Kitzur Shulchan Arukh 20
Kitzur Shulchan Arukh 20:1
כְּשֶׁפּוֹסֵעַ הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מִתְּפִלָּה שֶׁבְּלַחַשׁ, עוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ כְּשִׁעוּר הִלּוּךְ דּ' אַמּוֹת וְחוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ וְאוֹמֵר בְּלַחַשׁ ה' שְׂפָתַי תִּפְתַּח וְגוֹ' וּמַתְחִיל בְּקוֹל בָּרוּךְ אַתָּה וְכוּ' וְכָל אֶחָד יִזָּהֵר לִשְׁתֹּק אָז וְלִשְׁמֹעַ הֵיטֵב, וּלְכַוֵּן לְמַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר, וְלוֹמַר בָּרוּךְ הוּא, וּבָרוּךְ שְׁמוֹ וְאָמֵן עַל כָּל בְּרָכָה כָּרָאוּי. וַאֲפִלּוּ לִלְמֹד אָסוּר בְּשָׁעָה שֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר חוֹזֵר הַתְּפִלָּה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁצְּרִיכִין לִזָּהֵר מִשִּׂיחָה בְּטֵלָה. וּמִי שֶׁנָּקֵל לוֹ, יֵשׁ לוֹ לַעֲמֹד כְּמוֹ שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ מִתְפּלֵּל שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה אוֹ בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת, אוֹ לִרְאֹוֹת תּוֹךְ הַסִּדּוּר מַה שֶּׁאָמַר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר (קי"א קכ"ג קכ"ד). קְצָת נוֹהֲגִין שֶׁלְּאַחַר קְדֻשָּׁה חוֹלְצִין תְּפִלִּין שֶׁל רַֹשִ"י וּמַנִּיחִין תְּפִלִּין דְּרַבֵּנוּ תַּם. וְעוֹשִׂין שֶׁלֹּא כַדִּין. (עַיֵּן פְּרִי מגדים סִימָן ל"ד משבצות סָעִיף קטן ב).
Cuando el oficiante retrocede después de su Amidá silenciosa, permanece en su lugar el tiempo necesario para caminar cuatro amot. Después vuelve a su lugar, dice en voz baja «Hashem, sefatai tiftaj», y comienza en voz alta: «Baruj Atá», etc. Cada persona debe cuidarse entonces de guardar silencio, escuchar atentamente y concentrarse en lo que dice. Debe responder correctamente «Baruj Hu uvaruj Shemó» y amén a cada bendición. Está prohibido incluso estudiar mientras el oficiante repite la Amidá, y con mayor razón debe evitarse toda conversación vana. A quien le resulte fácil debe permanecer de pie como si él mismo estuviera rezando la Amidá, ya sea con los ojos cerrados o siguiendo en el sidur lo que dice el oficiante. Algunos acostumbran quitarse los tefilín de Rashi después de la Kedushá y ponerse los de Rabenu Tam. Actúan incorrectamente.
Kitzur Shulchan Arukh 20:2
בַּחֲזָרַת תְפִלַּת הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר, כֵּיוָן שֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר כְּבָר הִתְפַּלֵּל בִּפְנֵי עַצְמוֹ בְּלַחַשׁ, וְאֵינוֹ חוֹזֵר אֵת הַתְּפִלָּה רַק בִּשְׁבִיל הַשּׁוֹמְעִים, לָכֵן צְרִיכִין שֶׁיִּהְיוּ דַּוְקָא תִּשְׁעָה שׁוֹמְעִין וְעוֹנִין, שֶׁלֹּא תִּהְיֶינָה בִּרְכוֹתָיו לְבַטָּלָה (וְלָא דָמֵי לְמַה שֶׁכָּתוּב בְּסִימָן ט"ו סָעִיף ז'). וְלָכֵן כְּשֶׁיֵּשׁ מִנְיָן מְצֻמְצָם, צְרִיכִין לְהַשְׁגִיחַ שֶׁלֹּא יַתְחִיל הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר חֲזָרַת הַתְּפִלָּה עַד שֶׁיִּגְמְרוּ כֻלָּן תְּפִלּוֹתֵיהֶן שֶׁיּוּכְלוּ לַעֲנוֹת. (קכ"ד)
Durante la repetición de la Amidá, puesto que el oficiante ya rezó personalmente en voz baja y solamente repite para quienes escuchan, es necesario que haya precisamente nueve personas escuchando y respondiendo, para que sus bendiciones no sean en vano. Esto no se compara con lo escrito en el capítulo 15, apartado 7. Por eso, cuando hay exactamente un minián, debe vigilarse que el oficiante no comience la repetición hasta que todos hayan terminado sus oraciones y puedan responder.
Kitzur Shulchan Arukh 20:3
הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר צָרִיךְ לִזָּהֵר, כְּשֶׁהוּא מְסַיֵּם בְּרָכָה אַחַת, שֶׁלֹּא לְהַתְחִיל בְּרָכָה שְׁנִיָּה, עַד לְאַחַר שֶׁאָמְרוּ רֹב הַצִבּוּר אָמֵן. וְאִם הִתְחִיל תֵּכֶף בְּרָכָה אַחֶרֶת, כְּגוֹן, שֶׁסִּיֵּם מָגֵן אַבְרָהָם וְהִתְחִיל מִיָּד אַתָּה גִּבּוֹר, אֲזַי כֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל לוֹמַר, אַתָּה גִּבּוֹר, שׁוּב אֵין אוֹמְרִים אָמֵן, וְעֹנֶשׁ בִּטּוּל אָמֵן, אָז הוּא עָלָיו.
El oficiante debe cuidarse, al concluir una bendición, de no comenzar la siguiente hasta que la mayoría de la congregación haya respondido amén. Si comienza inmediatamente la bendición siguiente, por ejemplo, si termina «Maguén Avraham» y comienza enseguida «Atá guibor», desde que comenzó a decir «Atá guibor» ya no deben responder amén. La responsabilidad por la pérdida de aquellos amenes recae sobre él.
Kitzur Shulchan Arukh 20:4
בִּקְדֻשָּׁה, יִזָּהֵר כָּל אֶחָד לְכַוֵּן רַגְלָיו, שֶׁיִּהְיוּ שְׁתֵּיהֶן בְּיַחַד, כְּאִלּוּ הָיוּ רֶגֶל אַחַת (כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה) וּכְשֶׁאוֹמְרִים קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, וְכֵן בָּרוּךְ וְיִמְלֹךְ, מֵרִים גּוּפוֹ וַעֲקֵבוֹ לְמַעְלָה. וְנוֹהֲגִין לִשָּׂא הָעֵינַיִם לַמָּרוֹם, וְטוֹב שֶׁתִּהְיֶינָה סְגוּרוֹת (קכ"ה).
Durante la Kedushá, cada persona debe juntar los pies, como si fueran uno solo, conforme a lo escrito: «Sus pies eran un pie recto». Al decir «Kadosh, kadosh, kadosh», y asimismo «Baruj» y «Yimloj», eleva el cuerpo y los talones. Se acostumbra elevar los ojos hacia lo alto, aunque es preferible mantenerlos cerrados.
Kitzur Shulchan Arukh 20:5
כְּשֶׁמַּגִּיעַ הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר לְמוֹדִים, מִשְׁתַּחֲוִים כָּל הַקָּהָל וְאוֹמְרִים מוֹדִים דְּרַבָּנָן, כֻּלוֹ בְּהִשְׁתַּחֲוָיָה, וּמִי שֶׁהוּא עוֹמֵד בִּתְפִלַּת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה וְשׁוֹמֵעַ שֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר הִגִּיעַ לְמוֹדִים, אִם הוּא עוֹמֵד בְּאֶמְצַע בְּרָכָה, מִשְׁתַּחֲוֶה גַּם כֵּן. אֲבָל אִם עוֹמֵד בִּתְחִלַּת בְּרָכָה. אוֹ בְּסוֹף בְּרָכָה, לֹא יִשְׁתַּחֲוֶה. מִשּׁוּם דְּאָסוּר לְהוֹסִיף הִשְׁתַּחֲוָיוֹת, בִּתְחִלַּת בְּרָכָה אוֹ בְּסוֹף בְּרָכָה, עַל אוֹתָן שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כְּדִלְעֵיל סִימָן י"ח סָעִיף י"א (ק"ט קכ"ז).
Cuando el oficiante llega a Modim, toda la congregación se inclina y dice Modim Derabanán permaneciendo inclinada durante toda la recitación. Quien se encuentra rezando la Amidá y escucha que el oficiante llegó a Modim, si se encuentra en medio de una bendición también se inclina. Pero si se encuentra al comienzo o al final de una bendición, no debe inclinarse, porque está prohibido añadir inclinaciones al comienzo o al final de las bendiciones más allá de las establecidas por nuestros Sabios, como se explicó en el capítulo 18, apartado 11.
Kitzur Shulchan Arukh 20:6
קוֹדֶם שֶׁאוֹמֵר הַשְּׁלִיחַ צִבּור שִׂים שָׁלוֹם, אוֹמֵר אֱלֹהֵינוּ וֵאֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. בָּרְכֵנוּ וְכוּ', וּכְשֶׁאוֹמֵר "וְיִשְׁמְרֶךָ" אוֹמְרִים הַקָּהָל כֵּן יְהִי רָצוֹן וְלֹא יֹאמְרוּ אָמֵן. וְכֵן כְּשֶׁאוֹמֵר וִיחֻנְךָ וְשָׁלוֹם. וְאֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ רַק בְּשַׁחֲרִית וּבְמוּסָף, וְלֹא בְּמִנְחָה. רַק בְתַעֲנִית צִבּוּר, שֶׁאוֹמְרִים גַּם בְּמִנְחָה שִׂים שָׁלוֹם, אָז אוֹמֵר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר גַּם אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. וְאֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ בְּבֵית אָבֵל, וְלֹא בְּתִשְׁעָה בְּאָב בְּשַׁחֲרִית (קכ"א קכ"ז).
Antes de que el oficiante diga «Sim shalom», dice: «Eloheinu vElohé avoteinu, barejenu», etc. Cuando dice «Veyishmereja», la congregación responde «Ken yehí ratzón», y no amén. Lo mismo al decir «Vijuneka» y «Shalom». Solamente se dice en Shajarit y Musaf, no en Minjá, salvo durante un ayuno público, cuando también se dice «Sim shalom» en Minjá. Entonces el oficiante dice igualmente «Eloheinu vElohé avoteinu». No se dice en una casa de duelo ni durante Shajarit de Tishá BeAv.
Kitzur Shulchan Arukh 20:7
לְאַחַר שֶׁגָּמַר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר הַתְּפִלָּה, יֹאמַר בְּלַחַשׁ יִהְיוּ לְרָצוֹן וְגוֹ' אֲבָל לִפְסֹעַ גּ' פְּסִיעוֹת אֵינוֹ צָרִיךְ שֶׁסּוֹמֵךְ עַל הַפְּסִיעוֹת שֶׁבְּסוֹף הַקַּדִּישׁ שָׁלֵם. (קכ"ג).
Después de que el oficiante termina la oración, dice en voz baja «Yihyú leratzón». No necesita retroceder tres pasos, porque se apoya en los pasos que dará al final del Kadish completo.
Kitzur Shulchan Arukh 20:8
בְּתַעֲנִית צִבּוּר וְיֵשׁ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת עֲשָׂרָה שֶׁמִּתְעַנִּים וּמַשְׁלִימִים, אוֹמֵר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר בְּשַׁחֲרִית וּבְמִנְחָה עֲנֵנוּ קדֶם רְפָאֵנוּ. וְאִם טָעָה וְלֹא אֲמָרוֹ, אִם נִזְכַּר קוֹדֶם שֶׁאָמַר אֵת הַשֵּׁם, מִן הַבְּרָכָה רוֹפֵא חוֹלֵי, חוֹזֵר וְאוֹמֵר עֲנֵנוּ וּרְפָאֵנוּ. אֲבָל לֹא נִזְכַּר עַד לְאַחַר שֶׁאָמַר אֵת הַשֵּׁם, גּוֹמֵר הַבְּרָכָה רוֹפֵא חוֹלֵי עַמּוֹ יִשְֹרָאֵל, וְאוֹמֵר עֲנֵנוּ בְּתוֹךְ בִּרְכַּת שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, וְחוֹתֵם שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה כְּמוֹ יָחִיד. וְאִם שְׁכָחוֹ גַּם שָׁם, אוֹמְרוֹ לְאַחַר סִיּוּם הַתְּפִלָּה בְּלֹא חֲתִימָה.
En un ayuno público, si hay en la sinagoga diez personas que ayunan y completarán el ayuno, el oficiante dice «Anenu» durante Shajarit y Minjá antes de «Refaenu». Si se equivocó y no lo dijo, si recuerda antes de pronunciar el Nombre en la bendición «Rofé jolim», vuelve y dice «Anenu» y después «Refaenu». Pero si no recordó hasta después de pronunciar el Nombre, concluye «Rofé jolé amó Israel» y dice «Anenu» dentro de «Shomea tefilá», concluyendo «Shomea tefilá» como un individuo. Si también lo olvidó allí, lo dice después de concluir la oración, sin bendición final.
Kitzur Shulchan Arukh 20:9
אֵין אוֹמְרִים תְּפִלַּת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה בְּקוֹל, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לְכָל הַפָּחוֹת שִׁשָּׁה אֲנָשִׁים, שֶׁהֵם רֹב מִנְיָן שֶׁהִתְפַּלְּלוּ עַתָּה. אֲבָל אִם אֵין שִׁשָּׁה אֲנָשִׁים שֶׁהִתְפַּלְּלוּ עַתָּה, אֵין אוֹמְרִים כָּל הַשְּׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה בְּקוֹל, אֶלָּא אֶחָד אוֹמֵר עַד הָאֵל הַקָּדוֹשׁ בְּקוֹל, וְאוֹמְרִים קְדֻשָּׁה וְגוֹמֵר תְּפִלָּתוֹ בְּלַחַשׁ. (ס"ט)
No se recita toda la repetición de la Amidá en voz alta a menos que haya por lo menos seis personas —la mayoría del minián— que hayan rezado ahora. Si no hay seis personas que hayan rezado ahora, no se recita toda la Amidá en voz alta. Una persona dice en voz alta solamente hasta «HaEl Hakadosh», se recita la Kedushá y después termina su oración en voz baja.
Kitzur Shulchan Arukh 20:10
כָּל מָקוֹם שֶׁהַיָּחִיד אִם טָעָה חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל, כְּמוֹ כֵּן הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר בַּחֲזָרַת הַתְּפִלָּה, אִם טָעָה חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל חוּץ מִשַּׁחֲרִית שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ וְחֹל הַמּוֹעֵד. שֶׁאִם שָׁכַח וְלֹא אָמַר יַעֲלֶה וְיָבֹא וְלֹא נִזְכַּר עַד שֶׁהִשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ, אֵין מַחְזִירִין אוֹתוֹ, כִּי מִשּׁוּם טֹרַח הַצִּבּוּר, סַמְכִינָן עַל מַה שֶׁיַּזְכִּיר בִּתְפִלַּת הַמּוּסָף, אֲבָל אִם נִזְכַּר קוֹדֶם שֶׁהִשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ, חוֹזֵר לִרְצֵה וְאֵין בָּזֶה טֹרַח הַצִּבּוּר (קכ"ו).
En todo lugar donde un individuo que se equivoca debe volver a rezar, también el oficiante que se equivoca durante la repetición debe volver. La excepción es Shajarit de Rosh Jódesh y Jol Hamoed. Si olvidó «Yaalé veyavó» y no recordó hasta después de terminar su oración, no se le hace repetir, porque, para no causar molestia a la congregación, se confía en que mencionará el día durante Musaf. Pero si recuerda antes de terminar su oración, vuelve a «Retzé», porque esto no causa una molestia considerable a la congregación.
Kitzur Shulchan Arukh 20:11
חִיּוּב עַל הָאָדָם לוֹמַר קְדֻשָּׁה עִם הַצִּבּוּר, וְגַם אָמֵן שֶׁלְּאַחַר הָאֵל הַקָּדוֹשׁ, וְשֶׁלְּאַחַר שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, הוּא גַּם כֵּן חִיּוּב כְּמוֹ קְדֻשָּׁה. וְכֵן הַקַּדִּישִׁים שֶׁאוֹמֵר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר, חִיּוּב הוּא לַעֲנֹת עֲלֵיהֶם. וְכֵן בְּמוֹדִים הוּא חִיּוּב לִשְׂחֹת עִם הַצִּבּוּר. וְלָכֵן אִם נִתְאַחֵר לָבֹא לְבֵית הַכְּנֶסֶת, בְּאֹפֶן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל עִם הַצִּבּוּר. וְהוּא מֻכְרָח לְהִתְפַּלֵּל בִּיחִידוּת, אִם אֵין הַשָּׁעָה עוֹבֶרֶת, צָרִיךְ לְהַשְׁגִּיחַ שֶׁלֹּא יִתְפַּלֵּל שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה, בְּשָׁעָה שֶׁיַּפְסִיד מִלַּעֲנֹת אֶחָד מִדְּבָרִים אֵלּוּ אֶלָּא יַמְתִּין עַד שֶׁיַּעֲנֶה, וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה. אֲבָל אַל יַמְתִּין בֵּין גָּאַל יִשְֹרָאֵל לִתְפִלַּת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה, דְּהָא צָרִיךְ לְהַסְמִיךְ גְּאֻלָּה לַתְפִלָּה, וְאָסוּר לְהַפְסִיק בֵּינֵיהֶם, אֶלָּא יַמְתִּין קוֹדֶם שִׁירָה חֲדָשָׁה (וע"ש סִימָן ס"ט סָעִיף ז').
Toda persona está obligada a decir la Kedushá con la congregación. También los amenes después de «HaEl Hakadosh» y de «Shomea tefilá» son obligaciones semejantes a la Kedushá. Asimismo, es obligatorio responder a los Kadishim que dice el oficiante, y durante Modim es obligatorio inclinarse con la congregación. Por eso, si una persona llegó tarde a la sinagoga y no puede rezar junto con la congregación, de modo que debe rezar individualmente, si todavía dispone de tiempo, debe procurar no comenzar la Amidá en un momento en que perdería la oportunidad de responder a alguno de estos asuntos. Debe esperar hasta responderlos y después rezar la Amidá. Sin embargo, no debe esperar entre «Gaal Israel» y la Amidá, porque debe unir la redención con la oración y está prohibido interrumpir entre ambas. Debe esperar antes de «Shirá jadashá».
Kitzur Shulchan Arukh 20:12
יָחִיד הָעוֹמֵד בִּתְפִלַּת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה, וּכְשֶׁהוּא מְסַיֵּם מְחַיֵּה הַמֵּתִים, אוֹמְרִים הַצִּבּוּר קְדֻשַּׁת וּבָא לְצִיּוֹן, אוֹ קְדֻשַּׁת יוֹצֵר, אֵינוֹ אוֹמֵר עִמָּהֶם קָדוֹשׁ, לְפִי שֶׁאֵין הַקְּדֻשּׁוֹת שָׁווֹת, אֲבָל אִם הַצִּבּוּר אוֹמְרִים קְדֻשַּׁת מוּסָף, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית, עוֹנֶה עִמָּהֶם קָדוֹשׁ וְכוּ', וְכֵן בְּהִפּוּךְ דִּקְדֻשַּׁת שַׁחֲרִית וּקְדֻשַּׁת מוּסָף שָׁווֹת הֵן (ק"ט).
Si un individuo se encuentra rezando la Amidá y, al terminar «Mejayé hametim», la congregación está diciendo la Kedushá de «Uvá leTzión» o la Kedushá de Yotzer, no dice con ellos «Kadosh», porque estas kedushot no son iguales. Pero si la congregación está diciendo la Kedushá de Musaf, aunque él esté rezando Shajarit, responde con ellos «Kadosh», etc. Lo mismo se aplica a la inversa, porque la Kedushá de Shajarit y la de Musaf son equivalentes.
