Shabat 87b
Shabat 87b:1
לחנייתן רב אחא בר יעקב אמר למסען וקמיפלגי בשבת דמרה דכתיב (דברים ה, יא) כאשר צוך ה' אלהיך ואמר רב יהודה אמר רב כאשר צוך במרה מר סבר אשבת איפקוד אתחומין לא איפקוד ומר סבר אתחומין נמי איפקוד
Por el sexto día desde que acamparon. Rav Ajá bar Yaakov dijo: Por el sexto desde su salida. Discrepan sobre Shabat en Mará, pues está escrito «Como te mandó el Señor tu Dios» (Deuteronomio 5:12), y Rav Yehudá dijo en nombre de Rav: «Como te mandó» en Mará. Uno sostiene que se les ordenó observar Shabat pero no los límites de desplazamiento; el otro, que también se les ordenaron los límites.
Shabat 87b:2
ת"ש ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים בארבעה עשר שחטו פסחיהם ובחמשה עשר יצאו ולערב לקו בכורות לערב ס"ד אלא מבערב לקו בכורות ואותו היום חמישי בשבת היה מדחמיסר בניסן חמשה בשבת ריש ירחא דאייר שבתא וריש ירחא דסיון חד בשבת קשיא לרבנן
Escucha: En Nisán, cuando Israel salió de Egipto, sacrificaron Pésaj el catorce y salieron el quince, y esa tarde los primogénitos fueron castigados. ¿Esa tarde? Mejor: Fueron castigados la noche anterior. Ese día fue jueves. Si el quince de Nisán fue jueves, el primero de Iyar fue Shabat y el primero de Siván fue domingo, lo que contradice a los sabios.
Shabat 87b:3
אמרי לך רבנן אייר דההיא שתא עבורי עברוה תא שמע דלא עברוה ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים בארבעה עשר שחטו פסחיהם בחמשה עשר יצאו ולערב לקו בכורות לערב ס"ד אלא אימא מבערב לקו בכורות ואותו היום חמישי בשבת היה השלים ניסן ואירע אייר להיות בשבת
Los sabios responderían: Aquel año se añadió un día a Iyar. Escucha que no se añadió: En Nisán, cuando Israel salió de Egipto, sacrificaron Pésaj el catorce y salieron el quince, y esa tarde fueron castigados los primogénitos. Mejor: La noche anterior fueron castigados. Ese día fue jueves; terminó Nisán y el primero de Iyar cayó en Shabat.
Shabat 87b:4
חסר אייר ואירע סיון להיות באחד בשבת קשיא לרבנן הא מני ר' יוסי היא
Iyar fue corto y el primero de Siván cayó en domingo. Esto contradice a los sabios. Responden: Esa es la opinión de Rabí Yosi.
Shabat 87b:5
אמר רב פפא ת"ש (שמות טז, א) ויסעו מאלים ויבואו כל עדת בני ישראל וגו' בחמשה עשר יום לחדש השני ואותו היום שבת היה דכתיב (שמות טז, ז) ובקר וראיתם את כבוד ה' וכתיב (שמות טז, כו) ששת ימים תלקטוהו ומדחמיסר באייר שבתא ריש ירחא דסיון חד בשבת קשיא לרבנן אמרי לך רבנן אייר דההיא שתא עבורי עברוה
Rav Papa dijo: Escucha: «Partieron de Elim y llegó toda la congregación de los hijos de Israel... el día quince del segundo mes» (Éxodo 16:1). Ese día fue Shabat, pues está escrito «Y por la mañana veréis la gloria del Señor» (Éxodo 16:7), y «Seis días lo recogeréis» (Éxodo 16:26). Si el quince de Iyar fue Shabat, el primero de Siván cayó en domingo, contradiciendo a los sabios. Ellos responden que aquel año se prolongó Iyar.
Shabat 87b:6
א"ל רב חביבי מחוזנאה לרב אשי ת"ש (שמות מ, יז) ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן תנא אותו יום נטל עשר עטרות ראשון למעשה בראשית ראשון לנשיאים ראשון לכהונה ראשון לעבודה ראשון לירידת האש ראשון לאכילת קדשים ראשון לשכון שכינה ראשון לברך את ישראל ראשון לאיסור הבמות ראשון לחדשים ומדריש ירחא דניסן דהאי שתא חד בשבת דאשתקד [בד'] בשבת
Rav Javivi de Mejozá dijo a Rav Ashi: Escucha: «En el primer mes del segundo año, el primer día del mes, se levantó el Tabernáculo» (Éxodo 40:17). Se enseñó que ese día recibió diez coronas: primero de la creación, de las ofrendas de los príncipes, del sacerdocio, del servicio sagrado, del descenso del fuego, de comer sacrificios, de morar la Presencia Divina, de bendecir a Israel, de prohibir los altares privados y de contar los meses. Si el primero de Nisán de aquel año fue domingo, el del año anterior había sido miércoles,
Shabat 87b:7
דתניא אחרים אומרים אין בין עצרת לעצרת ואין בין ר"ה לר"ה אלא ד' ימים בלבד ואם היתה שנה מעוברת ה' הוה ליה ריש ירחא דאייר מעלי שבתא וריש ירחא דסיון שבתא קשיא בין לרבי יוסי בין לרבנן לר' יוסי שבעה חסרין עבוד
pues se enseñó que, según otros, entre dos festividades de Shavuot o dos Rosh Hashaná hay solamente cuatro días de diferencia, o cinco en año intercalado. Así, el primero de Iyar habría sido viernes y el de Siván Shabat, contradiciendo tanto a Rabí Yosi como a los sabios. Según Rabí Yosi hubo siete meses cortos;
Ficha editorial de este texto
