Ramban on Numbers 24

Ramban on Numbers 24:1

וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים, כִּי בַּפְּעָמִים הָרִאשׁוֹנִים הָיָה מְנַחֵשׁ וְרוֹצֶה לְקַלֵּל אוֹתָם בְּנַחַשׁ, וְהָיָה הַשֵּׁם בָּא אֵלָיו בְּדֶרֶךְ מִקְרֶה, לֹא בְּכַוָּנָתוֹ לִנְבוּאָה וְלֹא מִמַּעֲלָתוֹ שֶׁהִגִּיעַ אֵלֶיהָ. וְעַתָּה כַּאֲשֶׁר נֶאֱמַר לוֹ "כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל" לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב לָהֶם, הִנִּיחַ הַנְּחָשִׁים וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם לִקְרָאתָם, אֲבָל שָׂם אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָיו אֲשֶׁר יִשְׂרָאֵל שָׁם, שֶׁיִּרְאֶה אוֹתָם וְיָכִין לָהֶם נַפְשׁוֹ שֶׁיָּחוּל עָלָיו הַדִּבּוּר מֵאֵת הַשֵּׁם כַּאֲשֶׁר עָשָׂה עִמּוֹ פַּעֲמַיִם, וְכֵן הָיָה לוֹ. עַל כֵּן אָמַר ״וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים״, כִּי עַתָּה הָיְתָה עָלָיו יַד ה' כַּאֲשֶׁר הִיא לַנְּבִיאִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: ״וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ה' נְבִיאִים כִּי יִתֵּן ה' אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם״ (במדבר י״א:כ״ט), וְאוֹמֵר: ״רוּחַ ה' אֱלֹהִים עָלָי״ (ישעיהו סא א). וְעַל כֵּן קָרָא עַצְמוֹ עַתָּה "שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל" (במדבר כ״ד:ד׳), כִּי נָבִיא הוּא. וְרַשִׁ״י כָּתַב (רש״י על במדבר כ״ד:א׳): ״וַיָּשֶׁת אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָיו״ - כְּתַרְגּוּמוֹ, כִּי הָיָה הָרַב מְתַרְגֵּם בּוֹ: ״וְשַׁוִּי לְמַדְבְּרָא דַּעֲבַדוּ בֵּיהּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֶגְלָא אַנְפּוֹהִי״. וְאֵין בְּנֻסְחָאוֹת מְדֻקְדָּקוֹת מִתַּרְגּוּמוֹ שֶׁל אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על במדבר כ״ד:א׳) כֵּן, אֲבָל הוּא כָּתוּב בִּקְצָתָן שֶׁהֻגַּהּ בָּהֶן מִן הַתַּרְגּוּם הַיְּרוּשַׁלְמִי, וְהָעִקָּר מַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ. וְאָמַר: ״אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה״ (שם), כִּי רָאָה עַתָּה בְּאִסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה כַּנְּבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁאָמַר בָּהֶם: ״וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי״ (שמות ו ג), אוֹ בְּמַדְרֵגָה לְמַטָּה מֵהֶם, כִּי מַחֲזֵה שַׁדַּי אֵינֶנּוּ שַׁדַּי. וְהִנֵּה הֵם יִרְאוּ בְּאֵל שַׁדַּי, וְהוּא יֶחֱזֶה בְּמַחֲזֵה שֶׁל שַׁדַּי. וְהִנֵּה הָיוּ שְׁתֵּי מַדְרֵגוֹת לְמַטָּה מֵהֶם. וְעַל כֵּן קָרָא עַצְמוֹ "גְּלוּי עֵינָיִם", שֶׁהִיא מַדְרֵגַת בְּנֵי הַנְּבִיאִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״ה' פְּקַח אֶת עֵינֵי״ וְגוֹ' (מלכים ב ו כ). וּכְבָר נֶאֱמַר כֵּן בְּבִלְעָם עַצְמוֹ בִּרְאִיַּת הַמַּלְאָךְ "וַיְגַל ה' אֶת עֵינֵי בִלְעָם" (במדבר כ״ב:ל״א). וְלֹא תַּחְשֹׁב בָּזֶה זוּלַת מַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ מִפְּנֵי מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ שֶׁאָמְרוּ בְּסִפְרֵי (ברכה לט): ״וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה״ - בְּיִשְׂרָאֵל לֹא קָם, אֲבָל בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם קָם. וְאֵיזֶה זֶה? בִּלְעָם. אֶלָּא הֶפְרֵשׁ יֵשׁ בֵּין נְבוּאַת מֹשֶׁה לִנְבוּאַת בִּלְעָם: מֹשֶׁה לֹא הָיָה יוֹדֵעַ מַה מְדַבֵּר עִמּוֹ, וּבִלְעָם הָיָה יוֹדֵעַ מַה מְדַבֵּר עִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר ״נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל״. מֹשֶׁה לֹא הָיָה יוֹדֵעַ מָתַי מְדַבֵּר עִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר ״מִדַּבֵּר אֵלָיו״ (במדבר ז׳:פ״ט), וּבִלְעָם הָיָה יוֹדֵעַ מָתַי מְדַבֵּר עִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן״. מֹשֶׁה הָיָה מְדַבֵּר עִמּוֹ מְעֻמָּד, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי״ (דברים ה כח), וּבִלְעָם הָיָה מְדַבֵּר עִמּוֹ שֶׁהוּא נוֹפֵל, שֶׁנֶּאֱמַר ״נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם״. מָשָׁל לְטַבָּחוֹ שֶׁל מֶלֶךְ יוֹדֵעַ כַּמָּה הוֹצָאוֹת יוֹצְאוֹת לַמֶּלֶךְ עַל שֻׁלְחָנוֹ. וּבֵאוּר עִנְיַן הַבָּרַיְתָא הַזּוֹ: מִפְּנֵי שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים״ (שם לד י), וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁאֵינוֹ בָּא לְסַפֵּר בַּמַּעֲלָה אֲשֶׁר לִנְבוּאַת מֹשֶׁה עַל נְבוּאַת שְׁאָר הַנְּבִיאִים, שֶׁכְּבָר הוֹדִיעַ אוֹתָנוּ מַעֲלָתוֹ עֲלֵיהֶם בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת: בְּפָסוּק ״וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם״ (שמות ו ג), וּבְפָסוּק ״אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם" וְגוֹ' (במדבר י״ב:ו׳). אֲבָל עַתָּה לֹא דִּבֵּר עַל מֹשֶׁה שֶׁיָּדַע הוּא אֶת הַשֵּׁם, כְּעִנְיַן שֶׁנֶּאֱמַר ״הוֹדִיעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶיךָ וְאֵדָעֲךָ״ (שמות לג יג), שֶׁלֹּא אָמַר הַכָּתוּב "אֲשֶׁר יָדַע אֶת הַשֵּׁם פָּנִים אֶל פָּנִים" אֲבָל אָמַר "אֲשֶׁר יְדָעוֹ", כִּי יְדַבֵּר עַל בֵּאוּר הַנְּבוּאָה. יֹאמַר כִּי לְמֹשֶׁה רַבֵּינוּ תָּבֹא מְבֹאֶרֶת כִּמְדַבֵּר אֶל חֲבֵרוֹ פָּנִים אֶל פָּנִים, שֶׁמּוֹדִיעוֹ דְּבָרָיו וְכַוָּנָתוֹ עַד שֶׁיַּכִּיר בְּפָנָיו שֶׁהֵבִין דְּבָרָיו וְכַוָּנָתוֹ בָּאֲמִירָה וּבְהַכָּרַת רְצוֹנוֹ בְּפָנָיו. וְאָמְרוּ כִּי לְבִלְעָם הָיָה זֶה בְּעֵת שֶׁנִּבָּא לִכְבוֹד יִשְׂרָאֵל, שֶׁעָמַד עַל דִּבְרֵי ה' וְעַל רְצוֹנוֹ וְחֶפְצוֹ בְּכָל הָעִנְיָן הֶעָתִיד לָבֹא לְיִשְׂרָאֵל. וְאַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ הֶפְרֵשׁ בֵּין נְבוּאַת מֹשֶׁה לְבִלְעָם, כִּי מֹשֶׁה לֹא הָיָה יוֹדֵעַ מַה מְדַבֵּר עִמּוֹ, בְּאֵיזֶה עִנְיָן, בְּאֵיזוֹ מִצְוָה יְצַוֶּנּוּ, אֲבָל הָיָה הוּא מוּכָן בְּכָל עֵת לַדִּבּוּר, וְהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַוֶּה אוֹתוֹ כְּפִי הָרָצוֹן לְפָנָיו. אֲבָל בִּלְעָם הָיָה מְכַוֵּן וּמְחַשֵּׁב בַּדָּבָר הַהוּא שֶׁהוּא חָפֵץ בּוֹ, וְהוֹלֵךְ וּמִתְבּוֹדֵד וּמֵכִין נַפְשׁוֹ לִהְיוֹת עָלָיו הָרוּחַ, אוּלַי יִקָּרֶה ה' לִקְרָאתוֹ כַּאֲשֶׁר הוּא מְפֹרָשׁ בְּכָאן. וְיוֹדֵעַ שֶׁאִם יָחוּל עָלָיו בָּעִנְיָן הַהוּא אֲשֶׁר חָשַׁב יְדַבֵּר עִמּוֹ, לֹא בְּעִנְיָן אַחֵר. וּמֹשֶׁה לֹא הָיָה יוֹדֵעַ מָתַי יְדַבֵּר עִמּוֹ, כִּי לֹא הָיָה אֵלָיו עֵת קָבוּעַ לַדִּבּוּר, אֲבָל בְּכָל עֵת שֶׁיַּחְפֹּץ מֹשֶׁה וִיכַוֵּן לִבּוֹ לַדִּבּוּר הָיָה מְדַבֵּר עִמּוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: ״עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה יְצַוֶּה ה'״ (במדבר ט':ח'). וְכֵן בְּכָל עֵת שֶׁיִּהְיֶה לְפָנָיו יִתְעַלֶּה הָרָצוֹן לִהְיוֹת מְצַוֶּה אוֹתוֹ מֵאֹהֶל מוֹעֵד וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו. אֲבָל בִּלְעָם הָיָה מְכַוֵּן אֶת הַשָּׁעָה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ הַדִּבּוּר, וְלֹא תָּנוּחַ עָלָיו הָרוּחַ אֶלָּא בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה, אוּלַי הִיא הַשָּׁעָה שֶׁיַּזְכִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת (ברכות ז') וּבְמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין (סנהדרין ק״ה) שֶׁהָיָה מְקַלֵּל בָּהּ, וּבָהּ הָיָה חָל עָלָיו הָרוּחַ, לֹא בְּעֵת אַחֶרֶת לְעוֹלָם. וְכֵן עִנְיַן הָעֲמִידָה מַעֲלָה לְמֹשֶׁה, וְהַנְּפִילָה בְּבִלְעָם פְּחִיתוּת, שֶׁלֹּא יִסְבֹּל נְבוּאָה, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ״אִם יוֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהֵינוּ עוֹד וָמָתְנוּ וְגוֹ' קְרַב אַתָּה וּשְׁמָע״ (דברים ה' כ״ב-כ״ד). וְאָמְרוּ מָשָׁל לְטַבָּחוֹ שֶׁל מֶלֶךְ עַל הַמִּדָּה הָרִאשׁוֹנָה, וְכַוָּנָתָם לוֹמַר שֶׁהַטַּבָּח יוֹדֵעַ בְּהוֹצָאַת שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, וְהַשַּׂר שֶׁלּוֹ שֶׁהוּא נֶאֱמָן בְּכָל בֵּיתוֹ וְעוֹמֵד בְּסוֹדוֹ לֹא יֵדַע בְּהוֹצָאַת הַשֻּׁלְחָן. וְהַמָּשָׁל הַזֶּה יוֹרֶה שֶׁדַּעַת הַחֲכָמִים לוֹמַר שֶׁהָיָה בִּלְעָם יוֹדֵעַ מֵעַצְמוֹ אַחֲרֵי כַּוָּנָתוֹ שֶׁהַשֵּׁם יֹאמַר לוֹ ״מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל״ (במדבר כ״ג:ח') וְכָל הָעִנְיָן, וְאַחַר כֵּן יִשְׁמַע הַדִּבּוּר בַּמִּלּוֹת הָהֵם אֲשֶׁר חָשַׁב בְּלִבּוֹ. וְזֶה מַה שֶׁהִזְכַּרְתִּי כִּי הָיָה קוֹסֵם וְתָבֹאנָה הָעֲתִידוֹת בְּלִבּוֹ, וְעַתָּה בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמַע בָּהֶם גַּם הַדִּבּוּר. וּלְפִיכָךְ הָיָה מִתְפָּאֵר בְּעַצְמוֹ עַתָּה לוֹמַר ״נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל״. וְרָאִיתִי הָעִנְיָן הַזֶּה הַשָּׁנוּי בְּסִפְרֵי שֶׁאָמְרוּ בְּסִגְנוֹן אַחֵר בְּהַגָּדָה שֶׁל בְּמִדְבַּר סִינַי רַבָּה (במדבר רבה כ':א'), וְאֵין לִי לְהַאֲרִיךְ. וְהַכְּלָל כִּי כַּוָּנָתָם לוֹמַר שֶׁנְּבוּאַת בִּלְעָם תָּבֹא אֵלָיו בְּמִלּוֹת מְבֹאָרוֹת לוֹ מִן הַטַּעַם שֶׁאָמְרוּ, שֶׁלֹּא יְהֵא פִּתְחוֹן פֶּה לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם לוֹמַר, אִלּוּ הָיָה לָנוּ נָבִיא כְּמֹשֶׁה הָיִינוּ עוֹבְדִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אֲבָל מַדְרֵגַת נְבוּאָתוֹ לְמַטָּה מִשְּׁאָר הַנְּבִיאִים, שֶׁהִיא בְּמַחֲזֵה שַׁדַּי כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְכֵן אָמְרוּ בְּוַיִּקְרָא רַבָּה (א' י״ג): אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִגְלֶה עַל נְבִיאֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם אֶלָּא בַּחֲצִי דִבּוּר, הֵיךְ כְּמָה דְתֵימָא "וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם", אֲבָל לִנְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל בְּדִבּוּר שָׁלֵם, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה״. וַחֲצִי הַדִּבּוּר תָּבִין עִנְיָנוֹ מִמַּה שֶׁבֵּאַרְנוּ:

«No fue, como las otras veces, al encuentro de presagios». Durante las primeras ocasiones practicaba augurios y pretendía maldecir a Israel mediante ellos. Hashem se manifestaba a él de manera accidental, no porque Bilam se hubiera preparado intencionadamente para la profecía ni porque hubiera alcanzado aquel nivel. Ahora, después de que se le había comunicado: «No existe presagio en Yaakov ni adivinación en Israel» capaz de dañarlos o beneficiarlos, abandonó los presagios y no salió, como las veces anteriores, a buscarlos. Volvió su rostro hacia el desierto, donde se encontraba Israel. Quiso contemplarlos y preparar su alma para que descendiera sobre él la palabra de Hashem, como había sucedido las dos veces anteriores. Así ocurrió. Por eso dice: «El espíritu de Dios estuvo sobre él». Ahora la mano de Hashem estuvo sobre Bilam como está sobre los profetas. Así está escrito: «¡Quién diera que todo el pueblo de Hashem fuera profeta y que Hashem pusiera Su espíritu sobre ellos!»; y: «El espíritu de Hashem Dios está sobre mí». Por eso Bilam se llamó ahora: «Quien escucha las palabras de Dios», pues en ese momento era profeta. Rashi escribió acerca de: «Volvió su rostro hacia el desierto»: «Según su traducción». El maestro poseía una versión que decía: «Dirigió su rostro hacia el desierto donde los hijos de Israel habían construido el becerro». Esta lectura no aparece en los manuscritos precisos del Targum de Onkelos. Aparece únicamente en algunas versiones que fueron corregidas conforme al Targum Yerushalmi. La interpretación esencial es la que hemos explicado. Bilam dijo: «Quien contempla la visión de Shadai». Ahora contempló mediante una lente luminosa, como los primeros profetas, respecto a quienes está escrito: «Me aparecí a Avraham, a Yitzjak y a Yaakov mediante El Shadai». También puede ser que estuviera un grado por debajo de ellos. «La visión de Shadai» no equivale a Shadai mismo. Los patriarcas contemplaron a El Shadai, mientras que Bilam contempló una visión procedente de Shadai. Se encontraba, por tanto, dos niveles por debajo de ellos. Por eso se llamó: «El de los ojos descubiertos». Este es el nivel de los discípulos de los profetas, como está escrito: «Hashem, abre sus ojos…». Lo mismo ya había sido dicho acerca del propio Bilam cuando vio al ángel: «Hashem descubrió los ojos de Bilam». No debes interpretar este asunto de manera diferente debido a la enseñanza de nuestros Sabios en el Sifré: «“No se levantó en Israel otro profeta como Moshé”: en Israel no se levantó, pero entre las naciones sí se levantó. »¿Quién fue? Bilam. »Sin embargo, existía una diferencia entre la profecía de Moshé y la de Bilam. »Moshé no sabía acerca de qué asunto hablaría Hashem con él; Bilam sabía acerca de qué asunto hablaría, como está escrito: “Declaración de quien escucha las palabras de Dios”. »Moshé no sabía cuándo hablaría Hashem con él, como está escrito: “La voz hablaba con él”; Bilam sabía cuándo hablaría Hashem con él, como está escrito: “Conocedor del conocimiento del Altísimo”. »Moshé recibía la comunicación estando de pie, como está escrito: “Tú, permanece aquí junto a Mí”. »Bilam la recibía mientras caía, como está escrito: “Caído, pero con los ojos descubiertos”. »Es semejante al cocinero del rey, que conoce cuánto gasta el rey en su mesa». La explicación de esta baraita es la siguiente: La Escritura dice: «No se levantó en Israel otro profeta como Moshé, a quien Hashem conoció cara a cara». Nuestros Sabios entendieron que el versículo no viene solamente a describir la superioridad de la profecía de Moshé frente a la de los demás profetas. La Torá ya nos había comunicado esa superioridad en dos lugares: «Me aparecí a Avraham, a Yitzjak y a Yaakov como El Shadai, pero mediante Mi Nombre Hashem no fui conocido por ellos»; y: «Cuando haya entre vosotros un profeta…». Aquí no habla de que Moshé conociera a Hashem, como en: «Hazme conocer Tus caminos para que Te conozca». La Escritura no dice: «Que conoció a Hashem cara a cara», sino: «A quien Hashem conoció». Habla de la claridad de la profecía. La profecía llegaba a Moshé Rabenu de manera explicada y clara, como cuando una persona habla cara a cara con su compañero y le manifiesta sus palabras e intención hasta reconocer en su rostro que comprendió tanto las palabras como la voluntad que expresaban. Nuestros Sabios dijeron que Bilam recibió esta claridad durante la profecía pronunciada en honor de Israel. Comprendió las palabras, la voluntad y el propósito de Hashem respecto a todos los acontecimientos futuros de Israel. A pesar de ello, existía una diferencia entre la profecía de Moshé y la de Bilam. Moshé no sabía de antemano acerca de qué hablaría Hashem con él ni qué mitzvá le ordenaría. Él estaba preparado en todo momento para recibir la comunicación, y el Santo, bendito sea, le ordenaba aquello que deseaba. Bilam, en cambio, concentraba su pensamiento en el asunto particular que deseaba conocer. Se retiraba, meditaba y preparaba su alma para que el espíritu descendiera sobre él, esperando que Hashem se manifestara accidentalmente, como aquí se explica. Sabía que, si el espíritu descendía sobre él, le hablaría acerca del asunto en el cual estaba pensando, no acerca de otro. Moshé no sabía cuándo hablaría Hashem con él, porque no tenía un momento fijo. En cualquier momento en que Moshé quisiera y dirigiera su corazón hacia la comunicación, Hashem le hablaba. Así dijo: «Esperad y escucharé qué ordenará Hashem acerca de vosotros». También, cuando la voluntad divina deseaba ordenarle algo, Moshé escuchaba desde la Tienda de Reunión la voz que hablaba con él. Bilam, en cambio, sabía y calculaba la hora precisa en que recibiría la comunicación. El espíritu no descansaba sobre él sino durante aquella hora. Quizá era el instante mencionado por nuestros Sabios en los tratados Berajot y Sanhedrín, durante el cual Bilam podía maldecir. En aquel instante descendía sobre él el espíritu, y nunca en otro momento. Asimismo, el hecho de estar de pie constituye una superioridad de Moshé, mientras que la caída de Bilam manifiesta su inferioridad, porque no podía soportar la profecía. Es semejante a lo dicho por Israel: «Si continuamos escuchando la voz de Hashem, nuestro Dios, moriremos… Acércate tú y escucha». El ejemplo del cocinero del rey se refiere a la primera diferencia. El cocinero conoce los gastos de la mesa real, mientras que el ministro fiel en toda la casa del rey, que participa de sus secretos, puede no conocer los detalles de los gastos de la mesa. Este ejemplo enseña que, según los Sabios, Bilam sabía por sí mismo, mediante su concentración, que Hashem le diría: «¿Cómo maldeciré a quien Dios no maldijo?», y todo el contenido posterior. Después escuchaba la comunicación pronunciada con las mismas palabras que previamente habían surgido en su corazón. Esto concuerda con lo que expliqué: Bilam era un adivino y los acontecimientos futuros llegaban a su corazón. Ahora, por causa de Israel, también escuchaba una comunicación divina explícita acerca de ellos. Por eso se enorgullecía diciendo: «Declaración de quien escucha las palabras de Dios». Encontré esta misma enseñanza del Sifré expresada con otro estilo en el Midrash Bamidbar Rabá, pero no es necesario extendernos. En resumen, la intención de nuestros Sabios es enseñar que la profecía de Bilam le llegaba con palabras claras, por la razón que ellos expresaron: Para que las naciones del mundo no tuvieran un argumento diciendo: «Si hubiéramos tenido un profeta como Moshé, habríamos servido al Santo, bendito sea». No obstante, el nivel esencial de su profecía era inferior al de los demás profetas, pues recibía únicamente «la visión de Shadai», como explicamos. Así dijeron también en Vayikrá Rabá: «El Santo, bendito sea, solo se revela a los profetas de las naciones mediante media expresión, como está escrito: “Dios se manifestó accidentalmente a Bilam”. »A los profetas de Israel se revela mediante una expresión completa, como está escrito: “Llamó a Moshé”». El significado de esta «media expresión» se comprende a partir de cuanto hemos explicado.

Ramban on Numbers 24:2

שְׁתֻם הָעָיִן – לֹא מָצְאוּ מוֹצָא לַמִּלָּה הַזֹּאת מִן הַמִּקְרָא, וְאוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על במדבר כ״ד:ג׳) אָמַר "דְּשַׁפִּיר חָזֵי", כְּמוֹ פְּתוּחַ הָעַיִן. לְשׁוֹן חֲכָמִים (ע״ז סט): ״כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתּוֹם וְיִסְתּוֹם״, כְּלוֹמַר שֶׁיִּפְתַּח הַנֶּקֶב. וְאוּלַי הִיא מִלָּה מֻרְכֶּבֶת מִן ״שִׁתִי אוֹתוֹתַי אֵלֶּה״ (שמות י א), שְׁתוּי מַה - הַגֶּבֶר שֶׁיַּשִּׂיג לְכָל מַה שֶׁיָּשִׁית עֵינוֹ:

«Shetum de ojo». Los comentaristas no encontraron en la Escritura otro uso claro de esta palabra. Onkelos la tradujo: «Que ve perfectamente», como si significara «de ojo abierto». En el lenguaje de los Sabios se dice: «Hasta que abra y cierre», es decir, hasta que se abra el orificio. Quizá sea una palabra compuesta relacionada con: «Para que ponga estas señales Mías». Significaría: «El hombre que alcanza a comprender todo aquello sobre lo cual fija su ojo».

Ramban on Numbers 24:3

וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ – מֶלֶךְ הָרִאשׁוֹן שֶׁלָּהֶם יִכְבֹּשׁ אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק. נִקְרָא שְׁמוֹ טֶרֶם הִוָּלְדוֹ, דּוֹמֶה לוֹ ״לְכוֹרֶשׁ אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּי בִימִינוֹ״ (ישעיהו מה, א), ״הִנֵּה בֵן נוֹלָד לְבֵית דָּוִד יֹאשִׁיָּהוּ שְׁמוֹ״ (מלכים א יג, ב), וְיִצְחָק (בראשית יז, יט), וְיִשְׁמָעֵאל (שם טז, יא), וּשְׁלֹמֹה (דהי״א כב, ט). "וְתִנַּשֵּׂא מַלְכוּתוֹ" שֶׁל יַעֲקֹב יוֹתֵר וְיוֹתֵר, שֶׁיָּבֹא דָּוִד וּשְׁלֹמֹה בְּנוֹ אַחֲרָיו, לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר כ״ד:ז׳), וְיָפֶה פֵּרֵשׁ. וְיִתָּכֵן שֶׁהָיָה כָּל מֶלֶךְ בְּעַם עֲמָלֵק נִקְרָא אֲגַג, כִּי הַמֶּלֶךְ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שָׂמוּ עֲלֵיהֶם הָיָה שְׁמוֹ כֵּן, וְנִקְרְאוּ בָּנָיו הַיּוֹשְׁבִים עַל כִּסְאוֹ בִּשְׁמוֹ, כְּדֶרֶךְ רֹב הַמְּלָכִים גַּם הַיּוֹם שֶׁנִּקְרָאִים בְּשֵׁם תּוֹפְסֵי הַמַּלְכוּת. וְכֵן "הָמָן הָאֲגָגִי" (אסתר ח, ג), כִּי הָיָה מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה הַהִיא, כִּי רָחוֹק הוּא שֶׁיִּקְרָא הַנָּבִיא שֵׁם הָרָשָׁע בְּטֶרֶם נוֹצַר בַּבֶּטֶן. וְכֵן "גּוֹג" (יחזקאל לט, א) כָּל נְשִׂיא הַמָּגוֹג יִקָּרֵא כֵן. וְהִנֵּה הוֹסִיף בַּפַּעַם הַזֹּאת הַשְּׁלִישִׁית לְהוֹדִיעַ לְבָלָק כִּי אָהֳלֵי יַעֲקֹב הָיוּ טוֹבִים, רָמַז לְעֵת הֱיוֹתָם שׁוֹכְנֵי אֹהָלִים עַד שֶׁיִּנְחֲלוּ אֶת הָאָרֶץ, וּמִשְׁכְּנוֹת יִשְׂרָאֵל גַּם כֵּן יִהְיוּ טוֹבִים אַחֲרֵי כִּבּוּשׁ וְחִלּוּק שֶׁיִּשְׁכְּנוּ בָהּ בְּמִשְׁכְּנוֹת מִבְטַחִים. וְכֵן תִּהְיֶה אַרְצוֹ מְלֵאָה כָּל טוּב כְּגַן רָוֶה וּכְמוֹצָא מַיִם אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו, וְכִי יְנַצַּח אֶת עֲמָלֵק בַּעֲבוּר שֶׁנִּלְחַם בּוֹ וִיאַבֵּד זִכְרוֹ, וְתִנַּשֵּׂא עוֹד הַמַּלְכוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיוּ בָּהּ אַחֲרֵי כֵן מְלָכִים אַדִּירִים יִנָּשְׂאוּ מְאֹד. וְאָמַר לוֹ שֶׁיֹּאכַל כָּל צָרָיו וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם, רֶמֶז לְהוֹנָם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם. וְאָמַר שֶׁיִּשְׁכְּנוּ בָהּ לָבֶטַח, לֹא יִירְאוּ מִכָּל עַם כַּאֲרִי וּכְלָבִיא שֶׁלֹּא יִירָא פְּרִיץ חַיּוֹת. וְעַתָּה נוֹאַשׁ בָּלָק מִמֶּנּוּ, שֶׁאִם יִלָּחֵם בּוֹ יֹאבַד בֶּאֱמֶת, כִּי כָּל צָרָיו יֹאכַל כַּאֲשֶׁר יֹאכַל עֲמָלֵק בַּעֲבוּר שֶׁנִּלְחַם בּוֹ. עַל כֵּן אָמַר לוֹ עַתָּה שֶׁיִּבְרַח אֶל מְקוֹמוֹ, אֵין לוֹ חֵפֶץ בּוֹ:

«Su rey se elevará por encima de Agag». El primer rey de Israel conquistará a Agag, rey de Amalek. Su nombre habría sido mencionado antes de su nacimiento. Existen casos semejantes: «A Koresh, cuya mano derecha he sostenido»; «He aquí que nacerá un hijo de la casa de David, Yoshiyahu será su nombre»; y también Yitzjak, Yishmael y Shelomó. «Su reino será elevado» significa que el reino de Yaakov será exaltado cada vez más. Después llegará David y, tras él, su hijo Shelomó. Esta es la explicación de Rashi, y es buena. También es posible que todos los reyes de Amalek recibieran el título «Agag». El primer rey que establecieron sobre ellos se llamaba así, y sus descendientes que ocuparon su trono fueron llamados por su nombre. Esto sucede todavía hoy con muchos reyes, llamados por el nombre del primer fundador de la dinastía. Así se entiende: «Hamán el agaguita». Pertenecía a aquella casa real. Resulta difícil pensar que el profeta mencionara el nombre particular de aquel malvado antes de que fuera concebido. De igual manera, «Gog» puede ser el título de todos los príncipes de Magog. En esta tercera ocasión Bilam añadió una nueva revelación para Balak: Las tiendas de Yaakov eran buenas, aludiendo al período en que Israel viviría en tiendas hasta heredar la tierra. Las residencias de Israel también serían buenas después de la conquista y el reparto, cuando habitarían allí en moradas seguras. La tierra estaría llena de toda clase de bienes, como un jardín bien regado y como una fuente cuyas aguas nunca faltan. Israel vencería a Amalek por haber combatido contra él y borraría su recuerdo. Después se elevaría aún más el reino de Israel, pues aparecerían grandes reyes que alcanzarían una enorme grandeza. Bilam dijo que Israel consumiría a todos sus enemigos y trituraría sus huesos, aludiendo a sus riquezas y a todas sus posesiones. También dijo que habitarían con seguridad, sin temer a ningún pueblo, como el león y el cachorro de león no temen a los animales feroces. Ahora Balak perdió toda esperanza en Bilam. Comprendió que, si combatía contra Israel, sería ciertamente destruido, pues Israel consumiría a todos sus enemigos, así como consumiría a Amalek por haber combatido contra él. Por eso le dijo que huyera a su lugar; ya no tenía interés en él.

Ramban on Numbers 24:4

הֲלֹא גַּם אֶל מַלְאָכֶיךָ יִתְנַצֵּל בִּלְעָם עַתָּה בְּמָה שֶׁאָמַר לְמַלְאָכָיו בְּשׁוּבָם אֵלָיו, טֶרֶם שֶׁיָּדַע מַה יּוֹסֵף ה' דַּבֵּר עִמּוֹ, אֲבָל אַחֲרֵי כֵן הֶרְאָה שֶׁיָּבֹא וִיקַלֵּל, עַד שֶׁהִתְרָה בּוֹ הַמַּלְאָךְ בַּדֶּרֶךְ כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי (רמב״ן על במדבר כ״ב:כ׳):

«¿Acaso no dije también a tus mensajeros…?». Bilam intenta ahora justificarse mediante lo que había dicho a los mensajeros de Balak cuando regresaron a él. Sin embargo, en aquel momento todavía no sabía qué más le comunicaría Hashem. Después mostró su intención de acudir y maldecir, hasta que el ángel le advirtió durante el camino, como expliqué.

Ramban on Numbers 24:5

לְכָה אִיעָצְךָ – לְפִי שֶׁרָצָה לוֹמַר פֻּרְעָנוּת אֻמָּתוֹ, כְּדִכְתִיב ״וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב״ (במדבר כ״ד:י״ז), לְכָךְ אָמַר לוֹ "אִיעָצְךָ", כְּלוֹמַר אוֹמַר לְךָ לְצַד אֶחָד דֶּרֶךְ עֵצָה שֶׁלֹּא יִשְׁמְעוּ אֲחֵרִים. ״לְכָה אִיעָצְךָ״ - מַה לְךָ לַעֲשׂוֹת. וּמַה הִיא הָעֵצָה? אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ שׂוֹנֵא זִמָּה הוּא וְכוּ', כִּדְאִיתָא בְּפֶרֶק חֵלֶק (סנהדרין קו). תֵּדַע שֶׁבִּלְעָם הִשִּׂיאָם עֵצָה זוֹ בְּזִמָּה, שֶׁנֶּאֱמַר ״הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם״ (במדבר ל״א:ט״ז). אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ - מִקְרָא קָצָר הוּא: אִיעָצְךָ לְהַכְשִׁילָם, וְאוֹמַר לְךָ מַה עֲתִידִין לְהָרַע לְמוֹאָב בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר כ״ד:י״ד). וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי שֶׁיֹּאמַר לוֹ: אַגִּיד לְךָ הָעֵצָה אֲשֶׁר יָעַץ הָאֱלֹהִים שֶׁיַּעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, מִלְּשׁוֹן ״זֹאת הָעֵצָה הַיְּעוּצָה עַל כָּל הָאָרֶץ״ (ישעיהו יד כו), ״שִׁמְעוּ עֲצַת ה' אֲשֶׁר יָעַץ עַל אֱדוֹם״ (ירמיהו מט כ). וְאָמַר "אִיעָצְךָ", כִּי הַשּׁוֹמֵעַ עֵצָה יִקָּרֵא נוֹעָץ. וְהַנְּבוּאָה הַזֹּאת לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ הִיא, כִּי כָל נְבוּאוֹתָיו מוֹסִיפוֹת בָּעֲתִידוֹת. מִתְּחִלָּה אָמַר שֶׁהֵם חֵלֶק ה' וְנַחֲלָתוֹ, וּבַשֵּׁנִית הוֹסִיף כָּבְשָׁם הָאָרֶץ וְהָרְגָם מְלָכֶיהָ, וּבַשְּׁלִישִׁית רָאָה שִׁבְתָּם בָּאָרֶץ וּפָרוּ וְרָבוּ עַל הָאָרֶץ וְהַעֲמִידָם מֶלֶךְ יְנַצֵּחַ אֶת אֲגַג, וְתִנַּשֵּׂא עוֹד הַמַּלְכוּת שֶׁרָאָה דָוִד מִתְנַשֵּׂא לְמַעְלָה, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיֵּדַע דָּוִד כִּי הֱכִינוֹ ה' לְמֶלֶךְ וְכִי נִשֵּׂא מַמְלַכְתּוֹ בַּעֲבוּר עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל״ (ש״ב ה יב), כְּלוֹמַר בַּעֲבוּר אֲשֶׁר הִבְטִיחָם שֶׁתִּנַּשֵּׂא מַלְכוּתָם. וְעַתָּה בַּנְּבוּאָה הַזֹּאת הָרְבִיעִית יוֹסֵף לִרְאוֹת עִנְיַן הַמָּשִׁיחַ, וּלְכָךְ הִרְחִיק הָעִנְיָן מְאֹד וְאָמַר ״אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה, אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב״ (במדבר כ״ד:י״ז), מַה שֶׁלֹּא אָמַר כֵּן בַּנְּבוּאוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת. וְאָמַר שֶׁזֹּאת עֲצַת ה' שֶׁיָּעַץ לִהְיוֹת בְּאַחֲרִית הַיָּמִים:

«Ven, te aconsejaré». Rashi explica: Como Bilam quería comunicar a Balak el futuro castigo de su nación, pues está escrito: «Aplastará los confines de Moav», le dijo: «Te aconsejaré». Es decir, te lo comunicaré discretamente como un consejo, para que los demás no lo escuchen. También puede significar: «Te aconsejaré qué debes hacer». ¿Cuál fue ese consejo? «El Dios de estos odia la inmoralidad…», como se enseña en el capítulo Jélek. Sabemos que Bilam les dio este consejo inmoral porque está escrito: «Estas fueron quienes, por consejo de Bilam, hicieron que los hijos de Israel…». La frase: «Lo que este pueblo hará a tu pueblo al final de los días» sería una expresión abreviada: «Te aconsejaré cómo hacerlos tropezar, y además te diré el mal que ellos harán a Moav al final de los días». Estas son las palabras de Rashi. La interpretación correcta, en mi opinión, es que Bilam dijo: Te comunicaré el designio que Dios ha decidido que este pueblo ejecute contra tu pueblo al final de los días. La palabra «consejo» significa aquí decreto o designio, como en: «Este es el designio determinado sobre toda la tierra»; y: «Escuchad el designio de Hashem que ha determinado contra Edom». Bilam dice: «Te aconsejaré», porque quien escucha un designio también puede ser llamado «aconsejado». Esta profecía se refiere a los días del Mashíaj, pues cada una de las profecías de Bilam añade información acerca del futuro. En la primera dijo que Israel es la porción y heredad de Hashem. En la segunda añadió la conquista de la tierra y la muerte de sus reyes. En la tercera contempló a Israel establecido en su tierra, multiplicándose sobre ella y nombrando un rey que derrotaría a Agag. Después el reino sería todavía más exaltado, y vio a David elevándose en grandeza. Así está escrito: «David reconoció que Hashem lo había establecido como rey y que había exaltado su reino por causa de Su pueblo Israel». Es decir, conforme a la promesa de que el reino de Israel sería elevado. En esta cuarta profecía añadió la visión relativa al Mashíaj. Por eso situó el acontecimiento en un futuro muy lejano: «Lo veo, pero no ahora; lo contemplo, pero no está cercano». No había utilizado este lenguaje en las profecías anteriores. Dijo que este era el designio determinado por Hashem para el final de los días.

Ramban on Numbers 24:6

וְקָרָא עַצְמוֹ עַתָּה שׁוֹמֵעַ אִמְרֵי אֵל וּמַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בַּנְּבוּאָה הַשְּׁלִישִׁית, וְהוֹסִיף לִקְרֹא עַצְמוֹ יוֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן. וְהָאוֹמֵר כָּךְ יוֹדֵעַ אֲנִי דַּעַת פְּלוֹנִי, יִרְצֶה לוֹמַר שֶׁהוּא מַכִּיר מִמֶּנּוּ מַה בְּלִבּוֹ, הַדְּבָרִים שֶׁלֹּא יַגִּיד בְּפִיו. וְכֵן זֶה יְכַוֵּן לוֹמַר שֶׁהוּא יוֹדֵעַ וְיֹאמַר עַתָּה מַה שֶׁיֵּשׁ בְּדַעְתּוֹ שֶׁל אֵל עֶלְיוֹן לַעֲשׂוֹת בְּעוֹלָמוֹ בְּסוֹף כָּל הַיָּמִים. וְזֶה כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ״כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי״ (ישעיהו ס״ג:ד׳), וְאָמְרוּ (קהלת רבה י״ב:י׳) לִבָּא לְפוּמָּא לָא גָּלֵי. וְהִנֵּה אָמַר הַכָּתוּב בְּכָאן ״וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר״, וְלֹא הִזְכִּיר שֶׁהָיָה זֶה בִּנְבוּאָה כַּאֲשֶׁר הִזְכִּיר בִּשְׁלֹשָׁה פְּעָמִים, כִּי כֵּיוָן שֶׁאָמַר ״נְאֻם שׁוֹמֵעַ אִמְרֵי אֵל" וּ"מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה״, בְּיָדוּעַ כִּי הָיְתָה עָלָיו יַד ה' כַּאֲשֶׁר בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית שֶׁאָמַר ״וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים״ (במדבר כ״ד:ב׳), וְקָרָא עַצְמוֹ כֵן:

Ahora Bilam volvió a llamarse: «Quien escucha las palabras de Dios y contempla la visión de Shadai», como había hecho en la tercera profecía. Añadió: «Conocedor del conocimiento del Altísimo». Cuando una persona dice: «Conozco el pensamiento de fulano», quiere decir que reconoce aquello que se encuentra en su corazón, incluso las cosas que no expresa con su boca. Bilam quiso decir que conocía y comunicaría ahora aquello que el Dios Altísimo tenía en Su designio realizar en el mundo al final de todos los días. Es semejante a: «El día de la venganza está en Mi corazón». Nuestros Sabios dijeron: «El corazón no lo revela a la boca». Aquí la Escritura dice: «Alzó su parábola y dijo». No menciona expresamente que esta declaración fuera profética, como había hecho en las tres ocasiones anteriores. Como Bilam ya dijo: «Declaración de quien escucha las palabras de Dios»; y: «Contempla la visión de Shadai», es evidente que la mano de Hashem estaba sobre él como durante la tercera ocasión, cuando está escrito: «El espíritu de Dios estuvo sobre él», y por eso se designó a sí mismo con esas expresiones.

Ramban on Numbers 24:7

דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב – בַּעֲבוּר כִּי הַמָּשִׁיחַ יְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל מִקְצֵה הָאָרֶץ, יַמְשִׁילֶנּוּ לְכוֹכָב הַדּוֹרֵךְ בָּרָקִיעַ מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״וַאֲרוּ עִם עֲנָנֵי שְׁמַיָּא כְּבַר אֱנָשׁ אָתֵה״ וְגוֹ' (דניאל ז יג). וְאָמַר שֶׁהוּא רוֹאֶה לִזְמַן רָחוֹק שֶׁיִּדְרֹךְ כּוֹכָב מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם, וְיָקוּם מִמֶּנּוּ שֵׁבֶט מוֹשֵׁל וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת בֶּן אָדָם שֶׁהוּא אֲבִי כָל הָאֻמּוֹת. וְהִזְכִּיר "פַּאֲתֵי מוֹאָב" לְהוֹדִיעַ לְבָלָק כִּי עַמּוֹ לֹא יִפֹּל בְּיַד יִשְׂרָאֵל עַתָּה, אֲבָל בְּאַחֲרִית הַיָּמִים לֹא יִנָּצֵל מוֹאָב מִיַּד הַשֵּׁבֶט הַמּוֹשֵׁל בּוֹ. וְטַעַם "פַּאֲתֵי מוֹאָב" לוֹמַר כִּי זֶה הַשֵּׁבֶט יְקַרְקֵר כָּל בְּנֵי שֵׁת, וְלֹא יִנָּצֵל מוֹאָב מִיָּדוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהֵם קְצוּצֵי פֵאָה וְאֵין לָהֶם שֵׁם בָּאֻמּוֹת וְלֹא יִלָּחֲמוּ בְּיִשְׂרָאֵל:

«Una estrella avanzará desde Yaakov». Como el Mashíaj reunirá a los dispersos de Israel desde los extremos de la tierra, Bilam lo compara con una estrella que avanza por el firmamento desde un extremo de los cielos. Así está escrito acerca de él: «He aquí que venía con las nubes del cielo alguien semejante a un hijo de hombre…». Bilam dijo que contemplaba, para un tiempo lejano, una estrella avanzando desde el extremo de los cielos. De Yaakov se levantaría un cetro gobernante. Aplastaría los confines de Moav y destruiría a todos los hijos de Shet, es decir, a la humanidad descendiente de Adam, padre de todas las naciones. Mencionó específicamente «los confines de Moav» para informar a Balak que su pueblo no caería ahora en manos de Israel. Sin embargo, al final de los días Moav no escaparía de la mano del cetro que gobernaría sobre él. La expresión «los confines de Moav» significa que aquel cetro destruirá a todos los hijos de Shet. Moav tampoco escapará de su mano, aunque sus habitantes permanezcan apartados en los extremos y no posean una posición importante entre las naciones ni combatan contra Israel.

Ramban on Numbers 24:8

וְטַעַם וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה. מַפֶּלֶת אֱדוֹם בְּיַד הַמָּשִׁיחַ תִּהְיֶה, כִּי גָּלוּתֵינוּ הַיּוֹם בְּיַד רוֹמָה לֶאֱדוֹם תֵּחָשֵׁב, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״תַּם עֲוֹנֵךְ בַּת צִיּוֹן לֹא יוֹסִיף לְהַגְלוֹתֵךְ, פָּקַד עֲוֹנֵךְ בַּת אֱדוֹם גִּלָּה עַל חַטֹּאתָיִךְ״, וְלֹא יִפְקֹד הַשֵּׁם עַל אֱדוֹם עַד תֹּם עֲוֹנוֹת צִיּוֹן בְּעֵת שֶׁלֹּא יוֹסִיף לְהַגְלוֹתָם. עַל כֵּן הִזְכִּיר בִּלְעָם אֱדוֹם, כִּי הוּא הַחוֹלֵק עַל מַלְכוּתֵינוּ, וּבוֹ נֶאֱמַר ״וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ״, יִתְנַבֵּא כִּי לֹא תִפֹּל אֱדוֹם לְגַמְרֵי עַד עֵת הַקֵּץ בְּיַד הַכּוֹכָב הַדּוֹרֵךְ. וְטַעַם וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר אֹיְבָיו, שֶׁיִּהְיֶה שֵׂעִיר יְרֵשָׁה לְאוֹיְבָיו, אוֹ "אוֹיְבָיו" הֵם אֱדוֹם וְשֵׂעִיר הַנִּזְכָּרִים שֶׁהֵם אוֹיְבֵי יַעֲקֹב וְיִהְיוּ יְרֵשָׁה:

El sentido de: «Edom será una posesión» es que la caída de Edom tendrá lugar en manos del Mashíaj. Nuestro exilio actual bajo Roma se considera el exilio de Edom. Así está escrito: «Ha terminado tu iniquidad, hija de Tzión; Él no volverá a exiliarte. Castigará tu iniquidad, hija de Edom; descubrirá tus pecados». Hashem no castigará a Edom hasta que hayan terminado las iniquidades de Tzión, en el momento en que ya no vuelva a exiliarla. Por eso Bilam mencionó a Edom, pues ella disputa nuestro reino. Acerca de Yaakov y Esav está escrito: «Una nación será más fuerte que la otra». Profetizó que Edom no caerá completamente hasta el tiempo final, en manos de la estrella que avanzará. El sentido de: «Seír será posesión de sus enemigos» puede ser que Seír se convierta en posesión de quienes eran sus enemigos. También puede entenderse que «sus enemigos» son Edom y Seír, ya mencionados, porque ellos son enemigos de Yaakov y serán convertidos en posesión.

Ramban on Numbers 24:9

וְטַעַם וְהֶאֱבִיד שָׂרִיד מֵעִיר – מִכָּל עִיר, שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר שָׂרִיד מִכָּל עִיר שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי מִתְּחִלָּה אָמַר: ״וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת״ (במדבר כ״ד:י״ז), וְעַתָּה יֹאמַר שֶׁלֹּא יַשְׁאִיר שָׂרִיד וּפָלִיט, וְהִנֵּה נִשְׁלְמָה הָעֵצָה שֶׁהוֹדִיעַ לְבָלָק:

«Destruirá al sobreviviente de la ciudad». Significa: de cada ciudad. No quedará sobreviviente alguno de ninguna ciudad del mundo. Primero dijo: «Destruirá a todos los hijos de Shet». Ahora añade que no dejará sobreviviente ni fugitivo. Con esto quedó completado el designio que Bilam comunicó a Balak.

Ramban on Numbers 24:10

וַיַּרְא אֶת עֲמָלֵק – נִסְתַּכֵּל בְּפֻרְעָנוּתוֹ שֶׁל עֲמָלֵק וְאָמַר: ״רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק״, הוּא קָדַם אֶת כֻּלָּם לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל. וְכָךְ תִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על במדבר כ״ד:כ׳), וְאַחֲרִיתוֹ לֵיאָבֵד בְּיָדָם - ״תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק״ (דברים כה יט), לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר כ״ד:כ׳). וְיִתָּכֵן כִּי "וַיַּרְא" כִּפְשׁוּטוֹ, שֶׁהָיָה בְּרֹאשׁ הַפְּעוֹר הַנִּשְׁקָף עַל פְּנֵי הַיְשִׁימוֹן, וְהִבִּיט כְּנֶגֶד אֶרֶץ עֲמָלֵק הַיּוֹשֵׁב בָּהָר הַהוּא. וְאָמַר כִּי הוּא עַתָּה רֵאשִׁית גּוֹיִם, כִּי בְּרֹאשׁ הָעַמִּים יֵחָשֵׁב, כִּי גִּבּוֹרִים הָיוּ וְאַנְשֵׁי חַיִל לַמִּלְחָמָה. וְלוּלֵי כֵן לֹא עָלָה בְּלִבּוֹ לָבֹא לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל, וְלֹא הֻצְרַךְ מֹשֶׁה לִבְחֹר אֲנָשִׁים וְלִתְפִלָּה וְלִנְשִׂיאוּת כַּפָּיו לְחוּלְשָׁתוֹ, וּבָנָה מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ ה' נִסִּי (שמות יז טו), כִּי חֲשָׁבָהּ לְנֵס גָּדוֹל. וְלָכֵן אָמַר זֶה כִּי הוּא רֵאשִׁית הָעַמִּים וְאַחֲרִיתוֹ יֹאבַד יוֹתֵר מִכֻּלָּם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: ״כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם״ (שם פסוק יד). וְכֵן ״רֵאשִׁית שְׁמָנִים״ (עמוס ו ו) - הַמְשֻׁבָּח שֶׁבָּהֶם שֶׁהוּא נִמְנֶה רִאשׁוֹנָה. וְכֵן ״רֵאשִׁית הַחֵרֶם״ (שמואל א טו כא), ״לְרֹאשׁ וּלְקָצִין״ (שופטים יא יא), ״בְּשָׂמִים רֹאשׁ״ (שמות ל כג):

«Vio a Amalek». Contempló el castigo futuro de Amalek y dijo: «Amalek es el primero de las naciones». Fue el primero de todos en salir a combatir contra Israel. Así lo tradujo Onkelos. «Su final será la destrucción» en manos de Israel: «Borrarás el recuerdo de Amalek». Estas son las palabras de Rashi. También es posible interpretar literalmente: «Vio a Amalek». Bilam se encontraba en la cima de Peor, que domina el desierto, y miró hacia la tierra de Amalek, que habitaba en aquella región montañosa. Dijo que Amalek era entonces «el primero de las naciones», es decir, era considerado una de las naciones principales. Sus habitantes eran poderosos y valerosos combatientes. De no ser así, no se habrían atrevido a acudir para combatir contra Israel. Tampoco habría necesitado Moshé escoger hombres, orar y alzar sus manos por causa de una nación débil. Después edificó un altar y lo llamó: «Hashem es mi estandarte», porque consideró aquella victoria un gran milagro. Por eso Bilam dijo: Amalek ocupa ahora el primer lugar entre los pueblos, pero su final será una destrucción superior a la de todos ellos. Así dijo Hashem: «Borraré completamente el recuerdo de Amalek debajo de los cielos». También en: «Los primeros aceites», «primero» significa el mejor y más selecto, contado en primer lugar. Lo mismo ocurre en: «Lo primero del botín consagrado»; «Como cabeza y dirigente»; y: «Especias principales».

Ramban on Numbers 24:11

וְטַעַם וַיַּרְא אֶת הַקֵּינִי גַּם כֵּן שֶׁרָאָה אֶת אַרְצָם, כִּי עִם עֲמָלֵק הָיָה יוֹשֵׁב (שמואל א טו ו). וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר לָהֶם בְּדֶרֶךְ עֵצָה: אֵיתָן מוֹשָׁבֶךָ וְשִׂים בַּסֶּלַע קִנֶּךָ, כְּלוֹמַר שִׂים מוֹשָׁבְךָ בְּמָקוֹם אֵיתָן וּבַסֶּלַע קִנֶּךָ, שֶׁתָּסוּר וְתֵרֵד מִתּוֹךְ עֲמָלֵק פֶּן תִּסָּפֶה עִמּוֹ, וְתָשִׂים בְּסֶלַע אֵיתָן מוֹשָׁבְךָ עִם יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: ״וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים אֶת בְּנֵי יְהוּדָה״ וְגוֹ' (שופטים א טז). וְאָמַר: כִּי אִם יִהְיֶה לְבָעֵר קָיִן, כְּלוֹמַר וְאַל תִּפְחַד בְּבוֹאֲךָ בְּיִשְׂרָאֵל, כִּי אִם תִּהְיֶה לְבָעֵר עִמָּהֶם, כִּי כַּאֲשֶׁר יַגְלוּ אֶת יִשְׂרָאֵל יְבַעֲרוּ אֶת הָאָרֶץ מִיּוֹשֵׁב, עַד מָה אַשּׁוּר תִּשְׁבֶּךָּ - לֹא יִשְׁבֶּה אוֹתְךָ לְעוֹלָם, כִּי תִּגָּאֵל מִיָּדוֹ עִם יִשְׂרָאֵל. וְאִם תִּהְיֶה עִם עֲמָלֵק תְּהִי אַחֲרִיתְךָ עֲדֵי אוֹבֵד עִמָּהֶם. וְכֵן ״עַד מָה ה' תֶּאֱנַף לָנֶצַח״ (תהלים עט ה), ״עַד מֶה כְּבוֹדִי לִכְלִמָּה״ (שם ד ג), כְּמוֹ ״עַד מָתַי״, אוֹ שֶׁיָּבֹאוּ לְגֹדֶל דָּבָר כְּגוֹן ״מָה אֲמֻלָה לִבָּתֵךְ״ (יחזקאל טז ל), ״מָה אִמְּךָ לְבִיָּא״ (שם יט ב), כְּלוֹמַר עַד מָה יַעֲלֶה וְיִגְדַּל הַשְּׁבִי אֲשֶׁר אַשּׁוּר תִּשְׁבֶּךָּ - אֵינֶנּוּ נֶחְשָׁב לְךָ כְּלוּם, כִּי לֹא תֹאבַד כַּאֲשֶׁר הָיִיתָ אוֹבֵד בַּעֲמָלֵק. וְלָכֵן נָשָׂא מְשָׁלוֹ עַל אַשּׁוּר שֶׁיָּבֹא עֵת אַרְצוֹ גַּם הוּא, וְאֵין מִי שֶׁיִּנָּצֵל מִיּוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא עַל כָּל הָעַמִּים, שֶׁיָּבֹאוּ צִים מִיַּד כִּתִּים וְהֵם הָרוֹמִיִּים, וְעִנּוּ אֶת אַשּׁוּר הַנִּזְכָּר וְעִנּוּ עֵבֶר שֶׁהֵם יִשְׂרָאֵל, לוֹמַר שֶׁיְּעַנּוּ הַמַּגְלִים וְהַגּוֹלִים, וְגַם הוּא עַם כִּתִּים עֲדֵי אוֹבֵד בַּסּוֹף: וְהִנֵּה הִשְׁלִים דְּבָרָיו בְּאָבְדַן כִּתִּים כִּי הֵם הַחַיָּה הָרְבִיעִית שֶׁתִּכָּרֵת בְּיַד הַמָּשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהוּבַד גִּשְׁמַהּ וִיהִיבַת לִיקֵדַת אֶשָּׁא" (דניאל ז':י"א), כִּי "עֲדֵי אוֹבֵד" – הִכָּרֵת זַרְעָם לְגַמְרֵי. וְזֶה דָּבָר מְפֻרְסָם מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ כִּי הַחַיָּה הָרְבִיעִית שֶׁרָאָה דָּנִיֵּאל הִיא רוֹמִי אֲשֶׁר הִגְלַתְנוּ וְהִיא אֲשֶׁר תֹּאבַד בְּיַד הַמָּשִׁיחַ. וְאַל תִּשְׁתּוֹמֵם בָּזֶה מִפְּנֵי שֶׁהַמַּלְכוּת הַשְּׁלִישִׁית הִיא יָוָן, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ שָׁם בְּדָנִיֵּאל (דניאל ח':כ"א), וְכִתִּים הוּא מִזֶּרַע יָוָן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְנֵי יָוָן אֱלִישָׁה וְתַרְשִׁישׁ כִּתִּים וְדֹדָנִים" (בראשית י':ד'), כִּי זֶה אֱמֶת הוּא וְרַבּוֹתֵינוּ מוֹדִים בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (בבלי מגילה ו':): אִיטַלְיָא שֶׁל יָוָן זֶה כְּרַךְ גָּדוֹל שֶׁבְּרוֹמִי, וְהוּא יָדוּעַ כִּי שֵׁם הָאָרֶץ אֲשֶׁר רוֹמִי מִכְּלָלָהּ תִּקָּרֵא בְּסִפְרֵיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם: אִיטַלְיָא. אֲבָל הָעִנְיָן הוּא הוּא כְּמוֹ בִּכְנַעַן כִּי הַיְבוּסִי וְהָאֱמוֹרִי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהַחִוִּי הֵם בָּנָיו, וְהֵם וַאֲבִיהֶם יֵחָשְׁבוּ כָּל אֶחָד לְגוֹי בִּפְנֵי עַצְמוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי שִׁבְעָה גוֹיִם גְּדוֹלִים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ" (דברים ז':א'). וְהָיָה כֵן בַּעֲבוּר כִּי כָל מֵאֶחָד מֵאֵלֶּה הַבָּנִים הָיָה לְגוֹי עָצוּם, וְנִקְרְאוּ הַגּוֹיִם הָהֵם בְּשֵׁם אֲבִיהֶם, וּשְׁאָר בְּנֵי כְּנַעַן אֲשֶׁר לֹא גָּבְרוּ כַּאֲחֵיהֶם נִתְיַחֲסוּ אֵלָיו. וְכֵן אֶרֶץ מִצְרַיִם תִּתְיַחֵס לָאָב, וּפְלִשְׁתִּים וְכַפְתּוֹרִים בָּנָיו לְעַמִּים אֲחֵרִים. וְכֵן בַּמִּשְׁפָּחוֹת הַנִּזְכָּרוֹת בְּפָרָשַׁת פִּנְחָס: "לְמָכִיר מִשְׁפַּחַת הַמָּכִירִי וּמָכִיר הוֹלִיד אֶת גִּלְעָד לְגִלְעָד מִשְׁפַּחַת הַגִּלְעָדִי" (במדבר כ"ו:כ"ט), וְכֵן רַבִּים. אַף כָּאן בְּנֵי יָוָן אֱלִישָׁה וְתַרְשִׁישׁ נִתְיַחֲסוּ לְיָוָן, וְהֵם מַלְכוּת שְׁלִישִׁית, וְכִתִּים הָיָה לְגוֹי עָצוּם וְיֵחָשֵׁב מַלְכוּת רְבִיעִית, וְהִיא שֶׁתִּמָּשֵׁךְ מַלְכוּתָהּ עַד הַמָּשִׁיחַ וְתֹאבַד בְּיָדוֹ. וְר' אַבְרָהָם נִשְׁתַּבֵּשׁ בָּזֶה וְהִכְנִיס בָּהֶן מַלְכוּת יִשְׁמָעֵאל כִּי נָפַל פַּחְדָּם עָלָיו, וְטָעַן אֵיךְ לֹא תִּמָּנֶה מַלְכוּת גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה כָּמוֹהָ. וְזוֹ הַטַּעֲנָה מֵחֶסְרוֹן דַּעַת, כִּי הָאַרְבַּע מַלְכֻיוֹת שֶׁרָאָה דָּנִיֵּאל כֻּלָּן עוֹמְדוֹת זוֹ אַחַר זוֹ, כָּל אַחַת גּוֹבֶרֶת עַל הַקּוֹדֶמֶת וְתוֹפֶשֶׂת הַמַּלְכוּת מִמֶּנָּה, וְכָל אַחַת מַמְשֶׁכֶת בְּיִשְׂרָאֵל שִׁעְבּוּד וְגָלוּת בִּימֵי מַלְכוּתָהּ. וּלְכָךְ הֶרְאָה דָּנִיֵּאל בַּחֲלוֹמוֹ כִּי יִשְׁתַּעְבְּדוּ בָּנוּ הַכַּשְׂדִּים, וְאַחֲרֵי כֵּן יִתְפְּסוּ הַפַּרְסִיִּים הַמַּלְכוּת וְיִשְׁתַּעְבְּדוּ בָּנוּ, וְאַחֲרֵיהֶם בִּמְקוֹמָם הַיְּוָנִים, וְאַחַר כֵּן יִגְבְּרוּ הָרוֹמִיִּים וְתָפְסוּ הַמַּלְכוּת וְיִשְׁתַּעְבְּדוּ בָּנוּ עַד עֵת קֵץ, כִּי לֹא תִּפָּסֵק מַלְכוּתָם רַק בְּיַד הַגּוֹאֵל. וְהִנֵּה גָּלוּתֵנוּ כִּימֵי אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת אֲבָל אִם יִהְיוּ בָּעוֹלָם מַלְכֻיוֹת אֲחֵרוֹת בִּימֵי אַרְבַּע אֵלֶּה לֹא יִמְנֶה אוֹתָן הַכָּתוּב, וְלֹא רָאָה אוֹתָם דָּנִיֵּאל, וְאֵין לוֹ צֹרֶךְ כְּלָל בִּרְאִיָּתָם לִידִיעַת הַגְּאֻלָּה. וְהִנֵּה בִּימֵי פָּרַס וְיָוָן וְגַם הַיּוֹם יֵשׁ מַלְכוּיוֹת גְּדוֹלוֹת מִלְּבַד רוֹמִי וְיִשְׁמָעֵאל, כְּאַנְשֵׁי הוֹדוּ וְכוּשׁ וּבָא גָּאדַר וְרוּמַנָא וְהַתְּתָר וְזוּלָתָם, וְאַחֲרֵי כֵן יַחְשֹׁב מַלְכוּיוֹת רַבּוֹת. וְיָדוּעַ כִּי רוֹמִי הִגְלַתְנוּ בִּימֵי אַסְפַּסְיָנוֹס וְטִיטוּס, לֹא יִשְׁמְעֵאלִים, וְלָכֵן בְּכָל מָקוֹם שֶׁאָנוּ, גַּם בְּיִשְׁמָעֵאל גַּם מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ, בְּגָלוּת רוֹמִי אֲנַחְנוּ עַד שֶׁתֹּאבַד זִכְרָהּ וְנִגָּאֵל מִמֶּנָּה. וּמִי יוֹדֵעַ וְאוּלַי תֹּאבַד עוֹד מַלְכוּת יִשְׁמָעֵאל קֹדֶם הַמָּשִׁיחַ. אֲבָל הַחַיָּה הָרְבִיעִית הִיא אֲשֶׁר הִגְלַתְנוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר בָּהּ: "וְקַרְנָא דִכֵּן עָבְדָה קְרָב עִם קַדִּישִׁין וְיָכְלָה לְהוֹן" (דניאל ז':כ"א). וְתַמְשִׁיךְ בָּנוּ גָּלוּת עַד הַמָּשִׁיחַ, דִּכְתִיב: "עַד אֲתָא עַתִּיק יוֹמַיָּא וְדִינָא יְהִב לְקַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין וְזִמְנָא מְטָה וּמַלְכוּתָא הֶחֱסִנוּ קַדִּישִׁין" (דניאל ז':כ"ב). וְכָל מֵבִין בְּמַרְאוֹת דָּנִיֵּאל יִמְצָא זֶה מְפֹרָשׁ שָׁם, כִּי בַּמַּרְאָה הַשֵּׁנִית רָאָה הָאַיִל הַמְּנַגֵּחַ, וְנִתְפָּרֵשׁ לוֹ כִּי הוּא מַלְכוּת פָּרַס, וְהַצָּפִיר הַשָּׂעִיר הוּא מֶלֶךְ יָוָן, וְהַקֶּרֶן הַגְּדוֹלָה הוּא הַמֶּלֶךְ הָרִאשׁוֹן אָלֶכְּסַנְדְּרוֹס הַגּוֹבֵר עַל פָּרַס. וּכְעָצְמוֹ תִּשָּׁבֵר מַלְכוּתוֹ וְתַעֲמֹדְנָה אַרְבַּע תַּחְתֶּיהָ – הֵם אַרְבָּעָה שָׁלִישָׁיו הַמּוֹלְכִים תַּחְתָּיו בְּמוֹתוֹ. וְהִזְכִּיר הַכָּתוּב: "וּמִן הָאַחַת מֵהֶם יָצָא קֶרֶן אַחַת מִצְּעִירָה וַתִּגְדַּל יֶתֶר אֶל הַנֶּגֶב וְאֶל הַמִּזְרָח וְאֶל הַצֶּבִי" (דניאל ח':ט'), וְאָמַר בָּהּ: "וְעַד שַׂר הַצָּבָא הִגְדִּיל וּמִמֶּנּוּ הוּרַם הַתָּמִיד" (דניאל ח':י"א). וְהִנֵּה זֶה דָּבָר בָּרוּר לְמַלְכוּת רוֹמָא הַיּוֹצֵא מִיָּוָן, שֶׁהוּא אֶחָד מִבָּנָיו, וְהוּא הַמֵּסִיר הַתָּמִיד. וְלָכֵן נִרְאוּ לוֹ שְׁנֵיהֶם בְּהֵמָה אַחַת, וְהוּא הַצָּפִיר הַשָּׂעִיר שֶׁאַחַת מִקַּרְנוֹתָיו גָּדְלָה וְהֵסִירָה הַתָּמִיד. וְשָׁם עוֹד רְאָיוֹת בָּזֶה. וְקַבָּלַת רַבּוֹתֵינוּ אֱמֶת הִיא, אֵינָהּ צְרִיכָה חִזּוּק.