Ramban on Deuteronomy 11
Ramban on Deuteronomy 11:1
ושמרת משמרתו ליראה אותו שתשמור מחטוא לפניו כי אחר שיצוה באהבה יצוה ביראה ויצוה בחוקים ובמשפטים ובמצות או ושמרת משמרתו שתשמור מה שהשם שומר שהוא שומר את הגרים וחונן דלים ואביונים ועושה משפט יתום ואלמנה וכענין שנאמר במקום אחר (מלכים א ב ג) לשמור את משמרת ה' אלהיך ללכת בדרכיו ואמרו (שבת קלג) מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום וכו':
«Guardarás Su custodia». Significa que debes temerlo y cuidarte de pecar ante Él.
Después de ordenar el amor, ordena el temor, y después manda observar los estatutos, los juicios y las mitzvot.
También puede significar: «Guardarás aquello que Hashem guarda». Él protege a los extranjeros, concede gracia a los pobres y necesitados, y hace justicia al huérfano y a la viuda.
Es semejante a lo dicho en otro lugar: «Guardar la custodia de Hashem, tu Dios, caminando en Sus caminos».
Nuestros Sabios dijeron: «Así como Él es compasivo y misericordioso, también tú debes ser compasivo y misericordioso».
Ramban on Deuteronomy 11:2
את גדלו את ידו החזקה וזרועו הנטויה אמר ר"א (אבן עזרא על דברים י״א:ב׳) להוציא אתכם ממצרים והאותות והמופתים שעשה לפרעה ואשר עשה לכם במדבר בדבר המן ואיננו נכון בעיני כי עתה לא ידבר רק במוסר אשר ייסר בו השם לעוברי רצונו את גדלו שהיה מתרומם ומתגדל לאמר התפאר עלי (שמות ח ה) למחר יהיה (שם פסוק יט) ושמתי פדות (שם) למען תדע כי לה' הארץ (שם ט כט) ואת ידו החזקה ושלחתי את ידי והכיתי את מצרים (שם ג כ) את היד הגדולה אשר עשה ה' (שם יד לא) וזרועו הנטויה שלא נתן להם ריוח והצלה מאז היתה ידו נטויה עליהם ולא השיב ידו מבלע עד שאבדם ואשר עשה לכם במדבר (דברים י״א:ה׳) אשר נגף אתכם בעגל ואש תבערה והנחשים השרפים וקברות התאוה ומגפת השטים וגזרת המרגלים שהיתה בהם יד ה' עד בואם אל המקום הזה וקצר בפורענות שעשה להם ואם כן ושמרתם את כל המצוה למען תחזקו כי ידו החזקה מחזקת שומרי מצותיו ולא יחזיק ביד מרעים:
«Su grandeza, Su mano fuerte y Su brazo extendido». Rabí Avraham Ibn Ezra explica que se refiere al hecho de haberlos sacado de Egipto, a las señales y prodigios realizados contra el faraón y a lo que hizo por ellos en el desierto mediante el maná.
Esto no me parece correcto, porque ahora Moshé habla únicamente del castigo mediante el cual Hashem disciplinó a quienes transgredieron Su voluntad.
«Su grandeza» se refiere a que se elevó y engrandeció al decir: «Gloríate sobre Mí», «Mañana sucederá», «Pondré una distinción», y «Para que sepas que la tierra pertenece a Hashem».
«Su mano fuerte» corresponde a: «Extenderé Mi mano y golpearé a Egipto», y: «La gran mano que Hashem mostró».
«Su brazo extendido» significa que no les concedió descanso ni salvación. Desde el principio Su mano permaneció extendida contra ellos y no la retiró después de comenzar a destruirlos, hasta exterminarlos.
«Lo que hizo por vosotros en el desierto» se refiere a que os castigó a causa del becerro, el fuego de Taverá, las serpientes abrasadoras, Kivrot Hataavá, la plaga de Shitim y el decreto ocasionado por los espías.
La mano de Hashem permaneció sobre ellos hasta que llegaron a este lugar. La Escritura abrevia los castigos que les impuso.
Por eso concluye: «Guardaréis toda la mitzvá para que seáis fuertes», porque Su mano fuerte fortalece a quienes guardan Sus mitzvot, pero no sostiene la mano de los malhechores.
Ramban on Deuteronomy 11:3
אשר הציף את מי ים סוף וגו' ויאבדם ה' עד היום הזה לא הבינותי טעם עד היום הזה כי כל המתים בים אבדן עולם הם אובדים ויתכן שהוא חוזר לסוסיו ולרכבו שאבד סוס ורכב ממצרים בכל הדור ההוא כי כל סוס ורכב וכל פרש אשר במצרים הוציא עמו ואבדו כולם והיתה ממלכה שפלה בלא רכב וסוס וחיל ועזוז ואמר ר"א (אבן עזרא על דברים י״א:ד׳) שלא קמו עוד בניהם תחתם להיות כמוהם ר"ל כי השם אבד הרודפים בים ואבד במצרים זרעם ולא נשאר להם שם ושאר כי הם הרשיעו יותר מכל מצרים לרדוף אחרי גאולי השם אבל זה לא נזכר בתורה:
«Hizo que las aguas del mar de Juncos cubrieran… y Hashem los destruyó hasta el día de hoy». No comprendo el sentido de «hasta el día de hoy», pues quienes murieron en el mar fueron destruidos para siempre.
Es posible que vuelva a «sus caballos y sus carros». En toda aquella generación desaparecieron de Egipto los caballos y carros, porque el faraón llevó consigo todos los caballos, carros y jinetes de Egipto, y todos perecieron.
El reino quedó debilitado, sin carros, caballos, ejército ni poder.
Rabí Avraham Ibn Ezra explica que sus hijos no volvieron a levantarse después de ellos para ser como sus padres. Es decir, Hashem destruyó en el mar a quienes los perseguían y también hizo desaparecer su descendencia en Egipto, de modo que no les quedó nombre ni remanente.
Ellos habían actuado con mayor maldad que el resto de los egipcios al perseguir a los redimidos de Hashem. Sin embargo, esto no se menciona en la Torá.
Ramban on Deuteronomy 11:4
והזכיר ואשר עשה לדתן ולאבירם ולא הזכיר קרח ועדתו שיצאה אש מלפני ה' ותאכל אותם בעבור כי איש זר הקרב להקטיר קטורת הוא מלאוי התורה (במדבר יז ה) ולעולם הוא נענש לדורות כאשר קרה גם לעזיהו (דהי"ב כו יט) על כן לא מנאו באותות המדבר:
Menciona «lo que hizo a Datán y Aviram», pero no menciona a Kóraj y su congregación, consumidos por un fuego que salió de delante de Hashem.
La razón es que el castigo de un extraño que se acerca para ofrecer incienso forma parte de las prohibiciones permanentes de la Torá. Quien lo hace es castigado en todas las generaciones, como también sucedió con el rey Uziyahu.
Por ello, no lo contó entre las señales extraordinarias realizadas en el desierto.
Ramban on Deuteronomy 11:5
לא כארץ מצרים היא אלא טובה הימנה ונאמרה הבטחה זו לישראל ביציאתם ממצרים שהיו אומרים שמא לא נבוא אל ארץ טובה ויפה כזאת יכול בגנותה הכתוב מדבר וכך אמר להם לא כארץ מצרים היא אלא רעה הימנה תלמוד לומר וחברון שבע שנים נבנתה (במדבר יג כב) אדם אחד בנאן דרך ארץ אדם בונה את הנאה ואחר כך את הגרוע וכו' לשון רש"י (רש"י על דברים י״א:י׳) מספרי (עקב יא) ועוד הביא מה שדרשו בגמרא במסכת כתובות (כתובות קי״ב) בענין אחר אפשר אדם בונה בית לבנו קטן ואחר כך לבנו גדול אלא שמבונה אחד משבעה בצוען ופשוטו של מקרא בדרך האזהרות נאמר שאמר להם ושמרתם את כל המצוה וירשתם ארץ זבת חלב ודבש כי ה' יתן מטר ארצכם בעתו והארץ תתן יבולה אבל דעו לכם שאינה כארץ מצרים להשקות אותה ברגל מן היאורים ומן האגמים כגן הירק רק היא ארץ הרים ובקעות למטר השמים תשתה מים לא בענין אחר וצריכה שידרוש ה' אותה תמיד במטר כי היא ארץ צמאה מאד וצריכה מטר כל השנה ואם תעברו על רצון ה' ולא ידרוש אותה בגשמי רצון הנה היא רעה מאד לא תזרע ולא תצמיח ולא יעלה בה כל עשב בהריה ויחזור ויפרש כל זה בפרשה השניה (להלן פסוקים יג-יז) כי אם שמוע תשמעו אל מצותי ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש תמיד ואם לא תשמעו ועצר את השמים וגו' ואבדתם מהרה ברעב מעל הארץ הטובה שלא תוכלו לחיות בה בלא מטר והנה הפרשה הזו תזהיר במנהגו של עולם וממנה נלמד כי אע"פ שהכל ברשותו ונקל בעיני ה' יתברך להאביד יושבי ארץ מצרים ולהוביש נהרותם ויאוריהם אבל ארץ כנען תאבד יותר מהרה שלא יתן בה מטרות עוזו החולה צריך זכות ותפלה שירפאהו השם יותר מן הבריא שלא בא עליו החולי וכך המדה בעני ובעשיר ומאיר עיני שניהם ה' ומפני שאמר (דברים י״א:י״ב) ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה וראוי שיאמר ולמטר השמים תשתה מים כאשר ה' אלהיך ידרוש אותה יהיה מדרש רבותינו (ספרי עקב יב) נרמז בכתוב והלא כל הארצות הוא דורש שנאמר (איוב לח כו) להמטיר על ארץ לא איש כביכול אינו דורש אלא אותה ועל ידי אותה דרישה שדורש אותה דורש כל הארצות תמיד עיני ה' אלהיך בה לראות מה היא צריכה ולחדש בה גזרות עתים לטובה ועתים לרעה כו' כדאיתא במסכת ר"ה (יז) ויש בו סוד עמוק כי הארץ הזאת נדרשת בכל והיא הכל וכל הארצות מתפרנסות ממנה באמת:
«No es como la tierra de Egipto». Rashi explica:
«Es mejor que ella. Esta promesa fue pronunciada a Israel cuando salieron de Egipto, porque decían: “Quizá no lleguemos a una tierra tan buena y hermosa como esta”.
»¿Podría pensarse que el versículo habla en desventaja de la tierra de Israel y les dice: “No es como la tierra de Egipto, sino peor que ella”? La Torá enseña: “Jevrón fue construida siete años antes que Tzoán de Egipto”.
»Un mismo hombre construyó ambas ciudades. Es normal que una persona construya primero la ciudad más hermosa y después la inferior…».
Estas son palabras del Sifré.
Rashi también cita otra explicación del tratado Ketubot: «¿Acaso una persona construye primero una casa para su hijo pequeño y después para su hijo mayor? El versículo significa que Jevrón era siete veces superior a Tzoán».
El sentido literal del versículo forma parte de las advertencias.
Moshé les dijo: «Guardad toda la mitzvá y heredaréis una tierra que mana leche y miel, porque Hashem dará la lluvia de vuestra tierra en su tiempo y la tierra producirá su fruto.
»Pero debéis saber que no es como la tierra de Egipto, que puede regarse con el pie desde los ríos y estanques, como un huerto. Es una tierra de montañas y valles que bebe agua de la lluvia del cielo, y no de otra manera.
»Necesita que Hashem la atienda continuamente mediante la lluvia, pues es una tierra muy sedienta y necesita precipitaciones durante todo el año.
»Si transgredís la voluntad de Hashem y Él no la atiende con lluvias favorables, será una tierra muy mala: no podrá sembrarse ni hará brotar nada, y ninguna hierba crecerá sobre sus montañas».
Después volverá a explicar todo esto en la segunda sección del Shemá: «Si escucháis diligentemente Mis mitzvot, daré la lluvia de vuestra tierra en su tiempo, la lluvia temprana y la tardía. Pero si no escucháis, cerrará los cielos… y pereceréis rápidamente por el hambre sobre la buena tierra», porque no podréis vivir en ella sin lluvia.
Esta sección advierte conforme al funcionamiento natural del mundo.
De ella aprendemos que, aunque todo se encuentra bajo Su autoridad y sería fácil para Hashem destruir a los habitantes de Egipto secando sus ríos y canales, la tierra de Kenaan puede ser destruida aún más rápidamente: basta con que no envíe sobre ella Sus poderosas lluvias.
El enfermo necesita mayor mérito y plegaria para que Hashem lo cure que el sano que todavía no ha enfermado. La misma medida se aplica al pobre y al rico, aunque «Hashem ilumina los ojos de ambos».
Como el versículo dice: «Una tierra que Hashem, tu Dios, atiende», habría sido más natural decir: «Beberá agua de la lluvia del cielo cuando Hashem, tu Dios, la atienda».
Por ello, en las palabras de nuestros Sabios se encuentra insinuada una enseñanza más profunda:
«¿Acaso no atiende todas las tierras, como está escrito: “Para hacer llover sobre una tierra donde no hay hombre”? Sin embargo, aparentemente no atiende sino esta tierra. Mediante la atención que dedica a ella, atiende todas las demás tierras.
»Los ojos de Hashem, tu Dios, están siempre sobre ella para observar qué necesita y renovar sobre ella decretos: unas veces para bien y otras para mal».
Así se explica en el tratado Rosh Hashaná.
Contiene un secreto profundo: esta tierra es atendida en todas las cosas y ella lo comprende todo. Todas las demás tierras son verdaderamente alimentadas por medio de ella.
Ramban on Deuteronomy 11:6
בכל לבבכם ובכל נפשכם והלא כבר הזכיר בכל לבבך ובכל נפשך אלא אזהרה ליחיד ואזהרה לצבור לשון רש"י (רש"י על דברים י״א:י״ג) מספרי (עקב יג) ובאור הענין כי השם לא יעשה הנסים תמיד לתת מטר הארץ בכל עת יורה ומלקוש ולהוסיף בדגן ובתירוש וביצהר ולהרבות גם העשב בשדה לבהמה או שיעצור השמים וייבשו רק על מעשה רוב העם אבל היחיד הוא בזכותו יחיה והוא בעונו ימות והנה אמר כי בעשותם כל המצות מאהבה שלימה יעשה עמהם את כל הנסים האלה לטובה ואמר כי בעבדם ע"ז יעשה עמהם אות לרעה ודע כי הנסים לא יעשו לטובה או לרעה רק לצדיקים גמורים או לרשעים גמורים אבל הבינונים כדרך מנהגו של עולם יעשה בהם טובה או רעה כדרכם וכעלילותם:
«Con todo vuestro corazón y con toda vuestra alma». Rashi pregunta: ¿acaso no había dicho ya «con todo tu corazón y con toda tu alma»?
Explica, basándose en el Sifré, que allí se trata de una advertencia al individuo, mientras que aquí se trata de una advertencia a la comunidad.
La explicación es que Hashem no realiza constantemente milagros como dar a la tierra en todo momento la lluvia temprana y la tardía, aumentar el grano, el vino y el aceite, hacer abundar la hierba para los animales o cerrar los cielos y secar la tierra, a causa de los actos de un individuo. Esto depende de la conducta de la mayoría del pueblo.
El individuo vive por su mérito y muere por su pecado.
El versículo declara que, cuando todo el pueblo cumpla las mitzvot por medio de un amor completo, Dios realizará para ellos todos estos milagros favorables.
Cuando sirvan a la idolatría, realizará para ellos una señal destructiva.
Debes saber que los milagros favorables o desfavorables solo se realizan para justos completos o malvados completos. A los intermedios se les trata conforme al funcionamiento natural del mundo, dándoles bien o mal según su camino y sus acciones.
Ramban on Deuteronomy 11:7
ואכלת ושבעת הרי זו ברכה אחרת שתהא ברכה מצויה בפת שבתוך מעיך ואכלת ושבעת לשון רש"י (רש"י על דברים י״א:ט״ו) ור"א אמר (אבן עזרא על דברים י״א:ט״ו) ואכלת ושבעת שב אל דגנך תירושך ויצהרך לא אל הקרוב שהוא עשב בשדך והנכון בעיני שהוא שב אל הכל ואכלת ושבעת דגן ותירוש ויצהר וגם בני צאן ובקר ובספרי (עקב טו) ואכלת ושבעת כשבהמתך אוכלת ושובעת עובדת האדמה וכן הוא אומר (משלי יד ד) ורב תבואות בכח שור ד"א מן הולדות אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר (ירמיהו לא יא) ובאו ורננו במרום ציון ונהרו אל טוב ה' על דגן ועל תירוש ועל יצהר ועל בני צאן ובקר וגו' וזהו הנכון:
«Comerás y te saciarás». Rashi explica: «Esta es otra bendición: que la bendición se encuentre en el pan que está dentro de tus entrañas».
Rabí Avraham Ibn Ezra dice que «comerás y te saciarás» vuelve a «tu grano, tu vino y tu aceite», y no a la expresión inmediatamente anterior, «hierba en tu campo».
Lo correcto, en mi opinión, es que vuelve a todo: comerás y te saciarás de grano, vino y aceite, y también de crías de ovejas y ganado.
En el Sifré se enseña: «“Comerás y te saciarás”: cuando tu animal come y queda satisfecho, puede trabajar la tierra. Así está escrito: “La abundancia de cosechas viene por la fuerza del toro”».
Otra interpretación lo relaciona con las crías de los animales. Aunque no exista una prueba concluyente, hay una alusión en: «Vendrán y cantarán en lo alto de Tzión, y acudirán a la bondad de Hashem: al grano, al vino, al aceite y a las crías de ovejas y ganado».
Esta es la interpretación correcta.
Ramban on Deuteronomy 11:8
ושמתם את דברי אלה אף לאחר שתגלו היו מצוינין במצות הניחו תפילין עשו מזוזה כדי שלא יהו עליכם חדשים כשתחזרו וכן הוא אומר (שם שם כ) הציבי לך ציונים לשון רש"י (רש"י על דברים י״א:י״ח) וכבר כתבתי פירוש הענין כי המצות האלה חובת הגוף הם ודינם בכל מקום כמו בארץ אבל יש בו במדרש הזה סוד עמוק וכבר רמזתי ממנו (ויקרא יח כה) והנה החזיר במצות האלה תפילין ודברי תורה ומזוזה כאן פעם שנית לרמוז בהיקש הזה שנהיה חייבים בהם לאחר הגלות בחוצה לארץ ומהם נלמוד לכל המצות שהן חובת הגוף שחיובן בכל מקום ושנהיה פטורין בחוצה לארץ מחובת הקרקע כגון תרומה ומעשרות כך הוא נדרש בספרי (עקב יז) וכוונת המדרש מפני שסמך ושמתם אל ואבדתם אבל עיקר הכתוב בארץ דכתיב (דברים י״א:כ״א) למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה או יאמר למען ירבו ימיכם שתשובו ותאריכו בה ימים לעולם ויתכן בדרך הפשט שבא להוסיף בכאן לדבר בם כי שם (דברים ו׳:ז׳) צוה ודברת אתה בם בשבתך בביתך וכאן אמר שנלמד אותם את בנינו עד שידברו בם הבנים בכל שעה וכן הוסיף בכאן ולמדתם אותם כי ושננתם שיספר להם המצות וכאן עד שילמדו אותם וידעום ויבינו אותם וטעמיהם לדבר עמך בם בכל העתים וכן הוסיף כאן כימי השמים על הארץ שהוא לדור דורים או הם השמים והארץ הראשונים וימי עולם והמשכיל יבין:
«Pondréis estas palabras Mías». Rashi explica:
«Incluso después de que seáis exiliados, permaneced distinguidos mediante las mitzvot. Colocaos tefilín y haced mezuzot, para que no sean nuevas para vosotros cuando regreséis. Así está escrito: “Colócate señales”».
Ya expliqué este asunto. Estas mitzvot son obligaciones personales y su ley se aplica en todo lugar, tanto dentro como fuera de la tierra.
Sin embargo, esta enseñanza contiene un secreto profundo, del cual ya hice una alusión.
La Torá repite aquí por segunda vez las mitzvot de los tefilín, el estudio de la Torá y la mezuzá para insinuar, mediante esta comparación, que estaremos obligados a cumplirlas después del exilio, fuera de la tierra.
A partir de ellas aprendemos que todas las mitzvot personales son obligatorias en todo lugar y que, fuera de la tierra, estamos exentos de las obligaciones vinculadas al suelo, como la terumá y los diezmos.
Así se interpreta en el Sifré.
La intención de esta enseñanza se basa en que la expresión «Pondréis» aparece inmediatamente después de «Pereceréis». Sin embargo, el sentido principal del versículo se refiere a la tierra, pues está escrito: «Para que se multipliquen vuestros días y los días de vuestros hijos sobre la tierra».
También puede significar: «Para que se multipliquen vuestros días», es decir, para que regreséis y permanezcáis allí durante largos días, para siempre.
Según el sentido literal, es posible que aquí se añada la expresión «hablar de ellas».
En la primera sección del Shemá había ordenado: «Hablarás de ellas cuando estés sentado en tu casa». Aquí añade que deben enseñarlas a sus hijos hasta que estos mismos hablen de ellas en todo momento.
También añade aquí: «Las enseñaréis», pues «las repetirás a tus hijos» podría significar simplemente que les relataras las mitzvot. Aquí exige que las aprendan realmente, las conozcan, las comprendan y entiendan sus razones, hasta poder hablar contigo sobre ellas en todo momento.
Añade asimismo: «Como los días de los cielos sobre la tierra», es decir, durante todas las generaciones.
También puede aludir a los cielos y la tierra primeros y a los días eternos. El entendido comprenderá.
Ramban on Deuteronomy 11:9
ולדבקה בו אמר ר"א (אבן עזרא על דברים י״א:כ״ב) בסוף והוא סוד גדול ואין הסוד מטעם המקום הזה אולי יאמר לאהבה את ה' ללכת בכל דרכיו עד שתהיו ראויים לדבקה בו בסוף ונאמר ביהושע (כג ז ח) ובשם אלהיהם לא תזכירו ולא תשביעו ולא תעבדום ולא תשתחוו להם כי אם בה' אלהיכם תדבקו כאשר עשיתם עד היום הזה אם כן היא אזהרה מאזהרות ע"ז שלא תפרד מחשבתו מן השם אל אלהים אחרים שלא יחשוב שיהיה בע"ז שום עיקר אלא הכל אפס ואין והנה זה כמו שאמר עוד (דברים י״ג:ה׳) ואותו תעבודו ובו תדבקון והכוונה להזהיר שלא יעבוד השם וזולתו אלא לה' לבדו יעבוד בלבו ובמעשיו ויתכן שתכלול הדביקה לומר שתהיה זוכר השם ואהבתו תמיד לא תפרד מחשבתך ממנו בלכתך בדרך ובשכבך ובקומך עד שיהיו דבריו עם בני אדם בפיו ובלשונו ולבו איננו עמהם אבל הוא לפני ה' ויתכן באנשי המעלה הזאת שתהיה נפשם גם בחייהם צרורה בצרור החיים כי הם בעצמם מעון לשכינה כאשר רמז בעל ספר הכוזרי וכבר הזכרתי מזה בפרשת העריות (ויקרא יח ד) ומה שאמר יהושע כאשר עשיתם עד היום כי בהיותם במדבר וענן ה' עליהם והמן יורד מן השמים והשלו עולה והבאר לפניהם תמיד וכל מעשיהם בידי שמים בדברים נסיים הנה מחשבתם ומעשיהם עם השם תמיד ולכן יזהירם יהושע שגם עתה בארץ בהסתלק מהם המעשים הנפלאים ההם תהיה מחשבתם בהם תמיד לדבקה בשם הנכבד והנורא ולא תפרד כוונתם מן השם:
«Y unirse a Él». Rabí Avraham Ibn Ezra dice: «Al final», y añade que se trata de un gran secreto.
Sin embargo, el secreto no depende del significado de «al final».
Quizá el versículo diga: «Amad a Hashem y caminad por todos Sus caminos hasta que finalmente seáis dignos de uniros a Él».
Está escrito en Yehoshúa: «No mencionéis el nombre de sus dioses, no juréis por ellos, no los sirváis ni os prosternéis ante ellos, sino que debéis uniros a Hashem, vuestro Dios, como habéis hecho hasta este día».
Según esto, constituye una advertencia contra la idolatría: el pensamiento no debe separarse de Hashem para dirigirse a otros dioses. No se debe pensar que existe realidad o poder alguno en la idolatría. Todo es inexistente y vacío.
Es semejante a lo que dice después: «A Él serviréis y a Él os uniréis».
La intención es advertir que no se debe servir a Hashem junto con otra cosa. Debe servir únicamente a Hashem, tanto en su corazón como en sus actos.
También es posible que «unirse» incluya que la persona recuerde siempre a Hashem y Su amor. Su pensamiento no debe separarse de Él cuando camina por el camino, cuando se acuesta ni cuando se levanta.
Incluso cuando hable con otras personas, sus palabras estarán con ellas en su boca y su lengua, pero su corazón no estará con ellas, sino delante de Hashem.
Es posible que, en personas que alcanzan este nivel, sus almas estén vinculadas al vínculo de la vida incluso mientras viven. Ellas mismas se convierten en morada de la Presencia divina, como insinuó el autor del Kuzarí.
Ya mencioné algo semejante en la sección de las relaciones prohibidas.
Yehoshúa dijo: «Como habéis hecho hasta este día», porque mientras estaban en el desierto, con la nube de Hashem sobre ellos, el maná descendiendo del cielo, las codornices llegando, el pozo delante de ellos y todos sus actos dirigidos por el Cielo mediante acontecimientos milagrosos, sus pensamientos y acciones permanecían siempre con Hashem.
Yehoshúa les advirtió que también ahora, al entrar en la tierra y cesar aquellos acontecimientos extraordinarios, sus pensamientos debían permanecer siempre unidos al Nombre glorioso y temible, sin apartar de Hashem su intención.
Ramban on Deuteronomy 11:10
כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה מן המדבר וגו' על דעת רבותינו הנה הם שתי הבטחות שכל מקום אשר ירצו לכבוש בארץ שנער וארץ אשור וזולתם יהיה שלהם והמצות כולן נוהגות בהם כי הכל ארץ ישראל ומן המדבר והלבנון ועד הים האחרון יהיה גבולכם שאתם חייבים לכבשו ולאבד משם העמים כמו שאמר כאן (דברים י״א:כ״ג) וירשתם גוים גדולים ועצומים מכם ולעקור ע"ז ומשמשיה כמו שהזכיר למעלה (ז ה כה) והבטיח כי לא יתיצב איש בפניכם בין בארץ הנזכרת בין בכל מקום אשר תדרוך כף רגלכם בו ומכאן יצא לרבותינו (חלה פ"ד מ"ז) המחלוקת בסוריא שקורין אותה כיבוש יחיד והטעם כי דוד כבש אותה ברצון נפשו שלא שאל באורים ותומים ולא נמלך בסנהדרין כי היה חייב להוריש כל שבעת הגוים בתחלה ואחרי כן אם ירצה ילך אל ארץ אחרת כאשר הבטיח השם בכאן ומפני שלא נעשה הכבוש ההוא כמצות התורה אמרו מקצתם לא שמיה כבוש ודינו במצות כדין חוצה לארץ וכך היא שנויה בספרי (עקב כד) ומקצתם יאמרו בתלמוד (ע"ז כא) דשמיה כבוש כי אף על פי שלא נעשה כסדר כיון שהלך שם וכבשה נתקיים בו לכם יהיה וארץ ישראל היא:
«Todo lugar que pise la planta de vuestro pie será vuestro, desde el desierto…». Según nuestros Sabios, aquí se encuentran dos promesas diferentes.
Todo lugar que Israel desee conquistar en la tierra de Shinar, Ashur u otras regiones será suyo. Todas las mitzvot se aplicarán allí, porque será considerada tierra de Israel.
En cambio, «desde el desierto y el Líbano hasta el mar occidental será vuestra frontera» indica el territorio que están obligados a conquistar y del cual deben expulsar a los pueblos, como dice aquí: «Heredaréis naciones mayores y más poderosas que vosotros».
También deben eliminar de allí la idolatría y todo cuanto la sirve, como se mencionó anteriormente.
Dios prometió que ningún hombre podría mantenerse firme delante de ellos, ni dentro de la tierra aquí descrita ni en cualquier lugar que pisara la planta de su pie.
De aquí surgió entre nuestros Sabios la discusión acerca de Siria, llamada «conquista individual».
David la conquistó por su propia voluntad, sin consultar los Urim y Tumim ni al Sanedrín. Primero estaba obligado a expulsar a las siete naciones. Después, si quería, podía dirigirse a otra tierra, conforme a la promesa aquí expresada.
Como aquella conquista no se realizó conforme al orden mandado por la Torá, algunos Sabios dijeron que no se considera verdadera conquista y que, respecto a las mitzvot, su ley es como la de fuera de la tierra.
Así aparece en el Sifré.
Otros dijeron en el Talmud que sí se considera conquista, porque, aunque no se realizó conforme al orden, una vez que David entró allí y la conquistó se cumplió: «Será vuestro», y pasó a ser tierra de Israel.
Ramban on Deuteronomy 11:11
ונתתה את הברכה על הר גרזים כתרגומו ית מברכיא את המברכים על הר גרזים כלפי הר גריזים לשון רש"י (רש"י על דברים י״א:כ״ט) ואיננו נכון כפי פשוטו כי עדין לא צוה במברכים אלא פירושו כי אני נותן לפניכם דרך ברכה ודרך קללה וטעם לפניכם שתבררו לכם מהן מה שתרצו ואודיע שתהיה לכם הברכה כאשר תעשו המצות והקללה אם לא תקיימו אותן וזה כאשר אמר עוד (דברים ל׳:ט״ו) ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע וגו' ואחר כן אמר בכאן שיתנו הברכה הזאת אשר הוא אומר להם על הר גריזים והקללה על הר עיבל והנה היא נתונה בפה וכן ונתן אותם על ראש השעיר (ויקרא טז כא) כדברי ר"א (אבן עזרא על דברים י״א:כ״ט) והנה אמר בכאן בדרך האזהרה שיתנו את הברכה על הר גריזים לברך את העם אם ישמעו אל מצות ה' והקללה על הר עיבל לאמר ארור אשר לא ישמע אל המצות ויסור מן הדרך אשר צוה ה' והיה אפשר שיתנו כל השבטים הברכה וכולם הקללה או שיאמרו הלוים הכל או איש אחד משמיע לכולם ואחרי כן שב לבאר שם (להלן כז יב-יד) ואלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים ואלה יעמדו על הקללה ואמר וענו הלוים ופירש כל הענין כי בכאן מפני אזהרתו אשר אמר ראה אנכי נותן וגו' הזכיר מקצת המצוה וחזר לבאר אותה במקומה ויתכן שהיה הר גריזים לדרום שהוא הימין והר עיבל מצפון שנאמר (ירמיהו א יד) מצפון תפתח הרעה:
«Pondrás la bendición sobre el monte Guerizim». Rashi, siguiendo la traducción aramea, explica: «Pondrás a quienes pronuncian la bendición sobre el monte Guerizim, orientados hacia el monte Guerizim».
Esto no es correcto según el sentido literal, pues todavía no había dado ninguna orden acerca de quienes pronunciarían las bendiciones.
El significado es: «Yo pongo delante de vosotros un camino de bendición y un camino de maldición».
«Delante de vosotros» significa que podéis escoger el que deseéis. Moshé les informa de que recibirán la bendición cuando cumplan las mitzvot y la maldición cuando no las observen.
Es semejante a lo que dice más adelante: «Mira, he puesto hoy delante de ti la vida y el bien, la muerte y el mal».
Después dice aquí que deben colocar sobre el monte Guerizim esta bendición que les está anunciando y la maldición sobre el monte Eval. La bendición se «coloca» mediante la boca.
Así se dice: «Las pondrá sobre la cabeza del macho cabrío», como explicó Rabí Avraham Ibn Ezra.
El versículo ordena colocar la bendición sobre el monte Guerizim, bendiciendo al pueblo si escucha las mitzvot de Hashem, y la maldición sobre el monte Eval, diciendo: «Maldito quien no escuche las mitzvot y se aparte del camino ordenado por Hashem».
Habría sido posible que todas las tribus pronunciaran tanto la bendición como la maldición, o que los leviím dijeran todo, o incluso que una sola persona lo proclamara ante todos.
Más adelante vuelve para explicarlo detalladamente: «Estos permanecerán para bendecir al pueblo sobre el monte Guerizim y estos permanecerán para la maldición». Después dice: «Los leviím responderán», y explica todo el procedimiento.
Aquí, debido a la advertencia «Mira, Yo pongo…», menciona únicamente una parte de la mitzvá. Después la desarrolla en su lugar correspondiente.
También es posible que el monte Guerizim estuviera al sur, que representa la derecha, mientras que el monte Eval se encontraba al norte, pues está escrito: «Desde el norte se abrirá el mal».
Ramban on Deuteronomy 11:12
ושמרתם לעשות את כל החוקים ואת המשפטים גם בכאן יזהיר על החוקים ועל המשפטים קודם שאר המצות ויזכיר תחלה המשפט בע"ז ומשמשיה כאשר פירשתי בסדר ואתחנן (רמב"ן על דברים ד׳:ג׳) ואחרי כן יזכיר משפטים רבים בנביא השקר ומסית ועיר הנדחת ויזכיר בחוקים תחלה הקרבנות במקדש ואח"כ איסור אכילת כל תועבה ושאר המצות:
«Guardaréis y cumpliréis todos los estatutos y los juicios». También aquí advierte primero acerca de los estatutos y los juicios antes de las demás mitzvot.
Comienza mencionando las leyes relativas a la idolatría y a todo lo que la sirve, como expliqué en la sección de Vaetjanán.
Después menciona numerosas leyes relacionadas con el falso profeta, el instigador y la ciudad desviada.
Entre los estatutos menciona primero los sacrificios en el Santuario, y después la prohibición de comer cualquier cosa abominable y las demás mitzvot.
