Ramban on Numbers 25

Ramban on Numbers 25:1

לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב – עַל יְדֵי עֲצַת בִּלְעָם, כִּדְאִיתָא בְּחֵלֶק (סנהדרין קו), לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר כ״ה:א׳). וּבֶאֱמֶת שֶׁהַזְּנוּת לֹא הָיְתָה מְזִמַּת הַנָּשִׁים, כִּי בַּעֲצַת אַנְשֵׁיהֶן וּגְדוֹלֵיהֶם נַעֲשָׂה, וּמִזִּקְנֵי מִדְיָן הָיָה לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר בַּמִּדְיָנִים: ״כִּי צוֹרְרִים הֵם לָכֶם בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר נִכְּלוּ לָכֶם עַל דְּבַר פְּעוֹר״ (במדבר כ״ה:י״ח), כִּי נִכְּלוּ לָהֶם בְּזִמָּה לְהַדִּיחָם אַחַר בַּעַל פְּעוֹר. וְלָכֵן יִתָּכֵן שֶׁהָיָה בִּלְעָם בָּעֵצָה, שֶׁהוּא גְּדוֹל עֲצָתָם, וְדַעְתּוֹ לְהָרַע לְיִשְׂרָאֵל, וְעָשָׂה בָּזֶה כָּל יְכָלְתּוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלֹא אָבָה ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם״ (דברים כג ו), וְעַל כֵּן הֲרָגוּהוּ בֶּחָרֶב. אֲבָל עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט, לֹא הִזְכִּיר הַכָּתוּב הָעֵצָה בְּכָאן, רַק בְּמַה שֶׁאָמַר אַחֲרֵי כֵן: ״הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם״ (במדבר ל״א:ט״ז), כַּאֲשֶׁר לֹא הִזְכִּיר עֲצַת זִקְנֵי מִדְיָן רַק בְּמַה שֶׁאָמַר ״כִּי צוֹרְרִים הֵם לָכֶם״. אַחֲרֵי הַמַּעֲשֶׂה בְּעֵת הַנְּקָמָה יַזְכִּיר מֵאַיִן יָצְאָה לָהֶם הָרָעָה, וְיֹאמַר כִּי לֹא הָיָה הַמַּעֲשֶׂה בְּיֵצֶר הַזִּמָּה אֲשֶׁר הוּא בָּאֲנָשִׁים וּבַנָּשִׁים מִנְּעוּרֵיהֶם בְּטִבְעָם, רַק עֵצָה רָעָה לְהַדִּיחָם. וּלְפִיכָךְ רָאוּי לִנְקָמָה גְּדוֹלָה. כִּי פֵּרוּשׁ "לְכָה אִיעָצְךָ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" הוּא בֶּאֱמֶת כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי (רמב״ן על במדבר כ״ד:י״ד). וְיִתָּכֵן עוֹד עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט, כִּי בָּלָק בַּתְּחִלָּה הָיָה חָפֵץ לְקַלְּלָם וּלְהִלָּחֵם בָּהֶם, וְלֹא יִתֵּן אוֹתָם לָבֹא בִּגְבוּלוֹ כְּלָל. וְכַאֲשֶׁר אָמַר לוֹ בִּלְעָם כִּי לֹא יוּכַל לָהֶם, וְהוֹדִיעוֹ שֶׁלֹּא יַחֲרִיבוּ אַרְצוֹ וְעַמּוֹ רַק בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, אָז הוֹצִיא לֶחֶם וָיַיִן בְּעַרְבוֹת מוֹאָב וּפִתָּה אוֹתָם כְּאוֹהֵב לָהֶם. וְזֶהוּ "בִּדְבַר בִּלְעָם", כִּי בַּעֲבוּר דְּבָרָיו עָשׂוּ כֵן. אֲבָל מִפְּנֵי שֶׁהָיָה חֶפְצוֹ לְקַלְּלָם וְנִשְׂכַּר לְבָלָק בְּכָךְ, לוּלֵי צִדְקוֹת ה' אֲשֶׁר הָפַךְ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה, עַל כֵּן הֲרָגוּהוּ בֶּחָרֶב. כִּי הַשּׂוֹכֵר וְהַשָּׂכִיר שְׁנֵיהֶם נֶעֶנְשׁוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: ״וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר" וְגוֹ' (דברים כג ה):

«A prostituirse con las hijas de Moav». Rashi explica: «Esto ocurrió por medio del consejo de Bilam, como se enseña en el capítulo Jélek». En verdad, aquella prostitución no fue una iniciativa espontánea de las mujeres. Fue realizada por consejo de sus hombres y dirigentes. La conspiración procedía especialmente de los ancianos de Midián, pues respecto a los midianitas está escrito: «Son enemigos vuestros mediante las intrigas con las que conspiraron contra vosotros en el asunto de Peor». Conspiraron mediante la inmoralidad para apartar a Israel y conducirlo tras Báal Peor. Por eso es posible que Bilam participara en el consejo. Era uno de sus principales consejeros, deseaba dañar a Israel y utilizó para ello toda su capacidad. Así está escrito: «Hashem, tu Dios, no quiso escuchar a Bilam». Por esta razón lo mataron a espada. Según el sentido literal, la Escritura no menciona aquí expresamente aquel consejo. Solo lo revela después: «Estas fueron quienes, por consejo de Bilam, hicieron que los hijos de Israel…». Tampoco menciona aquí el consejo de los ancianos de Midián, sino únicamente después, cuando dice: «Son enemigos vuestros». Después del acontecimiento, durante la ejecución de la venganza, la Escritura revela de dónde procedió el mal. Aclara que el acto no fue consecuencia del deseo sexual natural que existe en hombres y mujeres desde su juventud. Fue un plan perverso concebido para apartarlos de Hashem. Por eso merecía una gran venganza. La interpretación de: «Ven, te comunicaré el designio de lo que este pueblo hará a tu pueblo al final de los días» es verdaderamente la que expliqué anteriormente. También es posible, según el sentido literal, que Balak quisiera inicialmente maldecirlos y combatir contra ellos, sin permitirles acercarse en absoluto a su territorio. Cuando Bilam le comunicó que no podría vencerlos y le informó que Israel no destruiría su tierra ni a su pueblo sino al final de los días, Balak sacó pan y vino en las llanuras de Moav y los sedujo fingiendo amistad. Este sería el sentido de: «Por consejo de Bilam», es decir, actuaron así como consecuencia de las palabras que Bilam había dicho. Sin embargo, como Bilam deseó maldecirlos y fue contratado por Balak con ese propósito, de no haber sido por las justicias de Hashem, que transformó la maldición en bendición, habría ejecutado su propósito. Por eso fue muerto a espada. Tanto quien contrató como el contratado recibieron castigo. Así está escrito: «Porque contrató contra ti a Bilam hijo de Beor…».

Ramban on Numbers 25:2

הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו – כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִדַּיָּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה הוֹרֵג שְׁנַיִם, וְדַיָּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׁבְעָה רִבּוֹא וּשְׁמוֹנַת אֲלָפִים, כִּדְאִיתָא בְּסַנְהֶדְרִין (י״ח), לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר כ״ה:ה׳). וְלֹא הֲבִינוֹתִי זֶה שֶׁיִּהְיוּ הַנִּצְמָדִים שֶׁנִּדּוֹנוּ רַבִּים מִט״ו רִבּוֹא רוֹבַע יִשְׂרָאֵל, וְחָלִילָה! וְאֵין דִּינֵי נְפָשׁוֹת בְּדַיָּן אֶחָד אֶלָּא בְּסַנְהֶדְרִין שֶׁל עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ, וַעֲדַיִן יִהְיוּ מְרֻבִּין, וְאֵין הַחִסָּרוֹן בְּחֻמַּשׁ הַפְּקוּדִים (במדבר כו נא) כָּל כָּךְ. וְכָל הַנִּצְמָדִים מֵתוּ, דִּכְתִיב: ״כִּי כָל הָאִישׁ אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי בַעַל פְּעוֹר הִשְׁמִידוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ״ (דברים ד ג). אֲבָל פֵּרוּשׁ אִישׁ אֲנָשָׁיו – שֶׁיַּהַרְגוּ הַשּׁוֹפְטִים כָּל הַנִּצְמָדִים, כָּל בֵּית דִּין וּבֵית דִּין יָדוּן אֶת שִׁבְטוֹ וְאֶת אַלְפוֹ, כְּדִכְתִיב: ״וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם וָאֶתֵּן אוֹתָם רָאשִׁים עֲלֵיכֶם שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת וְשֹׁטְרִים לְשִׁבְטֵיכֶם״ (שם א טו). אַחַר כָּךְ מָצָאתִי בַּגְּמָרָא יְרוּשַׁלְמִי בְּפֶרֶק חֵלֶק (סנהדרין פ״י ה״ב) כָּךְ: וְכַמָּה הֵם שׁוֹפְטֵי יִשְׂרָאֵל? שֶׁבַע רִבּוֹא וּשְׁמוֹנַת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת. אָמַר לָהֶן: כָּל חַד מִנְּכוֹן יִקְטְלוּן תְּרֵין. נִמְצְאוּ הַהֲרוּגִים חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה רִבּוֹא וְשִׁבְעַת אֲלָפִים וּמָאתַיִם. אִם כֵּן נֹאמַר לְדַעְתָּם שֶׁנִּתְרַבּוּ יִשְׂרָאֵל בֵּין מִנְיָן לְמִנְיָן הַרְבֵּה מְאֹד. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי בְּעִנְיַן הַפָּרָשָׁה, כִּי מִתְּחִלָּה נֶאֱמַר: ״וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל״ (במדבר כ״ה:ג׳), כִּי יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי ה', הֵחֵל הַנֶּגֶף. וְהַשֵּׁם בְּרַחֲמָיו אָמַר לְמֹשֶׁה שֶׁיִּשְׁפְּטוּ הַשּׁוֹפְטִים וְיִתְלוּ הַנִּצְמָדִים וְלֹא יִסְפֶּה הָאַף צַדִּיק עִם רָשָׁע. וּמֹשֶׁה צִוָּה כֵן לַשּׁוֹפְטִים, וְכַאֲשֶׁר נֶאֶסְפוּ כָּל הָעֵדָה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לַעֲשׂוֹת כִּדְבַר מֹשֶׁה וְעוֹד הַנֶּגֶף הֹוֶה בָּהֶם, וְהִנֵּה הֵעֵז הַשִּׁמְעוֹנִי הַזֶּה וַיַּקְרֵב אֶל אֶחָיו אֶת הַמִּדְיָנִית לִמְרֹד בְּמֹשֶׁה וּבַשּׁוֹפְטִים וְלַעֲשׂוֹת כֵּן בְּפַרְהֶסְיָא, כִּי נָשִׂיא וְגָדוֹל הָיָה וְרַבִּים עוֹזְרִים לוֹ, אוֹ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (סנהדרין פב): שֶׁאָמְרוּ לוֹ שִׁבְטוֹ, אָנוּ נִדּוֹנִין מִיתָה וְאַתָּה שׁוֹתֵק? וְהִנֵּה הִתְחִילוּ מֹשֶׁה וְהַשּׁוֹפְטִים לִבְכּוֹת, וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה. וְלֹא נִדּוֹן אֶחָד מִכָּל הָעָם בְּיַד הַשּׁוֹפְטִים, כִּי הַשֵּׁם אָמַר: ״וְהוֹקַע אוֹתָם... וְיָשׁוֹב חֲרוֹן אַף ה' מִיִּשְׂרָאֵל" (במדבר כ״ה:ד׳), וּכְבָר שָׁב אַפּוֹ. וּלְכָךְ לֹא הִזְכִּיר הַכָּתוּב "וַיַּעֲשׂוּ כֵן שׁוֹפְטֵי יִשְׂרָאֵל". וְיִתָּכֵן שֶׁתִּהְיֶה כַּוָּנַת הָאַגָּדָה הַנִּזְכֶּרֶת לוֹמַר שֶׁיִּהְיוּ הַהֲרוּגִים לְפִי הַמִּצְוָה יוֹתֵר מֵחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה רִבּוֹא, לוֹמַר שֶׁהָיוּ הַחוֹטְאִים רַבִּים, אֲבָל חָסַךְ עֲלֵיהֶם עִנְיַן פִּינְחָס. וְהִנֵּה נִשְׁאֲרוּ מִן הַנִּצְמָדִים וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִשְׁמִידָם אַחַר כֵּן טֶרֶם עָבְרָם אֶת הַיַּרְדֵּן. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב: ״כִּי כָל הָאִישׁ אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי בַעַל פְּעוֹר הִשְׁמִידוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ, וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם״ (דברים ד ג-ד):

«Matad cada uno a sus hombres». Rashi explica: «Cada juez de Israel debía matar a dos hombres. »Los jueces de Israel eran setenta y ocho mil, como se enseña en el tratado Sanhedrín». No he comprendido esta enseñanza. Resultaría que los unidos a Báal Peor condenados a muerte eran más de ciento cincuenta mil personas, una cuarta parte de Israel. ¡Lejos esté semejante cosa! Además, las causas capitales no son juzgadas por un solo juez, sino por un tribunal de veintitrés. Incluso distribuyéndolos entre tribunales, el número continuaría siendo enorme. La disminución reflejada en el censo posterior no fue tan grande. Todos los que se unieron a Báal Peor murieron, como está escrito: «Todo hombre que siguió a Báal Peor fue destruido por Hashem, tu Dios, de en medio de ti». La expresión: «Cada uno a sus hombres» significa que los jueces debían ejecutar a todos los culpables. Cada tribunal juzgaría a su propia tribu y a la unidad de mil personas que se encontraba bajo su autoridad. Así está escrito: «Tomé a los jefes de vuestras tribus y los establecí como jefes sobre vosotros: dirigentes de millares, dirigentes de centenares y oficiales para vuestras tribus». Después encontré en el Talmud de Jerusalén, en el capítulo Jélek: «¿Cuántos eran los jueces de Israel? »Setenta y ocho mil seiscientos. »Moshé les dijo: “Cada uno de vosotros matará a dos”. »El número total de muertos habría sido ciento cincuenta y siete mil doscientos». Según su opinión, deberíamos decir que Israel se multiplicó enormemente entre un censo y el siguiente. La interpretación correcta de esta sección, en mi opinión, es la siguiente: Primero está escrito: «Israel se unió a Báal Peor y la ira de Hashem se encendió contra Israel». La ira salió de delante de Hashem y comenzó la epidemia. Hashem, en Su misericordia, dijo a Moshé que los jueces juzgaran y colgaran a quienes se habían unido a Peor, para que la ira no destruyera al justo junto con el malvado. Moshé ordenó esto a los jueces. Toda la congregación se reunió a la entrada de la Tienda de Reunión para ejecutar la orden de Moshé, mientras la epidemia todavía continuaba. Entonces aquel hombre de Shimón actuó con insolencia. Llevó a la mujer midianita delante de sus hermanos, rebelándose contra Moshé y contra los jueces y realizando públicamente la misma transgresión. Era príncipe y hombre importante, y muchos lo apoyaban. También puede ser, como dijeron nuestros Sabios, que su tribu le hubiera dicho: «A nosotros nos juzgan para morir, ¿y tú permaneces callado?». Moshé y los jueces comenzaron a llorar. Pinjás se levantó, ejecutó el juicio y la epidemia se detuvo. Ninguna persona del pueblo llegó a ser ejecutada por los jueces. Hashem había dicho: «Colgadlos… y la ira ardiente de Hashem se apartará de Israel». Cuando Pinjás actuó, la ira ya se había apartado. Por eso la Escritura no dice: «Los jueces de Israel hicieron así». Quizá la intención de la enseñanza agádica sea decir que, si se hubiera cumplido literalmente la orden, el número de ejecutados habría superado los ciento cincuenta mil. Es decir, los pecadores eran numerosos, pero el acto de Pinjás evitó aquella ejecución masiva. Algunos de quienes se habían unido a Peor sobrevivieron temporalmente. El Santo, bendito sea, los destruyó después, antes de que cruzaran el Jordán. Este es el sentido de: «Todo hombre que siguió a Báal Peor fue destruido por Hashem, tu Dios, de en medio de ti. Pero vosotros, quienes permanecisteis unidos a Hashem, vuestro Dios, estáis todos vivos hoy».

Ramban on Numbers 25:3

פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר – הוֹדִיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה שֶׁיְּשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לְפִינְחָס עַל קִנְאָתוֹ אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו, וְעַל הַצְּדָקָה שֶׁעָשָׂה עִם יִשְׂרָאֵל לְכַפֵּר עֲלֵיהֶם וְלֹא מֵתוּ כֻּלָּם בַּמַּגֵּפָה. וְצִוָּהוּ שֶׁיּוֹדִיעַ לְיִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא כֹּהֵן לְעוֹלָם, וְזֶה טַעַם ״לָכֵן אֱמֹר״ שֶׁיַּגִּיד זֶה בְּיִשְׂרָאֵל. וְלֹא אָמַר הַכָּתוּב "וְהָיְתָה לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו כְּהֻנַּת עוֹלָם" כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּאַהֲרֹן (שמות כט ט), אֲבָל אָמַר "בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם" וְאָמַר "אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם", שֶׁיִּתֵּן לוֹ בְּרִית עִם הַשָּׁלוֹם דָּבֵק בּוֹ, וּבְאַהֲרֹן נֶאֱמַר "לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת" (שמות כח ב). וּלְכָךְ אָמַר "אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו", וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין. וְהִזְכִּיר ״וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה״ "וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה" לְהוֹדִיעַ כִּי רָאוּי הָיָה לַשָּׂכָר הַגָּדוֹל הַזֶּה, שֶׁהָרַג נָשִׂיא בְּיִשְׂרָאֵל וּבַת מֶלֶךְ גּוֹיִם וְלֹא יָרֵא מֵהֶם בְּקִנְאָתוֹ לֵאלֹהָיו. וְאַחֲרֵי שֶׁנָּתַן שְׂכָרוֹ הַטּוֹב לַצַּדִּיק, צִוָּהוּ לְהִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים וְאָמַר לוֹ ״צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים״, וְצִוָּהוּ שֶׁיִּמְנֶה הָעָם תְּחִלָּה. וְזֶה טַעַם ״וַיְהִי אַחֲרֵי הַמַּגֵּפָה״ (במדבר כ״ו:א׳), כִּי הַמִּנְיָן יִהְיֶה תְּחִלָּה:

«Pinjás hijo de Elazar». El Santo, bendito sea, informó a Moshé que otorgaría una buena recompensa a Pinjás por el celo que manifestó por su Dios y por el acto de justicia y bondad que realizó con Israel, expiando por ellos para que no murieran todos durante la epidemia. Le ordenó comunicar a Israel que Pinjás sería sacerdote para siempre. Este es el sentido de: «Por tanto, di…». Moshé debía comunicar públicamente esta promesa a Israel. La Escritura no dice: «Será para él y para su descendencia después de él un sacerdocio eterno», como dijo respecto a Aharón. Dice: «Pacto de sacerdocio eterno»; y: «Mi pacto de paz». Hashem le entregaría un pacto unido permanentemente a la paz. Respecto a Aharón se dijo: «Para honor y para gloria». Por eso aquí dice: «Porque manifestó celo por su Dios». El entendido comprenderá. Menciona: «El nombre del hombre israelita que fue herido»; y: «El nombre de la mujer herida». Esto enseña que Pinjás merecía aquella enorme recompensa. Mató a un príncipe de Israel y a la hija de un rey de las naciones, sin temerlos, debido a su celo por su Dios. Después de conceder al justo su buena recompensa, Hashem ordenó castigar a los malvados: «Hostigad a los midianitas». Antes de ejecutar esta venganza, le ordenó contar al pueblo. Este es el sentido de: «Sucedió después de la epidemia…». El censo debía realizarse primero.

Ramban on Numbers 25:4

וְטַעַם בְּנִכְלֵיהֶם כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי (רמב״ן על במדבר כ״ה:א׳), כִּי זִקְנֵי מִדְיָן חָשְׁבוּ הַמַּחְשָׁבָה הָרָעָה הַזֹּאת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן״ (במדבר כ״ב:ד׳), כִּי בָהֶם נִתְיָעֲצוּ מִתְּחִלָּה. וְהֵם נָתְנוּ עֵצָה זוֹ לְמוֹאָב שֶׁתִּזְנֶינָה בְּנוֹתָם עִמָּהֶם, וְיַצְמִידוּ אוֹתָם לְבַעַל פְּעוֹר לְהַדִּיחָם מֵעַל הַשֵּׁם, וְאִם לֹא נִזְכַּר שָׁם. וְעוֹד שֶׁשָּׁלְחוּ לָהֶם בַּת מַלְכָּם לִזְנוֹת עִמָּהֶם, וְזֶה טַעַם ״וְעַל דְּבַר כָּזְבִּי בַת נְשִׂיא מִדְיָן אֲחֹתָם״. כִּי לוּלֵי מִדַּעַת יוֹעֲצֵי הַמַּלְכוּת נַעֲשָׂה, כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ בְּמִדְיָן מַה תְּבַקֵּשׁ בַּשִּׁטִּים בְּעַרְבוֹת מוֹאָב לָבֹא אֶל מַחֲנֵה עַם אַחֵר? כִּי יִשְׂרָאֵל בְּעַרְבוֹת מוֹאָב בַּשִּׁטִּים הָיוּ, וּמֵאַיִן תָּבֹא שָׁם הַמִּדְיָנִית הַזֹּאת? אֲבָל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר מְאֹד, וְשָׁלְחוּ אוֹתָהּ זִקְנֵי מִדְיָן שָׁם, כִּי אָמְרוּ: ״בְּתֹאַר אִשָּׁה יָפָה רַבִּים הוּשְׁחֲתוּ״ (יבמות סג). וְקָרוֹב הוּא שֶׁהָיָה גַּם בִּלְעָם בָּעֵצָה הַזּוֹ, כִּי בְּשׁוּבוֹ מֵאֶרֶץ מוֹאָב עָבַר בְּמִדְיָן כִּי דַּרְכּוֹ מִשָּׁם, וְהָיָה בְּיוֹעֲצֵי הַמַּלְכוּת. וְאוּלַי נִתְעַכֵּב שָׁם לָדַעַת מַה יִהְיֶה בָּהֶם, לְפִיכָךְ מְצָאוּהוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִדְיָן וַהֲרָגוּהוּ שָׁם (במדבר ל״א:ח׳). וְיִהְיֶה פֵּרוּשׁ ״וַיָּקָם בִּלְעָם וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לִמְקוֹמוֹ״ (במדבר כ״ד:כ״ה) שֶׁהָלַךְ לוֹ לָשׁוּב אֶל אַרְצוֹ. וְכֵן נִרְאֶה כִּי יִשְׂרָאֵל לֹא יַהַרְגוּ הַמִּתְנַבֵּא רַק בִּרְשׁוּת הַתּוֹרָה, אֲבָל כַּאֲשֶׁר נֶאֱמַר לָהֶם "כִּי צוֹרְרִים הֵם בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר נִכְּלוּ לָכֶם" וְגוֹ', הִנֵּה כָּל הַמִּתְנַכְּלִים מְחֻיְּבֵי מִיתָה, וְלָכֵן הֵמִיתוּ גַּם בִּלְעָם כִּי יָדְעוּ שֶׁהוּא בַּעַל הָעֵצָה הָרָעָה הַזֹּאת. וְהִנֵּה צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהִנָּקֵם מֵהֶם, אֲבָל עַל הַמּוֹאָבִים כְּבָר הִזְהִיר ״אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב״ (דברים ב ט), כִּי יִשְׂרָאֵל בִּתְחִלָּה בָּאוּ אֶל גְּבוּל אֱדוֹם וְהִזְהִירָם עֲלֵיהֶם ״וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד״ (שם פסוק ד), וְאַחֲרֵי כֵן בָּאוּ לִגְבוּל מוֹאָב וְאָמַר לוֹ ״אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב״, וְאַחֲרֵי כֵן אָמַר ״אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת גְּבוּל מוֹאָב אֶת עָר וְקָרַבְתָּ מוּל בְּנֵי עַמּוֹן אַל תְּצוּרֵם״ (שם פסוקים יח יט), וְאָמַר ״קוּמוּ סְּעוּ וְעִבְרוּ אֶת נַחַל אַרְנוֹן רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת סִיחוֹן״ (שם פסוק כד). וְאַחַר כָּל זֶה רָאָה בָּלָק כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי, שֶׁהֵם שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי סִיחוֹן וְעוֹג, וְנַעֲשָׂה הָעִנְיָן הַזֶּה כֻּלּוֹ. אִם כֵּן אַזְהָרַת ״אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב״ מֻקְדֶּמֶת לְמִצְוַת ״צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים״. וַאֲנִי תָּמֵהַּ עַל לְשׁוֹן הָאַגָּדָה שֶׁאָמְרוּ בְּבָבָא קַמָּא (לח): ״אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב" - וְכִי עָלָה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁל מֹשֶׁה לַעֲשׂוֹת מִלְחָמָה שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת? אֶלָּא נָשָׂא מֹשֶׁה קַל וָחֹמֶר בְּעַצְמוֹ, אָמַר: וּמָה מִדְיָנִים שֶׁלֹּא בָּאוּ אֶלָּא לְסַיֵּעַ לְמוֹאָב אָמְרָה תּוֹרָה "צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם", מוֹאָבִים עַצְמָן לֹא כָּל שֶׁכֵּן?! אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֹא כְּשֶׁעָלָה עַל דַּעְתְּךָ, שְׁתֵּי פְּרִידוֹת יֵשׁ לִי לְהוֹצִיא מֵהֶם - רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה וְנַעֲמָה הָעַמּוֹנִית. וְהִנֵּה קֹדֶם הַקַּל וָחֹמֶר הִזְהִירוֹ לְמֹשֶׁה מִן הַמּוֹאָבִים, וְעוֹד אִם מִפְּנֵי הַקַּל וָחֹמֶר לָמָּה הֻצְרַךְ לְהַזְהִיר מִבְּנֵי עַמּוֹן? אוּלַי לֹא הִקְפִּידוּ בִּלְשׁוֹן הָאַגָּדָה בְּכָךְ, אֲבָל הַכַּוָּנָה לוֹמַר שֶׁגָּלוּי לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ כִּי כְּשֶׁיְּצַוֶּה אוֹתוֹ ״צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים״ יִהְיֶה לְמֹשֶׁה קַל וָחֹמֶר לַעֲשׂוֹת מִלְחָמָה בְּמוֹאָב שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת אַחֶרֶת, וְהִקְדִּים לְהַזְהִירוֹ מִזֶּה. וּמִפְּנֵי שֶׁהִזְהִיר בְּמוֹאָב הִזְהִיר גַּם בִּבְנֵי עַמּוֹן, שֶׁלֹּא יַחְשֹׁב מֹשֶׁה שֶׁתִּהְיֶה אַזְהָרָתוֹ מִן מוֹאָב לְבַדּוֹ רְשׁוּת בִּבְנֵי עַמּוֹן, כִּי גַּם הֵם גָּמְלוּ לָהֶם רָעָה וְלֹא קִדְּמוּ אוֹתָם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם. וּמִדְרָשׁ אַחֵר: מִפְּנֵי שֶׁהַמּוֹאָבִים עָשׂוּ מִפְּנֵי הַיִּרְאָה שֶׁהָיוּ שׁוֹלְלִים אוֹתָם, אֲבָל מִדְיָנִים נִתְעַבְּרוּ עַל רִיב לֹא לָהֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַשִׁ״י בְּסֵדֶר אֵלֶּה מַסְעֵי (רש״י על במדבר ל״א:ב׳). וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט עוֹד, אֶרֶץ עַמּוֹן וּמוֹאָב הַשֵּׁם נְתָנָהּ לִבְנֵי לוֹט יְרֻשָּׁה בַּעֲבוּר לוֹט אֲבִיהֶם שֶׁשֵּׁרֵת אֶת הַצַּדִּיק וְגָלָה עִמּוֹ לְאוֹתָהּ הָאָרֶץ, וּלְכָךְ לֹא הִרְשָׁה לַעֲשׂוֹת לָהֶם רָעָה בְּאַרְצָם. אֲבָל מִפְּנֵי חֶטְאָם שֶׁהִרְחִיקוּ אֶת יִשְׂרָאֵל וְלֹא קֵרְבוּ אוֹתָם, הֶעֱנִישָׁם לְהַרְחִיקָם מֵעַל עַמּוֹ וְצִוָּה ״לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה'״ (דברים כג ד) - מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה: