Ramban on Deuteronomy 33

Ramban on Deuteronomy 33:1

איש האלהים להגיד כי ברכתו מקויימת כי איש האלהים היה ותפלת ישרים רצונו והנה יקרא הכתוב למשה רבינו איש האלהים וכן שאר הנביאים ואליהו וזולתם ולא יאמר הכתוב איש ה' אבל יאמר משה עבד ה' (דברים ל״ד:ה׳) והטעם ידוע לכל משכיל וכן על דרך האמת וזאת היא הברכה כי מאת ה' היתה זאת (תהלים קיח כג) וכן ביעקב נאמר (בראשית מט כח) וזאת אשר דבר להם אביהם זאת הברכה הוא שאמר דוד (תהלים קיט נו) זאת היתה לי כי פקודיך נצרתי ירמוז לציון עיר דוד כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם והמשכיל יבין ולזה הסוד נתכוונו רבותינו במדרש שאמרו (בראשית רבה ק׳:י״ב) וזאת אשר דבר להם אביהם עתיד אדם כיוצא בי לברך אתכם וממקום שפסקתי אני משם הוא מתחיל כיון שעמד משה רבינו פתח להם בוזאת הברכה מאותו מקום שפסק להם אביהם הוי וזאת אשר דבר להם אביהם אמר להם הברכות הללו אימתי מגיעות אתכם משעה שתקבלו את התורה שכתוב בה וזאת התורה וגו' כי המלה הזאת תרמוז לברכה שהיא התורה והיא הברית דכתיב (בראשית יז י) זאת בריתי וכבר הזכרתי זה (ויקרא טז ג):

**El hombre de Dios.** Esta expresión enseña que su bendición ciertamente se cumpliría, porque era un hombre de Dios y la oración de los rectos corresponde a Su voluntad. La Escritura llama a Moshé, nuestro maestro, «hombre de Dios». También llama de este modo a otros profetas, como Eliyahu y otros. Sin embargo, no utiliza la expresión «hombre del Eterno», aunque sí dice: «Moshé, siervo del Eterno» (Deuteronomio 34:5). La razón es conocida por toda persona entendida. Conforme al camino de la verdad, «esta es la bendición», porque «esto procedió del Eterno» (Salmos 118:23). Respecto de Yaakov también se dijo: «Esta es la bendición con la que su padre les habló» (Génesis 49:28). Esto es lo que David dijo: «Esto fue para mí, porque guardé Tus mandamientos» (Salmos 119:56). Alude a Tzión, ciudad de David, pues allí ordenó el Eterno la bendición y la vida eterna. Quien posee entendimiento comprenderá. Nuestros Sabios se refirieron a este secreto en el Midrash cuando dijeron respecto de: «Esta es la bendición con la que su padre les habló»: en el futuro, un hombre semejante a mí os bendecirá, y comenzará en el punto donde yo terminé. Cuando Moshé, nuestro maestro, se levantó, comenzó: «Y esta es la bendición», desde el mismo punto donde su padre había terminado. Yaakov les dijo: ¿cuándo os alcanzarán estas bendiciones? Desde el momento en que recibáis la Torá, respecto de la cual está escrito: «Y esta es la Torá». La palabra «esta» alude a la bendición, que es la Torá y también el pacto, como está escrito: «Este es Mi pacto» (Génesis 17:10). Ya mencioné este asunto en Levítico 16:3:

Ramban on Deuteronomy 33:2

ה' מסיני בא יאמר כי השם מסיני בא לישראל כי משם השכין שכינתו בתוכם ושוב לא נסתלקה מהם והענין כי ירד הכבוד בהר סיני כמו שנאמר (שמות יט כ) וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר ויקרא ה' למשה וגו' ושם היה כל הימים שהיה משה עולה ויורד כמו שנאמר (שם כד יז) ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר וגו' וכאשר נתנו לו הלוחות האחרונות שכן הכבוד באהל מועד כמו שנאמר (שם לג ט) והיה כבא משה האהלה ירד עמוד הענן ועמד פתח האהל ודבר עם משה וכתיב (שם פסוק יא) ודבר ה' אל משה פנים אל פנים וגו' וכאשר הוקם המשכן שכן הכבוד במשכן שנאמר (שם מ לד) ויכס הענן את אהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן ומשם היו לו כל הדברות כל ימי המדבר:

**El Eterno vino desde Sinaí.** Significa que el Eterno vino desde Sinaí hacia Israel, porque desde allí hizo residir Su Presencia entre ellos y nunca volvió a retirarla. La gloria descendió sobre el monte Sinaí, como está escrito: «El Eterno descendió sobre el monte Sinaí, sobre la cima de la montaña, y el Eterno llamó a Moshé» (Éxodo 19:20). Permaneció allí durante todos los días en que Moshé subía y bajaba, como está escrito: «La apariencia de la gloria del Eterno era como un fuego consumidor sobre la cima de la montaña» (Éxodo 24:17). Cuando le fueron entregadas las últimas Tablas, la gloria habitó en la Tienda de Reunión, como está escrito: «Cuando Moshé entraba en la tienda, descendía la columna de nube y permanecía a la entrada de la tienda, y hablaba con Moshé» (Éxodo 33:9). También: «El Eterno hablaba con Moshé cara a cara» (33:11). Cuando fue levantado el Mishkán, la gloria habitó en él: «La nube cubrió la Tienda de Reunión y la gloria del Eterno llenó el Mishkán» (Éxodo 40:34). Desde allí recibió todas las comunicaciones divinas durante todos los días del desierto:

Ramban on Deuteronomy 33:3

וזרח משעיר למו כי אחרי נסעם מסיני במסע ראשון שכן הענן במדבר פארן ומשם שלח מרגלים שנאמר (שם יג ג) וישלח אותם משה ממדבר פארן ונתנדה העם ולא היה הדבור עם משה עד שבאו לשעיר בגבול בני עשו בסוף הארבעים (דברים ב׳:ב׳) כמו שנאמר שם (דברים ל״ג:ז׳) כי ה' אלהיך ברכך בכל מעשה ידך ידע לכתך את המדבר הגדול הזה זה ארבעים שנה ה' אלהיך עמך והנה אז בבואם בשעיר היה השם להם לאור עולם ושלמו ימי אבלם וצוה אותם להשמר משעיר ועמון ומואב ואמר שיחלו לרשת את ארצם וירשו ארץ סיחון ועוג שני מלכי האמורי הגדולים:

**Resplandeció desde Seír para ellos.** Después de que partieran de Sinaí en su primer viaje, la nube habitó en el desierto de Parán. Desde allí Moshé envió a los exploradores, como está escrito: «Moshé los envió desde el desierto de Parán». El pueblo quedó bajo excomunión divina y Moshé no volvió a recibir la palabra profética hasta que llegaron a Seír, junto a la frontera de los hijos de Esav, al final de los cuarenta años. Así está escrito allí: «El Eterno, tu Dios, te ha bendecido en toda obra de tus manos; conoce tu caminar por este gran desierto. Durante estos cuarenta años el Eterno, tu Dios, ha estado contigo». Entonces, cuando llegaron a Seír, el Eterno se convirtió para ellos en luz eterna y terminaron los días de su duelo. Les ordenó cuidarse de Seír, Amón y Moav, y les dijo que comenzaran a conquistar la tierra destinada para ellos. Así heredaron el territorio de Sijón y Og, los dos grandes reyes amorreos:

Ramban on Deuteronomy 33:4

הופיע מהר פארן שנסתכל בהם ושם ענינם למאור פניו מהר פארן והטעם כי תחלת הכנסם במדבר הגדול היה מפארן כמו שנאמר (במדבר י יב) ויסעו וגו' ממדבר סיני וישכן הענן במדבר פארן והנה השם הופיע עליהם לראות מה הם צריכים במדבר הגדול והנורא מלשון ועל עצת רשעים הופעת (איוב י ג) נסתכלת וראית באורך הגדול כל סתרי מחשבותיהם:

**Apareció desde el monte Parán.** Significa que los observó y colocó su situación bajo la luz de Su rostro desde el monte Parán. El comienzo de su entrada en el gran desierto ocurrió desde Parán, como está escrito: «Partieron del desierto de Sinaí y la nube reposó en el desierto de Parán» (Números 10:12). El Eterno apareció sobre ellos para observar lo que necesitaban en aquel desierto grande y temible. La expresión es semejante a: «Has aparecido sobre el consejo de los malvados» (Job 10:3), es decir, has observado y visto mediante Tu gran luz todos los secretos de sus pensamientos:

Ramban on Deuteronomy 33:5

ואתה מרבבת קדש מימינו אש דת למו יאמר כי בא הכבוד לישראל מרבבות קדושי עליון אשר ירדו עמו על ההר כענין שנאמר (תהלים סח יח) רכב אלהים רבותים אלפי שנאן ה' בם סיני בקדש מימינו אש דת למו פירוש מימין תפארתו היה להם אש דת לא מיד המלאכים הנזכרים רק מימין השם בעצמו ובכבודו ויתכן כי מרבבות קדש מרבוי קדושתו כי קדוש קדוש קדוש ה' צבאות בכל מיני קדושה:

**Vino desde miríadas de santidad; de Su derecha, fuego de ley para ellos.** Significa que la gloria vino hacia Israel acompañada por miríadas de seres santos superiores que descendieron con Él sobre la montaña. Es semejante a: «Los carros de Dios son miríadas, millares de ángeles; el Eterno está entre ellos, en Sinaí, en santidad» (Salmos 68:18). «De Su derecha, fuego de ley para ellos» significa que desde la derecha de Su gloria recibieron el fuego de la ley. No la recibieron de manos de los ángeles anteriormente mencionados, sino de la propia derecha del Eterno y de Su gloria. También es posible que «miríadas de santidad» signifique la multiplicidad de Sus clases de santidad, pues: «Santo, santo, santo es el Eterno de los Ejércitos», en todas las formas de santidad:

Ramban on Deuteronomy 33:6

וטעם אש דת למו כמו דת אש כמו שאמר (דברים ה׳:כ״א) ואת קולו שמענו מתוך האש או טעמו כמו אש ודת למו יזכיר שהראה להם האש העליונית והשמיעם הדת וזה כענין שנאמר (דברים ד׳:ל״ו) ועל הארץ הראך את אשו הגדולה ודבריו שמעת מתוך האש ועל דרך האמת יגיד גם כן שהאש שהוא הדת היא מימינו כי מדת הדין כלולה ברחמים ועל דעת רבותינו טעם הכתוב כי מסיני בא לתת תורה לישראל שנגלה להם משם וזרח משעיר להם לישראל כי נגלה על בני עשו לתת להם התורה וכאשר לא רצו בני עשו לקבל אותה האיר פניו לישראל ונתנה להם בימינו ובזרועו ואור פניו כי רצם והופיע והראה להם יפעתו והדרת פניו מהר פארן כאשר לא רצו בני ישמעאל בתורה יזכיר כי היה זכות לישראל גדולה כאשר לא רצו שאר האומות לקבל את התורה והנה הזכיר כל זרע אברהם שאחד מהם לא היה חפץ בתורה זולתי ישראל אבל על כל האומות גם כן נגלה לתת אותה להם ולא רצו בה כפי הבא בקבלת רבותינו (ע"ז ב):

La expresión **«fuego de ley para ellos»** puede significar «una ley de fuego», como está escrito: «Escuchamos Su voz desde el fuego» (Deuteronomio 5:21). También puede entenderse como: «fuego y ley para ellos». La Escritura menciona que les mostró el fuego superior y les hizo escuchar la ley. Es semejante a: «Sobre la tierra te mostró Su gran fuego y escuchaste Sus palabras desde el fuego» (Deuteronomio 4:36). Conforme al camino de la verdad, enseña también que el fuego, que es la ley, procede de Su derecha, porque el atributo del juicio está incluido dentro de la misericordia. Según nuestros Sabios, el versículo significa que vino desde Sinaí para entregar la Torá a Israel y se reveló allí ante ellos. «Resplandeció desde Seír para ellos», para Israel, porque se reveló ante los hijos de Esav con el propósito de ofrecerles la Torá. Cuando los hijos de Esav no quisieron recibirla, iluminó Su rostro para Israel y se la entregó con Su derecha, Su brazo y la luz de Su rostro, porque los amaba. «Apareció desde el monte Parán»: manifestó ante Israel Su resplandor y la majestad de Su rostro cuando los hijos de Yishmael rechazaron la Torá. El versículo menciona el gran mérito de Israel: todos los demás descendientes de Abraham rechazaron la Torá, y únicamente Israel la deseó. Sin embargo, también se reveló ante todas las naciones para ofrecérsela, pero ellas no quisieron recibirla, conforme a la tradición de nuestros Sabios:

Ramban on Deuteronomy 33:7

אף חבב עמים פירשו בו שהוא מלשון ארמית ותהון קדמי חביבין (שמות יט ה) יאמר אף חובב את ישראל שהוא עמים רבים כענין אחריך בנימין בעממיך (שופטים ה יד) וכל קדושיו של ישראל הם הלוים הם בידך כי הקרבתם אליך להיות חונים סביבות הארון והנראה אלי כי חובב מגזרת לטמון בחובי עוני (איוב לא לג) מענין חדר בחדר להחבא (דהי"ב יח כד) ושם חביון עזו (חבקוק ג ד) יאמר גם אתה בידיך מחביא ומסתיר עמים כל קדושי ישראל הנזכר ירמוז כי כל העדה כלם קדושים והשם יסתירם בידו כטעם ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך (ישעיהו נא טז) כענין סתרי ומגני אתה (תהלים קיט קיד) וכן ויתיעצו על צפוניך (שם פג ד) וזה רמז למה שאמר (במדבר יד יד) אשר עין בעין נראה אתה ה' ועננך עומד עליהם וכן אמר בשירה (דברים ל״ב:י׳) יסובבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו:

**También ama a los pueblos.** Algunos explicaron que חבב procede del arameo, como: «Seréis queridos delante de Mí» (Éxodo 19:5). Significaría: también ama a Israel, que comprende numerosos pueblos, como en: «Detrás de ti, Binyamín, entre tus pueblos» (Jueces 5:14). «Todos sus santos están en Tu mano» se referiría a los levitas de Israel, a quienes acercaste a Ti para acampar alrededor del Arca. A mi entender, חובב procede de una raíz semejante a: «Ocultar mis pecados en mi seno» (Job 31:33), «esconderse de habitación en habitación» (II Crónicas 18:24), y: «Allí estaba oculto Su poder» (Habacuc 3:4). El significado es: Tú ocultas y escondes dentro de Tus manos a los pueblos, es decir, a todos los santos de Israel anteriormente mencionados. Alude a que toda la congregación es santa y el Eterno la oculta dentro de Su mano. Es semejante a: «Puse Mis palabras en tu boca y te cubrí con la sombra de Mi mano» (Isaías 51:16); «Tú eres mi escondite y mi escudo» (Salmos 119:114); y: «Conspiran contra Tus protegidos» (Salmos 83:4). Esto alude a lo dicho: «Tú, Eterno, eres visto cara a cara y Tu nube permanece sobre ellos» (Números 14:14). También dijo en el cántico: «Lo rodeó, lo instruyó y lo preservó como la pupila de Su ojo» (Deuteronomio 32:10):

Ramban on Deuteronomy 33:8

והם תכו כמו הכו כאשר בא תרגלתי לאפרים (הושע יא ג) במקום הרגלתי וכאשר הומרה ה"א הנקבה בתי"ו באם אתן שנת לעיני (תהלים קלב ד) עושה רע מאת (קהלת ח יב) וכן רבים יאמר שהם מוכים בכל מכה במדבר ללכת אחריך בכל אשר תלך לא יחושו לרעב ולצמאון ומכת נחש ועקרב רק יצאו לרגליך ואחריך ירוצו וזה כענין שנאמר (ירמיהו ב ב) זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה:

**Ellos fueron golpeados.** תכו tiene el sentido de הכו, como en: «Yo enseñé a caminar a Efraín» (Oseas 11:3), donde תרגלתי aparece en lugar de הרגלתי. La letra ה femenina puede intercambiarse con ת, como en: «Si doy sueño a mis ojos» (Salmos 132:4), y: «El pecador hace el mal cien veces» (Eclesiastés 8:12). Existen muchos ejemplos semejantes. El versículo dice que soportaron todos los golpes del desierto para caminar detrás de Ti dondequiera que fueras. No se preocuparon por el hambre, la sed, las mordeduras de serpientes o escorpiones, sino que salieron siguiendo Tus pasos y corrieron detrás de Ti. Es semejante a: «Recuerdo en tu favor la bondad de tu juventud, el amor de tus desposorios, cuando caminabas detrás de Mí en el desierto, en una tierra no sembrada» (Jeremías 2:2):

Ramban on Deuteronomy 33:9

ישא מדברתיך כמו לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא (שמות כ ז) ובל אשא את שמותם על שפתי (תהלים טז ד) ישא ביום ההוא לאמר (ישעיהו נ ז) מדברותיך כמו ומדברך נאוה (שיר השירים ד ג) יאמר שישא דבריך על שפתיו ויהגה בהם תמיד:

**Llevará Tus palabras.** ישא tiene el sentido de «llevar o pronunciar», como en: «No llevarás el Nombre del Eterno, tu Dios, en vano» (Éxodo 20:7); «No llevaré sus nombres sobre mis labios» (Salmos 16:4); y: «En aquel día pronunciará diciendo» (Isaías 3:7). מדברותיך significa «Tus palabras», como: «Tu habla es hermosa» (Cantar de los Cantares 4:3). El versículo dice que llevará Tus palabras sobre sus labios y meditará en ellas continuamente:

Ramban on Deuteronomy 33:10

תורה צוה לנו משה הטעם שישא תמיד ויאמר תורה צוה לנו משה והיא תהיה מורשה לקהלת יעקב כי לדורות עולם כל בני יעקב יירשוה וישמרו אותה כי לא תשכח מפי זרעו ודרשו רבותינו (מדרש תהלים א) שלא אמר מורשה בית יעקב או זרע יעקב ואמר קהלת יעקב לרמז שיקהלו רבים עליהם ותהיה התורה לעולם מורשה ליעקב ולכל הנקהלים עליו הם הגרים הנלוים על ה' לשרתו ונספחו על בית יעקב ונקראו כלם קהלתו:

**Moshé nos ordenó la Torá.** El sentido es que Israel llevará continuamente estas palabras sobre sus labios y dirá: «Moshé nos ordenó la Torá». Ella será una herencia para la congregación de Yaakov, pues todos los hijos de Yaakov la heredarán y guardarán por todas las generaciones. No será olvidada de la boca de su descendencia. Nuestros Sabios interpretaron que no dice «herencia de la Casa de Yaakov» o «de la descendencia de Yaakov», sino «de la congregación de Yaakov», para insinuar que muchos se congregarán alrededor de ellos. La Torá será eternamente herencia de Yaakov y de todos los que se congreguen con él, es decir, los conversos que se adhieren al Eterno para servirlo, se unen a la Casa de Yaakov y son llamados parte de su congregación:

Ramban on Deuteronomy 33:11

ויהי בישרון מלך רמז אל השם הנזכר שהיה למלך על ישראל בהיותם ישרים ונאספו כל ראשי העם וכל שבטי ישראל יחד וגם זה הכתוב דבוק והטעם כי ישראל יאמרו תמיד התורה אשר צוה לנו משה תהיה ירושה לכל קהלת יעקב לעדי עד לא נחליף ולא נמיר אותה לעולם ויאמרו שהיה השם למלך על ישראל בהתאסף ראשינו זקנינו ושופטינו וכל שבטי ישראל שכולנו יחד קבלנו מלכותו עלינו לדור ודור ואנחנו חייבין לשמור תורתו ומלכותו לעולמים וזו המצוה הוא דבור אנכי והיא קבלת מלכות שמים כאשר פירשתי שם (שמות כ ב) והנה הזכיר התורה בכלל ומלכות שמים בפרט שכל המודה במלכות שמים כופר בע"ז ומודה בכל התורה כולה ורמזו כי הם וראשיהם קבלו מלכות שמים מפי הגבורה וראו שהוא מלך ישראל וגואלו והתורה קבלו מפי משה שקבלו עליהם ועל זרעם להאמין בו ולעשות כל אשר יצוה מטעם המלך כאשר אמרו (דברים ה׳:כ״ד) ואת תדבר אלינו את כל אשר ידבר ה' אלהינו אליך ושמענו ועשינו וזה הפירוש ברור ונכון בכתוב הזה על דרך שהזכירו בגמרא במסכת ראש השנה (ראש השנה ל״ב) אלא מלכיות תלתא הוא דהויין ה' ימלוך לעולם ועד (שמות טו יח) ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו (במדבר כג כא) ויהי בישורון מלך וכן שנינו בספרי (ברכה שמו) מושב זקנים בישיבה של מטה שמו הגדול משתבח למעלה שנאמר ויהי בישרון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל אין אסיפה אלא זקנים שנאמר (במדבר יא טז) אספה לי וגו' יחד שבטי ישראל כשהן עשויין אגודה אחת ולא כשהן עשויין אגודות אגודות וכן הוא אומר (עמוס ט ו) הבונה בשמים מעלותיו וגו' ובמדרש רבה (במדב"ר טו יח) נמי אמרו כביכול כסאו מבוסס למעלה בזמן שישראל עשויין אגודה אחת לכך נאמר הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה וכן ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם וגו' וגם זה על הדרך שפירשתי ידרשו שהיה מלך עליהם מפני שנתאספו ויחדו כולם קבלו מלכותו עליהם וכן יהיה מורשה לקהלת יעקב והמלך הוא הקב"ה וכן נהגנו לומר בתקיעתא דברי רב אבל יש במקצת האגדות שמפרשין אותו על משה אומרים משה מלך שנאמר ויהי בישורון מלך בהתאסף וגו' וא"כ (ס"א וג"כ) אמר הכתוב תורה צוה לנו משה להיותה מורשה לקהלת יעקב והוא היה מלך עלינו ועל כל שבטינו יחד וראוי לנו לעשות דבריו ומצותיו כי מלך גדול וחכם היה עלינו יספר הכתוב גם בכבוד השליח שהיה גדול וראוי להאמין בו והנכון והאמת מה שפירשנו והנה הזכיר כי השם שוכן בישראל והנה קבלו תורתו ומלכותו כל שבטיהם יחד עליהם ועל זרעם לדורותם אם כן הנם ראויים לברכה:

**Y hubo un Rey en Yeshurún.** Alude al Eterno anteriormente mencionado, quien se convirtió en Rey de Israel cuando ellos eran rectos y se reunieron todos los jefes del pueblo y todas las tribus de Israel. Este versículo está unido con los anteriores. Israel dirá continuamente: la Torá que Moshé nos ordenó será herencia de toda la congregación de Yaakov para siempre. Nunca la sustituiremos ni la cambiaremos. Dirán también que el Eterno se convirtió en Rey sobre Israel cuando se reunieron nuestros jefes, ancianos, jueces y todas las tribus de Israel. Todos juntos aceptamos Su reinado sobre nosotros de generación en generación y estamos obligados a guardar eternamente Su Torá y Su soberanía. Este mandamiento es la declaración: «Yo soy el Eterno», que constituye la aceptación del Reino de los Cielos, como expliqué allí. Menciona la Torá en términos generales y el Reino de los Cielos en particular, porque quien reconoce el Reino de los Cielos niega la idolatría y reconoce toda la Torá. Insinúa que ellos y sus dirigentes aceptaron el Reino de los Cielos directamente de la boca del Poder divino y vieron que Él es Rey de Israel y su Redentor. La Torá, en cambio, la recibieron de boca de Moshé. La aceptaron para sí mismos y para su descendencia, creyendo en él y comprometiéndose a cumplir todo lo que ordenara en nombre del Rey. Así dijeron: «Tú nos comunicarás todo lo que el Eterno, nuestro Dios, te diga; escucharemos y cumpliremos» (Deuteronomio 5:24). Esta interpretación del versículo es clara y correcta. Es semejante a lo mencionado en la Guemará, en el tratado Rosh Hashaná: solo tenemos tres versículos de reinado: «El Eterno reinará eternamente» (Éxodo 15:18); «El Eterno, su Dios, está con él y la aclamación del Rey está en él» (Números 23:21); y: «Hubo un Rey en Yeshurún». También se enseñó en el Sifré: cuando los ancianos se reúnen en la asamblea inferior, Su gran Nombre es alabado arriba, como está escrito: «Hubo un Rey en Yeshurún al reunirse los jefes del pueblo, juntas las tribus de Israel». «Reunirse» se refiere a los ancianos, como está escrito: «Reúne para Mí», etc. (Números 11:16). «Juntas las tribus de Israel» significa cuando forman una sola unión y no numerosos grupos separados. Así está escrito: «El que construye Sus cámaras en los cielos y establece Su unión sobre la tierra» (Amós 9:6). En el Midrash Rabá dijeron igualmente: por así decirlo, Su trono se encuentra firmemente establecido arriba cuando Israel constituye una sola unión. Por eso dice: «El que construye Sus cámaras en los cielos y establece Su unión sobre la tierra». Lo mismo enseña: «Hubo un Rey en Yeshurún al reunirse los jefes del pueblo». También aquí lo interpretan conforme a nuestra explicación: se convirtió en Rey sobre ellos porque se reunieron y todos aceptaron conjuntamente Su reinado. Así será la Torá «herencia para la congregación de Yaakov», y el Rey es el Santo, bendito sea. Así acostumbramos a recitarlo en la sección de Reinos de Rav. No obstante, algunas enseñanzas agádicas interpretan que el rey era Moshé. Dicen: «Moshé fue rey», como está escrito: «Hubo un rey en Yeshurún al reunirse», etc. Según esto, el versículo diría: «Moshé nos ordenó la Torá para que fuera herencia de la congregación de Yaakov, y él fue rey sobre nosotros y sobre todas nuestras tribus reunidas». Por tanto, es apropiado que cumplamos sus palabras y mandamientos, pues fue un rey grande y sabio sobre nosotros. La Escritura relataría también el honor del mensajero, quien era grande y digno de confianza. Sin embargo, lo correcto y verdadero es lo que hemos explicado. La Escritura mencionó que el Eterno habita en Israel y que todas sus tribus aceptaron conjuntamente Su Torá y Su Reino para sí mismas y para su descendencia durante todas las generaciones. Por tanto, ahora son dignas de bendición:

Ramban on Deuteronomy 33:12

יחי ראובן אמר ר"א (אבן עזרא על דברים ל״ג:ו׳) כי החל מראובן שהוא הבכור ולא הזכיר שמעון בעבור עון פעור כי העובדים היו שמעונים ומספרם לעד גם נשיאם נהרג וכן דעת רש"י והמפרשים ולפי דעתי אין מספרם ראיה בעבור כי עדיין יחסרו שלשה עשר אלף ויותר מלבד המתים במגפה וגם משאר השבטים יחסרו קצת כי בני גד חסרו חמשת אלפים ובני אפרים שמונת אלפים ועוד כי הכתוב שאומר (במדבר כה ג) ויצמד ישראל לבעל פעור ואמר (שם פסוק ד) קח את כל ראשי העם נראה שהיו בהם מכל השבטים וכל דייניהם ישפוטו בם וכן אמר (שם פסוק יא) ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי ואל תשיב עלי מדבר עכן שאמר (יהושע ז יא) חטא ישראל כי שם לא נתגלה החטא ויזכירם סתם וכן המוכה איננו ראיה כי היה נשיא בית אב בהם לא נשיא השבט והנועדים על ה' בעדת קרח גדולים ונכבדים ממנו שהיו נשיאי עדה ולא הלכו כל שבטיהם אחריהם והמזמור הזכיר דתן ואבירם וענינם בשמם (תהלים קו יז) תפתח ארץ ותבלע דתן ותכס על עדת אבירם והזכיר ויצמדו לבעל פעור (שם פסוק כח) עם וימאסו בארץ חמדה (שם פסוק כד) לכלל העם וחלילה שימנע משה מלברך את שמעון ולא ימחה שבט מישראל שכבר כלו הנצמדים לבעל פעור כמו שאמר (דברים ד׳:ג׳) כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו ה' אלהיך מקרבך ואלה הנשארים כולם כתיב בהם (שם פסוק ד) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום ולמה לא יברכם והנה כולם עשו את העגל וחטאו במרגלים ונתכפר להם וברכם וראיתי במדרש רבה (במדב"ר כא ט) ששה משפחות נחסרו על הזנות בעצת בלעם ומנה משפחה אחת לשמעון וחמשה מבני בנימין והנה לדעתם בנימין חטא יותר משמעון באותו החטא והוא בכלל הברכה והנכון בעיני כי הכתוב לא ימנה בשבטי ישראל רק שנים עשר וכך אמר בברכת יעקב (בראשית מט כח) כל אלה שבטי ישראל שנים עשר והנה יעקב הזכיר בניו השנים עשר והזכיר יוסף בשבט אחד ומשה ראה להזכיר ביוסף שני שבטים כמו שאמר (דברים ל״ג:י״ז) והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה והיה זה בעבור שני דברים האחד כי אחר שצוה הקדוש ברוך הוא ועשאם שני שבטים בחנכת המזבח ובדגלים ובנחלת הארץ הנה הוא צריך למנותם שנים בברכתם ועוד שהזכיר יהושע המנחילם את הארץ והוא מאפרים הקטן והוצרך להזכיר אחיו שגדול ממנו והנה רצה לברך את לוי כי מברכתו יתברכו כל ישראל שיהיו קרבנותיו לרצון להם לפני השם והוצרך להשאיר אחד מן השבטים שאינן נימנין בשום מקום רק שנים עשר כנגד שנים עשר מזלות ברקיע ושנים עשר חדשים בשנה ושנים עשר גבולי אלכסונין שאמרו במדרש שהם הן זרועות עולם וכמו שהזכירו חכמים במסכת ברכות (ברכות ל״ב) אמר הקב"ה לנביא לך ואמור לכנסת ישראל בתי שנים עשר מזלות בראתי ברקיע כנגד שנים עשר שבטים וכן בהר גריזים והר עיבל (דברים כ״ז:י״ב) שמנה לוי לא נגזר שם יוסף לשני שבטים וכן תראה בחלוק יחזקאל (מח ד ה) שמנה בחלוקת הארץ יוסף לשני שבטים ולא הזכיר לוי וכשמנה תוצאות העיר הזכיר (שם פסוק לא) שער לוי אחד ולא מנה שבט יוסף לשני שבטים אבל אמר (שם פסוק לב) שער יוסף אחד כי לעולם לא ימנו שבטי ישראל רק שנים עשר וכבר זכרתי זה בסדר ויקח קרח (במדבר יז יז) והנה השאיר שמעון שלא היה שבטו גדול ולא היתה בו ברכת יעקב אביהם מרובה אבל חלקם ביעקב והפיצם בישראל (בראשית מט ז) והנה יתברכו גם הם מברכת שאר השבטים אשר המה בתוכם וסדר זאת הברכה היתה ברוח הקדש על דרך נחלתם החל מראובן כי לקח נחלתו בראשונה ועוד כי הוא הבכור ומשה התפלל עליו שלא ימחה שמו בחטאו ולכך נתן לו בברכתו משפט הבכורה ואחר כן הקדים יהודה כי הוא הנוחל הראשון בארץ ולנגיד ממנו והוא העולה בתחלה למלחמה אשר בה יברך אותו והנה ברכתו כוללת כל ישראל ואחר כן ברך לוי החונים עם בני יהודה (ס"א ועיר ירושלים) בירושלים ושם יהיו קרבנותם לרצון ואחרי כן ברך בנימין שהיתה נחלתם עם בני יהודה ועיר ירושלים ובית המקדש בין בני יהודה ובין בני בנימין והלוים יחנו עם שניהם ואחרי כן ברך בני יוסף כי כן היתה נחלתם שנאמר (יהושע יח יא) ויעל גורל מטה בני בנימין למשפחותם ויצא גבול גורלם בין בני יהודה ובין בני יוסף ואחרי כן השלים לברך בני הגבירות והקדים זבולון ליששכר כאשר עשה יעקב (בראשית מט יג יד) וכן נפל גורלם השלישי לבני זבולון (יהושע יט י) והגורל הרביעי לבני יששכר (שם פסוק יז) ואחרי כן ברך בני השפחות דן ונפתלי ואשר כסדר תולדותם והוא הדגל שלהם והקדים גד לכל בני השפחות כי לקח נחלתו תחלה עם ראובן המוקדם והוא היה מדגל הראובני וטעם יחי ראובן שיחיה שבטו ולא ימות לעולם ויהי מתיו מספר כמו ולא למדתי חכמה ודעת קדושים אדע (משלי ל ג) ואל יהיו מתיו מספר שלא יהיו מעטים שכל דבר שיספר הוא מעט וכן ואני מתי מספר (בראשית לד ל) לשון ר"א (אבן עזרא על דברים ל״ג:ו׳) ויותר נכון לפרש יחי ראובן בישראל ואל ימות שלא יכרת שבטו באחד מכל הזמנים ויהי פקודיו במספר בני ישראל לעולם יתפלל עליו שלא יגרום חטאו והכעס הגדול אשר כעס עליו אביו בחללו יצועיו להכרית שמו מישראל וזה כענין שנאמר שם (שם לה כב) וילך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו וישמע ישראל ויהיו בני יעקב שנים עשר כי הודיע שלא יצא בחטאו מן המספר וכן פירש רש"י (רש"י על דברים ל״ג:ו׳) וטעם מתיו שכל אנשיו יזכו בזה ולא יכרת אפילו מקצת השבט בחטאו ואולי מתיו רמז לראשי משפחותיו הארבע ויהיה טעם מספר כמו במספר וכן לזנות בית אביה (דברים כ״ב:כ״א) ירחצו מים (שמות ל כ) ורבים כן או טעמו שיהיו מתיו מספר ישראל שימנה ראשון כמשפט הבכור כי האחד הוא המספר כי ממנו הכל ואונקלוס (תרגום אונקלוס על דברים ל״ג:ו׳) תרגם ויקבלון בנוהי אחסנתהון במנינהון יתכוין למה שפירשנו יאמר שיחיה ראובן ולא יכרת ויהיו מתיו במספרם לעולם לא ימחה שבטו מישראל ולא ימנו ביותר מספרם להיותן שני שבטים שלל ממנו הבכורה והבטיחו בשבט אחד לעולם ויש מפרשים כי הברכה הזאת על כבוש הארץ יאמר שיחיה ראובן בעברם חלוצים למלחמה לפני בני ישראל והטעם שיתגברו ולא ינוצחו כטעם ועל חרבך תחיה (בראשית כז מ) ואל ימות שלא יפלו מהם במלחמה ויהי מתיו מספר שיחזרו לאהליהם במספרם ולא יפקד מהם איש וכן בברכת גד חבירו הזכיר זה הענין והפירוש הזה קרוב אבל הראשון נכון יותר בעיני כי ברכת משה כדרך אשר הזכיר יעקב וכענין ההוא ועל דרך האמת יחי ואל ימות מטעם פוקד עון אבות על בנים ושם (שמות כ ה) רמזתי סודו והועילה ברכת משה לכפר לו מעשה בלהה שלא יכרת וימות בו לעולם אבל פקד עליו עם שאר השבטים מעשה יוסף כפי הבא בפרקי היכלות:

Ramban on Deuteronomy 33:13

וזאת ליהודה וכן אמר ליהודה שיחיה ולא ימות והוסיף לו עוד שמע ה' קול יהודה דעת רבי אברהם (אבן עזרא על דברים ל״ג:ז׳) וזה איננו נכון על פירושנו כי אין יהודה בכרת הזה שיתפלל עליו כן כאשר לא הזכיר זה בשאר השבטים אבל הוא כפשוטו וזאת הברכה אשר ליהודה ועל דרך האמת ייחד המדה הזאת ליהודה בעבור כי להם המלחמה וממנו המלכות לעולם והיא העזר מצריו והוא סוד הכתוב שאמר (א יח) ללמד בני יהודה קשת הנה כתובה על ספר הישר כי הוא הקשת הנראה בענן שנאמר בה (בראשית ט יז) זאת אות הברית:

**Y esta es para Yehudá.** Rabí Abraham ibn Ezra explicó que también respecto de Yehudá dijo que viviera y no muriera, y luego añadió: «Escucha, Eterno, la voz de Yehudá». Esto no es correcto conforme a nuestra explicación, pues Yehudá no se encontraba bajo aquella amenaza de eliminación para que Moshé necesitara orar de ese modo por él, como tampoco lo hizo respecto de las demás tribus. El sentido sencillo es: «Esta es la bendición correspondiente a Yehudá». Conforme al camino de la verdad, Moshé atribuyó especialmente a Yehudá este atributo, porque a él corresponde la guerra y de él procede eternamente la monarquía. Este atributo constituye la ayuda contra sus enemigos. Este es el secreto de lo escrito: «Enseñar a los hijos de Yehudá el arco; he aquí que está escrito en el Libro del Recto» (II Samuel 1:18). Se refiere al arco que aparece en la nube, respecto del cual está escrito: «Esta es la señal del pacto» (Génesis 9:17):

Ramban on Deuteronomy 33:14

שמע ה' קול יהודה יתפלל עליו בצאתו למלחמה כי הוא יעלה בתחלה ולנגיד ממנו שילחם באויבי ישראל וכן אמר יעקב (שם מט ח) ידך בערף אויביך:

**Escucha, Eterno, la voz de Yehudá.** Ora por él cuando salga a la guerra, porque Yehudá será el primero en subir y de él procederá el gobernante que combata contra los enemigos de Israel. Así dijo Yaakov: «Tu mano estará sobre la nuca de tus enemigos» (Génesis 49:8):

Ramban on Deuteronomy 33:15

ואל עמו תביאנו שישוב לשלום ידיו רב לו יהיו ידיו רב לו שלא יצטרך לעזר אחר זולתי עזרת השם שיענהו בתפלתו ככל הכתוב בדברי אונקלוס (תרגום אונקלוס על דברים ל״ג:ז׳) וכן דעת המפרשים ועל דעתי עוד ירמוז למלחמתו הראשונה אל הכנעני שאמר השם יהודה יעלה בתחלה (שופטים א ב) ואמר ידיו רב שיקח מצריו ויכבוש מהם ארצות רבות יותר מן הראוי לו בנחלתו ירמוז שינחיל מנחלתו לשמעון אחיו הוא שנאמר (יהושע יט ט) מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון כי היה חלק בני יהודה רב מהם וינחלו בני שמעון בתוך נחלתם והנה הזכיר שמעון ברמז עם יהודה:

**Y tráelo hacia su pueblo.** Significa que regrese de la guerra en paz. **Sus manos le sean suficientes:** que sus propias manos le basten y no necesite la ayuda de nadie, salvo la ayuda del Eterno, quien responderá a su oración, conforme a la traducción de Onkelós y a la opinión de los comentaristas. A mi entender, alude también a su primera guerra contra el cananeo, cuando el Eterno dijo: «Yehudá subirá primero» (Jueces 1:2). «Sus manos le sean suficientes» significa que tomará bienes de sus enemigos y conquistará territorios mucho mayores que los que le correspondían como heredad. Alude a que entregaría una parte de su territorio a su hermano Shimón. Así está escrito: «De la porción de los hijos de Yehudá procedía la heredad de los hijos de Shimón, porque la parte de los hijos de Yehudá era demasiado grande para ellos; por tanto, los hijos de Shimón recibieron heredad dentro de su territorio» (Josué 19:9). De esta manera, Shimón fue mencionado indirectamente dentro de la bendición de Yehudá:

Ramban on Deuteronomy 33:16

וללוי אמר על לוי אמר לשון רש"י (רש"י על דברים ל״ג:ח׳) (ס"א ר"א וכן) דעת המפרשים והוא כלשון אמרי לי אחי הוא (בראשית ב יג) וישאלו אנשי המקום לאשתו (שם כו ז) והרבה כן ולפי דעתי כי בעבור שהזכיר משה בברכתו שם ראובן ויהודה יחי ראובן קול יהודה ולא יזכיר שם שאר השבטים בברכתם יזכיר הכתוב וללוי אמר לבנימין אמר יגיד כי השבטים לפניו ויקרא ללוי וישים עיניו עליו ויאמר תומיך ואוריך וכן בכל שבט ושבט פנים בפנים יברך אותם:

**Y respecto de Leví dijo.** Rashí y los comentaristas explican que significa «sobre Leví dijo», como: «Di de mí: es mi hermana» (Génesis 20:13), o: «Los hombres del lugar preguntaron por su esposa» (Génesis 26:7). Existen muchos usos semejantes. A mi entender, debido a que Moshé había mencionado expresamente los nombres de Rubén y Yehudá dentro de sus bendiciones —«Que viva Rubén», «la voz de Yehudá»—, mientras que no mencionaría de ese modo los nombres de las demás tribus dentro de sus bendiciones, la Escritura introduce cada una diciendo: «Respecto de Leví dijo», «respecto de Binyamín dijo». Esto enseña que las tribus se encontraban delante de él. Moshé llamó a Leví, dirigió su rostro hacia él y dijo: «Tus Tumim y Tus Urim», y del mismo modo bendijo cara a cara a cada tribu:

Ramban on Deuteronomy 33:17

אשר נסיתו במסה שנסית אותו בנסיון והטעם שהיה חסיד בכל אשר נסית אותו ולא נמצא בו דופי חוץ ממי מריבה שכבר הענשתו עליו כי העגל לכבוד השם עשהו לשון ר"א (אבן עזרא על דברים ל״ג:ח׳) ובספרי (ברכה שמט) אשר נסיתו במסה הרבה נסיתו ונמצא שלם בכל הנסיונות תריבהו על מי מריבה סקופים נסקפת לו על מי מריבה אם משה אמר (במדבר כ י) שמעו נא המורים אהרן ומרים מה עשו והנכון בעיני בדרך הפשט כי במסה כפשוטו הוא המקום אשר נסו השם ברפידים (שמות יז ז) יאמר תומיך ואוריך יהיו לעולם לאיש חסידך ולזרעו אחריו אשר נסית אותו במסה כאשר חטאו בני ישראל וינסו את השם על המים ולא היה בתוך העדה הנועדים שם על השם כי האמין בשם ובדברו שיוציא להם מים מצור החלמיש ובפעם השנית תריבהו ותעניש אותו על מי מריבה של ישראל כי בעבור מריבתם היה עליו העונש ולא שמעל הוא בה' כי גם מתחלה האמין כי אתה ההפכי הצור אגם מים אף כי בפעם הזאת שכבר ראה כן ירמוז משה כי החטא ההוא היה מפני העם כי בעבור מריבתם חשבו משה ואהרן שיצטרכו לעשות מה שעשו שמא נסתלקה השכינה בעבור ענשם והוא שנאמר (תהלים קו לב) ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם וטעם תריבהו כמו ריבה ה' את יריבי (שם לה א) ששלמת לו משפט הריב שרבו בני ישראל את ה' ויתכן שיהיה פירושו כמו שאמר בספרי שהם סקופים כלומר עלילות ירמוז למיעוט החטא וגודל העונש כדרך בקרובי אקדש (ויקרא י ג) וכן דעת אונקלוס (תרגום אונקלוס על דברים ל״ג:ח׳) שאמר דנסיתוהי בנסיתא והוה שלים מריב בני ישראל ומנסותם את ה' וכיון שהיה שלם בפעם הראשונה כל שכן בשניה שהיה מאמין בדבר השם ובחנת לבו על מי מריבה ומצאת לבבו נאמן לפניך כי גלוי וידוע לפני כסא כבודך שהוא מאמין בך ובדבריך אבל בשביל ישראל היה העונש עליו כמו שפירשתי בפסוק גם בי התאנף ה' בגללכם (דברים א׳:ל״ז) והנה מתחלה דבר בכהנים כי אמר ללוי שיהיו האורים והתומים לאיש חסידו מהם ואחרי כן בכל השבט שנסה אותם בעגל ובמצרים ובמדבר ועל כן יורו משפטיו ליעקב וכן דעת אונקלוס שאמר כשירין אילין דילפין דינך וגו' או על העתיד ידבר בהם כדברי ר"א וירו משפטיך על כולם וישימו קטורה על הכהנים מהם:

**A quien probaste en Masá.** Rabí Abraham ibn Ezra explica: lo probaste mediante una prueba y fue piadoso en todo aquello con lo que lo probaste. No encontraste en él defecto, salvo en las aguas de Merivá, por lo cual ya lo castigaste. El becerro lo hizo para la gloria del Eterno. En el Sifré dijeron: «A quien probaste en Masá»: lo probaste numerosas veces y fue hallado íntegro en todas las pruebas. «Con quien contendiste en las aguas de Merivá»: buscaste acusaciones contra él en las aguas de Merivá. Si Moshé dijo: «Escuchad ahora, rebeldes», ¿qué hicieron Aharón y Miriam? Lo correcto conforme al sentido sencillo es que Masá se refiere literalmente al lugar donde Israel probó al Eterno en Refidim. El versículo dice: Tus Tumim y Tus Urim permanecerán eternamente con Tu hombre piadoso y con su descendencia después de él, a quien probaste en Masá. Cuando los hijos de Israel pecaron y probaron al Eterno por causa del agua, Aharón no se encontraba entre la congregación que se reunió allí contra el Eterno. Creyó en el Eterno y en Su palabra, que haría salir agua de la roca de pedernal. En la segunda ocasión, contendiste con él y lo castigaste en las aguas de Merivá de Israel. El castigo le sobrevino a causa de la disputa del pueblo, no porque él mismo hubiera traicionado al Eterno. Desde la primera ocasión había creído que Tú conviertes la roca en un estanque de agua. Con mayor razón debía creerlo en la segunda, después de haberlo visto anteriormente. Moshé insinúa que aquel pecado ocurrió a causa del pueblo. Debido a su disputa, Moshé y Aharón pensaron que necesitaban realizar lo que hicieron, quizá porque la Presencia divina se había retirado a causa del castigo de Israel. Así está escrito: «Lo provocaron en las aguas de Merivá, y le fue mal a Moshé por causa de ellos» (Salmos 106:32). תריבהו tiene un sentido semejante a: «Contiende, Eterno, con quienes contienden conmigo» (Salmos 35:1). Significa que pagaste a Aharón la sentencia correspondiente a la disputa mediante la cual los hijos de Israel contendieron con el Eterno. También es posible interpretarlo conforme al Sifré: buscaste un motivo de acusación contra él. Alude así a la pequeñez del pecado y a la grandeza del castigo, conforme a: «Por medio de quienes están cerca de Mí seré santificado» (Levítico 10:3). Esta es también la opinión de Onkelós, quien tradujo: «A quien probaron en Masá y fue hallado íntegro», es decir, permaneció íntegro durante la disputa de los hijos de Israel y cuando estos probaron al Eterno. Puesto que fue íntegro durante la primera ocasión, con mayor razón lo fue durante la segunda, cuando creía en la palabra divina. Probaste su corazón en las aguas de Merivá y hallaste su corazón fiel delante de Ti. Era manifiesto y conocido delante del Trono de Tu gloria que creía en Ti y en Tus palabras. Sin embargo, recibió el castigo por causa de Israel, como expliqué respecto de: «También contra mí se enojó el Eterno por causa de vosotros» (Deuteronomio 1:37). Inicialmente habló de los sacerdotes, pues dijo a Leví que los Urim y Tumim correspondieran a su hombre piadoso y a sus descendientes. Después habló de toda la tribu, a la cual probó en el episodio del becerro, en Egipto y en el desierto. Por eso «enseñarán Tus juicios a Yaakov». Así lo entendió Onkelós, quien tradujo: «Son dignos de enseñar Tus leyes», etc. También puede estar hablando de su conducta futura, conforme a Rabí Abraham ibn Ezra. «Enseñarán Tus juicios» se refiere a todos ellos, mientras que «pondrán incienso delante de Ti» se refiere a los sacerdotes que proceden de la tribu:

Ramban on Deuteronomy 33:18

וטעם ברך ה' חילו שיהיו חיל גדול והטעם שירבו ולא ימעטו בבואם אל הקדש כטעם אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי (במדבר ד יח) וכן נאמר באזהרות שלהן (שם פסוק יט) ולא ימותו ואונקלוס (תרגום אונקלוס על דברים ל״ג:י״א) אמר נכסוהי מלשון ואת כל מקנהם ואת כל חילם (שם לא ט) יתכוין למה שאמרו רבותינו (יומא כו) בקטורת שהיא מברכת והוא דבק אל ישימו קטורה באפך כי ממנה יתברך חילו כמו ששנינו (שם) חדשים לקטורת ובספרי (ברכה שנב) ברך ה' חילו בנכסים מכאן אמרו רוב כהנים עשירים הם משום אבא דורש אמרו נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב (תהלים לז כה) זה זרעו של אהרן:

**Bendice, Eterno, su fuerza.** Significa que se conviertan en una fuerza numerosa: que aumenten y no disminuyan cuando entren en el Santuario. Es semejante a: «No hagáis desaparecer la tribu de las familias de Kehat» (Números 4:18), y a la advertencia pronunciada respecto de ellos: «Para que no mueran» (4:19). Onkelós tradujo חילו como «sus bienes», conforme a: «Todo su ganado y todas sus riquezas» (Números 31:9). Su intención puede relacionarse con lo que nuestros Sabios dijeron acerca del incienso: que produce bendición material. La frase está unida con: «Pondrán incienso delante de Ti», pues mediante él será bendecida su riqueza. Así enseñaron: se elegían sacerdotes nuevos para ofrecer el incienso, porque quien lo ofrecía era bendecido con riqueza. En el Sifré dijeron: «Bendice, Eterno, su fuerza», significa bendícelo con bienes materiales. De aquí dijeron que la mayoría de los sacerdotes eran ricos. En nombre de Aba interpretaron: «Fui joven y también envejecí, pero nunca vi al justo abandonado» (Salmos 37:25): este es el descendiente de Aharón:

Ramban on Deuteronomy 33:19

ידיד ה' ישכן לבטח עליו יקרא לבנימין ידיד ה' יאמר בנימין שהוא ידיד השם ישכון בארצו לבטח על השם והשם יהיה חופף עליו כל הימים ומשרה שכינתו בתוך ארצו ובין כתפיו ירמוז למה שדרשו בו רבותינו (זבחים נד) ועל דרך האמת ידיד ה' ישכון על בנימין ויהיה זה לבטח לבנימין שיבטחו בה' עדי עד כי ביה ה' צור עולמים והוא יהיה חופף ומגין על בנימין כל היום ולא יבושו בעת צרה ובין כתפיו של בנימין ישכון לעד ומכאן נקרא שלמה ידידיה בעבור ה' ( יב כה) ובנה ידידות משכנותיו כאשר נקרא שלמה גם כן לומר שמדתו שלימה בשלום ולפיכך נכתב בה"א ואמרו במדרש של ר' נחוניא בן הקנה אמר לו הקב"ה הואיל ושמך כשם כבודי אתן לך את בתי דכתיב (מלכים א ה כו) וה' נתן חכמה לשלמה ולא פירש והיכן פירש להלן (שם ג כח) כי ראו כי חכמת אלהים בקרבו לעשות משפט וגו' ונכון הדבר שירמוז בשלש השכינות הללו על שלשה מקדשים יאמר במקדש ראשון ישכון לבטח עליו כענין שנאמר (דהי"ב ז א) וכבוד ה' מלא את הבית ואמר על בית שני חופף עליו כל היום שלא שרתה בו השכינה רק היתה מכסה ומגינה עליו או חופף ממש כמו שהוזכר בפרקי היכלות ובין כתפיו שכן לימות המשיח כי ביום ההוא יקראו לירושלים כסא ה' (ירמיהו ג יז) ועל דרך זה נדרש בספרי (ברכה שנב):

**El amado del Eterno habitará seguro junto a Él.** Llama a Binyamín «amado del Eterno». Dice que Binyamín, amado del Eterno, habitará seguro en su tierra confiando en Él. El Eterno lo cubrirá todos los días y hará habitar Su Presencia dentro de su tierra. «Entre sus hombros»: alude a aquello que nuestros Sabios interpretaron respecto del lugar del Templo. Conforme al camino de la verdad, «el amado del Eterno habitará sobre Binyamín». Esto será seguridad para Binyamín, para que confíe eternamente en el Eterno, pues en Yah, el Eterno, está la Roca eterna. Él cubrirá y protegerá a Binyamín durante todo el día, y ellos no serán avergonzados durante la angustia. «Entre los hombros de Binyamín habitará eternamente». De aquí que Shelomó recibiera el nombre Yedidiá, «amado del Eterno», por causa del Eterno, y construyera «las moradas amadas». También fue llamado Shelomó para enseñar que su atributo era completo mediante la paz. Por eso su nombre se escribe con la letra ה. En el Midrash de Rabí Nejunia ben Hakaná dijeron: el Santo, bendito sea, le dijo: dado que tu nombre es semejante al Nombre de Mi gloria, te entregaré a Mi hija. Así está escrito: «El Eterno dio sabiduría a Shelomó» (I Reyes 5:26). Allí no explica dónde se encontraba esta sabiduría, pero lo aclara posteriormente: «Vieron que la sabiduría de Dios estaba dentro de él para hacer justicia» (I Reyes 3:28). Es correcto interpretar que las tres expresiones de residencia mencionadas aquí aluden a los tres Templos. Respecto del Primer Templo dice: «Habitará seguro sobre él», como está escrito: «La gloria del Eterno llenó la Casa» (II Crónicas 7:1). Respecto del Segundo Templo dice: «Lo cubrirá durante todo el día», porque la Presencia divina no residió plenamente en él, sino que únicamente lo cubría y protegía. También puede significar una cobertura literal, conforme a lo mencionado en los capítulos de los Palacios. «Entre sus hombros habitará» se refiere a los días del Mashíaj, pues en aquel día Jerusalén será llamada «Trono del Eterno» (Jeremías 3:17). De este modo fue interpretado también en el Sifré:

Ramban on Deuteronomy 33:20

ממגד שמים מגד לשון מעדנים ומתק וממגד תבואת שמש שהיתה ארצו פתוחה לחמה וממתקת את הפירות גרש ירחים יש פירות שהלבנה מבשלתן והן קשואין ודלועין גרש ירחים שהארץ מגרשת ומוציאה מחדש לחדש לשון רש"י (רש"י על דברים ל״ג:י״ד) ואם כן יהיה עם פרי מגדים (שיר השירים ד יג) פרי ממתקים יברך אותו שתהיה ארצו ממתק השמים שיהיה מן הטל ותהיה מבורכת מן התהום שתהיה רובצת תחת ארצו להיות עינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר ויתכן שהפירות יקראו מגדים ויאמר שתהיה ארצו מבורכת מפרי השמים שהוא הטל ובעבור היות המגדים בטל יקרא מגד ותהיה מבורכת מתהום תחתיה וברכתו כעין יעקב שאמר (בראשית מט כה) ברכות שמים מעל ברכות תהום רובצת תחת וטעם גרש ירחים המגדים אשר יגרשו הירחים כי כל האילנות בחדשיהם יציצו ויפרחו לשאת ענף ולעשות פרי וזה טעם לחדשיו יבכר (יחזקאל מז יב) בחדשיו הידועים לפרי ההוא יבכר לפני כל שאר האילנות:

**Con lo precioso de los cielos.** מגד significa delicias y dulzura. «Con lo precioso de las cosechas del sol» significa que su tierra estaba expuesta al sol y este endulzaba sus frutos. «Con lo producido por las lunas»: existen frutos que son madurados por la luna, como los pepinos y las calabazas. גרש ירחים significa que la tierra los expulsa y hace salir mes tras mes. Estas son las palabras de Rashí. Según esto, «con frutos preciosos» (Cantar de los Cantares 4:13) significaría frutos dulces. Moshé bendice su tierra para que reciba la dulzura de los cielos mediante el rocío y sea bendecida desde el abismo que se encuentra debajo de ella, produciendo fuentes y aguas profundas en el valle y la montaña. También es posible que los propios frutos reciban el nombre מגדים. El versículo diría que su tierra será bendecida con los frutos de los cielos, es decir, mediante el rocío. Debido a que los frutos preciosos se desarrollan mediante el rocío, reciben el nombre מגד. También será bendecida por el abismo que se encuentra debajo de ella. Su bendición es semejante a la de Yaakov: «Bendiciones de los cielos de arriba, bendiciones del abismo que yace debajo» (Génesis 49:25). «Lo producido por las lunas» significa los frutos que los meses hacen brotar, pues todos los árboles florecen en sus meses correspondientes, producen ramas y dan fruto. Este es el sentido de: «Cada mes producirá frutos nuevos» (Ezequiel 47:12): en los meses específicamente correspondientes a aquel fruto, madurará antes que los demás árboles:

Ramban on Deuteronomy 33:21

וממגד ארץ ומלאה ממגד ארץ המישור ומאשר היא מלאה כי הזכיר ההרים והגבעות ויזכיר הבקעה וארץ המישור כדברי רבי אברהם (אבן עזרא על דברים ל״ג:ט״ז) ועל דעתי מגד ארץ ומלואה ברכות שדים ורחם כי כל האדם וכל הרמש אשר הוא חי יקרא מלואה וכן ירעם הים ומלואו (תהלים צו יא) כי אם מלאתיך אדם כילק (ירמיהו נא יד) והנה זה כטעם ברוך פרי בטנך ופרי אדמתך ופרי בהמתך (דברים כ״ח:ד׳):

**Y con lo precioso de la tierra y su plenitud.** Significa con los bienes de la tierra llana y con aquello que la llena. Después de mencionar las montañas y las colinas, menciona el valle y la tierra plana, conforme a la explicación de Rabí Abraham ibn Ezra. A mi entender, «lo precioso de la tierra y su plenitud» se refiere a las bendiciones de los pechos y del vientre. Todo ser humano y todo animal viviente puede recibir el nombre de «plenitud de la tierra». Así está escrito: «Ruja el mar y cuanto lo llena» (Salmos 96:11), y: «Aunque te llenara de hombres como de langostas» (Jeremías 51:14). Su significado es semejante a: «Bendito será el fruto de tu vientre, el fruto de tu tierra y el fruto de tus animales» (Deuteronomio 28:4):

Ramban on Deuteronomy 33:22

ורצון שכני סנה נמשך למעלה ומרצון שוכני סנה ויקרא השם הנכבד שוכני סנה כי שם נראה אליו בתחלה ושכן ימים רבים על הר סיני שהוא מקום סנה ומסיני בא ושכן בישראל וטעם הכתוב שתהיה ארצו מבורכת מרצון השם כטעם רצית ה' ארצך (תהלים פה ב) וארצה בו ואכבדה (חגי א ח):

**Y con el favor de Aquel que habitó en la zarza.** Esta expresión continúa lo anterior: «y con el favor de Aquel que habita en la zarza». Llama al glorioso Eterno «Aquel que habita en la zarza» porque allí se reveló inicialmente a Moshé y habitó durante numerosos días sobre el monte Sinaí, que es el lugar de la zarza. Desde Sinaí vino y habitó en Israel. El significado es que su tierra será bendecida mediante el favor del Eterno. Es semejante a: «Has favorecido, Eterno, Tu tierra» (Salmos 85:2), y: «La aceptaré y seré glorificado» (Hageo 1:8):

Ramban on Deuteronomy 33:23

וטעם תבואתה הברכה הזאת תבוא לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו או טעמו רצון שוכני סנה תבוא לראש יוסף ואל תתמה על החפץ שיכנה אותו בלשון נקבה כי כן בלשון ארמית ורעות מלכא (עזרא ה יז) ולשון חכמים חפצת נפשו ועל דרך האמת יאמר שהרצון ששכן בסנה היא תבוא לראש יוסף שבה ירים ראש והזכיר סמוך במקום מוכרת וכמוהו רבים או יסמוך אל השם הנכבד הנזכר ורצון ה' השוכן בסנה תבוא לראש יוסף וזאת ברכת יעקב (בראשית מט כה) מאל אביך ויעזרך ואת שדי ויברכך:

**Que venga sobre la cabeza de Yosef.** Puede significar: que toda esta bendición venga sobre la cabeza de Yosef y sobre la coronilla del separado de sus hermanos. También puede significar específicamente: que el favor de Aquel que habita en la zarza venga sobre la cabeza de Yosef. No te sorprendas de que «favor» sea descrito mediante un verbo femenino, porque así ocurre también en arameo: «la voluntad del rey» (Esdras 5:17), y en el lenguaje de nuestros Sabios: «su alma deseó». Conforme al camino de la verdad, dice que el favor que habitó en la zarza vendrá sobre la cabeza de Yosef, pues mediante él levantará su cabeza. Utiliza una construcción dependiente en lugar de una forma absoluta, como sucede en muchos lugares. También puede relacionarse con el glorioso Nombre anteriormente mencionado: «El favor del Eterno que habita en la zarza vendrá sobre la cabeza de Yosef». Esta es la bendición de Yaakov: «Del Dios de tu padre, quien te ayudará; del Todopoderoso, quien te bendecirá» (Génesis 49:25):

Ramban on Deuteronomy 33:24

בכור שורו הדר לו יש בכור שהוא לשון גדולה ומלכות אף אני בכור אתנהו (תהלים פט כח) וכן בני בכורי ישראל (שמות ד כב) מלך היוצא ממנו הוא יהושע כחו קשה כשור לכבוש כמה מלכים וקרני ראם קרניו שור כחו קשה ואין קרניו נאות ראם קרניו נאות ואין כחו קשה נתן ליהושע כחו של שור ויופי קרני ראם והם רבבות אפרים אותם המנוגחים הם הרבבות שהרגם יהושע הבא מאפרים והם אלפי מנשה האלפים שהרג גדעון במדין שנאמר (שופטים ח י) וזבח וצלמונע בקרקר וכמה אלפים נמנו שם לשון רש"י (רש"י על דברים ל״ג:י״ז) והנה הכתוב מבולבל מאד בפירוש הזה כי קרני ראם קרניו כנוי לבכור השור שהוא יהושע ואם כן איך ינגח בהם אלפי מנשה שהם הרוגי גדעון ולשון ספרי (ברכה שנג) לפי שלא פירש לנו כמה הרג יהושע בכנענים תלמוד לומר וזבח וצלמונע בקרקר הכל קל"ה אלף לכך נאמר והם אלפי מנשה וכונתם בזה לדרוש כי גם בהם ינגח יחדו אפסי ארץ רמז ליהושע ואמר שאפסי ארץ אלה שינגח הם הרבבות שהרג אפרים הוא יהושע והם האלפים שהרג מנשה אחרי כן שכולם הרגם יהושע ובניהם הקמים אחריהם הרג מנשה בקצתם אלפים וכן שנו שם בהם עמים ינגח יחדו וכי מה כבש יהושע והלא לא כבש אלא שלשים ואחד מלך מלמד שכבש מלכים ושלטונות שהיו מסוף העולם ועד סופו יחדו אפסי ארץ וכי מה ארצות כבש יהושע והלא לא כבש אלא פרטום (חלק) זה קטן אלא כל מלכים ששעבד היו מלכים ושלטונות ופשוטו של מקרא כי בעבור שבירך יוסף בתבואות דמה אותו לשור כי ורב תבואות בכח שור (משלי יד ד) ואמר שיהיה לבכור אשר יוליד הדר מלכות ירמוז ליהושע שהוא ראשון לבית יוסף ויהיה לו גדולה ומלכות וקרני ראם קרניו של שור הנזכר ובקרניו ינגח יחדו אפסי ארץ ואמר כי קרניו שהם שנים הם רבבות אפרים והם אלפי מנשה הקרן הימין לאפרים והשמאל למנשה והנה הזכיר בברכתו שהיו לרבבות ולאלפים כטעם רבבות אלפי ישראל (במדבר י לו):

**La majestad de su toro primogénito es suya.** En ocasiones «primogénito» significa grandeza y monarquía, como: «También Yo lo estableceré como primogénito» (Salmos 89:28), y: «Mi hijo primogénito, Israel» (Éxodo 4:22). El rey que procedería de Yosef es Yehoshúa. Su fuerza sería dura como la del toro y conquistaría numerosos reyes. «Sus cuernos son cuernos de reem». Rashí explica: la fuerza del toro es grande, pero sus cuernos no son hermosos; los cuernos del reem son hermosos, pero su fuerza no es tan grande. El Eterno concedió a Yehoshúa la fuerza del toro y la belleza de los cuernos del reem. «Ellos son las miríadas de Efraín»: los heridos mediante aquellos cuernos son las decenas de miles que mató Yehoshúa, quien procedía de Efraín. «Ellos son los millares de Menashé»: los millares que Guidón mató en Midián, como está escrito: «Zévaj y Tzalmuná estaban en Karkor», y allí se indica cuántos millares había. Estas son las palabras de Rashí. Sin embargo, conforme a esta explicación el versículo resulta muy confuso. «Sus cuernos son cuernos de reem» se refiere al toro primogénito, es decir, Yehoshúa. ¿Cómo podría entonces herir mediante ellos a «los millares de Menashé», que fueron muertos por Guidón? El Sifré dice: puesto que no se nos explicó cuántos cananeos mató Yehoshúa, la Escritura dice que Zévaj y Tzalmuná tenían ciento treinta y cinco mil hombres; por eso dice: «Ellos son los millares de Menashé». Su intención es interpretar que también mediante ellos «herirá juntos los confines de la tierra». El versículo aludiría a Yehoshúa y diría que los confines de la tierra que herirá incluyen las miríadas que mató Efraín, es decir, Yehoshúa, y los millares que posteriormente mató Menashé. Todos fueron vencidos por Yehoshúa y por los descendientes que se levantaron después de él; Menashé mató varios millares de ellos. También enseñaron allí: «Con ellos herirá juntos a los pueblos». ¿Qué conquistó Yehoshúa? ¿Acaso no conquistó únicamente treinta y un reyes? Esto enseña que conquistó reyes y gobernantes procedentes de todos los confines de la tierra. «Juntos los confines de la tierra». ¿Qué tierras conquistó Yehoshúa? ¿Acaso no conquistó solamente una pequeña porción? En realidad, todos los reyes que sometió eran gobernantes que procedían de diversos confines del mundo. El sentido sencillo del versículo es que, debido a que había bendecido a Yosef con cosechas, lo comparó con un toro, pues: «La abundancia de las cosechas depende de la fuerza del toro» (Proverbios 14:4). Dice que el primogénito que nacerá de él poseerá esplendor real. Alude a Yehoshúa, quien fue el primero de la Casa de Yosef en alcanzar grandeza y monarquía. «Sus cuernos son cuernos de reem»: se refiere a los cuernos del toro anteriormente mencionado. Mediante ellos herirá conjuntamente los confines de la tierra. Dice que sus dos cuernos son las miríadas de Efraín y los millares de Menashé: el cuerno derecho corresponde a Efraín y el izquierdo a Menashé. De este modo, mencionó dentro de su bendición que serían miríadas y millares, semejante a: «Miríadas de millares de Israel» (Números 10:36):

Ramban on Deuteronomy 33:25

וטעם שמח זבולן בצאתך בעת צאתך באניות סוחר ירמוז כי לחוף ימים ישכון ואתה יששכר באהליך ירמוז כי ראה מנוחה כי טוב ואת ארצו כי נעמה כברכת יעקב:

**Alégrate, Zevulún, en tu salida.** Significa: alégrate cuando salgas en barcos comerciales. Alude a la bendición: «Habitará junto a la costa de los mares». «Y tú, Yissajar, en tus tiendas» alude a: «Vio que el descanso era bueno y que la tierra era agradable», conforme a la bendición de Yaakov:

Ramban on Deuteronomy 33:26

ברוך מרחיב גד מלמד שהיה תחומו של גד מרחיב כלפי מזרח לשון רש"י (רש"י על דברים ל״ג:כ׳) מספרי (ברכה שנה) ור"א פירש כי בעבור שידמה אותו לאריה אמר ברוך המרחיב גד שנתן לו גבורה וכל רואיו יברחו ממנו ואין מי יצר לו והנכון שהוא על נחלתו כי שני השבטים אשר לקחו נחלתם בעבר הירדן לא לקחו אותה בגורל אבל נתן להם משה כל ממלכות סיחון ועוג ונחלתם רחבה ונסבה למעלה מכל השבטים ולא הזכיר בראובן זה כי די בתפלתו ואפשר גם כן כי לקחו בני גד יותר מבני ראובן כי היו גבורים ונתן להם כל הספר והערים אשר בנו רבות מאשר לראובן ועוד כי הם אשר בקשו הארץ ההיא תחלה כאשר פירשתי שם (במדבר לב ב) והנה הם סבת הרחבה הזאת:

**Bendito sea Aquel que amplía a Gad.** Rashí, siguiendo al Sifré, explica que el territorio de Gad se extendía ampliamente hacia el oriente. Rabí Abraham ibn Ezra dijo que, debido a que Gad es comparado con un león, significa: bendito sea Aquel que lo amplía, concediéndole gran fuerza, de modo que todos los que lo vean huyan y nadie pueda oprimirlo. Lo correcto es que se refiere a su heredad. Las dos tribus que recibieron su heredad al otro lado del Jordán no la obtuvieron mediante sorteo. Moshé les entregó todos los reinos de Sijón y Og. Su heredad fue amplia y más extensa que la de todas las demás tribus. No mencionó esto respecto de Rubén porque bastaba con la oración pronunciada por él. También es posible que los hijos de Gad recibieran un territorio mayor que los hijos de Rubén, porque eran guerreros. Moshé les entregó toda la frontera y numerosas ciudades que ellos construyeron, más que a Rubén. Además, ellos fueron quienes solicitaron inicialmente aquella tierra, como expliqué allí. Por tanto, fueron la causa de aquella ampliación:

Ramban on Deuteronomy 33:27

נפתלי שבע רצון שהיתה ארצו שבעה כל רצון יושביה לשון רש"י (רש"י על דברים ל״ג:כ״ג) והנכון שהוא נמשך אל השם הנכבד יאמר שבע ומלא רצון השם הנכבד וברכתו אבל במדרש של רבי נחוניה בן הקנה אמרו בכתוב הזה אמר רבי אמורא מאי דכתיב ומלא ברכת ה' ים ודרום ירשה כך אמר משה אם תלך בחקותי תירש העולם הבא שהוא נמשל לים שנאמר (איוב יא ט) ורחבה מני ים והעולם הזה שהוא נמשל לדרום שנאמר (יהושע טו יט) כי ארץ הנגב נתתני ומתרגמינן ארעא דרומא ומאי דכתיב ירשה ירש היה לו לומר אלא אפילו הקב"ה בכלל והיינו רש יה למה הדבר דומה למלך שהיו לו שני אוצרות והקצה האחד מהם לסוף ימים רבים אמר לבנו טול מה שיש בשני אוצרות הללו אמר הבן שמא לא יתן לי מה שהקצה אמר לו טול הכל והיינו דכתיב ים ודרום ירשה יה רש הכל נתון לך ולואי תשמור דרכיו ועוד אמרו ומלא ברכת ה' ים ודרום ירשה אין ים אלא תורה שנאמר ורחבה מני ים וכל המדרש שם אם כן יהיה סוד הכתוב נפתלי שבע הרצון הממלא ברכת ה' שהיא הים הכלולה בכל מן הכל כענין שכתוב (קהלת א ז) כל הנחלים הולכים אל הים והוא ביתו של מלך משל למבקשים לראות את המלך שואלים אנה ביתו של מלך ואחר כך שואלים אנה המלך וגם העולם הזה הנגוב והיבש מן הרצון יירש בי"ה והמשכיל יבין:

**Naftalí, satisfecho de favor.** Rashí explica que su tierra satisfacía todos los deseos de sus habitantes. Lo correcto es que la expresión se relaciona con el glorioso Nombre: Naftalí está satisfecho y lleno del favor del Eterno y de Su bendición. Sin embargo, en el Midrash de Rabí Nejunia ben Hakaná dijeron respecto de este versículo: Rabí Amorá preguntó: ¿qué significa «Lleno de la bendición del Eterno, hereda el mar y el sur»? Moshé dijo: si caminas conforme a Mis estatutos, heredarás el Mundo Venidero, que es comparado con el mar, como está escrito: «Más amplia que el mar» (Job 11:9); y también este mundo, comparado con el sur, como está escrito: «Me diste una tierra del Néguev» (Josué 15:19), que el Targum traduce «tierra del sur». ¿Por qué está escrito ירשה? Debería haber dicho ירש, «hereda». Significa: incluso el Santo, bendito sea, está incluido. La expresión puede dividirse como רש יה, «hereda a Yah». ¿A qué se asemeja? A un rey que poseía dos tesoros. Reservó uno de ellos. Después de muchos días dijo a su hijo: toma todo lo que existe en estos dos tesoros. El hijo dijo: quizá no me entregará el que reservó. El rey le respondió: toma todo. Este es el sentido de: «Hereda el mar y el sur»: «hereda a Yah», todo te es entregado, con tal de que guardes Sus caminos. También dijeron: «Lleno de la bendición del Eterno; hereda el mar». El «mar» es la Torá, como está escrito: «Más amplia que el mar». Todo el Midrash se desarrolla allí conforme a esta idea. Según esto, el secreto del versículo es: Naftalí está satisfecho del favor que llena la bendición del Eterno, que es el mar que lo comprende todo. Así está escrito: «Todos los ríos van al mar» (Eclesiastés 1:7). Es la Casa del Rey. Se asemeja a quienes desean ver al rey: primero preguntan dónde se encuentra la casa del rey y después dónde está el propio rey. También heredará mediante Yah este mundo, que se encuentra seco y privado de aquel favor. Quien posee entendimiento comprenderá:

Ramban on Deuteronomy 33:28

ברוך מבנים אשר אם המ"ם תבוא ליתרון כמ"ם תבורך מנשים (שופטים ה כד) הנחמדים מזהב ומפז רב (תהלים יט יא) וחברותיה יהיה תימה איך ימעט משה שאר השבטים לאמר שיבורך אשר יותר מכל בני יעקב ועוד שלא תתקיים ברכתו כי לא היה כן ורש"י כתב (רש"י על דברים ל״ג:כ״ד) ראיתי בספרי (ברכה שנח) אין לך בכל השבטים שנתברך מבנים כאשר ואיני יודע כיצד והנה רבותינו נתכוונו לפרש ברוך מבנים שיהיה מבורך בבנים רבים שיוליד כמ"ם מבורכת ה' ארצו ממגד שמים מטל (דברים ל״ג:י״ג) ולכך אמרו שכל שאר השבטים ברך אותם בגבורה או בנחלתם ואשר לבדו נתברך בבנים וגרסת הנוסחאות שלנו בספרי אין לך שנתברך בבנים כאשר אבל קיום הברכה הזאת לא נתבאר ואולי היא ממה שכתוב בדברי הימים (א ז מ) כל אלה בני אשר ראשי בית האבות ברורים גבורי חילים ראשי הנשיאים והתיחסם בצבא במלחמה מספרם אנשים עשרים וששה אלף ולא נאמר שם בשאר השבטים כשבח הזה ועל דרך הפשט ברוך מבנים אשר כטעם יהי רצוי אחיו יאמר שיהיה אשר מבורך מפי כל בני יעקב אביהם ורצוי לכל אחיו והטעם כי ארצו שמנה ומשם יבואו כל מעדני מלך לכל השבטים וכולם יאמרו תמיד יברך ה' הארץ הזאת אשר תוציא כפירות האלה ויהיה מ"ם מבנים כמ"ם מה' יצא הדבר (בראשית כד נ) מאל אביך (שם מט כה) ואונקלוס (תרגום אונקלוס על דברים ל״ג:כ״ד) תרגם בריך מברכת בניא אשר נראה שרצה לומר כי יבואו מכל השבטים לאשר לקנות השמן ויהיו יהודה וישראל רוכליו בחטי מנית ופנג ודבש וצרי וכל זמרת הארץ שיביאו הכל וימכרו לו ויקנו השמן והנה הוא מבורך מכל הטוב הנמצא לכל השבטים והוא טעם רצוי אחיו שימכרו לו ויקנו ממנו לרצון להם ושוב מצאתי (בראשית רבה ע״א:י׳) ותאמר לאה באשרי כי אשרוני בנות (בראשית ל יג) אמר רבי לוי לא לן אשר באכסניא מימיו ירש אשר גבי פלטריות מה שלא ירש יהודה ארצות ובני אשר ימנה וישוה וישוי ובריעה וסרח אחותם וגו' הוא אבי ברזית (דהי"א ז ל לא) רבי לוי ורבי סימון אמרו שהיו בנותיהם נאות והיו נשואות לכהנים שנמשחו בשמן זית וכו':

**Bendito entre los hijos sea Asher.** Si la letra מ indica superioridad, como en: «Bendita entre las mujeres» (Jueces 5:24), «más deseables que el oro» (Salmos 19:11), y expresiones semejantes, resulta extraño. ¿Cómo podría Moshé disminuir a las demás tribus diciendo que Asher sería bendecido más que todos los hijos de Yaakov? Además, la bendición no se habría cumplido, pues no ocurrió de ese modo. Rashí escribió: vi en el Sifré: «No existe entre todas las tribus una que fuera bendecida con hijos como Asher», pero no sé cómo se cumplió. Nuestros Sabios quisieron interpretar «bendito con hijos» en el sentido de que sería bendecido con numerosos hijos. La letra מ tendría un sentido semejante a: «Bendecida por el Eterno sea su tierra, con lo precioso de los cielos» (Deuteronomio 33:13). Por eso dijeron que las demás tribus fueron bendecidas con fuerza o territorio, mientras que únicamente Asher recibió una bendición relativa a sus hijos. La versión de nuestros manuscritos del Sifré dice: «No existe quien fuera bendecido con hijos como Asher». Sin embargo, no se ha explicado claramente el cumplimiento de esta bendición. Quizá se relaciona con lo escrito en Crónicas: «Todos estos fueron hijos de Asher, jefes de casas paternas, hombres escogidos y poderosos, jefes de los príncipes. Su registro militar era de veintiséis mil hombres» (I Crónicas 7:40). Respecto de las demás tribus no se menciona una alabanza semejante. Conforme al sentido sencillo, «bendito entre los hijos sea Asher» tiene un sentido semejante a: «Sea aceptado por sus hermanos». Significa que Asher será bendecido por boca de todos los hijos de su padre Yaakov y será agradable a todos sus hermanos. La razón es que su tierra era fértil y de ella procedían todas las delicias del rey para las demás tribus. Todos dirán continuamente: que el Eterno bendiga esta tierra que produce frutos semejantes. La letra מ de מבנים tiene un sentido semejante a: «Del Eterno procedió este asunto» (Génesis 24:50), o: «Del Dios de tu padre» (Génesis 49:25). Onkelós tradujo: «Asher es bendecido con las bendiciones de los hijos». Parece haber querido decir que miembros de todas las tribus acudirían a Asher para comprar aceite. Yehudá e Israel comerciarían con él, llevando trigo de Minit, dulces, miel, bálsamo y todas las mejores producciones de la tierra. Le llevarían todos estos bienes, se los venderían y comprarían su aceite. De este modo, Asher sería bendecido con todos los bienes presentes entre las demás tribus. Este es también el sentido de: «Sea aceptado por sus hermanos»: venderán sus productos y comprarán los suyos con satisfacción. Posteriormente encontré en Bereshit Rabá respecto de: «Lea dijo: Para mi felicidad, porque las mujeres me llamarán feliz» (Génesis 30:13): Rabí Leví dijo: Asher jamás pasó la noche en una posada. Heredó regiones llenas de palacios, cosa que ni siquiera Yehudá heredó. «Los hijos de Asher fueron Yimná, Yishvá, Yishví, Beriá y su hermana Séraj… él fue padre de Birzáit» (I Crónicas 7:30–31). Rabí Leví y Rabí Shimón dijeron: sus hijas eran hermosas y se casaban con sumos sacerdotes ungidos con aceite de oliva, etc.:

Ramban on Deuteronomy 33:29

ברזל ונחשת מנעלך היה אשר בסוף ארץ ישראל כמו שכתוב בו (יהושע יט כו) ופגע בכרמל הימה וכתיב (שם פסוק כט) והיו תוצאותיו הימה ונאמר בו (שופטים א לא) אשר לא הוריש את יושבי עכו שהוא על ים הגדול כמו שאמרו (ב"ר כג יא) בראשונה עלה עד עכו ובשניה עד יפו ואם כן הנה ארצו מנעול ארץ ישראל ולכך אמר ברזל ונחשת מנעלך שיהיו לו דלתות נחושה ובריחי ברזל וכל הארץ נעולה בהם והוא רמז שישמור ה' כל הארץ מאויב ומתנקם או יאמר שלא יבואו זרים לשלול השמן כי לכל הארץ יובא מארצו באניות סוחר:

**Hierro y cobre serán tus cerrojos.** La tribu de Asher se encontraba en el extremo de la Tierra de Israel. Está escrito acerca de su territorio: «Llegaba hasta el Carmelo, hacia el mar» (Josué 19:26), y: «Sus extremos terminaban en el mar» (19:29). También se dice: «Asher no expulsó a los habitantes de Acre» (Jueces 1:31), ciudad situada junto al Gran Mar. Nuestros Sabios dijeron que, durante el primer viaje, llegó hasta Acre y durante el segundo hasta Yafo. Por tanto, su tierra era como el cerrojo de toda la Tierra de Israel. Por eso dice: «Hierro y cobre serán tus cerrojos»: tendrá puertas de cobre y barras de hierro, y toda la tierra quedará cerrada y protegida mediante ellas. Alude a que el Eterno protegerá toda la tierra contra el enemigo y el vengador. También puede significar que los extranjeros no podrán entrar para saquear su aceite, pues este será transportado desde su tierra a toda la región mediante barcos comerciales:

Ramban on Deuteronomy 33:30

וכימיך דבאך הנראה לי במלה הזאת שהיא כמו זבאך כי האותיות האלה יתחלפו תמיד יאמר שבתה מדהבה (ישעיהו יד ד) במקום מזהבה וכל הארמית כן בכל לשון זביחה (שמות כ כא) וכן כל לשון זכירה (בראשית ח ח) וכן זהב (שם ב יא) זקן (ויקרא כא ה) זנב (שופטים טו ד) זרה הלאה (במדבר יז ב) ורבים ובלשון זיבה עצמה זב וזבה בכל לשונם יתחלפו לדל"ת כן ואמר ימי נזעכו (איוב יז א) במקום נדעכו וכן זחלתי ואירא (שם לב ו) כמו דחלתי ויאמר הכתוב וכימיך יהיה זבאך שתהיה ארצך זבת השמן הנזכר ואתה תהיה בו טובל רגלך כל ימיך לעולם גם אפשר ונכון הוא מה שפירשו בו שהוא הפוך מן דאבון נפש (דברים כ״ח:ס״ה) ויקראו ימי הזקנה דאבון כי הם ימי הרעה והצער ויקראו זמן הבחרות ימיו כי הם שלו לשמוח בהם ולהיטיב לבו הנה הטעם וכימי ילדותיך תהיה זקנתך וזה רמז שתתקיים שלותו וכבודו עוד כל ימי הארץ וראיתי בתרגום ירושלמי כיומי עולימתהון כיומי סיבתהון הוא הדבר שפירשתי:

**Y como tus días será tu vigor.** A mi entender, la palabra דבאך es semejante a זבאך, pues estas letras se intercambian continuamente. Así está escrito: «Terminó el opresor» (Isaías 14:4), donde מדהבה aparece en lugar de מזהבה. Lo mismo ocurre en arameo con numerosas palabras: expresiones derivadas de «sacrificio», «recuerdo», «oro», «barba», «cola», «esparce lejos», y muchas otras. También en las palabras relacionadas con el flujo, זב y זבה, las letras ז y ד se intercambian en sus lenguas. Así está escrito: «Mis días se apagaron» (Job 17:1), donde נזעכו aparece en lugar de נדעכו; y: «Temí y tuve miedo» (Job 32:6), donde זחלתי tiene el sentido de דחלתי. El versículo dice: «Como tus días será tu flujo»: tu tierra fluirá con el aceite anteriormente mencionado, y tú sumergirás en él tus pies durante todos tus días, eternamente. También es posible y correcto lo que otros explicaron: que דבאך es una inversión de la expresión «desfallecimiento del alma» (Deuteronomio 28:65). Los días de la vejez son llamados días de desfallecimiento porque son días de mal y sufrimiento. En cambio, la juventud recibe el nombre de «sus días», porque son realmente los días que le pertenecen, durante los cuales puede alegrarse y beneficiar su corazón. El significado será entonces: tu vejez será como los días de tu juventud. Esto alude a que su tranquilidad y su honor continuarán durante todos los días de la tierra. Vi que el Targum de Jerusalén traduce: «Como los días de su juventud serán los días de su vejez». Esta es precisamente la explicación que he dado: