Shabat 119a
Shabat 119a:1
עבידנא יומא טבא לרבנן אמר רבא תיתי לי דכי אתא צורבא מרבנן לקמאי לדינא לא מזיגנא רישי אבי סדיא כמה דלא מהפיכנא בזכותי' אמר מר בר רב אשי פסילנא ליה לצורבא מרבנן לדינא מ"ט דחביב עלי כגופאי ואין אדם רואה חובה לעצמו
...preparo una celebración para los Sabios. Rava dijo: Que se me reconozca el mérito de que, cuando un estudioso de los Sabios viene ante mí para un juicio, no apoyo la cabeza sobre la almohada hasta haber examinado todo lo que pueda decirse en su favor. Mar bar Rav Ashi dijo: Me declaro incapacitado para juzgar a un estudioso de los Sabios. ¿Por qué? Porque me es tan querido como yo mismo, y nadie percibe su propia culpa.
Shabat 119a:2
רבי חנינא מיעטף וקאי אפניא דמעלי שבתא אמר בואו ונצא לקראת שבת המלכה רבי ינאי לביש מאניה מעלי שבת ואמר בואי כלה בואי כלה רבה בר רב הונא איקלע לבי רבה בר רב נחמן קריבו ליה תלת סאוי טחיי א"ל מי הוה ידעיתון דאתינא אמרו ליה מי עדיפת לן מינה
Rabí Janiná se envolvía en su manto y permanecía de pie al anochecer de la víspera de Shabat, diciendo: «Venid, salgamos al encuentro de Shabat, la reina». Rabí Yanai se ponía sus vestiduras en la víspera de Shabat y decía: «Ven, novia; ven, novia». Rabá bar Rav Huná visitó la casa de Rabá bar Rav Najmán, y le sirvieron tres seá de panes untados. Les preguntó: «¿Sabíais que iba a venir?». Le respondieron: «¿Acaso eres para nosotros más importante que ella [Shabat]?».
Shabat 119a:3
רבי אבא זבן בתליסר אסתירי פשיטי בישרא מתליסר טבחי ומשלים להו אצינורא דדשא ואמר להו אשור הייא אשור הייא ר' אבהו הוה יתיב אתכתקא דשינא ומושיף נורא רב ענן לביש גונדא דתנא דבי רבי ישמעאל בגדים שבישל בהן קדירה לרבו אל ימזוג בהן כוס לרבו
Rabí Abá compraba carne por trece monedas de plata a trece carniceros y se la entregaba por la abertura de la puerta, diciéndoles: «Apresuraos, apresuraos». Rabí Abahu estaba sentado en un taburete de marfil y avivaba el fuego. Rav Anan se ponía una prenda sencilla, pues en la escuela de Rabí Yishmael se enseñó: «Con las vestiduras que uno emplea para cocinar una olla a su señor, no debe servirle una copa».
Shabat 119a:4
רב ספרא מחריך רישא רבא מלח שיבוטא רב הונא מדליק שרגי רב פפא גדיל פתילתא רב חסדא פרים סילקא רבה ורב יוסף מצלחי ציבי ר' זירא מצתת צתותי רב נחמן בר יצחק מכתף ועייל מכתף ונפיק אמר אילו מקלעין לי ר' אמי ור' אסי מי לא מכתיפנא קמייהו ואיכא דאמרי ר' אמי ורבי אסי מכתפי ועיילי מכתפי ונפקי אמרי אילו איקלע לן רבי יוחנן מי לא מכתפינן קמיה
Rav Safra chamuscaba la cabeza de un animal; Rava salaba un pescado; Rav Huná encendía lámparas; Rav Papa trenzaba las mechas; Rav Jisdá picaba acelgas; Rabá y Rav Yosef cortaban leña; Rabí Zeirá encendía el fuego. Rav Najmán bar Yitzjak cargaba objetos para introducirlos y sacarlos, y decía: «Si Rabí Amí y Rabí AsÍ vinieran a mi casa, ¿acaso no cargaría cosas ante ellos?». Otros dicen que Rabí Amí y Rabí AsÍ cargaban objetos para introducirlos y sacarlos y decían: «Si Rabí Yojanán viniera a visitarnos, ¿acaso no cargaríamos cosas ante él?».
Shabat 119a:5
יוסף מוקיר שבי הוה ההוא נכרי בשבבותיה דהוה נפישי נכסיה טובא אמרי ליה כלדאי כולהו נכסי יוסף מוקר שבי אכיל להו אזל זבנינהו לכולהו ניכסי זבן בהו מרגניתא אותבה בסייניה בהדי דקא עבר מברא אפרחיה זיקא שדייה במיא בלעיה כוורא אסקוה אייתוה אפניא דמעלי שבתא אמרי מאן זבין כי השתא אמרי להו זילו אמטיוהו לגבי יוסף מוקר שבי דרגיל דזבין אמטיוה ניהליה זבניה קרעיה אשכח ביה מרגניתא זבניה בתליסר עיליתא דדינרי דדהבא פגע ביה ההוא סבא אמר מאן דיזיף שבתא פרעיה שבתא
Había un hombre llamado Yosef, el que honraba los Shabatot. En su vecindario vivía un extranjero de gran riqueza. Los astrólogos le dijeron: «Yosef, el que honra los Shabatot, acabará consumiendo toda tu fortuna». El hombre fue y vendió todas sus posesiones, compró con ellas una perla y la colocó en su turbante. Mientras cruzaba un río en una barca, sopló el viento, la arrojó al agua y un pez se la tragó. Sacaron el pez y lo llevaron al mercado al anochecer de la víspera de Shabat. Dijeron: «¿Quién comprará un pez a estas horas?». Les respondieron: «Llevádselo a Yosef, el que honra los Shabatot, pues suele comprar». Se lo llevaron y él lo compró; abrió el pez y encontró dentro la perla. La vendió por trece habitaciones llenas de dinares de oro. Lo encontró un anciano y le dijo: «A quien presta para Shabat, Shabat le paga».
Shabat 119a:6
בעא מיניה רבי מר' ישמעאל ברבי יוסי עשירים שבא"י במה הן זוכין א"ל בשביל שמעשרין שנאמר (דברים יד, כב) עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר שבבבל במה הן זוכין א"ל בשביל שמכבדין את התורה
Rabí preguntó a Rabí Yishmael, hijo de Rabí Yosí: «¿En mérito de qué son ricos los de la tierra de Israel?». Le respondió: «Porque separan los diezmos, como está dicho: “Diezmarás ciertamente” (Deuteronomio 14:22). Diezma para que te enriquezcas». «¿Y los de Babilonia, por qué son ricos?». Le respondió: «Porque honran la Torá».
Shabat 119a:7
ושבשאר ארצות במה הן זוכין א"ל בשביל שמכבדין את השבת דאמר רבי חייא בר אבא פעם אחת נתארחתי אצל בעל הבית בלודקיא והביאו לפניו שלחן של זהב משוי ששה עשר בני אדם ושש עשרה שלשלאות של כסף קבועות בו וקערות וכוסות וקיתוניות וצלוחיות קבועות בו ועליו כל מיני מאכל וכל מיני מגדים ובשמים וכשמניחים אותו אומרים (תהלים כד, א) לה' הארץ ומלואה וגו' וכשמסלקין אותו אומרים (תהלים קטו, טז) השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם אמרתי לו בני במה זכית לכך אמר לי קצב הייתי ומכל בהמה שהיתה נאה אמרתי זו תהא לשבת אמרתי לו [אשריך שזכית] וברוך המקום שזיכך לכך
«¿Y los de los demás países, en mérito de qué son ricos?». Respondió: «Porque honran Shabat». Pues Rabí Jiyá bar Abá dijo: «Una vez me alojé en casa de un dueño de casa en Laodicea, y llevaron ante él una mesa de oro que requería dieciséis hombres para cargarla; tenía fijadas dieciséis cadenas de plata, así como platos, vasos, jarras y botellas, y sobre ella había toda clase de alimentos, exquisiteces y especias. Cuando la colocaban, decían: “Del Señor es la tierra y cuanto contiene...” (Salmos 24:1); al retirarla, decían: “Los cielos son los cielos del Señor, pero la tierra la ha dado a los hombres” (Salmos 115:16). Le pregunté: “Hijo mío, ¿con qué mérito obtuviste todo esto?”. Me dijo: “Era carnicero, y de cada animal especialmente hermoso decía: ‘Que este sea para Shabat’”. Le respondí: “¡Dichoso tú, que lo mereciste, y bendito el Omnipresente que te hizo merecedor de ello!”».
Shabat 119a:8
א"ל קיסר לרבי יהושע בן חנניא מפני מה תבשיל של שבת ריחו נודף אמר לו תבלין אחד יש לנו ושבת שמו שאנו מטילין לתוכו וריחו נודף אמר לו תן לנו הימנו אמר לו כל המשמר את השבת מועיל לו ושאינו משמר את השבת אינו מועיל לו
El emperador preguntó a Rabí Yehoshúa ben Jananiá: «¿Por qué el guiso de Shabat desprende tan buen aroma?». Le respondió: «Tenemos una especia llamada Shabat, que ponemos en él, y por eso desprende aroma». Le dijo: «Dame un poco». Respondió: «A quien guarda Shabat le produce efecto; a quien no guarda Shabat no le produce efecto».
Shabat 119a:9
א"ל ריש גלותא לרב המנונא מאי דכתיב (ישעיהו נח, יג) ולקדוש ה' מכובד א"ל זה יוה"כ שאין בו לא אכילה ולא שתיה אמרה תורה כבדהו בכסות נקיה וכבדתו רב אמר להקדים ושמואל אמר לאחר אמרו ליה בני רב פפא בר אבא לרב פפא כגון אנן דשכיח לן בישרא וחמרא כל יומא במאי נישנייה אמר להו אי רגיליתו לאקדומי אחרוה אי רגיליתו לאחרוה אקדמוה רב ששת בקיטא מותיב להו לרבנן היכא דמטיא שימשא בסיתוא מותיב להו לרבנן היכא דמטיא טולא כי היכי דליקומו הייא ר' זירא
El exilarca preguntó a Rav Hamnuná: «¿Qué significa el versículo “Y al santo del Señor, honorable” (Isaías 58:13)?». Respondió: «Se refiere a Yom Kipur: como no hay comida ni bebida en él, la Torá ordenó honrarlo con ropa limpia». «Y lo honrarás»: Rav dijo que se refiere a adelantar la comida, y Shemuel dijo que se refiere a retrasarla. Los hijos de Rav Papa bar Abá preguntaron a Rav Papa: «Nosotros tenemos carne y vino todos los días; ¿cómo distinguiremos Shabat?». Les respondió: «Si acostumbráis adelantar la comida, retrasadla; si acostumbráis retrasarla, adelantadla». Rav Shéshet, en verano, hacía sentarse a los Sabios donde daba el sol; en invierno, donde daba la sombra, para que se levantaran pronto. Rabí Zeirá...
Ficha editorial de este texto
