ניפרוס סודרא אתי לידי סחיטה נכסייה בנכתמא זימנין דמיפסק ואתי למקטריה הלכך לא אפשר
¿Cubrirlos con un pañuelo? Eso podría llevar a exprimirlo. ¿Taparlos con una tapa? A veces se desprendería y habría que anudarla. Por tanto, no hay forma viable de hacerlo de otra manera.
וא"ל רבא בר רב חנן לאביי תנן לא מספקין ולא מטפחין ולא מרקדין ביו"ט וקא חזינן דעבדין ולא אמרינן להו ולא מידי ולטעמיך הא דאמר רבא לא ליתיב איניש אפומא דלחייא דילמא מיגנדר ליה חפץ ואתי לאיתויי והא קא חזינן נמי דמותבי חצבי ויתבן אפומא דמבואה ולא אמרינן להו ולא מידי אלא הנח לישראל מוטב שיהו שוגגין ואל יהו מזידין
Rava bar Rav Janán dijo a Abayé: Estudiamos que no se debe dar palmadas, golpear con las manos ni bailar en día festivo, pero vemos que la gente lo hace y no les decimos nada. Según tu razonamiento, Rava dijo que nadie debe sentarse a la entrada de un callejón por temor a que se le caiga un objeto y lo transporte; sin embargo, vemos mujeres que colocan sus cántaros y se sientan allí sin que les digamos nada. Más bien: Deja a Israel; es preferible que transgredan por inadvertencia y no deliberadamente.
סבור מינה הנ"מ בדרבנן אבל בדאורייתא לא ולא היא ל"ש בדרבנן ול"ש בדאורייתא דהא תוספת דיוה"כ דאורייתא היא וקא חזינן להו דקאכלי ושתו עד שתחשך ולא אמרי' להו ולא מידי:
Al principio creyeron que esto se aplicaba únicamente a prohibiciones rabínicas, no a las de la Torá. No es así: se aplica tanto a unas como a otras. Pues la obligación de añadir tiempo al ayuno de Yom Kipur es bíblica y, sin embargo, vemos personas que comen y beben hasta que oscurece sin que se les diga nada.
וכן אשה מחבירתה ככרות: בשבת הוא דאסיר אבל בחול שפיר דמי לימא מתני' דלא כהלל דתנן וכן היה הלל אומר לא תלוה אשה ככר לחבירתה עד שתעשינה דמים שמא יוקרו חטין ונמצאו באות לידי רבית
«También una mujer puede pedir panes a otra»: ¿Solo en Shabat está prohibida cierta modalidad, pero entre semana está permitida? ¿Diremos que la Mishná no sigue a Hilel? Pues estudiamos que Hilel decía: Una mujer no debe prestar un pan a otra sin fijar su valor monetario, pues puede encarecerse el trigo y resultar un préstamo con intereses.
אפילו תימא הלל הא באתרא דקיץ דמיה הא באתרא דלא קיץ דמיה:
Incluso puede seguir a Hilel: aquel caso trata de un lugar donde el precio está fijado, y el otro de uno donde no está fijado.
ואם אינו מאמינו: איתמר הלוואת יו"ט רב יוסף אמר לא ניתנה ליתבע ורבה אמר ניתנה ליתבע רב יוסף אמר לא ניתנה ליתבע דאי אמרת ניתנה ליתבע אתי למיכתב רבה אמר ניתנה ליתבע דאי אמרת לא ניתנה לא יהיב ליה ואתי לאימנועי משמחת יו"ט
«Si no confía en ella»: Se discutió si un préstamo efectuado en día festivo puede exigirse legalmente. Rav Yosef dijo que no; Rabá dijo que sí. Rav Yosef razonó que, si pudiera exigirse, alguien podría anotarlo. Rabá razonó que, si no pudiera exigirse, nadie querría prestar y se impediría la alegría del día festivo.
תנן אם אינו מאמינו מניח טליתו אצלו אי אמרת בשלמא לא ניתנה ליתבע משום הכי מניח טליתו אצלו ועושה עמו חשבון לאחר שבת אלא אי אמרת ניתנה ליתבע אמאי מניח טליתו אצלו ליתן ליה ולתבעיה אמר לא בעינא דליקום בדינא ודיינא
Estudiamos: «Si no confía en él, deja su manto y ajusta cuentas después de Shabat». Si dices que el préstamo no es exigible, se comprende que deje el manto. Pero, si es exigible, ¿para qué dejarlo? Que le preste y después reclame. Se responde: No quiere verse implicado en litigios ante jueces.
מתיב רב אידי בר אבין השוחט את הפרה וחילקה בראש השנה אם היה חדש מעובר משמט ואם לאו אינו משמט
Rav Idi bar Avin objetó: Quien sacrifica una vaca y reparte su carne en Rosh Hashaná, si resultó que se añadió un día al mes anterior, la deuda queda cancelada por el año sabático; si no, no queda cancelada.
ואי לא ניתנה ליתבע מאי משמט שאני התם דאיגלאי מילתא דחול הוא
Si el préstamo no puede exigirse, ¿qué significa que queda cancelado? Allí el caso es diferente, pues se descubrió que se trataba de un día laborable.
ת"ש מסיפא אם לאו אינו משמט אי אמרת בשלמא ניתנה ליתבע היינו דקתני אינו משמט אלא אי אמרת לא ניתנה ליתבע אמאי אינו משמט דאי יהיב ליה שקיל
Examina el final: «Si no, no queda cancelada». Si el préstamo puede reclamarse, se entiende. Pero, si no puede exigirse, ¿por qué no se cancela? Porque, si el deudor paga voluntariamente, el acreedor puede aceptarlo.
מכלל דרישא אי יהיב ליה לא שקיל רישא צריך למימר ליה משמט אני סיפא לא צריך למימר ליה משמט אני כדתנן המחזיר חוב בשביעית יאמר לו משמט אני
¿Se deduce entonces que en el primer caso no puede aceptarlo? En el primer caso debe decir: «Yo cancelo la deuda»; en el segundo no tiene que decirlo. Como estudiamos: Quien recibe el pago de una deuda en el año sabático debe decir: «Yo cancelo la deuda».
ואם אמר לו אעפ"כ יקבל ממנו משום שנאמר (דברים טו, ב) וזה דבר השמטה
Y si el deudor responde: «Aun así, te lo doy», puede aceptarlo, como dice: «Esta es la disposición de la remisión» (Deuteronomio 15:2).
רב אויא שקיל משכונא רבה בר עולא מערים איערומי:
Rav Avya tomaba una garantía; Rabá bar Ula recurría a una estratagema.
וכן ערב פסח: א"ר יוחנן מקדיש אדם פסחו בשבת וחגיגתו ביו"ט נימא מסייע ליה וכן ערב פסח בירושלים שחל להיות בשבת מניח טליתו אצלו ונוטל את פסחו ועושה עמו חשבון לאחר יו"ט
«Y también en la víspera de Pésaj»: Dijo Rabí Yojanán: Se puede consagrar el sacrificio pascual en Shabat y la ofrenda festiva en día festivo. ¿Podemos hallar apoyo en la Mishná? «Si la víspera de Pésaj cae en Shabat en Jerusalén, deja el manto como garantía, toma su sacrificio pascual y ajusta cuentas después del día festivo».
הכא במאי עסקינן בממנה אחרים עמו על פסחו דמעיקרא מיקדש וקאי
Allí se habla de quien incorpora a otros a su participación en un sacrificio pascual que ya estaba consagrado.
והא אנן תנן אין נמנין על הבהמה בתחילה ביו"ט שאני הכא כיון דרגיל אצלו כמאן דאימני ביה מעיקרא דמי
Pero estudiamos que no se pueden inscribir nuevos participantes sobre un animal inicialmente en día festivo. Aquí es diferente: como habitualmente participa con él, se considera que se inscribió desde antes.
והא תני רבי הושעיא הולך אדם אצל רועה הרגיל אצלו ונותן לו טלה לפסחו ומקדישו ויוצא בו התם נמי כיון דרגיל אצלו אקדושי ליה מעיקרא והא מקדיש קתני הקדש עילוי מדרבנן
Sin embargo, Rabí Hoshayá enseñó: Una persona puede acudir a un pastor con quien tiene trato habitual, recibir de él un cordero para su sacrificio pascual, consagrarlo y cumplir su obligación. Allí también, como lo conoce habitualmente, se considera que ya se lo consagró anteriormente. Pero dice «lo consagra». Se refiere a una consagración de valor por disposición rabínica.
ומי אמר ר' יוחנן הכי והא אמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן לא מקדישין ולא מעריכין ולא מחרימין ולא מגביהין תרומות ומעשרות כל אלו ביו"ט אמרו ק"ו בשבת לא קשיא כאן בחובות שקבוע להן זמן כאן בחובות שאין קבוע להן זמן:
¿Acaso Rabí Yojanán lo dijo? Él estableció que la halajá sigue a la Mishná anónima, y estudiamos: No se consagra, no se declara el valor de una persona, no se dedica por anatema ni se separan diezmos y ofrendas; todo ello se dijo de un día festivo y, con mayor razón, de Shabat. No hay contradicción: allí se trata de obligaciones con una fecha fija; aquí, de las que no tienen fecha fija.
מתני׳ מונה אדם את אורחיו ואת פרפרותיו מפיו אבל לא מן הכתב מפיס אדם עם בניו ועם בני ביתו על השולחן ובלבד שלא יתכוין לעשות מנה גדולה כנגד מנה קטנה ומטילין חלשין על הקדשים ביו"ט אבל לא על המנות:
Mishná: Una persona puede contar verbalmente a sus invitados y sus porciones, pero no leer la cuenta de un escrito. Puede echar suertes con sus hijos y miembros de su casa sobre lo que se sirve en la mesa, con tal de no asignar deliberadamente una porción grande frente a una pequeña. Pueden echarse suertes por las ofrendas sagradas en día festivo, pero no por las porciones comunes.
שבת קמ״ח ב
19 pasajes·100% en español
Toca un pasaje para subrayarlo, comentarlo o abrir sus mefarshim.
Texto hebreo: Wikisource Talmud Bavli — licencia CC BY-SA
Fuente hebrea: Wikisource Talmud Bavli.
Estado de la traducción: Traducción española revisada y publicada.
Última revisión editorial: 28 de octubre de 2026.
El número indica cuántos pasajes están enlazados entre ambos textos.
