Shabat 116a:1
שאין זה מקומה ר' אומר לא מן השם הוא זה אלא מפני שספר חשוב הוא בפני עצמו
...que no es su lugar. Rabí dice: No es esa la razón, sino que se trata de un libro importante por sí mismo.
שאין זה מקומה ר' אומר לא מן השם הוא זה אלא מפני שספר חשוב הוא בפני עצמו
...que no es su lugar. Rabí dice: No es esa la razón, sino que se trata de un libro importante por sí mismo.
כמאן אזלא הא דא"ר שמואל בר נחמן א"ר יונתן (משלי ט, א) חצבה עמודיה שבעה אלו שבעה ספרי תורה כמאן כר'
Según quién se explica lo dicho por Rabí Shmuel bar Najmán en nombre de Rabí Yonatán sobre (Proverbios 9:1): «Ha tallado sus siete columnas»; estas son los siete libros de la Torá. ¿Según quién? Según Rabí.
מאן תנא דפליג עליה דר' רשב"ג הוא דתניא רשב"ג אומר עתידה פרשה זו שתיעקר מכאן ותכתב במקומה ולמה כתבה כאן כדי להפסיק בין פורענות ראשונה לפורענות שנייה פורענות שנייה מאי היא (במדבר יא, א) ויהי העם כמתאוננים פורענות ראשונה (במדבר י, לג) ויסעו מהר ה' וא"ר חמא בר' חנינא שסרו מאחרי ה' והיכן מקומה אמר רב אשי בדגלים
¿Quién discrepa de Rabí? Rabán Shimón ben Gamliel, pues se enseñó que esta sección está destinada a retirarse de aquí y colocarse en su sitio. ¿Por qué se escribió aquí? Para separar dos calamidades. La segunda es (Números 11:1): «El pueblo se quejó». La primera es (Números 10:33): «Partieron del monte del Señor», lo que Rabí Jamá bar Janiná interpreta como que se apartaron del Señor. ¿Dónde corresponde situarla? Rav Ashi dijo: en la sección de las banderas.
איבעיא להו הגליונין של ס"ת מצילין אותן מפני הדליקה או אין מצילין אותן מפני הדליקה ת"ש ס"ת שבלה אם יש בו ללקט שמונים וחמש אותיות כגון פרשת ויהי בנסוע הארון מצילין ואם לאו אין מצילין ואמאי תיפוק ליה משום גיליון דידיה בלה שאני
Se preguntó si los márgenes de un rollo de la Torá se salvan del incendio o no. Ven y escucha: un rollo deteriorado, si conserva ochenta y cinco letras recuperables como «Cuando el Arca se ponía en marcha», se salva; si no, no. ¿Por qué no salvarlo por sus márgenes? Un rollo deteriorado es un caso distinto.
ת"ש ס"ת שנמחק אם יש בו ללקט שמונים וחמש אותיות כגון פרשת ויהי בנסוע הארון מצילין ואם לאו אין מצילין ואמאי תיפוק ליה משום גיליון דידיה מקום הכתב לא קמיבעיא לי דכי קדוש אגב כתב הוא דקדוש אזל כתב אזלא לה קדושתיה כי קמיבעיא לי של מעלה ושל מטה שבין פרשה לפרשה שבין דף לדף שבתחלת הספר שבסוף הספר ותיפוק ליה משום ההוא דגייז ושדי
Ven y escucha: un rollo cuya escritura se ha borrado, si conserva ochenta y cinco letras recuperables, se salva, de lo contrario no. ¿Por qué no salvarlo por sus márgenes? No pregunto por el lugar donde hubo escritura, porque su santidad dependía de las letras y, al desaparecer, desaparece. Pregunto por los márgenes superiores e inferiores, los que separan secciones y hojas, y los del principio y el final del libro. ¿Por qué no resolverlo a partir de las partes recortadas y desechadas?
ת"ש הגליונין של מעלה ושל מטה שבין פרשה לפרשה שבין דף לדף שבתחלת הספר שבסוף הספר מטמאין את הידים דילמא אגב ס"ת שאני
Ven y escucha: los márgenes superiores e inferiores, los que están entre secciones u hojas y los del principio y el final del libro, transmiten impureza a las manos. Quizá es distinto porque permanecen unidos a un rollo de la Torá.
ת"ש הגיליונין וספרי מינין אין מצילין אותן מפני הדליקה אלא נשרפין במקומן הן ואזכרותיהן מאי לאו גליונין דספר תורה לא גליונין דספרי מינין השתא ספרי מינין גופייהו אין מצילין גליונין מבעיא הכי קאמר וספרי מינין הרי הן כגליונים
Ven y escucha: «Los márgenes y los libros de los herejes no se salvan del incendio, sino que arden en su sitio junto con sus nombres divinos». ¿No habla de los márgenes de los rollos de la Torá? No, de los de los libros de los herejes. Pero si ni siquiera se salvan los propios libros de los herejes, ¿es necesario mencionar sus márgenes? Quiere decir que los libros de los herejes tienen la condición de simples hojas en blanco.
גופא הגליונים וספרי מינין אין מצילין אותם מפני הדליקה רבי יוסי אומר בחול קודר את האזכרות שבהן וגונזן והשאר שורפן א"ר טרפון אקפח את בני שאם יבאו לידי שאני אשרוף אותם ואת האזכרות שבהן שאפי' אדם רודף אחריו להורגו ונחש רץ להכישו נכנס לבית ע"ז ואין נכנס לבתיהן של אלו שהללו מכירין וכופרין והללו אין מכירין וכופרין ועליהן הכתוב אומר (ישעיהו נז, ח) [ו] אחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך
Sobre el tema se enseñó: Los márgenes y los libros de los herejes no se salvan del fuego. Rabí Yosí dice: entre semana se cortan los nombres divinos que contienen, se guardan y el resto se quema. Rabí Tarfón dijo: ¡Que pierda a mis hijos si, al llegar a mis manos, no quemo esos libros incluso con sus nombres divinos! Aunque alguien lo persiguiera para matarlo y una serpiente para morderlo, entraría en una casa de idolatría antes que en la de ellos, pues aquellos desconocen a Dios y lo niegan, mientras estos lo conocen y lo niegan. Sobre ellos se dice (Isaías 57:8): «Detrás de la puerta y del dintel has puesto tu recuerdo».
א"ר ישמעאל ק"ו ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים הללו שמטילין קנאה ואיבה ותחרות בין ישראל לאביהן שבשמים על אחת כמה וכמה ועליהם אמר דוד (תהלים קלט, כא) הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי וכשם שאין מצילין אותן מפני הדליקה כך אין מצילין אותן לא מן המפולת ולא מן המים ולא מדבר המאבדן
Rabí Yishmael dijo: Por razonamiento a fortiori: para hacer la paz entre marido y mujer, la Torá manda borrar en agua el Nombre escrito con santidad. Con mayor razón estos escritos, que introducen celos, enemistad y rivalidad entre Israel y su Padre celestial. Sobre ellos dijo David (Salmos 139:21): «¿Acaso no he de odiar a quienes te odian, Señor, y aborrecer a quienes se levantan contra ti? Los aborrezco con odio completo; se han vuelto mis enemigos». Así como no se salvan del fuego, tampoco de un derrumbe, del agua ni de cualquier cosa que los destruya.
בעי מיניה יוסף בר חנין מר' אבהו הני ספרי דבי אבידן מצילין אותן מפני הדליקה או אין מצילין אין ולאו ורפיא בידיה רב לא אזיל לבי אבידן וכ"ש לבי נצרפי שמואל לבי נצרפי לא אזיל לבי אבידן אזיל אמרו ליה לרבא מ"ט לא אתית לבי אבידן אמר להו דיקלא פלניא איכא באורחא וקשי לי ניעקריה דוכתיה קשי לי מר בר יוסף אמר אנא מינייהו אנא ולא מסתפינא מינייהו זימנא חדא אזיל בעו לסכוניה [הוספה מחסרונות הש"ס: רבי מאיר הוה קרי ליה און גליון רבי יוחנן הוה קרי ליה עון גליון.]
Yosef bar Janín preguntó a Rabí Abahu: ¿Se salvan los libros de la casa de Avidán del incendio o no? Él vaciló entre sí y no. Rav no iba a la casa de Avidán, mucho menos a la de Natzrafí. Shmuel no iba a la de Natzrafí, pero sí a Avidán. Preguntaron a Rava por qué no acudía a Avidán. Respondió: hay una palmera en el camino que me dificulta el paso. Le dijeron que la arrancarían; respondió que el lugar mismo era difícil. Mar bar Yosef dijo: Yo soy uno de ellos y no los temo; pero una vez fue y quisieron ponerlo en peligro. [Adición de los pasajes omitidos del Talmud: Rabí Meir lo llamaba «aven guilión», hoja de falsedad; Rabí Yojanán, «avón guilión», hoja de pecado.]
אימא שלום דביתהו דרבי אליעזר אחתיה דרבן גמליאל הואי הוה ההוא פילוסופא בשבבותיה
Ima Shalom, esposa de Rabí Eliezer, era hermana de Rabán Gamliel. En su vecindario había un filósofo...
שבת קט״ז א
11 pasajes·100% en español
Toca un pasaje para subrayarlo, comentarlo o abrir sus mefarshim.
Texto hebreo: Wikisource Talmud Bavli — licencia CC BY-SA
Fuente hebrea: Wikisource Talmud Bavli.
Estado de la traducción: Traducción española revisada y publicada.
Última revisión editorial: 28 de octubre de 2026.
El número indica cuántos pasajes están enlazados entre ambos textos.