Ramban on Deuteronomy 34
Ramban on Deuteronomy 34:1
ויראהו ה' את כל הארץ כל ארץ ישראל אשר מעבר לירדן ואחרי כן הזכיר שהראה לו את גלעד עד דן והנה משה היה בחלקו של ראובן וחצי הר הגלעד ועריו היה לבני ראובן והחצי למנשה על כן פירושו מן הגלעד עד דן או היה גלעד בלבנון בארץ ישראל כדכתיב (ירמיהו כב ו) גלעד אתה לי ראש הלבנון והזכיר עד דן שהוא סוף תחום ארץ ישראל דכתיב ( כד ב) שוט נא בכל שבטי ישראל מדן ועד באר שבע והזכיר אפרים ומנשה שהיו בצפונה של ארץ ישראל וארץ יהודה שהוא בדרום כדכתיב (יהושע יח ה) יהודה יעמוד על גבולו מנגב ובית יוסף יעמדו על גבולם מצפון ויהודה נטל כל דרומה של ארץ ישראל מן הירדן ועד הים (ס"א הגדול ומנשה ואפרים כל צפונה ג"כ מן הירדן ועד הים) ודן נטל בצפונית מערבית והזכיר נפתלי הסמוך ליהודה ממזרח (שם יט לד) ולא הזכיר אשר ויששכר כי היו בתוך אפרים ומנשה דכתיב (שם יז י) ובאשר יפגעון מצפון וביששכר ממזרח ולא הזכיר שמעון כי מחלק בני יהודה נחלת שמעון (שם יט א) ולא הזכיר בנימין שהיה גבול גורלם בין בני יהודה ובין בני יוסף הנזכרים סמוך להם והזכיר עד הים האחרון לזבולון שהיה על חוף ימים או שהיה בכלל הנגב והככר ויזכיר בקעת ירחו בעבור היותה בקעה עמוקה ולא היתה נראית מראש ההר אבל הראהו במעשה נס והכלל שהראהו כל נחלת ישראל דכתיב (דברים ל״ד:ד׳) זאת הארץ אשר נשבעתי וגו' ולרבותינו בספרי (ברכה שנז) מדרשים במקומות האלה אשר יזכיר בכתוב וטעם המראה הזאת אשר הראהו בעבור שהיתה הארץ מלאה כל טוב צבי לכל הארצות ומאשר היה גלוי לפניו רוב האהבה שהיה משה רבינו אוהב את ישראל שמחו ברבות הטובה בראות עיניו:
«Hashem le mostró toda la tierra». Le mostró toda la tierra de Israel situada al otro lado del Jordán. Después especificó que le mostró «Guilad hasta Dan».
Moshé se encontraba en la porción de Reuvén. La mitad del monte Guilad y sus ciudades pertenecía a los hijos de Reuvén, y la otra mitad a Menashé. Por tanto, el significado puede ser: desde Guilad hasta Dan.
También es posible que hubiera un lugar llamado Guilad en el Líbano, dentro de la tierra de Israel, como está escrito: «Tú eres para Mí Guilad, la cumbre del Líbano».
Menciona «hasta Dan» porque Dan era el extremo de la frontera de la tierra de Israel, como está escrito: «Recorre todas las tribus de Israel, desde Dan hasta Beer Sheva».
Menciona a Efraím y Menashé, cuyas tierras estaban en el norte de la tierra de Israel, y la tierra de Yehudá, situada al sur, como está escrito: «Yehudá permanecerá dentro de su frontera al sur y la casa de Yosef permanecerá dentro de su frontera al norte».
Yehudá recibió toda la región meridional de la tierra de Israel, desde el Jordán hasta el mar. Según otra versión: Menashé y Efraím recibieron igualmente toda la región septentrional, desde el Jordán hasta el mar.
Dan recibió la región noroccidental.
Menciona a Naftalí, que limitaba por el este con la región mencionada junto a Yehudá.
No menciona a Asher ni a Yisajar porque sus territorios estaban incluidos entre las regiones de Efraím y Menashé, como está escrito: «Limitaban con Asher al norte y con Yisajar al este».
No menciona a Shimón porque «la heredad de Shimón estaba dentro de la porción de los hijos de Yehudá».
Tampoco menciona a Binyamín, porque la frontera de su porción estaba situada entre los hijos de Yehudá y los hijos de Yosef, ya mencionados junto a él.
Dice «hasta el mar occidental» en relación con Zevulún, cuyo territorio se encontraba junto a la costa, o quizá porque estaba incluido dentro de la expresión «el sur y la llanura».
Menciona el valle de Yerijó porque es una depresión profunda que no podía verse desde la cumbre de la montaña. Hashem se lo mostró mediante un milagro.
En general, le mostró toda la heredad de Israel, como está escrito: «Esta es la tierra que juré…».
Nuestros Sabios presentan en el Sifré varias interpretaciones homiléticas acerca de los lugares mencionados en el versículo.
La razón de esta visión fue que la tierra estaba llena de toda clase de bienes y era la más hermosa entre todas las tierras.
Como era manifiesto ante Dios el enorme amor que Moshé Rabenu sentía por Israel, quiso alegrarlo permitiéndole contemplar con sus propios ojos la abundancia de bien que recibirían.
Ramban on Deuteronomy 34:2
אשר ידעו ה' פנים אל פנים שהיה לבו גס בו ומדבר אליו בכל שעה ושעה שירצה כענין שנאמר ועתה אעלה אל ה' (שמות לב ל) עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם (במדבר ט ח) לשון רש"י (רש"י על דברים ל״ד:י׳) ואיננו נכון כי היה אומר אשר ידע את השם פנים אל פנים אבל הוא מלשון ואדעך בשם (שמות לג יז) ואתה אמרת ידעתיך בשם (שם פסוק יב) יאמר שלא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר גדלו השם להיות אליו פנים אל פנים בדבור וכן מה אדם ותדעהו (תהלים קמד ג) שתעשה לו כבוד לשום דעתך עליו כמו מה אנוש כי תגדלנו (איוב ז יז) ויתכן כי בעבור ששני אנשים המתראים פנים אל פנים נודעים זה לזה בראיה ההיא אמר ידעו ה' פנים אל פנים כי לא רצה להזכיר שידעו משה כן לכבוד של מעלה ואל תתמה במה שאמר בשבח משה אשר ידעו ה' פנים אל פנים ואמר (שמות לג יא) ודבר ה' אל משה פנים אל פנים ובכל ישראל נאמר גם כן (דברים ה׳:ד׳) פנים בפנים דבר ה' עמכם כי שם באר מתוך האש לומר ששמעו קולו מתוך האש בלבד ולא ראו הפנים וכן פירש (דברים ד׳:ל״ו) ועל הארץ הראך את אשו הגדולה ודבריו שמעת מתוך האש ועל דרך האמת שידעו השם פנים אל פנים לדבקה בו בעת שתבוא הרוח במשה רבינו וכן היה בעת מתן תורה אבל לא השיגו הם אלא לקול מתוך האש והנה באר שכל נבואותיו של משה כיום מתן תורה ושאר הנביאים היתה עליהם יד ה' והבן זה:
«A quien Hashem conoció cara a cara». Rashi explica que Moshé gozaba de familiaridad con Él y podía hablarle en cualquier momento que deseara, como está escrito: «Ahora subiré a Hashem»; y: «Esperad, y escucharé qué os ordenará Hashem».
Esto no es correcto, pues, según esta interpretación, habría debido decir: «Que conoció a Hashem cara a cara».
La expresión pertenece a la misma categoría que: «Te conoceré por nombre»; y: «Tú dijiste: Te conozco por nombre».
El versículo significa que nunca volvió a levantarse en Israel un profeta como Moshé, a quien Hashem engrandeció y elevó para hablarle cara a cara.
Así también: «¿Qué es el hombre para que lo conozcas?» significa: para que lo honres poniendo sobre él Tu atención.
Es semejante a: «¿Qué es el ser humano para que lo engrandezcas?».
También es posible que, como dos personas que se ven cara a cara llegan a conocerse mutuamente mediante aquella visión, el versículo diga: «A quien Hashem conoció cara a cara».
No quiso decir que Moshé conoció de esa manera a Hashem, por respeto a la gloria celestial.
No te sorprendas de que, para alabar a Moshé, diga: «A quien Hashem conoció cara a cara», mientras que acerca de Moshé está escrito: «Hashem hablaba con Moshé cara a cara», y acerca de todo Israel también se dice: «Cara a cara habló Hashem con vosotros».
Respecto a Israel, el versículo explica inmediatamente: «Desde el interior del fuego». Solo escucharon Su voz procedente del fuego, pero no contemplaron el rostro.
Así se explica también: «Desde los cielos te hizo escuchar Su voz para disciplinarte, y sobre la tierra te mostró Su gran fuego; escuchaste Sus palabras desde el interior del fuego».
Según el camino de la verdad, el Nombre conoció a Moshé cara a cara mediante la unión con Él cuando el espíritu profético venía sobre Moshé Rabenu.
Esto también ocurrió durante la entrega de la Torá. Sin embargo, Israel solamente alcanzó la percepción de la voz procedente del fuego.
El versículo aclara así que todas las profecías de Moshé eran semejantes a la revelación del día de la entrega de la Torá.
Sobre los demás profetas, en cambio, venía «la mano de Hashem».
Comprende esto.
Ramban on Deuteronomy 34:3
וטעם לכל האתת דבק עם ולא קם נביא עוד בישראל כמשה לכל האותות או יאמר שידעו השם פנים אל פנים באותות ובמופתים שכולם נעשו בשמו הגדול כמו שאמר (דברים ד׳:ל״ז) ויוציאך בפניו בכחו הגדול וכבר פירשתי (רמב"ן על דברים י״ג:ב׳) כי האותות הם הדברים שהזהיר בהם בתחלה כמו למחר יהיה האות הזה (שמות ח יט) ויאמר על כל הדבר שיקדים הנביא לאמר כן יבוא ויאתה לעתיד והמופתים הם הדברים שיעשו בשנוי התולדות כמו המטה אשר נהפך לנחש (שם ז ט) והנה גם לשאר הנביאים נעשו אותות ומופתים כאליהו ואלישע שעשו מופתים רבים אבל ההפלגה למשה רבינו בהם אמרו במדרש כל הנביאים כולם היו עושים נסים על ידי תפלה כחמה ליהושע ובן הצרפית ועצירת גשמים לאליהו ובן השונמית לאלישע אבל משה מיד היה עושה ואין המדרש הזה ברור והרב אמר במורה הנבוכים (ב לה) כי ההפלגה למשה רבינו הוא מה שאמר לפרעה לכל עבדיו ולכל ארצו ולעיני כל ישראל כי היו לעיני החולקים עליו והמסכימים עמו אבל שאר הנביאים יעשו אותם ליחידים מבני אדם כענין שנאמר (מלכים ב ח ד) ספרה נא לי את כל הגדולות אשר עשה אלישע ואיננו נכון בעיני כי עצירת הגשמים לאליהו העצירה והביאה נתפרסמו מאד וגם היה בגזרה ממנו חי ה' אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי (מלכים א יז א) ובהמשך ענין שלש השנים נתגלה מאד ובגוים נשמע וכתיב אם יש גוי וממלכה אשר לא שלח אדני וגו' וסוף הענין ההוא מגולה ומפורסם לחולקים עליו ולמסכימים עמו במעמד אחד דכתיב (שם פסוק יט) שלח קבץ אלי את כל ישראל אל הר הכרמל ואת נביאי הבעל ארבע מאות וגו' וכן עמידת השמש ליהושע היה באמת לעיני כל ישראל וראו אותה כל מלכי כנען הנלחמים בו והנשארים ורבותינו (ב"ר ו יד) יזכירו כן שראו אותם מסוף העולם ועד סופו והכתוב מפליג בו מאד (יהושע י יד) ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו לשמוע ה' בקול איש ובקריעת הירדן ובקריעת ים סוף לא נעשה ליחידים רק לכל ישראל וכתוב בה עוד (שם ה א) ויהי כשמוע כל מלכי האמורי אשר בעבר הירדן ימה וכל מלכי הכנעני אשר הוביש ה' את מי הירדן אבל לפי פשוטו של מקרא הכל קשור ומחובר יאמר שלא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו השם פנים אל פנים ולעשות אותות ומופתים ביד חזקה ומורא גדול כמשה ואם עשו מקצת מהם לא הגיעו לרובם ולא למעלה הגדולה שבהם כי לא היה כיום סיני לפניו ואחריו וכן לא הגיעו אותות הנביאים לזמן הגדול אשר הגיע הוא עליו השלום כי אות המן תמידי ארבעים שנה ועמוד האש והענן גם הבאר והשלו על דעת רבותינו (תענית ט) ולכתם המדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים ולא חסרו דבר ועל דרך האמת יאמר כי אותותיו ומופתיו של משה היו פנים אל פנים כמו שפירשתי (רמב"ן על דברים ל״ד:י׳):
La expresión «En todas las señales» está conectada con: «No volvió a levantarse en Israel un profeta como Moshé».
Significa: no volvió a levantarse un profeta como Moshé respecto a todas las señales y prodigios.
También puede significar que Hashem lo conoció cara a cara mediante las señales y los prodigios, pues todos ellos fueron realizados por medio de Su gran Nombre, como está escrito: «Te sacó delante de Su rostro mediante Su gran poder».
Ya expliqué que las «señales» son acontecimientos anunciados de antemano, como: «Mañana ocurrirá esta señal».
Se llama señal a todo acontecimiento acerca del cual el profeta declara previamente: «Esto sucederá y vendrá en el futuro».
Los «prodigios» son acontecimientos realizados mediante una alteración del orden natural, como el bastón que se convirtió en serpiente.
También otros profetas realizaron señales y prodigios. Eliyahu y Elishá realizaron numerosos milagros.
Sin embargo, nuestros Sabios explicaron la superioridad de Moshé Rabenu diciendo:
«Todos los demás profetas realizaban milagros mediante la oración: Yehoshúa, cuando detuvo el sol; Eliyahu, respecto al hijo de la mujer de Tzarfat y la detención de la lluvia; Elishá, respecto al hijo de la mujer de Shunem. Moshé, en cambio, los realizaba inmediatamente».
Esta enseñanza no resulta completamente clara.
El maestro escribió en la Guía de los Perplejos que la superioridad de Moshé Rabenu consiste en lo que está escrito: «Ante el faraón, ante todos sus servidores y ante toda su tierra», y: «Ante los ojos de todo Israel».
Sus prodigios fueron realizados ante quienes se oponían a él y ante quienes estaban de acuerdo con él. Los demás profetas, en cambio, los realizaban delante de personas particulares, como está escrito: «Cuéntame todas las grandes cosas que hizo Elishá».
Esta explicación no me parece correcta.
La detención y el regreso de las lluvias por medio de Eliyahu fueron acontecimientos sumamente conocidos. Además, ocurrieron por decreto suyo: «Vive Hashem: no habrá durante estos años rocío ni lluvia sino conforme a mi palabra».
Durante los tres años que duró el acontecimiento llegó a ser ampliamente conocido, incluso entre las naciones.
Está escrito: «No hubo nación ni reino al que mi señor no enviara a buscarte…».
El final del acontecimiento fue igualmente manifiesto y conocido, tanto por quienes se oponían a Eliyahu como por quienes estaban de acuerdo con él, reunidos en un mismo lugar.
Está escrito: «Envía y reúne ante mí a todo Israel en el monte Carmel y a los cuatrocientos profetas del Baal…».
También la detención del sol por Yehoshúa sucedió verdaderamente ante los ojos de todo Israel. La vieron todos los reyes de Kenaan que combatían contra él, así como los que permanecieron con vida.
Nuestros Sabios dijeron que fue contemplada desde un extremo del mundo hasta el otro.
La propia Escritura engrandece extraordinariamente aquel hecho: «No hubo un día semejante, ni antes ni después, en el cual Hashem escuchara la voz de un hombre».
La apertura del Jordán, al igual que la apertura del mar de Juncos, tampoco fue realizada para individuos, sino para todo Israel.
Acerca de ella está escrito: «Cuando todos los reyes del amorreo que estaban al oeste del Jordán y todos los reyes del cananeo que estaban junto al mar escucharon que Hashem había secado las aguas del Jordán…».
Según el sentido literal, todos los versículos están relacionados y forman una sola afirmación:
No volvió a levantarse en Israel un profeta como Moshé, a quien Hashem conoció cara a cara, y que realizó señales y prodigios con mano fuerte y gran temor como Moshé.
Aunque otros profetas realizaron algunos de ellos, no alcanzaron su gran cantidad ni el elevado nivel de aquellos milagros, porque no hubo otro día semejante al día del Sinaí, ni antes ni después.
Las señales de los demás profetas tampoco alcanzaron la gran duración de las señales realizadas por Moshé, la paz sea sobre él.
La señal del maná permaneció continuamente durante cuarenta años. También permanecieron la columna de fuego, la nube, el pozo y las codornices, según la opinión de nuestros Sabios.
Caminaron por «el desierto grande y temible, de serpiente abrasadora, escorpión y tierra sedienta donde no había agua», y no les faltó nada.
Según el camino de la verdad, el versículo significa que las señales y prodigios de Moshé fueron realizados «cara a cara», conforme a lo que he explicado.
Ramban on Deuteronomy 34:4
ולכל היד החזקה קריעת ים סוף שנאמר בו (שמות יד לא) וירא ישראל את היד הגדולה ולכל המורא הגדול מעמד הר סיני שנאמר בו (שם כ כ) לבעבור תהיה יראתו על פניכם ולפיכך הזכיר באלו שנעשו לעיני כל ישראל שכבר הזכיר כל הנעשה לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו ובספרי (בסופו) ולכל היד החזקה זו מכת בכורות שנאמר בו (שמות ו א) כי ביד חזקה ישלחם ולכל המורא הגדול זו קריעת ים סוף ד"א ולכל המורא הגדול זו מתן תורה ועל דרך האמת היד החזקה זו מדת הדין כלשון היתה עלי יד ה' (יחזקאל לז א שם מ א) וכן כי יד ה' עשתה זאת (ישעיהו מא כ) ולכן יאמרו במשפט (רות א יג) כי יצאה בי יד ה' והמורא הגדול מדת הרחמים כענין שכתוב (ישעיהו ח יג) אותו תקדישו והוא מוראכם ולזה מתכוונים בספרי במכת בכורות ובקריעת ים סוף כי כתוב בם (שם סג יד) לעשות לך שם תפארת:
«Y toda la mano fuerte» se refiere a la apertura del mar de Juncos, acerca de la cual está escrito: «Israel vio la gran mano que Hashem había ejercido contra Egipto».
«Y todo el gran temor» se refiere a la revelación del monte Sinaí, acerca de la cual está escrito: «Para que Su temor esté delante de vuestros rostros».
Por eso dice respecto a estas cosas que fueron realizadas «ante los ojos de todo Israel», pues ya había mencionado todo cuanto fue hecho ante el faraón, ante sus servidores y ante toda su tierra.
El Sifré interpreta:
«“Toda la mano fuerte” se refiere a la plaga de los primogénitos, como está escrito: “Mediante una mano fuerte los expulsará”.
»“Todo el gran temor” se refiere a la apertura del mar de Juncos.
»Otra interpretación: “Todo el gran temor” se refiere a la entrega de la Torá».
Según el camino de la verdad, «la mano fuerte» es el atributo del juicio, como en: «La mano de Hashem estuvo sobre mí»; y: «La mano de Hashem hizo esto».
Por eso se dice respecto al juicio: «La mano de Hashem ha salido contra mí».
«El gran temor» es el atributo de la misericordia, como está escrito: «A Él santificaréis; Él será vuestro temor».
A esto se dirige el Sifré cuando interpreta las expresiones mediante la plaga de los primogénitos y la apertura del mar de Juncos, pues acerca de ellas está escrito: «Para hacerte un Nombre de gloria».
Ramban on Deuteronomy 34:5
וטעם אשר עשה משה שהכין והראה זה לעיני כל העם כלשון ואת הנפש אשר עשו בחרן (בראשית יב ה) וימהר לעשות אותו (שם יח ז) לעשות את יום השבת (דברים ה׳:ט״ו) כי משה לא עשה היד החזקה והמורא הגדול רק הכין אותם ובעבורו נעשו לעיני כל ישראל:
El sentido de «Que hizo Moshé» es que Moshé preparó e hizo que todo aquello fuera mostrado ante los ojos de todo el pueblo.
Es semejante a: «Las almas que hicieron en Jarán»; «Se apresuró a prepararlo»; y: «Para hacer el día de Shabat».
Moshé no produjo por sí mismo la mano fuerte ni el gran temor. Los preparó, y por su causa fueron realizados ante los ojos de todo Israel.
Ramban on Deuteronomy 34:6
נשלמו חמשה הספרים האלה אשר קצרה בהם חכמת אגור ואיתיאל ואלפי ברכות והודאות לאל אשר גמלני כרחמיו וכרוב חסדיו ויבא אשר לבבי שואל והוא למען שמו יואל ובא לציון גואל במהרה בימינו יעמוד מיכאל לבנות הבית והאריאל ויקיים מקרא שכתוב על ידי יחזקאל (לז כח) וידעו הגוים כי אני השם מקדש את ישראל בהיות מקדשי בתוכם לעולם וברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם:
Han quedado concluidos estos cinco libros, cuya sabiduría sobrepasa la de Agur e Itiel.
Millares de bendiciones y agradecimientos sean dados a Dios, que me ha recompensado conforme a Su misericordia y a la abundancia de Su bondad.
Que haga llegar aquello que mi corazón solicita, y que, por causa de Su Nombre, quiera concederlo.
Que venga a Tzión el Redentor, rápidamente y en nuestros días.
Que Mijael se levante para construir la Casa y el Ariel.
Que se cumpla el versículo pronunciado por medio de Yejezkel:
«Las naciones sabrán que Yo soy Hashem, que santifica a Israel, cuando Mi Santuario permanezca en medio de ellos para siempre».
Bendito sea Hashem, Dios de Israel, desde la eternidad y hasta la eternidad.
Ramban on Deuteronomy 34:7
מצאתי במדרש משלי בשעה שבקשו סנהדרין למנות שלמה עם שלשה מלכים וארבעה הדיוטות עמדה שכינה לפני הקדוש ברוך הוא ואמרה רבונו של עולם חזית איש מהיר במלאכתו וכו'. ובגמרא דידן בפרק חלק באתה דמות דיוקנו של אביו ונשטחה לפניהם וכו' ובירושלמי בא דוד ונשתטח לפניהם וכולם לדבר אחד נתכוונו לומר שהקדוש ברוך הוא יוצא ובא לו ממדה למדה יוצא ממדת הדין ובא לו למדת רחמים והיא מדתו של דוד כמו שאמרו בקדוש החדש דוד מלך ישראל חי וקיים. והמשכיל יבין:
Encontré en el Midrash Mishlé:
Cuando el Sanedrín quiso contar a Shelomó entre los tres reyes y los cuatro hombres comunes que no tienen porción en el Mundo Venidero, la Presencia divina se presentó delante del Santo, bendito sea, y dijo:
«Señor del universo: “¿Has visto a un hombre diligente en su trabajo…?”».
En nuestro Talmud, en el capítulo Jélek, se dice que la imagen de su padre se presentó y se postró delante de ellos.
En el Talmud de Jerusalén se dice que David vino y se postró delante de ellos.
Todos se refieren a una misma idea:
El Santo, bendito sea, sale y entra de un atributo a otro; sale del atributo del juicio y entra en el atributo de la misericordia.
Este es el atributo de David, como dijeron en la santificación del nuevo mes:
«David, rey de Israel, vive y permanece».
El entendido comprenderá.
Ficha editorial de este texto
