Shabat 148a
Shabat 148a:1
הלכה מחזירין את השבר רבה בר בר חנה איקלע לפומבדיתא לא על לפירקיה דרב יהודה שדריה לאדא דיילא א"ל זיל גרביה אזיל גרביה אתא אשכחיה דקא דריש אין מחזירין את השבר א"ל הכי אמר רב חנא בגדתאה אמר שמואל הלכה מחזירין את השבר א"ל הא חנא דידן והא שמואל דידן ולא שמיע לי ולאו בדינא גרבתיך:
La halajá permite recolocar un hueso roto. Rabá bar bar Janá llegó a Pumbedita y no asistió a la clase de Rav Yehudá. Este envió a Ada, el encargado, a traerlo por la fuerza. Lo llevó y llegó cuando Rav Yehudá enseñaba: «No se recoloca un hueso roto». Le dijo: Así dijo Rav Janá de Bagdad en nombre de Shmuel: La halajá permite recolocarlo. Rav Yehudá respondió: ¡Aquí están nuestro Janá y nuestro Shmuel y yo no lo había escuchado! ¿Acaso no hice bien al traerte?
Shabat 148a:2
מי שנפרקה ידו כו': רב אויא הוה יתיב קמיה דרב יוסף שניא ליה ידיה א"ל הכי מאי אסור והכי מאי א"ל אסור אדהכי איתפח ידיה
«Quien se dislocó la mano»: Rav Avya estaba sentado ante Rav Yosef y se le dislocó la mano. Le preguntó: ¿Puedo moverla de esta manera? Respondió: Prohibido. ¿Y de esta otra? También prohibido. Mientras discutían, su mano se curó.
Shabat 148a:3
א"ל מאי תיבעי לך הא תנן מי שנפרקה ידו או רגלו לא יטרפם בצונן אבל רוחץ כדרכו ואם נתרפא נתרפא א"ל ולא תנן אין מחזירין את השבר ואמר רב חנא בגדתאה אמר שמואל הלכה מחזירין את השבר אמר ליה כולהו בחדא מחיתא מחיתנהו היכא דאיתמר איתמר היכא דלא איתמר לא איתמר:
Le dijo: ¿Por qué preguntas? Estudiamos: «Quien se dislocó la mano o el pie no debe agitarlos en agua fría; puede lavarlos normalmente y, si se cura, se cura». Respondió: ¿Y acaso no estudiamos: «No se recoloca un hueso roto», y Rav Janá de Bagdad dijo en nombre de Shmuel que la halajá permite recolocarlo? Rav Yosef respondió: ¿Vas a tratar todas las enseñanzas de la misma manera? Donde se expresó una excepción, se expresó; donde no, no.
Shabat 148a:4
הדרן עלך חבית
Hemos concluido el capítulo «El barril».
Shabat 148a:5
מתני׳ שואל אדם מחבירו כדי יין וכדי שמן ובלבד שלא יאמר לו הלויני וכן האשה מחבירתה ככרות ואם אינו מאמינו מניח טליתו אצלו ועושה עמו חשבון לאחר שבת וכן ערב פסח בירושלים שחל להיות בשבת מניח טליתו אצלו ונוטל את פסחו ועושה עמו חשבון לאחר יום טוב:
Mishná: Una persona puede pedir prestadas a otra jarras de vino y de aceite, con tal de que no utilice la expresión propia de un préstamo formal. Igualmente, una mujer puede pedir panes a otra. Si la otra persona no confía en ella, puede dejarle su manto como garantía y ajustar cuentas después de Shabat. Del mismo modo, si la víspera de Pésaj cae en Shabat en Jerusalén, puede dejar el manto como garantía, tomar su sacrificio pascual y ajustar cuentas después del día festivo.
Shabat 148a:6
גמ׳ א"ל רבא בר רב חנן לאביי מאי שנא השאילני ומאי שנא הלויני אמר ליה השאילני לא אתי למיכתב הלויני אתי למיכתב
Guemará: Rava bar Rav Janán preguntó a Abayé: ¿Qué diferencia hay entre decir «préstame temporalmente» y «hazme un préstamo»? Respondió: Si dice «préstame temporalmente», no llegará a escribirlo; si dice «hazme un préstamo», podría escribirlo.
Shabat 148a:7
והא כיון דבחול זימנין דבעי למימר ליה הלויני וא"ל השאילני ולא קפיד עילויה ואתי למיכתב בשבת נמי אתי למיכתב א"ל (בחול דלא שנא כי א"ל הלויני ל"ש כי א"ל השאילני לא קפדינן עילויה אתי למיכתב דהשאילני הוא דשרו ליה רבנן הלויני לא שרו ליה מינכרא מילתא ולא אתי למיכתב
Pero, como entre semana a veces la persona quiere decir «hazme un préstamo» y dice «préstame temporalmente» sin que la otra lo tenga en cuenta, aun así podría escribirlo; también en Shabat podría llegar a escribirlo. Respondió: Entre semana no se presta atención a qué fórmula empleó y se puede llegar a escribir; en Shabat, como los Sabios permitieron una expresión y prohibieron la otra, se percibe la diferencia y no se llega a escribir.
Shabat 148a:8
א"ל רבא בר רב חנן לאביי מכדי אמרו רבנן כל מילי דיום טוב כמה דאפשר לשנויי משנינן הני נשי דמליין חצבייהו מיא מ"ט לא משנין משום דלא אפשר היכי לעבדי דמליין בחצבא רבא לימלו בחצבא זוטא הא קא מפשו בהילוכא דמליין בחצבא זוטא לימלו בחצבא רבא קא מפשו במשוי
Rava bar Rav Janán preguntó a Abayé: Los Sabios dijeron que en día festivo debe hacerse de manera distinta siempre que sea posible. ¿Por qué las mujeres que llenan cántaros de agua no cambian la manera de hacerlo? Porque no es posible. ¿Qué podrían hacer? Si normalmente llenan cántaros grandes, ¿llenar pequeños? Eso aumentaría los viajes. Si normalmente llenan pequeños, ¿llenar grandes? Eso aumentaría la carga.
Ficha editorial de este texto
