decía.
Este es el sentido de: «para comunicaros la palabra de HaShem», es decir, para explicaros cada uno de los Mandamientos.
La expresión «entre HaShem y vosotros» significa que, durante los Mandamientos, Moshé se encontraba más cerca del lugar de la Presencia Divina que ellos.
Ellos mismos se habían alejado, como expliqué allí.
Este es el sentido de: «porque tuvisteis miedo y no subisteis al monte». No os acercasteis aunque se os había permitido hacerlo.
Por eso yo permanecí entre vosotros y el lugar del Honor, en medio, pues existía una distancia entre vosotros y Él. Desde allí os comunicaba los Mandamientos:
Ramban on Deuteronomy 5:2
לאמר מוסב על דבר ה' עמכם בהר מתוך האש לאמר לשון רש"י (רש"י על דברים ה׳:ה׳) ואמר ר"א (אבן עזרא על דברים ה׳:ה׳) אל תשית לבך בעבור היות מלת לאמר רחוקה כי כן רבים והמדבר לא הפסיק פסוקים ולא פרשיות ונכון יותר שנדביק להגיד לכם את דבר ה' לאמר כלשון והגדת לבנך ביום ההוא לאמר (שם יג ח) ולדעתי אין צורך כלל אבל טעמו כי יראתם מפני האש ולא עליתם בהר לאמר לא נעלה כי יראנו מפני האש יזכיר כי הם הגידו לו כן בפירוש ולא ממחשבתו יאמר כן:
Rashi explicó que la palabra «diciendo» se refiere a: «HaShem habló con vosotros en el monte desde el fuego, diciendo».
Rabí Avraham dijo que no debía preocuparnos que la palabra «diciendo» estuviera alejada, porque existen muchos casos semejantes. Quien pronunciaba el discurso no lo dividía en versículos ni secciones.
Es más correcto unirla con: «para comunicaros la palabra de HaShem, diciendo», como en: «lo contarás a tu hijo en aquel día, diciendo».
A mi parecer, no existe necesidad de ninguna de estas explicaciones.
Su sentido es:
«Tuvisteis miedo del fuego y no subisteis al monte, diciendo: no subiremos porque tenemos miedo del fuego».
Moshé recuerda que ellos se lo dijeron expresamente y que no lo dedujo de su propio pensamiento:
Ramban on Deuteronomy 5:3
ועתה יתחיל במשנה תורה יאמר להם עשרת הדברות. ולא שנה ולא באר כלום באנכי ה' ולא יהיה לך כי מפי הגבורה שמעום. וכן בדבור השלישי מפני שכבר אמר (שם כ ז) את שם ה' אלהיך כמו שפירשתי בסדר קדשים תהיו (ויקרא יט יב): והתחיל לבאר להם שמור במקום זכור, על דרך הפשט. ועל דעת רבותינו (שבועות כ ב) בדבור אחד נאמרו, וביאר להם זה, כי הם כולם יודעים זכור והוא יודיעם כי שמור נאמר עמו. וכן על דרך האמת בדבור אחד נאמרו כי היה הקול בזכור ושמור כי התורה ברית עולם ערוכה בכל ושמורה והוא השומע זכור והם שמור והמשכיל ידע זה ממה שרמזנו שם (שמות כ ח): ובאר כאשר צוך ה' אלהיך קודם מתן תורה במרה שם שם לו חק ומשפט לשון רש"י (רש"י על דברים ה׳:י״ב) ואם כן גם מצות כבוד אב ואם יהיה במרה והרב לא הזכיר שם אלא שבת פרה אדומה ודינין והנראה בעיני על דרך האמת בזה גם בכל משנה תורה כי משה ידבר כמפי הגבורה כמו שאמר (להלן יא יג יד) והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום לאהבה את ה' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם ונתתי מטר ארצכם בעתו ואין משה הנותן מטר על פני הארץ ולא הנותן עשב בשדה אבל הדבור בתורה בזכור ובמשנה תורה בשמור ולכן יאמר משה בכל מקום במשנה תורה ה' אלהיך ובתורה יזכיר שם המיוחד בלבד זולתי בעשרת הדברות כמו שאמר (שמות כ א) וידבר אלהים וגו' והבן זה:
Ahora comienza la repetición de la Torá y les comunica los Diez Mandamientos.
No repitió ni explicó nada respecto de «Yo soy HaShem» ni «No tendrás», porque los habían escuchado directamente de la boca del Poder Divino.
Lo mismo ocurre con el tercer Mandamiento, porque ya había dicho: «el Nombre de HaShem, tu Dios», como expliqué en la sección Kedoshim.
Comenzó a explicar sustituyendo «recuerda» por «guarda», conforme al sentido literal.
Según nuestros sabios, ambos fueron pronunciados en una sola expresión. Moshé les explica ahora este hecho: todos conocían «recuerda», y él les informa que «guarda» fue pronunciado junto con él.
Conforme al camino de la verdad, también fueron pronunciados en una sola expresión, pues la voz contenía «recuerda» y «guarda».
La Torá es un pacto eterno, ordenado en todo y guardado. Él escucha «recuerda» y ellos «guarda». Quien posea entendimiento comprenderá esto a partir de lo que insinuamos allí.
Rashi explicó la expresión «como HaShem, tu Dios, te ordenó» como una referencia a Mará, antes de la entrega de la Torá, donde HaShem estableció para Israel estatutos y leyes.
Conforme a esto, también el precepto de honrar al padre y a la madre habría sido entregado en Mará.
Sin embargo, el maestro solamente mencionó allí Shabat, la vaca roja y las leyes civiles.
A mi parecer, conforme al camino de la verdad, tanto aquí como en todo Mishné Torá, Moshé habla como si las palabras procedieran directamente de la boca del Poder Divino.
Así dice más adelante:
«Si escucháis atentamente Mis preceptos que Yo os ordeno hoy, amando a HaShem, vuestro Dios, y sirviéndolo con todo vuestro corazón y toda vuestra alma, Yo daré la lluvia de vuestra tierra en su tiempo».
Moshé no es quien entrega la lluvia sobre la tierra ni hace crecer hierba en el campo.
Pero en la Torá la expresión es «recuerda», mientras que en Mishné Torá es «guarda».
Por esta razón, Moshé dice en todas partes de Mishné Torá «HaShem, tu Dios», mientras que en la Torá se menciona normalmente solamente el Nombre especial, excepto en los Diez Mandamientos, donde dice: «Dios habló todas estas palabras».
Comprende esto:
Ramban on Deuteronomy 5:4
והוסיף לאמר כאן ושורך וחמורך לבאר שיאסר גם בעבודת האדמה שהם חיי האדם וכענין שאמר (שם לד כא) בחריש ובקציר תשבות אמר כאן למען ינוח עבדך ואמתך כמוך וזכרת כי עבד היית וגו' לבאר כי בו יצוה במנוחת העבד כמוך בעבור שהיית עבד והניח לך השם וגם אתה תניח לעבדך והנה טעמו כשינוח עבדך ואמתך כמוך תזכור כי עבד היית וגו':
Añadió aquí «tu toro y tu asno» para explicar que también estaban prohibidos los trabajos agrícolas, de los que depende la vida humana.
Es semejante a lo dicho: «En el arado y en la cosecha descansarás».
Aquí dice: «para que descanse tu siervo y tu sierva como tú, y recordarás que fuiste esclavo…».
Con ello explica que el mandamiento incluye que el siervo descanse como su amo.
Puesto que tú mismo fuiste esclavo y HaShem te concedió descanso, también tú debes conceder descanso a tu siervo.
El sentido es:
Cuando tu siervo y tu sierva descansen como tú, recordarás que fuiste esclavo en Egipto:
Ramban on Deuteronomy 5:5
וטעם על כן צוך לעשות את יום השבת צוה שתעשה כן ביום השבת כך פירש ר"א (אבן עזרא על דברים ה׳:י״ד) ואינו נכון ואנו אומרים בקדוש היום "כי יום זה תחלה למקראי קדש זכר ליציאת מצרים" כאשר נאמר בו זכר למעשה בראשית והרב אמר בספר המורה (ב לא) כי המאמר הראשון הוא כבוד היום והדורו וכאשר אמר (שמות כ יא) על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו ועל כן הזכיר טעם כי ששת ימים עשה ה' אבל בכאן יזהיר אותנו לשמור השבת בעבור היותנו עבדים במצרים עובדים כל היום על כרחנו ולא היתה לנו מנוחה והוא יצונו עתה לשבות ולנוח כדי שנזכיר חסדי השם עלינו בהוציאו אותנו מעבדות למנוחה והנה בשבת בכללה שני טעמים להאמין בחידוש העולם כי יש אלוה בורא ולזכור עוד החסד הגדול שעשה עמנו שאנחנו עבדיו אשר קנה אותנו לו לעבדים גם זה אינו מחוור אצלי כי בהיותנו שובתים ולא נעשה מלאכה ביום השביעי אין לנו בזה זכרון ליציאת מצרים ואין לרואה אותנו בטלים ממלאכה ידיעה בזה רק היא כשאר כל המצות אבל יהיה בו זכר למעשה בראשית שנשבות ביום ששבת השם וינפש והראוי יותר לומר כי בעבור היות יציאת מצרים מורה על אלוה קדמון מחדש חפץ ויכול כאשר פירשתי בדבור הראשון (שם שם ב) על כן אמר בכאן אם יעלה בלבך ספק על השבת המורה על החדוש והחפץ והיכולת תזכור מה שראו עיניך ביציאת מצרים שהיא לך לראיה ולזכר הנה השבת זכר ליציאת מצרים ויציאת מצרים זכר לשבת כי יזכרו בו ויאמרו השם הוא מחדש בכל אותות ומופתים ועושה בכל כרצונו כי הוא אשר ברא הכל במעשה בראשית וזה טעם על כן צוך ה' אלהיך לעשות את יום השבת והנה לא פירש כאן טעם השביתה כי ששת ימים עשה ה' וגו' שכבר הוזכר זה פעמים רבות בתורה אבל אמר בקצרה ויום השביעי שבת לה' אלהיך שהוא יתברך שבת בו וינפש ובאר להם כי מיציאת מצרים ידעו שהוא אמר והיה העולם ושבת ממנו ועל דרך האמת נוכל עוד להוסיף בזה כי הדבור הזה בשמור ליראה את השם הנכבד והנורא ועל כן יצונו שנזכור את היד החזקה והזרוע הנטויה שראינו ביציאת מצרים וממנו לנו היראה כמו שאמר (שם יד לא) וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את ה' ועל כן צוך ה' אלהיך לעשות את יום השבת שתהא כנסת ישראל בת זוגו לשבת כנרמז בדברי רבותינו (ב"ר יא ט) והמשכיל יבין:
Rabí Avraham explicó la expresión «por eso HaShem te ordenó hacer el día de Shabat» como: te ordenó actuar de este modo durante el día de Shabat.
Esto no es correcto.
En el kidush del día decimos:
«Este día es el primero de las convocaciones sagradas, recuerdo de la salida de Egipto»,
del mismo modo que acerca de él se dice que es recuerdo de la obra de la creación.
El maestro escribió en la Guía de los Perplejos que el primer pasaje se refiere al honor y dignidad del día, como dice: «Por eso HaShem bendijo el día de Shabat y lo santificó».
Por eso allí menciona la razón: «porque en seis días HaShem hizo…».
Aquí, en cambio, nos advierte guardar el Shabat porque fuimos esclavos en Egipto, obligados a trabajar todo el día sin descanso.
Ahora nos ordena cesar y descansar para que recordemos la bondad de HaShem, que nos sacó de la esclavitud al reposo.
Según esta explicación, Shabat contiene dos razones: creer en la creación del mundo, pues existe un Dios creador; y recordar la gran bondad que realizó con nosotros, pues somos Sus siervos, adquiridos por Él como esclavos.
Tampoco esta explicación me resulta completamente clara.
El hecho de que descansemos y no realicemos trabajo el séptimo día no contiene por sí mismo un recuerdo de la salida de Egipto. Quien nos vea inactivos no sabrá nada acerca de ella.
En este sentido, Shabat sería como cualquier otro precepto.
Sin embargo, sí contiene un recuerdo de la creación, porque descansamos en el día en que HaShem descansó y cesó.
La explicación más apropiada es que la salida de Egipto demuestra la existencia de un Dios anterior a todo, que renueva la creación, actúa por voluntad y posee poder absoluto, como expliqué respecto del primer Mandamiento.
Por eso dice aquí:
Si surge en tu corazón alguna duda acerca de Shabat, que testimonia la creación, la voluntad y el poder, recuerda aquello que contemplaron tus ojos durante la salida de Egipto. Esto constituye para ti una prueba y un recordatorio.
Shabat es un recuerdo de la salida de Egipto, y la salida de Egipto es un recuerdo de Shabat.
Al recordar la salida, dirán:
HaShem renueva la realidad mediante todas Sus señales y prodigios y hace con ella cuanto desea, porque Él creó todo durante la obra de la creación.
Este es el sentido de: «Por eso HaShem, tu Dios, te ordenó hacer el día de Shabat».
Aquí no explica la razón del descanso diciendo «porque en seis días HaShem hizo…», pues eso ya había sido mencionado muchas veces en la Torá.
Dice brevemente: «el séptimo día es Shabat para HaShem, tu Dios», es decir, Él mismo descansó y cesó en aquel día.
Después les explica que, mediante la salida de Egipto, supieron que Él habló y el mundo llegó a existir, y que posteriormente descansó de Su obra.
Conforme al camino de la verdad, podemos añadir todavía otra explicación.
Este Mandamiento, formulado mediante «guarda», enseña a temer al Nombre glorioso y temible.
Por eso nos ordena recordar la mano fuerte y el brazo extendido que contemplamos durante la salida de Egipto, pues de allí procede nuestro temor.
Así está escrito:
«Israel vio la gran mano que HaShem ejerció contra Egipto; el pueblo temió a HaShem».
«Por eso HaShem, tu Dios, te ordenó hacer el día de Shabat», para que la Congregación de Israel sea la compañera de Shabat, como fue insinuado en las palabras de nuestros sabios.
Quien posea entendimiento comprenderá:
Ramban on Deuteronomy 5:6
והוסיף ביאור בדבור כבד כאשר צוך ה' אלהיך מפי הגבורה כאשר פירשתי (רמב"ן על דברים ה׳:י״ב), ולפיכך הוסיף ולמען ייטב לך, כמו שנאמר (תהלים פה יג) גם ה' יתן הטוב וארצנו תתן יבולה:
Añadió una explicación en el Mandamiento «honra», diciendo: «como HaShem, tu Dios, te ordenó», es decir, directamente por boca del Poder Divino, como expliqué.
Por esa razón añadió: «y para que te vaya bien», como está escrito: «También HaShem dará el bien y nuestra tierra producirá su fruto»:
Ramban on Deuteronomy 5:7
וביאור ולא תענה ברעך עד שוא לאסור להעיד על חברו אפילו דבר שאינו כלום ולא יתחייב בו כלום בבית דין כגון שיעיד אמר פלוני ליתן לזה מנה ולא קנה מידו כי שוא דבר בטל:
La explicación de «No declararás contra tu prójimo testimonio vano» es que se prohíbe testificar contra otra persona incluso algo carente de consecuencias y por lo cual no quedaría obligada a nada ante el tribunal.
Por ejemplo, declarar: «Fulano prometió entregar a este hombre cien monedas», cuando no realizó un acto formal de adquisición.
La palabra «vano» significa algo vacío y sin efecto:
Ramban on Deuteronomy 5:8
והוסיף ביאור בדבור לא תחמוד שהקדים האשה בעבור כי יצר לב האדם רע מנעוריו באשה יותר מן הכל. וביאר כי יכנס בכלל חמדה אפילו התאוה כי אם יתאוה לגזול מחברו דבר מכל אשר לו ולא יוכל לעשות כן כי חברו תקיף ממנו או שיש במקומו אימת מלכות עובר בלאו הזה. והוסיף בכאן שדהו לדרוש מה שאמרו במכילתא (יתרו ח) אי מה הפרט מפורש בנכסים המטלטלים שאין להן אחריות אף אין לי אלא נכסים המטלטלים שאין להן אחריות וכשהוא אומר במשנה תורה שדהו, על כרחך מה הפרט מפורש בדבר שהוא קונה ומקנה אף כל דבר שהוא קונה ומקנה:
Añadió una explicación en el Mandamiento «No codiciarás», colocando primero a la mujer porque el impulso del corazón humano es malo desde su juventud y se dirige hacia la mujer con mayor intensidad que hacia las demás cosas.
También explicó que incluso el deseo se incluye dentro de la codicia.
Si una persona desea arrebatar a su prójimo algo de cuanto posee, pero no puede hacerlo porque su prójimo es más poderoso o porque existe temor a la autoridad en aquel lugar, transgrede esta prohibición.
Añadió aquí «su campo» para permitir la interpretación enseñada en la Mejiltá:
«Podría pensarse que, así como los casos particulares mencionados son bienes muebles que no poseen responsabilidad territorial, la prohibición solamente se aplica a bienes muebles sin responsabilidad.
Pero cuando Mishné Torá dice “su campo”, necesariamente aprendemos que, así como los ejemplos particulares se refieren a cosas que pueden ser adquiridas y transferidas, la prohibición se aplica a todo aquello que pueda ser adquirido y transferido»:
Ramban on Deuteronomy 5:9
מתוך האש הענן והערפל ביאור למתוך האש כי ענן וערפל סביביו:
«Desde el fuego, la nube y la oscuridad». Esta expresión explica «desde el fuego», pues la nube y la oscuridad lo rodeaban:
Ramban on Deuteronomy 5:10
קול גדול ולא יסף מתרגמינן ולא פסק לפי שמדת בשר ודם אינן יכולין לדבר דבריהם בנשימה אחת ומדת הקב"ה אינו כן לא היה פוסק ומשלא היה פוסק לא היה מוסיף לפי שקולו חזק וקיים לעולם ד"א לא יסף לא הוסיף להראות באותו פומבי לשון רש"י (רש"י על דברים ה׳:י״ט) והכתוב אמר (שמות יט יט) ויהי קול השופר הולך וחזק מאד ואמרו (מכילתא יתרו ד) למה רך בתחלה לשכך את האוזן במה שיכולה לשמוע ואולי בקול השופר היה כן אבל קול השם בעשרת הדברות היה שוה והנכון כי האומר לא פסק עשה יסף מן ונאספה שמחה וגיל (ירמיהו מח לג) תוסף רוחם יגועון (תהלים קד כט) שענינם לדעתו המנע הדבר יאמר כי לא נמנע גדלו ותקפו עד שהשלים כל הדברות וכן אמר ויתנבאו ולא יספו (במדבר יא כה) ועל דרך הפשט ולא יסף שלא יסף להיות עוד גדול כמוהו ועל דרך האמת יאמר כי כל הדברים האלה שמעו קול גדול ולא יסף להשמיע אל כל קהלכם אלא קול אחד כי אותו קול בלבד השיגו הם וכבר פירשתי ענין זה שם (שמות יט כ) וכל הפרשה:
«Una voz grande que no cesó». El Targum traduce: «que no se interrumpió».
La capacidad humana no permite pronunciar todas las palabras en una sola respiración; la cualidad del Santo, bendito sea, no es así.
Su voz no se interrumpía. Puesto que no se interrumpía, tampoco necesitaba volver a comenzar, porque Su voz es fuerte y permanece para siempre.
Otra explicación: «no volvió a hacerlo» significa que no volvió a manifestarse públicamente de esa misma manera.
Estas son las palabras de Rashi.
La Escritura dice: «El sonido del shofar aumentaba y se fortalecía enormemente».
Nuestros sabios preguntaron:
«¿Por qué era suave al principio? Para acostumbrar el oído conforme a lo que era capaz de escuchar».
Quizá esto se aplicaba al sonido del shofar, pero la voz de HaShem en los Diez Mandamientos permaneció uniforme.
La interpretación correcta es que quien traduce «no se interrumpió» relaciona la palabra con: «fueron retirados la alegría y el regocijo» y «retiras su espíritu y mueren».
Según esta explicación, significa que la grandeza y fuerza de la voz no disminuyeron hasta completarse todos los Mandamientos.
De igual modo está escrito: «profetizaron y no cesaron».
Conforme al sentido literal, «no volvió a hacerlo» significa que nunca volvió a existir otra voz tan grande como aquella.
Conforme al camino de la verdad, significa que escucharon todas aquellas palabras mediante una voz grande y que HaShem no añadió otra voz para hacerla escuchar a toda la congregación.
Ellos solamente percibieron una única voz.
Ya expliqué allí este asunto y toda la sección:
Ramban on Deuteronomy 5:11
אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש אמר ר"א (אבן עזרא על דברים ה׳:כ״ג) כי טעם חיים להבדיל בין אלהים ובין הצבא כי לא יתנועע הוא מעצמו ויתכן לפרש שהזכיר כן לומר שהשומע קול אלהים שעמו מקור החיים תדבק נפשו ביסודה ולא תחיה עוד חיי בשרים ויהושע אמר (יהושע ג י יא) בזאת תדעון כי אל חי בקרבכם הנה ארון הברית אדון כל הארץ אם כן וישבע בחי העולם (דניאל יב ז) שבועה בשמו הגדול:
«Que haya escuchado la voz del Dios viviente hablando desde el fuego». Rabí Avraham explicó que la expresión «viviente» diferencia a Dios de los ejércitos celestiales, pues estos no se mueven por sí mismos.
También puede explicarse que la Escritura lo menciona para enseñar que quien escucha la voz de Dios, con quien se encuentra la Fuente de la vida, hace que su alma se una a su raíz y ya no continúa viviendo una vida corporal ordinaria.
Yehoshúa dijo:
«En esto sabréis que el Dios viviente está en medio de vosotros. He aquí, el Arca del pacto del Señor de toda la tierra…».
De igual modo, la expresión «juró por la Vida del mundo» constituye un juramento por Su gran Nombre:
Ramban on Deuteronomy 5:12
ואת תדבר אלינו התשתם כחי כנקבה שנצטערתי עליכם ורפיתם את ידי כאשר ראיתי שאינכם חרדים להתקרב אליו מאהבה וכי לא היה יפה ללמוד מפי הגבורה ולא ממני לשון רש"י (רש"י על דברים ה׳:כ״ד) מדברי אגדה ואם כן יאמר שדאג להם אבל השם הודיעו כי מיראתו עשו וטוב להם והענין כאשר פירשתי שם (שמות כ טו) כי היו חושבים שירצה להשמיעם כל התורה והרצון היה לפניו להשמיעם עשרת הדברות בלבד כאשר בקשו ודע כי עתה בקשו ממשה שלא ישמעו קול השם הנכבד לא ביום הזה ולא בדור מן הדורות לעולם דלאו כל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא ואינם חפצים במעמד כזה אבל יאמינו בנביאים ויעשו כל רצון השם על פיהם וכן יאמר להם משה (להלן יח טו טז) נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלהיך אליו תשמעון ככל אשר שאלת מעם ה' אלהיך בחורב וגו' וכל הפרשה ההיא אם כן השאלה הזאת לדורות היתה:
«Pero tú háblanos». Rashi, basándose en la agadá, explicó:
«Debilitasteis mi fuerza, como si me hubierais convertido en mujer, porque me angustié por vosotros y debilitasteis mis manos al ver que no os apresurabais a acercaros a Él por amor. ¿Acaso no era mejor aprender directamente de la boca del Poder Divino que de mí?».
Conforme a esta explicación, Moshé se angustió por ellos, pero HaShem le informó que habían actuado por temor reverente y que su decisión era buena.
El asunto es como expliqué allí.
Ellos pensaban que HaShem quería hacerles escuchar toda la Torá, mientras que Su voluntad era comunicarles directamente únicamente los Diez Mandamientos, conforme a su petición.
Debes saber que ahora pidieron a Moshé no volver a escuchar la voz del Nombre glorioso, no solamente aquel día, sino tampoco en ninguna generación futura.
Un milagro semejante no ocurre en todo momento, y ellos no deseaban volver a participar en una revelación de aquella naturaleza.
En cambio, creerían en los profetas y cumplirían toda la voluntad de HaShem conforme a sus palabras.
Así les dirá Moshé:
«HaShem, tu Dios, levantará para ti de en medio de ti, de entre tus hermanos, un profeta como yo; a él escucharéis, conforme a todo lo que pediste a HaShem, tu Dios, en Jorev…».
Toda aquella sección demuestra que esta petición fue realizada para todas las generaciones:
Ramban on Deuteronomy 5:13
מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי בעבור היות רשות האדם בידו להצדיק ולהרשיע והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים יאמר הכתוב כן והוא כלשון בני אדם ועל דרך האמת הוא כמו ויאמר לאדם הן יראת אדני היא חכמה וסור מרע בינה (איוב כח כח) וכך אמרו בשכרן של מצות (מנחות כט) ראה שחותכין בשרו של ר' עקיבא במקולין אמר לו רבונו של עולם זו תורה וזה שכרה השיב לו הקב"ה שתוק כך עלה במחשבה לפני ותבין זה ממה שאמר (דברים ה׳:כ״ח) ואתה פה עמוד עמדי:
«¡Quién diera que su corazón permaneciera así para temerme!». Puesto que la capacidad de actuar justamente o perversamente está en manos del ser humano, y todo está en manos del Cielo excepto el temor del Cielo, la Escritura utiliza esta expresión.
Habla conforme al modo de los seres humanos.
Conforme al camino de la verdad, es semejante a:
«Dijo al hombre: he aquí, el temor del Señor es sabiduría y apartarse del mal es entendimiento».
Así dijeron nuestros sabios acerca de la recompensa por los preceptos:
«Moshé vio que desgarraban la carne de Rabí Akivá en el mercado y dijo: Señor del universo, ¿esta es la Torá y esta su recompensa?
El Santo, bendito sea, le respondió: Calla; así surgió en el Pensamiento delante de Mí».
Comprenderás este asunto a partir de lo que dice después: «Pero tú permanece aquí junto a Mí»:
Ramban on Deuteronomy 5:14
ועשו בארץ פרשתיו (ויקרא יח כה):
«Y los cumpliréis en la tierra». Ya expliqué este asunto:
Ramban on Deuteronomy 5:15
ושמרתם לעשות כאשר צוה ה' אלהיכם אתכם זו אזהרה על עשרת הדברות שצוה אותם השם מפיו ואחרי כן יזהיר בשאר המצות שאמרו הם לשמוע ממשה ולעשות ולכך אמר (דברים ו׳:א׳) וזאת המצוה החקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהיכם ללמד אתכם כי השם הודה לדבריכם וצוה אותי ללמד אתכם שאר כל התורה למען תחיון שימלא מספר ימיכם וטוב לכם בכל הטובה אשר יעד לכם בפרשת אם בחקותי וזולתה והארכתם ימים בארץ שתנחילו אותה לזרעכם לעולם:
«Guardaréis para cumplir conforme a lo que HaShem, vuestro Dios, os ordenó». Esta es una advertencia acerca de los Diez Mandamientos que HaShem les comunicó directamente por Su propia boca.
Después los advertirá acerca de los demás preceptos, que ellos pidieron escuchar de Moshé y prometieron cumplir.
Por eso dice posteriormente:
«Este es el precepto, los estatutos y las leyes que HaShem, vuestro Dios, ordenó enseñaros».
Significa que HaShem aceptó vuestras palabras y me ordenó enseñaros todo el resto de la Torá.
«Para que viváis» significa que se complete el número de vuestros días.
«Y os vaya bien» significa que recibáis toda la bondad prometida en la sección «Si camináis en Mis estatutos» y en otras semejantes.
«Y prolonguéis vuestros días en la tierra» significa que la transmitáis como heredad a vuestra descendencia para siempre:
