Shabat 115a
Shabat 115a:1
מותר בקניבת ירק (ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן יום כיפורים שחל להיות בחול) מפצעין באגוזים ומפרכסין ברימונים מן המנחה ולמעלה מפני עגמת נפש דבי רב יהודה מקנבי כרבא דבי רבה גרדי קארי כיון דחזא דהוו קא מחרפי אמר להו אתא איגרתא ממערבא משמיה דר' יוחנן דאסיר:
...se permite preparar verduras. Rabí Jiyá bar Abá dijo también en nombre de Rabí Yojanán: cuando Yom Kipur cae en día laborable se pueden abrir nueces y separar granos de granada desde la hora de Minjá, para aliviar el sufrimiento del ayuno. En la casa de Rav Yehudá preparaban coles; en la de Rabá, cortaban calabazas. Cuando vio que se adelantaban demasiado, les dijo: Ha llegado una carta de Occidente en nombre de Rabí Yojanán prohibiéndolo.
Shabat 115a:2
הדרן עלך ואלו קשרים
Hemos concluido el capítulo «Estos son los nudos».
Shabat 115a:3
מתני׳ כל כתבי הקדש מצילין אותן מפני הדליקה בין שקורין בהן ובין שאין קורין בהן אע"פ שכתובים בכל לשון טעונים גניזה ומפני מה אין קורין בהם מפני ביטול בית המדרש:
MISHNÁ: Todos los escritos sagrados pueden salvarse de un incendio, tanto los que se leen públicamente como los que no. Aunque estén escritos en cualquier idioma, requieren ser guardados en una genizá. ¿Por qué no se leen [ciertos escritos] en Shabat? Para evitar que se abandone el estudio en la casa de estudio.
Shabat 115a:4
גמ׳ איתמר היו כתובים תרגום או בכל לשון רב הונא אמר אין מצילין אותן מפני הדליקה ורב חסדא אמר מצילין אותן מפני הדליקה אליבא דמאן דאמר ניתנו לקרות בהן דכולי עלמא לא פליגי דמצילין כי פליגי אליבא דמאן דאמר לא ניתנו לקרות בהן רב הונא אמר אין מצילין דהא לא ניתנו לקרות בהן רב חסדא אמר מצילין משום בזיון כתבי הקדש תנן כל כתבי הקדש מצילין אותן מפני הדליקה בין שקורין בהן בין שאין קורין בהן אע"פ שכתובין בכל לשון מאי לאו שקורין בהן נביאים ושאין קורין בהן כתובים אע"פ שכתובין בכל לשון דלא ניתנו לקרות בהן וקתני מצילין ותיובתא דרב הונא
GUEMARÁ: Se discutió si los escritos sagrados están en traducción aramea o en cualquier otra lengua. Rav Huná dijo: no se salvan del incendio. Rav Jisdá dijo: se salvan. Según quien permite leerlos, todos coinciden en que se salvan. Solo discrepan según quien no permite leerlos: Rav Huná dice que no se salvan, porque no están destinados a la lectura; Rav Jisdá dice que se salvan por el respeto debido a los escritos sagrados. Aprendimos: todos los escritos sagrados se salvan, tanto los que se leen como los que no, aunque estén escritos en cualquier lengua. ¿Acaso no se refiere «los que se leen» a los Profetas y «los que no se leen» a los Escritos, y, aunque estén escritos en lenguas que no se permite leer, se salvan? Esto refuta a Rav Huná.
Shabat 115a:5
אמר לך רב הונא ותסברא אימא סיפא טעונין גניזה השתא אצולי מצילינן גניזה מיבעי אלא רב הונא מתרץ לטעמיה ורב חסדא מתרץ לטעמיה רב הונא מתרץ לטעמיה בין שקורין בהם נביאים ובין שאין קורין בהם כתובים במה דברים אמורים שכתובין בלשון הקדש אבל בכל לשון אין מצילין ואפילו הכי גניזה בעו רב חסדא מתרץ לטעמיה בין שקורין בהן נביאים ובין שאין קורין בהן כתובים אע"פ שכתובין בכל לשון נמי מצילין והכי קאמר ומקק שלהן טעונין גניזה
Rav Huná respondería: ¿No ves una dificultad en la última parte, que dice que requieren genizá? Si pueden salvarse, ¿hace falta decir que deben guardarse? Más bien, cada uno interpreta la Mishná conforme a su opinión. Rav Huná la explica: tanto los Profetas, que se leen, como los Escritos, que no se leen, se salvan cuando están en lengua sagrada; si están en otra lengua, no se salvan, pero requieren genizá. Rav Jisdá explica: los Profetas y los Escritos se salvan incluso en otras lenguas; y la referencia a la genizá indica que también sus partes corroídas deben guardarse.
Shabat 115a:6
מיתיבי היו כתובים תרגום וכל לשון מצילין אותן מפני הדליקה תיובתא דרב הונא אמר לך רב הונא האי תנא סבר ניתנו לקרות בהן ת"ש היו כתובין גיפטית מדית עיברית עילמית יוונית אע"פ שלא ניתנו לקרות בהן מצילין אותן מפני הדליקה תיובתא דרב הונא אמר לך רב הונא תנאי היא דתניא היו כתובין תרגום ובכל לשון מצילין אותן מפני הדליקה ר' יוסי אומר אין מצילין אותן מפני הדליקה
Se objetó: si están escritos en arameo u otra lengua, se salvan del incendio. Esto refuta a Rav Huná. Él respondería que ese tana considera permitido leerlos. Ven y escucha: si están escritos en egipcio, medo, hebreo antiguo, elamita o griego, aunque no se haya autorizado leerlos, se salvan del fuego. Esto refuta a Rav Huná. Él respondería que es una controversia de tanaítas, pues se enseñó: si están escritos en arameo o cualquier lengua, se salvan; Rabí Yosí dice que no se salvan.
Shabat 115a:7
אמר ר' יוסי מעשה באבא חלפתא שהלך אצל רבן גמליאל בריבי לטבריא ומצאו שהי' יושב על שלחנו של (יוחנן הנזוף) ובידו ספר איוב תרגום והוא קורא בו אמר לו זכור אני ברבן גמליאל אבי אביך שהיה עומד ע"ג מעלה בהר הבית והביאו לפניו ספר איוב תרגום ואמר לבנאי שקעהו תחת הנדבך אף הוא צוה עליו וגנזו ר' יוסי ברבי יהודה אומר עריבה של טיט כפו עליו אמר רבי שתי תשובות בדבר חדא וכי טיט בהר הבית מנין ועוד וכי מותר לאבדן ביד אלא מניחן במקום התורפה והן מרקיבין מאליהן מאן תנאי
Rabí Yosí contó: Mi padre Jalaftá visitó a Rabán Gamliel, hijo de Rabí, en Tiberíades y lo encontró sentado a la mesa de Yojanán el Excomulgado, leyendo un libro de Job traducido al arameo. Le dijo: Recuerdo que tu abuelo Rabán Gamliel estaba en una grada del monte del Templo, y le llevaron una traducción de Job. Ordenó a un constructor enterrarla bajo una hilera de piedras. Entonces él también ordenó guardar el libro. Rabí Yosí bar Yehudá dijo que se cubrió con un recipiente lleno de barro. Rabí respondió: Hay dos objeciones: ¿de dónde se obtuvo barro en el monte del Templo? Y además, ¿se permite destruir escritos sagrados deliberadamente? Más bien, deben dejarse en un sitio donde se deterioren por sí mismos. ¿Quiénes son los tanaítas que discrepan?
Ficha editorial de este texto
