Ramban on Leviticus 26
Ramban on Leviticus 26:1
לא תעשו לכם אלילים כנגד זה הנמכר לגוי הכתוב מדבר שלא יאמר הואיל ורבי עובד עבודת כוכבים אף אני אעבוד עבודת כוכבים הואיל ורבי מגלה עריות אף אני אגלה עריות הואיל ורבי מחלל שבת אף אני אחלל שבת תלמוד לומר לא תעשו לכם אלילים את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו הזהיר כן הכתוב על המצות לשון תורת כהנים (פרק ט ו) ופירושה שהזכיר הכתוב עבודה זרה ושבת שיזהר בהן העבד הנמכר לגוי ומורא המקדש שיבא שם ברגלים ויירא ממנו והוא הדין לכל המצות אבל הזכיר אלה שהן אבות ללמד על כולן ויש גורסין "הזכיר ס"א הזהיר כאן" ואם הגירסא כך רמזו שכל המצות בכלל השבת והמקדש והמשכיל יבין:
**«No haréis para vosotros ídolos».** La Escritura habla aquí respecto de quien fue vendido a un no judío, para que no diga: «Puesto que mi amo practica idolatría, también yo practicaré idolatría; puesto que mi amo comete relaciones sexuales prohibidas, también yo las cometeré; puesto que mi amo profana el Shabat, también yo profanaré el Shabat».
Por eso enseña la Escritura: «No haréis para vosotros ídolos», «Mis Shabatot guardaréis» y «Mi Santuario temeréis». De esta manera lo advirtió acerca de los mandamientos. Este es el lenguaje de Torat Kohanim.
Su explicación es que la Escritura mencionó la idolatría y el Shabat para que el siervo vendido a un no judío se cuidara de ellos, y mencionó el temor al Santuario para que acudiera allí durante las festividades de peregrinación y lo reverenciara.
La misma obligación existe respecto de todos los mandamientos, pero mencionó estos porque son principios fundamentales, para enseñar mediante ellos acerca de todos los demás.
Algunos textos poseen la versión: «La Escritura advirtió aquí». Si esta es la lectura correcta, aludieron a que todos los mandamientos están incluidos dentro del Shabat y del Santuario. Quien posee entendimiento comprenderá:
Ramban on Leviticus 26:2
ונתתי גשמיכם בעתם הקדים דבר הגשמים כי בבואם בעתם כאשר יאות יהיה האויר זך וטוב והמעינות והנהרות טובים ויהיה זה סיבת בריאות לגופים והפירות כולם ירבו ויתברכו בהן כאשר יאמר "ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו" והנה עם זה לא יחלה האדם ולא יהיה בהם משכלה ועקרה ובבהמתם וימלאו ימיהם כי בהיות הגופים גדולים ובריאים יתקיימו כימי האדם והנה היא גדולה שבברכות והנה אמר כי השמים יענו את הארץ בגשמים בעתם והארץ תענה את יבולה והיא הצמח ובעלי נפש התנועה בהמה וחיה ורמש ועוף גם הדגים כי הארץ תכלול הכדור התחתון כלו כמו בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ (בראשית א א) ויכלו השמים והארץ (שם ב א) וכן הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות (תהלים קמח ז) וכן ברוב המקומות הכתוב והנה כל התולדות שבתחתונים יבול הארץ:
**«Daré vuestras lluvias en su tiempo».** Comenzó mencionando las lluvias porque, cuando llegan en su momento apropiado y de la manera conveniente, el aire se vuelve puro y saludable, y las fuentes y los ríos producen aguas buenas.
Esto causa salud a los cuerpos. Todos los frutos aumentan y son bendecidos mediante ellas, como continúa diciendo: «La tierra dará su producto y el árbol del campo dará su fruto».
De este modo, las personas no enfermarán, no habrá entre ellas mujer que pierda a sus hijos ni estéril, y lo mismo ocurrirá con sus animales. Completarán sus días, pues cuando los cuerpos son fuertes y saludables pueden mantenerse durante toda la duración natural de la vida humana.
Esta es la mayor de las bendiciones.
La Escritura dice que los cielos responderán a la tierra mediante lluvias oportunas, y que la tierra responderá produciendo su cosecha, es decir, los vegetales y todos los seres dotados de alma y movimiento: animales domésticos, fieras, reptiles, aves e incluso los peces.
La palabra «tierra» comprende todo el mundo inferior, como en: «En el principio creó Dios los cielos y la tierra» (Génesis 1:1), y: «Fueron terminados los cielos y la tierra» (Génesis 2:1).
Así también: «Alabad al Eterno desde la tierra, monstruos marinos y todos los abismos» (Salmos 148:7).
Este es el sentido de la palabra en muchos lugares de la Escritura.
Por tanto, todas las criaturas producidas en el mundo inferior son consideradas «el producto de la tierra»:
Ramban on Leviticus 26:3
ונתתי שלום בארץ שיהיה שלום ביניכם ולא תלחמו איש באחיו או השלום הוא שישבית חיה רעה מן הארץ "וחרב לא תעבור בארצכם" כלל אבל אתם תרדפו את אויביכם לצאת אליהם למלחמה וינוסו ועל דרך האמת שיתן השלום מחובר בארץ והוא שלום הכל השקול כנגד הכל:
**«Daré paz en la tierra».** Significa que habrá paz entre vosotros y no combatirá un hombre contra su hermano.
También puede significar que hará desaparecer de la tierra a las fieras dañinas.
«La espada no pasará por vuestra tierra» en absoluto. Sin embargo, vosotros saldréis contra vuestros enemigos para combatirlos, y ellos huirán delante de vosotros.
Conforme al camino de la verdad, significa que colocará en la Tierra la paz unificadora, aquella paz que equivale a todas las cosas:
Ramban on Leviticus 26:4
והשבתי חיה רעה מן הארץ על דעת ר' יהודה שאמר מעבירן מן העולם (תו"כ פרק ב א) הוא כפשוטו שלא יבואו חיות רעות בארצם כי בהיות השבע וברבות הטובה והיות הערים מלאות אדם לא תבאנה חיות בישוב ועל דעת רבי שמעון שאמר משביתן שלא יזיקו (שם) יאמר והשבתי רעת החיות מן הארץ והוא הנכון כי תהיה ארץ ישראל בעת קיום המצות כאשר היה העולם מתחילתו קודם חטאו של אדם הראשון אין חיה ורמש ממית אדם וכמו שאמרו (ברכות לג) אין ערוד ממית אלא חטא ממית וזה שאמר הכתוב (ישעיהו יא ח) ושעשע יונק על חור פתן וכן ופרה ודוב תרענה ואריה כבקר יאכל תבן (שם פסוק ז) כי לא היה הטרף בחיות הרעות רק מפני חטאו של אדם כי נגזר עליו להיות טרף לשניהם והושם הטרף טבע להם גם לטרוף זו את זו כידוע כי בטרפם האדם פעם אחת יוסיפו להיות רעים יותר וכן אמר הכתוב (יחזקאל יט ג) וילמד לטרוף טרף אדם אכל והנה בבריאתו של עולם נאמר בחיות שנתן להם העשב לאכלה דכתיב (בראשית א ל) ולכל חית הארץ ולכל עוף השמים ולכל רומש על הארץ אשר בו נפש חיה את כל ירק עשב לאכלה ואמר הכתוב "ויהי כן" כי הוא הטבע אשר הושם בהם לעד ואחר כך למדו הטרף מפני החטא הממית כאשר פירשתי וכשהותר שחיטת בעלי החיים לבני נח אחרי המבול והזהיר על האדם (שם ט ה) ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש וגו' את נפש האדם ולא נפש חיה מיד חיה בחברתה נשארו על מנהגם לטרוף ובהיות ארץ ישראל על השלמות תשבת רעת מנהגם ויעמדו על הטבע הראשון אשר הושם בהם בעת יצירתם וכבר הזכרתי מזה בסדר תולדות נח (בראשית ט ו) ועל כן אמר הכתוב על ימי הגואל היוצא מגזע ישי שישוב השלום בעולם ויחדל הטרף ורעת הבהמה וכל הרמש כאשר היה בטבעם מתחילה והכוונה היתה בו על חזקיהו שביקש הקב"ה לעשותו משיח (סנהדרין צד) ולא עלתה זכותם לכך ויהיה המעשה על המשיח העתיד לבא:
**«Haré desaparecer de la tierra a las fieras dañinas».** Según Rabí Yehudá, quien dijo que Dios las eliminará completamente del mundo, el versículo debe entenderse literalmente: las fieras dañinas no entrarán en vuestra tierra.
Cuando existe abundancia de alimentos, prosperidad y ciudades llenas de habitantes, los animales salvajes no suelen penetrar en las zonas habitadas.
Según Rabí Shimón, quien dijo que Dios hará que dejen de causar daño, el significado es: «Haré desaparecer de la tierra la maldad de las fieras».
Esta es la interpretación correcta.
Cuando Israel cumpla los mandamientos, la Tierra de Israel regresará al estado que tenía el mundo al comienzo, antes del pecado de Adam Harishón. Ninguna fiera ni reptil matará al ser humano.
Así dijeron nuestros Sabios: «No es la serpiente venenosa la que mata; es el pecado el que mata».
Este es el significado de lo escrito: «El niño de pecho jugará sobre el agujero de la cobra» (Isaías 11:8), y: «La vaca y la osa pastarán juntas, y el león comerá paja como el buey» (Isaías 11:7).
Las fieras no se convirtieron originalmente en depredadoras sino a causa del pecado del ser humano. Se decretó que el hombre pudiera convertirse en presa de ellas, y la depredación fue establecida también como una característica natural entre los propios animales.
Es sabido que, después de que un animal ha devorado a una persona una vez, aumenta su ferocidad.
Así dice la Escritura: «Aprendió a despedazar la presa y devoró hombres» (Ezequiel 19:3).
En la creación del mundo se dijo acerca de los animales que Dios les dio vegetación para alimentarse: «A toda fiera de la tierra, a toda ave de los cielos y a todo ser que se arrastra sobre la tierra, en el cual hay alma viviente, les doy toda hierba verde para comer» (Génesis 1:30).
La Escritura añade: «Y fue así», porque esta fue la naturaleza establecida en ellos para siempre.
Posteriormente aprendieron a despedazar a causa del pecado que introdujo la muerte, como he explicado.
Cuando después del Diluvio se permitió a los descendientes de Nóaj matar animales para comerlos y se les advirtió acerca de la sangre humana —«Ciertamente reclamaré la sangre de vuestras vidas» (Génesis 9:5)—, Dios dijo que exigiría la sangre de la persona, pero no la vida de un animal que hubiera sido matado por otro animal.
Por eso conservaron la costumbre de despedazarse mutuamente.
Cuando la Tierra de Israel alcance su perfección, desaparecerá la maldad de esta conducta y los animales regresarán a la naturaleza original que les fue establecida al ser creados.
Ya mencioné este asunto en la sección de los descendientes de Nóaj.
Por eso la Escritura dice respecto de los días del redentor que saldrá del tronco de Yishái que la paz volverá al mundo y cesarán la depredación y la maldad de los animales y reptiles, como era su naturaleza al comienzo.
La profecía se refería inicialmente a Jizkiyahu, a quien el Santo, bendito sea, quiso convertir en Mashíaj. Sin embargo, aquella generación no tuvo mérito suficiente.
Por tanto, su cumplimiento tendrá lugar mediante el Mashíaj futuro:
Ramban on Leviticus 26:5
ונפלו אויביכם לפניכם לחרב הבטיח תחילה (ויקרא כ״ו:ז׳) כי ירדפו את אויביהם ויפלו בחרבם וחזר וכפל "ונפלו אויביכם לפניכם לחרב" שיתן להם אומץ לב וגבורה לרדוף חמשה מאה ויתן מורך בלב האויבים שינוסו מאה מפני חמשה ויפלו כולם בחרב החמשה כי יתכן שינוסו מפני החרב ומפני פחדם ולא יוכלו להמית אותם בחרב מפני מיעוטם ור"א אמר (אבן עזרא על ויקרא כ״ו:ח׳) כי הכפל שיפלו פעם אחר פעם תמיד בלי תקומה:
**«Vuestros enemigos caerán delante de vosotros por la espada».** Inicialmente prometió: «Perseguiréis a vuestros enemigos y caerán delante de vosotros por la espada».
Después repitió: «Vuestros enemigos caerán delante de vosotros por la espada».
La repetición enseña que Dios les concederá valentía y fuerza para que cinco persigan a cien, y pondrá temor en el corazón de los enemigos para que cien huyan delante de cinco.
Todos caerán por la espada de aquellos cinco.
Podría suceder que los enemigos huyeran únicamente por miedo a las armas, pero que, debido al pequeño número de sus perseguidores, estos no fueran capaces de matarlos. Por eso añade que efectivamente caerán por su espada.
Rabí Abraham ibn Ezra explicó que la repetición significa que caerán una vez tras otra, continuamente y sin poder volver a levantarse:
Ramban on Leviticus 26:6
וטעם והפריתי שיעשו כולם פירות פרי הבטן לא יהיה בהם עקר ועקרה וחזר ואמר "והרביתי" שיעשו פירות רבים ולא ישכלו וימלאו ימיהם ולכך יהיו עם רב:
**«Os haré fructificar».** Significa que todos producirán fruto, es decir, fruto del vientre. No habrá entre ellos hombre o mujer estéril.
Después dijo: **«Os multiplicaré»**, para enseñar que producirán numerosos frutos, que no perderán a sus hijos y que completarán sus días.
Por esta razón se convertirán en un pueblo numeroso:
Ramban on Leviticus 26:7
ונתתי משכני בתוככם זה בית המקדש "ולא תגעל נפשי אתכם" אין רוחי קצה בכם כל געילה לשון פליטת דבר הבלוע בדבר כגון כי שם נגעל מגן גבורים (א כא) לא קבל המשיחה שמושחין מגן של עור מבושל כדי להחליק מעליו מכות חץ או חנית שלא יקוב העור לשון רש"י (רש"י על ויקרא כ״ו:י״א) ולא ידעתי מה הטעם בזה שיאמר הקב"ה כי בשמרנו כל המצות ועשותנו רצונו לא ימאס אותנו בגעול נפשו וכן בעברנו על בריתו ועשותנו נאצות גדולות אמר (ויקרא כ״ו:מ״ד) לא מאסתים ולא געלתים ואמר הנביא בשעת הקללה (ירמיהו יד יט) המאוס מאסת את יהודה אם בציון געלה נפשך אבל הענין סוד מסתרי התורה אמר שיתן משכנו בתוכנו והנפש אשר ממנה יבא המשכן לא תגעל אותנו ככלי שמגעילין אותו ברותחין אבל בכל עת יהיו בגדינו לבנים וחדשים כי הגעילה פליטה כדברי רש"י מלשון שורו עבר ולא יגעיל תפלט פרתו ולא תשכל (איוב כא י) ואמר "נפשי" כדרך נשבע ה' אלהים בנפשו (עמוס ו ח) והנביא אמר בתמיה אם בציון עצמה געלה נפשך שהיא עיר ואם בישראל והשלכת אותה מלפניך להיות כל בניה לבושים בגדים צואים נגאלים והנה הברכות האלה כפי פשוטן עם היותן רבות כלליות בענין המטר השובע והשלום ופריה ורביה אינן כמו הברכות שברך כבר בקצרה (שמות כג כה) וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך כי שם יבטיח במאכל ובמשתה ושיהיה לברכה עד שלא יארע שום חולי בגופינו ועל כן יהיו כלי הזרע שלמים ובריאים ונוליד כהוגן ונחיה ימים מלאים כמו שאמר (שם פסוק כו) לא תהיה משכלה ועקרה בארצך את מספר ימיך אמלא וכן אמר תחילה (שם טו כו) כי אני ה' רופאך והטעם בזה כי הברכות ההם אע"פ שהם נסים הם מן הנסים הנסתרים שכל התורה מלאה מהם כאשר פירשתי (בראשית יז א) והם אפילו ליחיד העובד כי כאשר יהיה האיש החסיד שומר כל מצות ה' אלהיו ישמרהו האל מן החולי והעקרות והשכול וימלא ימיו בטובה אבל אלו הברכות שבפרשה הזאת הן כלליות בעם והן בהיות כל עמנו כלם צדיקים ולכך יזכיר תמיד בכאן הארץ ונתנה הארץ לבטח בארצכם שלום בארץ מן הארץ לא תעבור בארצכם וכבר בארנו כי כל אלה הברכות כולם נסים אין בטבע שיבאו הגשמים ויהיה השלום לנו מן האויבים ויבא מורך בלבם לנוס מאה מפני חמשה בעשותנו החוקים והמצות ולא שיהיה הכל היפך מפני זרענו השנה השביעית ואף על פי שהם נסים נסתרים שעולם כמנהגו נוהג עמהם אבל הם מתפרסמים מצד היותם תמיד לעולם בכל הארץ כי אם הצדיק האחד יחיה ויסיר ה' מחלה מקרבו וימלא ימיו יקרה גם זה בקצת רשעים אבל שתהיה ארץ אחת כולה ועם אחד תמיד ברדת הגשם בעתו ושובע ושלוה ושלום ובריאות וגבורה ושברון האויבים בענין שאין כמוהו בכל העולם יוודע לכל כי מאת ה' היתה זאת ועל כן אמר (דברים כח י) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך והיפך זה יהיה בקללות בעונשי הארץ שאמר (ויקרא כ״ו:י״ט) ונתתי את שמיכם כברזל ועונשי החולי כמו שאמר (דברים כח נט) וחלאים רעים ונאמנים שיקולל המאכל ויחליא ויתפרסם הנס בהיותו תמיד קיים בכולם על כן כתוב (שם כט כא) ואמר הדור האחרון בניכם אשר יקומו מאחריכם והנכרי אשר יבא מארץ רחוקה וראו את מכות הארץ ההיא ואת תחלואיה שלא יתמהו באיש ההוא אשר רבצה בו כל האלה (שם פסוק יט) כי כן יהיה פעמים רבים כמנהגו של עולם בכל האומות שיבאו מקרים רעים באיש אחד רק בארץ ההיא יתמהו וישאלו כל הגוים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת (שם פסוק כג) כי כולם יראו וידעו כי יד ה' עשתה זאת ויאמרו (שם פסוק כד) על אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבותם והכלל כי בהיות ישראל שלמים והם רבים לא יתנהג ענינם בטבע כלל לא בגופם ולא בארצם לא בכללם ולא ביחיד מהם כי יברך השם לחמם ומימם ויסיר מחלה מקרבם עד שלא יצטרכו לרופא ולהשתמר בדרך מדרכי הרפואות כלל כמו שאמר (שמות טו כו) כי אני ה' רופאך וכן היו הצדיקים עושים בזמן הנבואה גם כי יקרם עון שיחלו לא ידרשו ברופאים רק בנביאים כענין חזקיהו בחלותו (מ"ב כ ב ג) ואמר הכתוב (דהי"ב טז יב) גם בחליו לא דרש את ה' כי ברופאים ואילו היה דבר הרופאים נהוג בהם מה טעם שיזכיר הרופאים אין האשם רק בעבור שלא דרש השם אבל הוא כאשר יאמר אדם לא אכל פלוני מצה בחג המצות כי אם חמץ אבל הדורש השם בנביא לא ידרוש ברופאים ומה חלק לרופאים בבית עושי רצון השם אחר שהבטיח (שמות כג כה) וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך והרופאים אין מעשיהם רק על המאכל והמשקה להזהיר ממנו ולצוות עליו וכך אמרו (ברכות סד) כל עשרין ותרתין שנין דמלך רבה רב יוסף אפילו אומנא לביתיה לא קרא והמשל להם (במדב"ר ט יג) תרעא דלא פתיח למצותא פתיח לאסיא והוא מאמרם (ברכות ס) שאין דרכם של בני אדם ברפואות אלא שנהגו שאילו לא היה דרכם ברפואות יחלה האדם כפי אשר יהיה עליו עונש חטאו ויתרפא ברצון ה' אבל הם נהגו ברפואות והשם הניחם למקרי הטבעים וזו היא כונתם באמרם (שם) ורפא ירפא מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות לא אמרו שנתנה רשות לחולה להתרפאות אלא כיון שחלה החולה ובא להתרפאות כי נהג ברפואות והוא לא היה מעדת השם שחלקם בחיים אין לרופא לאסור עצמו מרפואתו לא מפני חשש שמא ימות בידו אחרי שהוא בקי במלאכה ההיא ולא בעבור שיאמר כי השם לבדו הוא רופא כל בשר שכבר נהגו ועל כן האנשים הנצים שהכו זה את זה באבן או באגרוף (שמות כא יח) יש על המכה תשלומי הרפואה כי התורה לא תסמוך דיניה על הנסים כאשר אמרה (דברים טו יא) כי לא יחדל אביון מקרב הארץ מדעתו שכן יהיה אבל ברצות השם דרכי איש אין לו עסק ברופאים:
Ramban on Leviticus 26:8
וטעם והתהלכתי בתוככם שתהיה הנהגתי בכם מפורסמת כמלך מתהלך בקרב מחנהו מספיק להם כל צרכם וזה דרך דברי הברית כפשוטן והוא אמת וכך יעשה בהן בודאי ולא הזכיר הכתוב בכאן שכר קיום הנפשות בעולם הנשמות ובעולם הבא אחרי תחית המתים כי קיומן מחויב בדרך היצירה כמו שפירשתי בכריתות (רמב"ן על ויקרא י״ח:כ״ט) והעונש הוא שמכרית החייבים מהם והשאר כולם יתקיימו בדרך יצירתם אבל על דרך האמת הברכות האלה עוד הם ברכות שמים בעליונים כמו שפירשתי ונתתי שלום בארץ ולא תגעל נפשי אתכם וכן והתהלכתי בתוככם רמז למדה שקראו רבותינו שכינה מן ונתתי משכני בתוככם ואומרים (מנחות פו) שכינה שורה בישראל ואמרו (בראשית רבה י״ט:ז׳) עיקר שכינה בתחתונים היתה והנה הוזכר כאן גן עדן והעולם הבא ליודעיו ואלה הברכות בתשלומיהן לא תהיינה רק בהיות כל ישראל עושין רצון אביהם ובנין שמים וארץ שלם על מכונתו ואין בתורה ברכות שלמות כאלה שהם דברי הברית והתנאים אשר בין הקב"ה ובינינו ודע כי לא השיגו ישראל מעולם לברכות האלה בשלמותן לא הרבים ולא היחידים מהם שלא עלתה זכותם לכך כמו שאמרו (מו"ק טז) על דוד (והוא עורר את חניתו) על שמונה מאות חלל והיה מצטער על מאתים יצתה בת קול ואמרה לו רק בדבר אוריה החתי (מלכים טו ה) ועל כן תמצא לרבותינו ז"ל שיזכירו בפסוקים האלה לעתיד לבוא מלמד שתינוק מישראל עתיד להיות מושיט וכו' (תו"כ פרק ב ב) עתיד הקב"ה לטייל עם הצדיקים לעתיד לבוא (שם פרק ג ג) כי לא נתקיים אבל יתקיים עמנו בזמן השלמות:
**«Caminaré en medio de vosotros».** Significa que Mi dirección sobre vosotros será pública y evidente, como un rey que camina en medio de su campamento y proporciona a todos cuanto necesitan.
Este es el sentido literal de las palabras del pacto, y es verdadero. Dios ciertamente actuará así con ellos.
La Escritura no menciona aquí como recompensa la permanencia de las almas en el mundo de las almas ni en el Mundo Venidero después de la resurrección de los muertos.
La existencia del alma es necesaria conforme a su naturaleza creada, como expliqué respecto de las penas de karet.
El castigo consiste en que las almas culpables son extirpadas, mientras que todas las demás continúan existiendo conforme a su naturaleza original.
Conforme al camino de la verdad, estas bendiciones son también bendiciones de los cielos superiores, como expliqué respecto de: «Daré paz en la tierra» y: «Mi alma no os rechazará».
También: «Caminaré en medio de vosotros» alude al atributo llamado por nuestros Sabios Shejiná, derivado de las palabras: «Pondré Mi Morada en medio de vosotros».
Nuestros Sabios dicen: «La Shejiná habita en Israel».
También dijeron: «La morada principal de la Shejiná se encontraba originalmente en los mundos inferiores».
Por tanto, el Jardín del Edén y el Mundo Venidero están aludidos aquí para quienes conocen estos secretos.
Estas bendiciones en su plenitud únicamente existirán cuando todo Israel cumpla la voluntad de su Padre y la estructura de los cielos y de la tierra se encuentre completa sobre su fundamento.
No existen en la Torá bendiciones tan perfectas como estas, pues constituyen las palabras del pacto y las condiciones establecidas entre el Santo, bendito sea, y nosotros.
Debes saber que Israel nunca alcanzó estas bendiciones en su plenitud, ni la comunidad completa ni ninguno de sus individuos, porque sus méritos no fueron suficientes.
Nuestros Sabios dijeron acerca de David que levantaba su lanza y mataba ochocientos enemigos, pero sufría porque no alcanzaba a matar otros doscientos.
Entonces salió una voz celestial y le dijo: «Solamente a causa del asunto de Urías el jitita».
Por eso encontrarás que nuestros Sabios interpretaron los versículos de esta sección respecto del futuro:
«En el futuro un niño israelita extenderá su mano», etc.
«En el futuro, el Santo, bendito sea, caminará con los justos».
Estas promesas todavía no se cumplieron, pero se cumplirán con nosotros durante el tiempo de la perfección:
Ramban on Leviticus 26:9
ואם בחקתי תמאסו בעבור היות החוקים מצות לא נתגלה טעמם להמון ימאסו אותם הכסילים יאמרו מה החפץ לשם שלא אלבש הבגד הזה המרוקם ברקמי שש ותכלת ומה נועיל כי נשרוף הפרה ונזרוק עלינו האפר אבל המשפטים הכל חפצים בהם והכל צריכים אותם אין ישוב לעם ומדינה בלתי משפט ולא תגעל נפש שום אדם משפט מכה איש ומת (שמות כא יב) וכי ינצו (שם פסוק כב) ודיני השור והבור והשומרים וכיוצא בהם אבל המשפט אשר נעשה בעוברי המצות כאיש אשר יבעול העריות או יחלל השבת ויעשה אוב וידעוני בזה יקוצו מפני המצות שהן עול כבד על הרשעים ולכך אמר "ואם את משפטי תגעל נפשכם לבלתי עשות את כל מצותי" כי הגעילה במשפטים כדי שלא יעשו המצות:
**«Si rechazáis Mis estatutos».** Los estatutos son mandamientos cuya razón no ha sido revelada al público.
Por eso los insensatos los rechazan y dicen: «¿Qué deseo puede tener el Eterno en que yo no vista esta prenda tejida con lino y lana azul? ¿Qué beneficio existe en quemar la vaca roja y rociar sobre nosotros sus cenizas?».
En cambio, todos desean los juicios y los consideran necesarios. Ningún pueblo o Estado puede existir sin leyes.
Nadie siente repugnancia ante las leyes de: «Quien golpee a un hombre y este muera», «cuando dos hombres peleen», o las leyes relativas al buey, el pozo, los guardianes y asuntos semejantes.
Sin embargo, sienten repugnancia ante la sentencia aplicada a quienes transgreden los mandamientos, como el hombre que mantiene relaciones sexuales prohibidas, profana el Shabat o practica ov y yidoní.
Rechazan estos juicios debido a que los mandamientos constituyen un yugo pesado para los malvados.
Por eso dice: «Si vuestra alma rechaza Mis juicios, de modo que no cumpláis todos Mis mandamientos».
El rechazo de los juicios tiene como propósito evitar el cumplimiento de los mandamientos:
Ramban on Leviticus 26:10
וטעם להפרכם את בריתי שתופר הברית לגמרי ויהיו בלא תורה להתיר לעצמם עריות בפרהסיא וכל תאוה תערב לנפשם ועל דרך האמת שתופר זאת הברית ותבטל היפך ונתתי שלום בארץ (ויקרא כ״ו:ו׳) והוא מה שאמר (ירמיהו לא לא) אשר המה הפרו את בריתי ואנכי בעלתי בם כי בעבור שבטלו את בריתי שלום בעלתי בם בעצמם:
**«Para quebrantar Mi pacto».** Significa que destruirán completamente el pacto y quedarán sin Torá, permitiéndose públicamente las relaciones sexuales prohibidas y todos los deseos agradables a sus almas.
Conforme al camino de la verdad, significa que este pacto será quebrantado y anulado, lo contrario de: «Daré paz en la tierra».
Este es el sentido de: «Ellos quebrantaron Mi pacto, aunque Yo fui su esposo» (Jeremías 31:31).
Porque anularon Mi pacto de paz, Yo ejercí dominio sobre ellos:
Ramban on Leviticus 26:11
וטעם אף אני אעשה זאת לכם על דרך האמת כמו בהפוך אף אני זאת אעשה לכם וזהו שמזכיר תמיד בפרשה "אני" והלכתי אף אני (ויקרא כ״ו:כ״ד) והכיתי אתכם גם אני (שם) ויסרתי אתכם אף אני (ויקרא כ״ו:כ״ח) והשמותי אני (ויקרא כ״ו:ל״ב) אף אני אלך עמם (ויקרא כ״ו:מ״א) ובמדרשו של רבי נחוניא בן הקנה לא די שאני אדון הדין אלא אף אני איסר וכו' והכלל כי הקב"ה כורת הברית הזאת וזה טעם "שבע על חטאתיכם" "שבע כחטאתיכם" והאלות הן אלות הברית כי הדבור מפי הגבורה ובלשון עצמו אעשה יסרתי והכתי ולכך אמר (ויקרא כ״ו:מ״ו) אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל כי הוא בשמו הגדול נתן הברית הזאת אבל במשנה תורה (דברים כח טו) אמר אם לא תשמע בקול ה' אלהיך לשמור לעשות את כל מצותיו ויזכיר שם תמיד לשון ארירה ופתח בהן ארור אתה (שם פסוק טז) כי הברכה נעדרת מהם ואמר יתן ה' (שם פסוק כד) וזהו מאמר רבותינו (מגילה לא) קללות שבת"כ בלשון רבים ומשה כי אמרן מפי הגבורה אמרן ושבמשנה תורה בלשון יחיד ומשה כי אמרן מפי עצמו אמרן כי הגבורה עשתה משה שליח בינה ובין כל ישראל ודע והבן כי האלות האלה ירמזו לגלות ראשון כי בבית הראשון היו כל דברי הברית הזאת הגלות והגאולה ממנו שכן תראה בתוכחות שאמר (ויקרא כ״ו:ט״ו) ואם בחקתי תמאסו ואם את משפטי תגעל נפשכם ואמר (שם) להפרכם את בריתי והזכיר בהם במות וחמנים וגלולים (ויקרא כ״ו:ל׳) כי היו עובדי עבודת כוכבים ועושים כל הרעות והוא שאמר (ויקרא כ״ו:ל״א) והשימותי את מקדשיכם ולא אריח בריח ניחוחכם יתרה בהם לסלק מהם מקדשו וקבול הקרבנות שהיו לרצון לו במקדש ההוא והעונשים עליהם חרב וחיה רעה ודבר ורעב וגלות בסוף כי כל זה היה שם כאשר בא בפירוש בספר ירמיהו (לב כד) ואמר בגלות (ויקרא כ״ו:ל״ד-ל״ה) אז תרצה הארץ את שבתותיה וגו' כל ימי השמה תשבות את אשר לא שבתה שהיו שנות הגלות כשנים אשר בטלו השמיטות וכן אמר הכתוב בגלות ההוא (דהי"ב לו כא) למלאת דבר ה' בפי ירמיהו עד רצתה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה שבתה למלאת שבעים שנה כן התרה בהם וכן הגיע אליהם א"כ דבר ברור הוא שעל הגלות ההוא דיבר הכתוב והסתכל עוד בענין הגאולה ממנו שאינו מבטיח רק שיזכור ברית אבות ובזכירת הארץ (ויקרא כ״ו:מ״ב) לא שימחול עונם ויסלח חטאתם ויוסיף אהבתם כקדם ולא שיאסוף את נדחיהם כי היה כן בעלותם מבבל שלא שבו רק יהודה ובנימין והנלוים עמהם מעט מקצת השבטים אשר גלו לבבל ושבו בדלות בעבדות מלכי פרס וגם לא אמר שישובו בתשובה שלימה לפניו רק שיתודו עונם ועון אבותם (ויקרא כ״ו:מ׳) ומצינו אנשי בית שני עושים כן כמו שהתודה דניאל (דניאל ט ה ח) חטאנו ועוינו והרשענו ומרדנו וסור ממצותיך וגו' למלכינו לשרינו ולאבותינו וכתיב (שם שם טז) כי בחטאינו ובעונות אבותינו ירושלים ועמך לחרפה וכן נחמיה התודה (נחמיה א ה-יא) ועזרא אמר (שם ט לד) מלכינו שרינו כהנינו ואבותינו לא עשו תורתך הרי כי כולם למדו מן התורה שיתודו עונם ועון אבותם וכל אלה דברים ברורים בברית הזאת שהוא באמת ירמוז לגלות הראשון והגאולה ממנו אבל הברית שבמשנה תורה ירמז לגלותנו זה ולגאולה שנגאל ממנו כי הסתכלנו תחילה שלא נרמז שם קץ וקצב ולא הבטיח בגאולה רק תלה אותה בתשובה ולא הזכיר בעבירות ההם שיעשו אשרים וחמנים ושיעבדו עבודת כוכבים כלל אבל אמר (דברים כח טו) והיה אם לא תשמע בקול ה' אלהיך לשמור לעשות את כל מצותיו וחוקותיו אמר כי מפני שיעברו על קצת מצותיו שלא ישמרו ויעשו את כולן יענשו שכך היה בבית שני כמו שאמרו (יומא ט) שבית ראשון מפני מה חרב מפני עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים בית שני שאנו בקיאים בהם שהיו עוסקין בתורה ובגמילות חסדים מפני מה חרב מפני שנאת חנם שהיתה ביניהם ולא הזכיר שם המקדש וריח ניחוח כאשר הזכיר כאן שלא היתה האש יורדת ואוכלת הקרבנות בבית שני כמו שהעידו במסכת יומא שם (כא) ואמר בקללות (דברים כח מט) ישא ה' עליך גוי מרחוק מקצה הארץ כאשר ידאה הנשר שבאו עליהם עם רומי הרחוקים מהם מאד ואמר שם אל גוי אשר לא ידעת (שם פסוק לו) גוי אשר לא תשמע לשונו (שם פסוק מט) מפני רוב רחוקם מארצנו ולא כן בדברי הברית הזאת כי גלו לבבל ואשור שהם קרובים לארץ ונלחמים בהם תמיד ויחוס ישראל משם היה ויודעים לשונם כענין שנאמר (מלכים ב יח כו) דבר נא אל עבדיך ארמית כי שומעים אנחנו וכן והפיצך ה' בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ (דברים כח סד) הוא גלותנו היום שאנו מפוזרים מסוף העולם ועד סופו ואמר (שם פסוק סח) והשיבך ה' מצרים באניות ובגלותנו זה היה שמילא טיטוס מהם ספינות וכן כתוב בספר הרומיים וכן מה שאומר שם בניך ובנותיך נתונים לעם אחר ועיניך רואות (ויקרא כ״ו:ל״ב) בנים ובנות תוליד ולא יהיו לך כי ילכו בשבי (שם פסוק מא) איננו הגלות שגלו אבות ובנים רק השבי ההוא לבנים לבדם והאבות נשארים בארץ ולא נאמר כן בברית הראשון מפני שגלו גלות שלמה אבל בברית השני הזכיר כן שהיו הרומיים מושלים בארצנו ולוקחים הבנים והבנות כרצונם וכן ועבדת את אויביך אשר ישלחנו ה' בך ברעב ובצמא (שם פסוק מח) היא עבדותנו שעבדנו הרומיים בארצנו ושריהם מושלים בארץ ומכבידים עלינו עול כבד ולוקחים גופינו וממונינו כאשר הוא ידוע בספרים ועוד ראיה שאמר (שם כח לו) יולך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת אתה ואבותיך כי הלך אגריפס המלך בסוף בית שני לרומי ועל הליכתו שם נחרב הבית ולא אמר הכתוב "המלך אשר ימלוך עליך" אבל אמר "מלכך אשר תקים" רמז לנו יתברך שלא היה ראוי למלוך ואסור היה להיות מלך על ישראל מדין תורה אבל הקימו עליהם הוא ואבותיו שלא כדת כמו שהוזכר זה במסכת סוטה (סוטה מ״א) וכל אלה רמזים כאלו יזכירו בפירוש ענין גלותנו זה והגאולה בברית ההיא השנית גאולה שלמה מעולה על כלם אמר (דברים ל א) והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה וגו' והבטיח (שם פסוק ה) והטיבך והרבך מאבותיך שהיא הבטחה לכל שבטי ישראל לא לששית העם ושם הבטיח שיכרת ויכלה המגלים אותנו שנאמר (שם פסוק ז) ונתן ה' אלהיך את כל האלות האלה על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך והנה אויביך ושונאיך רמז לשתי האומות אשר ירדפו תמיד אחרינו ואלה דברים יבטיחו בגאולה העתידה הבטחה שלמה יותר מכל חזיונות דניאל וכן מה שאמר בכאן (ויקרא כ״ו:ל״ב) ושממו עליה אויביכם היא בשורה טובה מבשרת בכל הגליות שאין ארצנו מקבלת את אויבינו וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו כי לא תמצא בכל הישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר היתה נושבת מעולם והיא חרבה כמוה כי מאז יצאנו ממנה לא קבלה אומה ולשון וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם והנה הברית הראשונה אשר בפרשה הזאת הקב"ה כרת אותה כי כן היה שמו הגדול עמנו בבית הראשון והברית השנית שבפרשה והיה כי תבא מפי משה רמז לסילוק שכינתו לגמרי שלא היה בבית שני רק כבוד שמו שנאמר (חגי א ח) וארצה בו ואכבדה ותוספת הה"א רמז לשניה שבשם הגדול וכבר דרשו בו (יומא כא) מדרש אחר גם כן רמז לחמשה דברים שהיה הבית השני חסר וכו':
Ramban on Leviticus 26:12
או אז יכנע לבבם הערל כמו או נודע כי שור נגח הוא (שמות כא לו) לשון אחר אולי שמא אז יכנע לבבם הערל "ואז ירצו את עונם" יכפרו על עונם ביסוריהם לשון רש"י (רש"י על ויקרא כ״ו:מ״א) והנכון בעיני שיאמר והבאתי אותם בארץ אויביהם או עד זמן יכנע לבבם הערל או עד זמן ירצו את עונם באורך הגלות והנה אחר "והתודו את עונם" (ויקרא כ״ו:מ׳) היה ראוי שיאמר "וזכרתי את בריתי יעקוב" (ויקרא כ״ו:מ״ב) כי מה טעם "והבאתי אותם בארץ אויביהם" עכשיו במקום הזה ואין עתה הזמן שיגלה אותם ויביאם בארץ אויביהם ופירש רבי אברהם אף אני כן עשיתי עמהם ויסרתים להביאם בארץ אויביהם להכניע לבבם הערל והזכיר זה בכאן כי התודו את עונם בעבור שאני המסבב להם כי גם בשעת קלקלתם נתכוונתי בהם שיעשו תשובה ויתודו ועל דעתי ירמוז כי אחר הוידוי ילך עמם בקרי ויביא אותם עוד בארץ אויביהם עד שיכנע לבבם הערל והוא רמז שהביאם אל הארץ ולא נכבשה לפניהם אבל היו להם צרים ואויבים שם כמו שנאמר ויאמרו צרינו (נחמיה ד ה) ויהי כאשר שמעו אויבינו (שם פסוק ט) והארץ ביד העמים היתה כמו שאמר עזרא בתפלתו (שם ט לו לז) הנה אנחנו היום עבדים והארץ אשר נתת לאבותינו לאכול את פריה ואת טובה הנה אנחנו עבדים עליה ותבואתה מרבה למלכים אשר נתת עלינו בחטאתינו ועל גויתינו מושלים ובבהמתנו כרצונם ובצרה גדולה אנחנו:
**«O entonces se humillará su corazón incircunciso».** La palabra או puede tener el sentido de «o», como en: «O si se sabía que el buey era corneador» (Éxodo 21:36).
Rashí ofrece también otra explicación: quizá entonces se humille su corazón incircunciso, «y entonces compensarán su iniquidad», es decir, expiarán su pecado mediante sus sufrimientos.
Lo correcto, a mi entender, es que el versículo diga:
«Los llevaré a la tierra de sus enemigos hasta el momento en que se humille su corazón incircunciso, o hasta el momento en que hayan compensado su iniquidad mediante la prolongación del exilio».
Después de: «Confesarán su iniquidad», habría sido apropiado decir inmediatamente: «Recordaré Mi pacto con Yaakov».
¿Por qué introduce ahora: «Los llevaré a la tierra de sus enemigos»?
No es este el momento de exiliarlos y llevarlos a la tierra de sus enemigos, pues ya se encuentran allí.
Rabí Abraham ibn Ezra explicó: «También Yo actué así con ellos y los castigué llevándolos a la tierra de sus enemigos para humillar su corazón incircunciso».
Lo menciona aquí para indicar que confesaron su iniquidad porque Yo mismo provoqué su situación, pues incluso durante su corrupción procuré conducirlos hacia la teshuvá y la confesión.
A mi entender, alude a que, incluso después de la confesión, Dios continuará caminando con ellos mediante acontecimientos adversos y los conducirá nuevamente a una tierra dominada por sus enemigos hasta que su corazón incircunciso se humille.
Esto alude a que fueron llevados nuevamente a la Tierra, pero esta no fue completamente conquistada para ellos.
Dentro de ella tenían opresores y enemigos, como está escrito: «Nuestros enemigos dijeron», y: «Cuando nuestros enemigos escucharon».
La Tierra permanecía bajo el control de otros pueblos.
Así dijo Ezrá en su oración: «He aquí que hoy somos esclavos. La tierra que diste a nuestros padres para comer sus frutos y sus bienes, en ella somos esclavos. Su abundante producción pertenece a los reyes que pusiste sobre nosotros a causa de nuestros pecados. Ellos gobiernan sobre nuestros cuerpos y nuestros animales conforme a su voluntad, y estamos en gran angustia»:
Ramban on Leviticus 26:13
וזכרתי את בריתי יעקוב אמר רבי אברהם (אבן עזרא על ויקרא כ״ו:מ״ב) כי הוא מושך עצמו ואחר עמו וזכרתי את בריתי ברית יעקוב וכן הנבואה עודד הנביא (דהי"ב טו ח) ראשיכם שבטיכם (דברים כט ט) "והארץ אזכור" טעמו אזכור הארץ שפרעה השבתות ונעזבה מהם ואזכור שהם רצו את עונם ויתכן על דרך האמת שיאמר וזכרתי יעקב ויצחק ואברהם שהם בני ברית שכל המדות נקראו כן בהיותם בברית והארץ הכלולה מהם אזכור בכלל ורבותינו רמזו כן אמרו (ויק"ר לו ה) ולמה הוא מזכיר זכות הארץ עמהם אמר רבי שמעון בן לקיש משל לאדון שהיו לו שלש בנות ושפחה אחת מגדלתן כל זמן שהאדון שואל בשלום בנותיו היה אומר שאלו לי בשלום מגדלתן:
**«Recordaré Mi pacto con Yaakov».** Rabí Abraham ibn Ezra explica que la palabra «pacto» se aplica tanto a sí misma como a lo que viene después:
«Recordaré Mi pacto, el pacto de Yaakov».
Existen expresiones semejantes en: «La profecía de Oded, el profeta» y: «Vuestros jefes, vuestras tribus».
**«Y recordaré la Tierra».** Significa: recordaré la Tierra, que compensó sus años sabáticos y quedó abandonada por causa de ellos, y recordaré que ellos compensaron su iniquidad.
Conforme al camino de la verdad, es posible que diga: «Recordaré a Yaakov, Yitzjak y Abraham», quienes son hijos del pacto, porque todos los atributos reciben este nombre cuando se encuentran incluidos dentro del pacto.
«Y recordaré la Tierra», que los contiene a todos conjuntamente.
Nuestros Sabios aludieron a esto al preguntar: ¿Por qué menciona junto con ellos el mérito de la Tierra?
Rabí Shimón ben Lakish ofreció una parábola:
Un señor tenía tres hijas y una sierva que las criaba. Siempre que el señor preguntaba por el bienestar de sus hijas, decía: «Preguntad también por el bienestar de quien las crió»:
Ramban on Leviticus 26:14
ופירוש והארץ תעזב מהם כי גם אחרי הזכירה תעזב מהם רמז כי אחרי פקידת כורש נעזבה מהם ורצתה השמיטות עד אחרי תשע עשרה שנה שנבנה הבית וקדשו העיר בשתי תודות (נחמיה יב לא) וחזרה קדושת הארץ וכרתו אמנה (שם י א) ואמרו (שם י לב) ונטש את השנה השביעית ומשא כל יד כל הקורות אותם רמוזות בפרשה הזאת:
**«La Tierra será abandonada por ellos».** Significa que, incluso después del recuerdo divino, la Tierra todavía permanecerá abandonada por ellos durante algún tiempo.
Esto alude a que, después de la autorización concedida por Koresh, la Tierra permaneció abandonada y continuó compensando sus años sabáticos hasta diecinueve años después, cuando fue construida la Casa.
Entonces santificaron la ciudad mediante las dos ofrendas de agradecimiento, regresó la santidad de la Tierra y establecieron un pacto escrito.
Dijeron: «Abandonaremos el producto del séptimo año y toda deuda».
Todos los acontecimientos que les sucedieron se encuentran aludidos dentro de esta sección:
Ramban on Leviticus 26:15
וטעם וזכרתי להם ברית ראשונים שאזכור להם כן בין בארץ בין בחוצה לארץ בגלות הנרמזת כאן וכן בכל הדורות וזה טעם "לעיני הגוים" כי יעשה בהם בעבור שמו הגדול שלא יתחלל בגוים ולא למענם כי לא עשו תשובה ולא נתכפרו עונותם וכך אמרו רבותינו (תו"כ פרק ח י) לא מאסתים בימי אספסינוס ולא געלתים בימי יון לכלותם להפר בריתי אתם בימי המן כי אני ה' אלהיהם בימי גוג ומגוג:
**«Recordaré en favor de ellos el pacto de los primeros».** Significa que lo recordaré para ellos tanto dentro de la Tierra como fuera de ella, durante el exilio aludido aquí, y también durante todas las generaciones.
Este es el sentido de: **«Ante los ojos de las naciones»**.
Dios actuará en favor de ellos por causa de Su gran Nombre, para que no sea profanado entre las naciones, no por sus propios méritos, pues no hicieron una teshuvá completa ni sus iniquidades fueron expiadas.
Así dijeron nuestros Sabios:
«No los rechacé», durante los días de Vespasiano;
«No los repudié», durante los días del dominio griego;
«Para destruirlos completamente y quebrantar Mi pacto con ellos», durante los días de Hamán;
«Porque Yo soy el Eterno, su Dios», durante los días de Gog y Magog:
