Shabat 96b
Shabat 96b:1
גמ׳ מכדי זריקה תולדה דהוצאה היא הוצאה גופה היכא כתיבא א"ר יוחנן דאמר קרא (שמות לו, ו) ויצו משה ויעבירו קול במחנה משה היכן הוה יתיב במחנה לויה ומחנה לויה רה"ר הואי וקאמר להו לישראל לא תפיקו ותיתו מרה"י דידכו לרה"ר
GUEMARÁ: Puesto que arrojar es una labor derivada de sacar, ¿dónde está escrito el propio acto de sacar? Rabí Yojanán dijo: En el versículo (Éxodo 36:6): «Moshé ordenó y se hizo pasar una proclamación por el campamento». ¿Dónde estaba sentado Moshé? En el campamento levita, que tenía la condición de dominio público, y les decía a los israelitas que no sacaran ni trajeran cosas desde sus dominios privados al dominio público.
Shabat 96b:2
וממאי דבשבת קאי דילמא בחול קאי ומשום דשלימא לה מלאכה כדכתיב (שמות לו, ז) והמלאכה היתה דים וגו' גמר העברה העברה מיוה"כ
¿Y de dónde sabemos que esto sucedió en Shabat? Quizá fue un día laborable, porque habían concluido los trabajos, como está escrito (Éxodo 36:7): «El material bastaba para toda la obra», etc. Se aprende la expresión «hacer pasar» por analogía con la del Día de la Expiación.
Shabat 96b:3
כתיב הכא ויעבירו קול במחנה וכתיב התם (ויקרא כה, ט) והעברת שופר תרועה מה להלן ביום אסור אף כאן ביום אסור
Aquí está escrito «hicieron pasar una proclamación por el campamento»; allí está escrito (Levítico 25:9): «Harás pasar el sonido del shofar». Así como allí sucede en un día en que se prohíbe trabajar, también aquí es en un día prohibido para el trabajo.
Shabat 96b:4
אשכחן הוצאה הכנסה מנלן סברא היא מכדי מרשות לרשות הוא מה לי אפוקי ומה לי עיולי מיהו הוצאה אב הכנסה תולדה
Hemos encontrado la fuente de la prohibición de sacar; ¿de dónde aprendemos la de introducir? Es una deducción lógica: ambas son transferencias de un dominio a otro; ¿qué diferencia hay entre sacar e introducir? Sin embargo, sacar es una labor principal e introducir es su derivada.
Shabat 96b:5
ומכדי אהא מיחייב ואהא מיחייב אמאי קרי לה האי אב ואמאי קרי לה האי תולדה
Pero si se incurre en responsabilidad por ambas, ¿por qué llamamos a una «principal» y a la otra «derivada»?
Shabat 96b:6
נפקא מינה דאי עביד שתי אבות בהדי הדדי אי נמי שתי תולדות בהדי הדדי מיחייב תרתי ואי עביד אב ותולדה דידיה לא מיחייב אלא חדא
Tiene una consecuencia: si alguien realiza dos labores principales simultáneamente, o dos derivadas de clases diferentes simultáneamente, es responsable dos veces; si realiza una principal y su propia derivada, solo una vez.
Shabat 96b:7
ולר"א דמחייב אתולדה במקום אב אמאי קרו לה אב ואמאי קרו לה תולדה הך דהואי במשכן חשיבא קרי לה אב הך דלא הואי במשכן חשיבא לא קרי לה אב אי נמי הך דכתיבא קרי אב והאי דלא כתיבא קרי תולדה
Y según Rabí Eliezer, que considera responsable por una derivada incluso junto a su principal, ¿por qué se distingue principal de derivada? La que era importante en la obra del Tabernáculo se llama principal; la que no lo era, derivada. O bien: la expresada en la Escritura se llama principal y la que no está escrita, derivada.
Shabat 96b:8
והא דתנן הזורק ד' אמות בכותל למעלה מי' טפחים כזורק באויר למטה מי' טפחים כזורק בארץ והזורק בארץ ד' אמות חייב
Respecto de lo que aprendimos: quien arroja un objeto cuatro codos contra una pared, por encima de diez palmos, se considera como si lo arrojara al aire; por debajo de diez palmos, como si lo arrojara al suelo. Quien arroja un objeto cuatro codos por el suelo es responsable.
Shabat 96b:9
זרק ד' אמות ברה"ר מנלן דמיחייב אמר ר' יאשיה שכן אורגי יריעות זורקין מחטיהן זה לזה אורגין מחטין למה להו אלא שכן תופרי יריעות זורקין מחטיהן זה לזה
¿De dónde sabemos que es responsable quien arroja un objeto cuatro codos en el dominio público? Rabí Yoshiyá dijo: Porque los tejedores de las cortinas se lanzaban las agujas unos a otros. ¿Para qué necesitan agujas los tejedores? Más bien, porque los que cosían las cortinas se lanzaban las agujas entre sí.
Shabat 96b:10
ודילמא גבי הדדי הוו יתבי מטו הדדי במחטין דילמא בתוך ארבע הוו יתבי
Quizá estaban sentados uno junto al otro y alcanzaban las agujas sin lanzarlas. O quizá estaban sentados a menos de cuatro codos de distancia.
Shabat 96b:11
אלא אמר רב חסדא שכן אורג יריעות זורקין בוכיאר ביריעה והלא אוגדו בידו בניסכא בתרא
Rav Jisdá dijo: Era porque los tejedores arrojaban la lanzadera a través de la cortina. Pero ¡la tenían atada a la mano! Se trataba del extremo final de la labor.
Shabat 96b:12
והא במקום פטור קאזלא אלא שכן אורגי יריעות זורקין בוכיאר לשואליהן ודילמא גבי הדדי הוו יתבי מטו הדדי בחפת
Pero la lanzadera atravesaba un lugar exento. Más bien, porque los tejedores lanzaban la lanzadera a quienes se la pedían prestada. Quizá estaban sentados uno junto a otro y podían alcanzarse con sus instrumentos.
Shabat 96b:13
ודילמא שלחופי הוו משלחפי ותו מי שאילי מהדדי והתניא לודא (שמות לו, ד) איש איש ממלאכתו אשר המה עושים ממלאכתו הוא עושה ואינו עושה ממלאכת חבירו
Quizá estaban sentados de manera alternada. Además, ¿acaso se prestaban los instrumentos unos a otros? Se enseñó (Éxodo 36:4): «Cada uno de la obra que realizaba»: cada persona trabajaba en su propia tarea y no en la de otro.
Shabat 96b:14
ותו מעביר ד' אמות ברה"ר מנלן דמחייב אלא כל ד' אמות ברה"ר גמרא גמירי לה:
Además, ¿de dónde sabemos que llevar un objeto cuatro codos en el dominio público genera responsabilidad? Más bien, todas las reglas de los cuatro codos en el dominio público fueron recibidas como tradición.
Shabat 96b:15
אמר רב יהודה אמר שמואל מקושש מעביר ארבע אמות ברה"ר הוה במתניתא תנא תולש הוה רב אחא ברבי יעקב אמר מעמר הוה
Rav Yehudá dijo en nombre de Shmuel: El hombre que recogía leña en Shabat la trasladaba cuatro codos en el dominio público. En una baraita se enseñó que arrancaba leña; Rav Ajá bar Yaakov dijo que la amontonaba.
Shabat 96b:16
למאי נפקא מינה לכדרב דאמר רב מצאתי מגלת סתרים בי ר' חייא וכתוב ביה איסי בן יהודה אומר אבות מלאכות ארבעים חסר אחת (ואם עשאן כולם בהעלם אחת) ואינו חייב אלא אחת אחת ותו לא והתנן אבות מלאכות ארבעים חסר אחת והוינן בה מניינא למה לי וא"ר יוחנן שאם עשאן כולם בהעלם א' חייב על כל אחת ואחת
¿Qué consecuencia tiene esta discrepancia? La enseñanza de Rav, pues Rav dijo: Encontré un rollo oculto en la casa de Rabí Jiyá donde estaba escrito: Isí ben Yehudá dice que las labores principales son cuarenta menos una y que, si alguien las realiza todas durante un único período de inadvertencia, solo es responsable por una, y nada más. Pero aprendimos que las labores principales son cuarenta menos una. Preguntamos: ¿por qué era necesario mencionar su número? Y Rabí Yojanán dijo: para enseñar que si las realiza todas en una sola inadvertencia, es responsable por cada una.
Shabat 96b:17
אימא אינו חייב על אחת מהם
Más bien, di: por una de ellas no es responsable.
Shabat 96b:18
רב יהודה פשיטא ליה דהמעביר חייב ומתני' פשיטא ליה דתולש חייב ורב אחא בר יעקב פשיטא ליה דמעמר חייב מ"ס הא מיהת לא מספקא ומ"ס הא מיהת לא מספקא:
Para Rav Yehudá está claro que trasladar genera responsabilidad; para el tana de la baraita, que arrancar genera responsabilidad; y para Rav Ajá bar Yaakov, que amontonar genera responsabilidad. Cada uno considera indudable al menos una de esas labores, pero no necesariamente las otras.
Shabat 96b:19
ת"ר מקושש זה צלפחד וכן הוא אומר (במדבר טו, לב) ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש וגו' ולהלן הוא אומר (במדבר כז, ג) אבינו מת במדבר מה להלן צלפחד אף כאן צלפחד דברי ר' עקיבא
Nuestros Sabios enseñaron: El recolector de leña era Tzelofjad, pues está escrito (Números 15:32): «Estando los hijos de Israel en el desierto encontraron a un hombre...», y más adelante (Números 27:3): «Nuestro padre murió en el desierto». Así como allí se refiere a Tzelofjad, también aquí. Estas son las palabras de Rabí Akiva.
Shabat 96b:20
אמר לו ר' יהודה בן בתירא עקיבא בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין אם כדבריך התורה כיסתו ואתה מגלה אותו ואם לאו אתה מוציא לעז על אותו צדיק
Rabí Yehudá ben Beteirá le dijo: Akiva, sea como sea, tendrás que rendir cuentas: si tienes razón, la Torá ocultó su identidad y tú la revelas; y si no la tienes, estás difamando a aquel justo.
Ficha editorial de este texto
