Berajot 26b
Berajot 26b:1
תנו רבנן טעה ולא התפלל מנחה בערב שבת מתפלל בליל שבת שתים טעה ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל במוצאי שבת שתים של חול מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה ואם הבדיל בשניה ולא הבדיל בראשונה שניה עלתה לו ראשונה לא עלתה לו
Los Sabios enseñaron: Quien se equivocó y no rezó Minjá en la víspera de Shabat reza dos Amidot de Shabat durante la noche. Quien no rezó Minjá de Shabat reza dos Amidot ordinarias al concluir Shabat. Recita Havdalá en la primera, pero no en la segunda. Si la recitó en la segunda y no en la primera, la segunda cuenta, pero la primera no.
Berajot 26b:2
למימרא דכיון דלא אבדיל בקמייתא כמאן דלא צלי דמי ומהדרינן ליה
¿Esto significa que, como no recitó Havdalá en la primera, se considera como si no hubiera rezado y debe repetirla?
Berajot 26b:3
ורמינהו טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים ושאלה בברכת השנים מחזירין אותו הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס קשיא
Se contradice con otra enseñanza: Si olvidó mencionar el poder de las lluvias en la bendición de la resurrección o la petición de lluvia en la bendición de los años, debe repetir. Si olvidó Havdalá en la bendición de «Tú concedes conocimiento», no debe repetir, porque puede recitarla sobre una copa. La cuestión queda difícil.
Berajot 26b:4
איתמר רבי יוסי ברבי חנינא אמר תפלות אבות תקנום רבי יהושע בן לוי אמר תפלות כנגד תמידין תקנום
Se enseñó: Rabí Yosei bar Rabí Janina dijo que los patriarcas instituyeron las plegarias. Rabí Yehoshúa ben Leví dijo que fueron instituidas en correspondencia con los sacrificios diarios.
Berajot 26b:5
תניא כוותיה דר' יוסי ברבי חנינא ותניא כוותיה דרבי יהושע בן לוי תניא כוותיה דרבי יוסי בר' חנינא אברהם תקן תפלת שחרית שנא' (בראשית יט, כז) וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם ואין עמידה אלא תפלה שנאמר (תהלים קו, ל) ויעמד פינחס ויפלל
Se enseñó una baraita conforme a Rabí Yosei bar Rabí Janina y otra conforme a Rabí Yehoshúa ben Leví. Conforme a Rabí Yosei bar Rabí Janina: Abraham instituyó Shajarit, pues está escrito: «Abraham se levantó temprano por la mañana hacia el lugar donde había estado de pie». «Estar de pie» significa rezar, como está escrito: «Pinjás se puso de pie y rezó».
Berajot 26b:6
יצחק תקן תפלת מנחה שנאמר (בראשית כד, סג) ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב ואין שיחה אלא תפלה שנאמר (תהלים קב, א) תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפוך שיחו
Yitzjak instituyó Minjá, pues está escrito: «Yitzjak salió a conversar en el campo hacia la tarde». «Conversar» significa rezar, como está escrito: «Plegaria del afligido cuando desfallece y derrama su conversación ante el Eterno».
Berajot 26b:7
יעקב תקן תפלת ערבית שנאמר (בראשית כח, יא) ויפגע במקום וילן שם ואין פגיעה אלא תפלה שנאמר (ירמיהו ז, טז) ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי
Yaakov instituyó Arvit, pues está escrito: «Llegó al lugar y pasó allí la noche». «Llegar» puede significar rezar, como está escrito: «No ores por este pueblo, no eleves por ellos clamor ni plegaria y no intercedas ante Mí».
Berajot 26b:8
ותניא כוותיה דר' יהושע בן לוי מפני מה אמרו תפלת השחר עד חצות שהרי תמיד של שחר קרב והולך עד חצות ורבי יהודה אומר עד ארבע שעות שהרי תמיד של שחר קרב והולך עד ארבע שעות
Se enseñó conforme a Rabí Yehoshúa ben Leví: ¿Por qué dijeron que Shajarit puede recitarse hasta el mediodía? Porque el sacrificio diario de la mañana podía ofrecerse hasta el mediodía. Rabí Yehudá dice hasta la cuarta hora, porque el sacrificio diario de la mañana se ofrecía hasta entonces.
Berajot 26b:9
ומפני מה אמרו תפלת המנחה עד הערב שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד הערב רבי יהודה אומר עד פלג המנחה שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד פלג המנחה
¿Por qué dijeron que Minjá puede recitarse hasta la noche? Porque el sacrificio diario de la tarde podía ofrecerse hasta la noche. Rabí Yehudá dice hasta plag haminjá, porque el sacrificio diario de la tarde se ofrecía hasta plag haminjá.
Berajot 26b:10
ומפני מה אמרו תפלת הערב אין לה קבע שהרי אברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב קרבים והולכים כל הלילה
¿Por qué dijeron que Arvit no tiene tiempo fijo? Porque los miembros y grasas de los sacrificios que no se consumieron durante el día podían seguir quemándose toda la noche.
Berajot 26b:11
ומפני מה אמרו של מוספין כל היום שהרי קרבן של מוספין קרב כל היום רבי יהודה אומר עד שבע שעות שהרי קרבן מוסף קרב והולך עד שבע שעות
¿Por qué dijeron que Musaf puede rezarse todo el día? Porque el sacrificio adicional podía ofrecerse durante todo el día. Rabí Yehudá dice hasta la séptima hora, porque hasta entonces solía ofrecerse el Musaf.
Berajot 26b:12
ואיזו היא מנחה גדולה משש שעות ומחצה ולמעלה ואיזו היא מנחה קטנה מתשע שעות ומחצה ולמעלה
¿Qué es Minjá Guedolá? Desde seis horas y media del día en adelante. ¿Qué es Minjá Ketaná? Desde nueve horas y media en adelante.
Berajot 26b:13
איבעיא להו רבי יהודה פלג מנחה קמא קאמר או פלג מנחה אחרונה קאמר תא שמע דתניא ר' יהודה אומר פלג המנחה אחרונה אמרו והיא י"א שעות חסר רביע
Se preguntó: Cuando Rabí Yehudá dice plag haminjá, ¿se refiere a la mitad de Minjá Guedolá o a la mitad del último período de Minjá? Ven y escucha: Rabí Yehudá dice que se refiere a la mitad del último período, es decir, once horas menos un cuarto.
Berajot 26b:14
נימא תיהוי תיובתיה דר' יוסי בר' חנינא אמר לך ר' יוסי בר' חנינא לעולם אימא לך תפלות אבות תקנום ואסמכינהו רבנן אקרבנות דאי לא תימא הכי תפלת מוסף לר' יוסי בר' חנינא מאן תקנה אלא תפלות אבות תקנום ואסמכינהו רבנן אקרבנות:
¿Es esto una refutación de Rabí Yosei bar Rabí Janina? Él respondería: En realidad, los patriarcas instituyeron las plegarias, pero los Sabios relacionaron sus horarios con los sacrificios. Si no fuera así, según su opinión, ¿quién habría instituido Musaf? Por tanto, los patriarcas instituyeron las plegarias y los Sabios las relacionaron con los sacrificios.
Berajot 26b:15
רבי יהודה אומר עד ארבע שעות: איבעיא להו עד ועד בכלל או דלמא עד ולא עד בכלל תא שמע ר' יהודה אומר עד פלג המנחה אי אמרת בשלמא עד ולא עד בכלל היינו דאיכא בין ר' יהודה לרבנן אלא אי אמרת עד ועד בכלל ר' יהודה
**Rabí Yehudá dice hasta la cuarta hora:** Se preguntó si «hasta» incluye la hora límite o no. Ven y escucha: Rabí Yehudá dice que Minjá puede rezarse hasta plag haminjá. Si «hasta» no incluye el límite, se comprende la diferencia entre Rabí Yehudá y los Sabios. Pero, si lo incluye, Rabí Yehudá…
Ficha editorial de este texto
