Ramban on Leviticus 16

Ramban on Leviticus 16:1

טעם אחרי מות שני בני אהרן כי מיד כאשר מתו בניו הזהיר את אהרן מן היין ומן השכר שלא ימות (לעיל י ח ט) ואמר עוד למשה שיזהיר אותו שלא ימות בקרבתו לפני ה' והקרוב שהיו שתי המצות האלה ביום המחרת למיתתם כי בו ביום אונן היה ואין רוח הקודש שורה מתוך עצבות (שבת ל) ואזהרת היין הדבור לאהרן היה ובאותו היום היתה גם זאת המצוה למשה אבל הקדים הכתוב האזהרות שהזהיר את ישראל שלא ימותו בטומאתם בטמאם את משכני אשר בתוכם (ויקרא ט״ו:ל״א) ואחרי כן כתב אזהרת היחיד ועל דעתי כל התורה כסדר שכל המקומות אשר בהם יאחר המוקדם יפרש בו כגון וידבר ה' אל משה בהר סיני (ויקרא כ״ה:א׳) בספר הזה וכגון ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן (במדבר ז א) בספר השני וכיוצא בהן ולכך אמר בכאן "אחרי מות" להודיע כי היה זה אחרי מותם מיד ועל דברי רבותינו (תו"כ פרשה א ג) שאמרו שלא תמות כדרך שמת פלוני זה זרזו יותר מן הראשון יהיה טעם הכתוב שאמר השם למשה בלשון הזה אחרי שמתו שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' אמור אליו שלא יבא בכל עת אל הקדש ולא ימות:

El sentido de «Después de la muerte de los dos hijos de Aharón» es que, inmediatamente después de la muerte de sus hijos, Hashem advirtió a Aharón que no bebiera vino ni bebida embriagante, para que no muriera. Además, ordenó a Moshé que le advirtiera que no muriera al acercarse delante de Hashem. Lo más probable es que estas dos mitzvot fueran dadas al día siguiente de la muerte de sus hijos. Aquel mismo día Aharón era onén, y la inspiración divina no reposa sobre una persona que se encuentra sumida en la tristeza. La advertencia relativa al vino fue pronunciada directamente a Aharón. La mitzvá de esta sección también fue comunicada aquel día a Moshé. Sin embargo, la Escritura antepuso las advertencias dirigidas a Israel para que no murieran en su impureza al impurificar el Mishkán que se encontraba en medio de ellos. Después escribió la advertencia dirigida al individuo. En mi opinión, toda la Torá está escrita en orden cronológico. En los lugares donde un acontecimiento anterior aparece después, la propia Escritura lo explica, como: «Hashem habló a Moshé en el monte Sinaí» en este libro; «El día en que Moshé terminó de levantar el Mishkán» en el libro siguiente; y otros casos semejantes. Por eso dice aquí «Después de la muerte», para enseñarnos que esta orden fue dada inmediatamente después de que murieran. Según la enseñanza de nuestros Sabios —«Para que no mueras como murió fulano», pues esta advertencia resulta más eficaz que la primera—, el sentido del versículo es que Hashem dijo a Moshé: «Después de que murieran los dos hijos de Aharón al acercarse delante de Hashem, dile que no entre en cualquier momento al lugar sagrado, para que no muera».

Ramban on Leviticus 16:2

וטעם אחיך שתזהירנו כי אחיך הוא ואע"פ שאתה אינך בבל יבא אהרן אחיך בבל יבא ואמר ר"א (אבן עזרא על ויקרא ט״ז:א׳) שזאת הפרשה לאות כי בני אהרן הכניסו אש הקטרת לפנים ואינו כן על דעתי כי הכתוב שמזכיר תמיד העון אומר (במדבר ג ד) בהקריבם אש זרה ואם תהיה ראיה שנכנסו לפנים בעבור האזהרה שהזהיר למשה על אביהם שלא ימות כל שכן שתהיה ראיה שנכנסו שתויי יין בעבור האזהרה שנאמרה לאהרן עצמו מיד ועוד כי איך יעלה על דעתם לבא היום אל המקום אשר לא נכנס שם אביהם כי אהרן הקטיר הקטורת על המזבח הפנימי ולמה יכניסו הם הקטורת שלהם לפנים משלו וכבר רמזתי (רמב"ן על ויקרא י׳:ב׳) על חטאם ולשון הכתובים יורה עליו אבל מלת "בקרבתם" כפי הפשט כמו או בקרבתם אל המזבח (שמות מ לב) לשרת יאמר כי בשרתם לפני ה' מתו אם כן יזהיר אהרן שלא ישרת אלא במקום אשר יצוה ובעת אשר יצוה ויתכן שיהיה טעמו כטעם שאמרו רבותינו (מכילתא בשלח ויסע ו) שהיו מליזין אחרי הקטרת שעל ידו מתו נדב ואביהוא וכו' ויאמר הכתוב כי אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' בקטרת אמר ה' לאהרן כי הוא יקרב יותר מהם אל ה' בקטרת וימות אם יבא אל הקדש זולתי הקטרת כי בו יכנס תחילה כמו שאמר והביא מבית לפרכת (ויקרא ט״ז:י״ב) וכסה ענן הקטרת את הכפורת אשר על העדות ולא ימות (ויקרא ט״ז:י״ג) וזה טעם כי בענן אראה על הכפרת שלא יכנס רק בקטרת שיעלה עננו שם כמו שאמר (ויקרא ט״ז:י״ב) וכסה ענן הקטרת את הכפרת:

El sentido de «Tu hermano» es: debes advertirle porque es tu hermano. Aunque tú no estás incluido en la prohibición de entrar, «Aharón, tu hermano», sí está incluido en ella. Rabí Avraham Ibn Ezra dijo que esta sección demuestra que los hijos de Aharón introdujeron el fuego del incienso en el interior del Santo de los Santos. En mi opinión, esto no es correcto. La Escritura, siempre que menciona su pecado, dice: «Cuando ofrecieron un fuego extraño». Si la advertencia dada a Moshé acerca de su padre, para que no muriera, fuera una prueba de que entraron en el interior, con mayor razón la advertencia comunicada inmediatamente al propio Aharón acerca del vino demostraría que entraron embriagados. Además, ¿cómo se les habría ocurrido entrar aquel día al lugar donde su propio padre nunca había entrado? Aharón había ofrecido el incienso sobre el altar interior. ¿Por qué habrían llevado ellos su propio incienso más adentro que el de su padre? Ya insinué la naturaleza de su pecado, y el lenguaje de los versículos lo demuestra. Según el sentido literal, la expresión «al acercarse» es semejante a: «Cuando se acercaban al altar para servir». Significa que murieron mientras servían delante de Hashem. Por tanto, Aharón recibe la advertencia de no servir sino en el lugar y en el momento que le fueran ordenados. También es posible que su sentido esté relacionado con la enseñanza de nuestros Sabios según la cual algunas personas murmuraban contra el incienso, diciendo que por su causa habían muerto Nadav y Avihú. El versículo diría: Después de que los dos hijos de Aharón murieran al acercarse delante de Hashem mediante el incienso, Hashem dijo a Aharón que él se acercaría todavía más que ellos a Hashem mediante el incienso. Pero moriría si entraba al lugar sagrado sin el incienso, pues este debía ser introducido primero, como está escrito: «Lo llevará detrás de la cortina»; y: «La nube del incienso cubrirá el propiciatorio que está sobre el Testimonio, y no morirá». Este es el sentido de «Porque en una nube apareceré sobre el propiciatorio»: no entrará sino mediante el incienso, cuya nube se elevará allí, como está escrito: «La nube del incienso cubrirá el propiciatorio».

Ramban on Leviticus 16:3

וטעם בכל עת בעבור שכבר הזכיר יום הכפורים שאמר (שמות ל י) וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה אמר בכאן לא יבא בשום עת אל הקדש רק בזאת כלומר ביום אשר יקריב הקרבנות האלה לכפורים ואחרי כן יפרש בפרשה במה יכנס כמו שאמר (ויקרא ט״ז:י״ב) והביא מבית לפרוכת ויפרש היום שיהיה בעשור לחדש השביעי (ויקרא ט״ז:כ״ט) ויחזור ויאמר כי יהיה אחת בשנה (ויקרא ט״ז:ל״ד):

El sentido de «En cualquier momento» se debe a que ya había mencionado Yom Kipur al decir: «Aharón expiará sobre sus cuernos una vez al año». Aquí dice que no entrará al lugar sagrado en ningún momento, sino únicamente «con esto», es decir, durante el día en el que ofrezca estos sacrificios para la expiación. Después explicará en esta sección de qué manera entrará, como está escrito: «Lo llevará detrás de la cortina». También explicará que el día será el décimo del séptimo mes. Finalmente volverá a decir que esto se realizará una vez al año.

Ramban on Leviticus 16:4

וסוד בזאת יבא אהרן אל הקדש כסוד זאת אות הברית אשר הקימותי (בראשית ט יז) וכבר פירשתיו (שמות לא יג) ורבותינו רמזו בו אמרו בויקרא רבה (כא ו) רבי יודן פתר קראי בכהן גדול בכניסתו לבית קדשי הקדשים חבילות חבילות של מצות בידו בזכות התורה וזאת התורה (דברים ד מד) ובזכות מילה זאת בריתי אשר תשמרו (בראשית יז י) בזכות שבת אשרי אנוש יעשה זאת (ישעיהו נו ב) בזכות ירושלים זאת ירושלים (יחזקאל ה ה) בזכות שבטים וזאת אשר דבר להם אביהם (בראשית מט כח) בזכות יהודה וזאת ליהודה (דברים לג ז) בזכות כנסת ישראל זאת קומתך דמתה לתמר (שיר השירים ז ח) בזכות התרומה וזאת התרומה (שמות כה ג) בזכות המעשרות ובחנוני נא בזאת (מלאכי ג י) בזכות הקרבנות בזאת יבא אהרן וזה צריך פירוש ארוך אבל כבר הכל מבואר בדברינו:

El secreto de «Con esto entrará Aharón al lugar sagrado» es semejante al secreto de: «Esta es la señal del pacto que he establecido». Ya lo expliqué. Nuestros Sabios también lo insinuaron. En Vayikrá Rabá dijeron: «Rabí Yudán interpretó los versículos respecto al sumo sacerdote cuando entraba en el Santo de los Santos llevando en sus manos numerosos grupos de mitzvot: »Por el mérito de la Torá: “Esta es la Torá”. »Por el mérito de la circuncisión: “Este es Mi pacto que guardaréis”. »Por el mérito del Shabat: “Bienaventurado el hombre que haga esto”. »Por el mérito de Yerushaláim: “Esta es Yerushaláim”. »Por el mérito de las tribus: “Esto fue lo que su padre les habló”. »Por el mérito de Yehudá: “Y esto para Yehudá”. »Por el mérito de la congregación de Israel: “Esta es tu estatura, semejante a una palmera”. »Por el mérito de la terumá: “Esta es la terumá”. »Por el mérito de los diezmos: “Ponedme a prueba con esto”. »Por el mérito de los sacrificios: “Con esto entrará Aharón”». Este asunto requiere una explicación extensa, pero ya ha quedado aclarado en nuestras palabras.

Ramban on Leviticus 16:5

כתונת בד קדש ילבש שיהיו משל קודש לשון רש"י (רש"י על ויקרא ט״ז:ד׳) ויאמר בגדי קדש הם שיהיו כן כולם של קודש ובת"כ (פרק א י) קדש ילבש שיהיו משל קודש אין לי אלא אלו בלבד מנין לרבות שאר בגדי כהונה גדולה ובגדי אחיו הכהנים תלמוד לומר בגדי קודש הם בנין אב לכל הבגדים שיהיו משל קודש ועל דרך הפשט כאשר אמר (שמות כח ד) ועשו בגדי קדש לאהרן אחיך בשמונה הבגדים יאמר שגם אלה בגדי קודש וסודם כמו האיש לבוש הבדים (יחזקאל ט ג דניאל י ה) ולכך הודיעו כי בגדי קודש הם ובויקרא רבה (כא יא) כשירות של מעלן כך שירות של מטן מה שירות של מעלן איש אחד בתוכם לבוש בדים כך שירות של מטן כתנת בד קודש:

«Vestirá una túnica sagrada de lino». Rashi explica que debe ser adquirida con fondos sagrados. La Escritura dice: «Son vestiduras sagradas», enseñando que todas ellas deben proceder de bienes sagrados. En Torat Cohanim se enseña: «“Vestirá algo sagrado”: debe ser adquirido con fondos sagrados. »Solo sé esto respecto a estas prendas. ¿De dónde se incluyen las demás vestiduras del sumo sacerdote y las vestiduras de sus hermanos sacerdotes? »La Torá dice: “Son vestiduras sagradas”. Esto constituye un principio general para todas las vestiduras: deben adquirirse con fondos sagrados». Según el sentido literal, así como anteriormente dijo respecto a las ocho vestiduras: «Harán vestiduras sagradas para Aharón, tu hermano», aquí dice que también estas son vestiduras sagradas. Su secreto es semejante al del «hombre vestido de lino». Por eso la Escritura informa expresamente que son vestiduras sagradas. En Vayikrá Rabá se dice: «El servicio superior es semejante al servicio inferior. »En el servicio superior hay un hombre en medio de ellos vestido de lino; en el servicio inferior, una túnica sagrada de lino».

Ramban on Leviticus 16:6

ילבש יחגור יצנוף נדרש בתורת כהנים (אחרי א יד) לפי שסופנו לרבות לו כלים אחרים בין הערבים אין לו יכול לא ילבש של שחרית תלמוד לומר ילבש יחגור יצנוף וכתב רש"י (רש"י על ויקרא ט״ז:ד׳) ז"ל יצנוף יחית ברישיה יניח בראשו כמו ותנח בגדו אצלה (בראשית לט טז) ואחתתיה ולא נתברר לי דעת אונקלוס (תרגום אונקלוס על ויקרא ט״ז:ד׳) בזה כי הצניפה סבוב שיגלגלנה בראשו כצניף ולמה יתרגם אותה בהנחה בלבד ולא יתרגם בה הלשון שמיוחד לו לצניפה ממש ואולי איננו בלשון הארמית כי גם הצניפות והרדידים שבישעיה (ג כג) תרגם יונתן בן עוזיאל כתריא ואין לשניהם לשון בצניף ובמצנפת רק לשון הקודש מצנפתא:

«Vestirá, ceñirá y envolverá». En Torat Cohanim se interpreta: «Puesto que finalmente incluiremos para él otras vestiduras durante la tarde, podría pensarse que no debe vestir las de la mañana. »La Torá dice: “Vestirá, ceñirá y envolverá”». Rashi escribió que «envolverá» significa «la colocará sobre su cabeza», como en: «Dejó su prenda junto a ella». No me resulta clara la opinión de Onkelos acerca de este asunto. El acto de envolver consiste en dar vueltas a la tela alrededor de la cabeza, formando un turbante. ¿Por qué lo traduce únicamente como «colocar» y no utiliza una palabra específica para envolver? Quizá esa expresión no exista en arameo. También respecto a «los turbantes y los velos» mencionados en Yeshayahu, Yonatán ben Uziel tradujo «coronas». En arameo no existe una palabra propia para «turbante» y «mitra», salvo la palabra hebrea «mitznefeta».

Ramban on Leviticus 16:7

וגורל אחד לעזאזל הר גבוה צוק קשה שנאמר (ויקרא ט״ז:כ״ב) ארץ גזרה לשון רש"י (רש"י על ויקרא ט״ז:ח׳) ובתורת כהנים (פרק ב ח) לעזאזל למקום הקשה שבהרים יכול בישוב תלמוד לומר המדברה (ויקרא ט״ז:כ״א) ומנין שיהא צוק (שם פסוק כב) תלמוד לומר אל ארץ גזרה ולפי זה יהיה פירוש מלת "לעזאזל" לקשה והוא כפול הזי"ן כמו עזוז וגבור (תהלים כד ח) ור"א כתב אמר רב שמואל אע"פ שכתוב בשעיר החטאת שהוא לשם גם השעיר המשתלח הוא לשם ואין צורך כי המשתלח איננו קרבן שלא ישחט ואם יכולת להבין הסוד שהוא אחר מלת עזאזל תדע סודו וסוד שמו כי יש לו חברים במקרא ואני אגלה לך קצת הסוד ברמז בהיותך בן שלשים ושלש (אחרי ל"ג פסוקים יז ז) תדענו והנה ר"א נאמן רוח מכסה דבר ואני הרכיל מגלה סודו שכבר גלו אותו רבותינו ז"ל במקומות רבים אמרו בבראשית רבה (בראשית רבה ס״ה:י׳) ונשא השעיר עליו (ויקרא ט״ז:כ״ב) זה עשו שנאמר (בראשית כז יא) הן עשו אחי איש שעיר את כל עונותם עונות תם שנאמר ויעקב איש תם (שם כה כז) ומפורש מזה בפרקי רבי אליעזר הגדול (פרק מו) לפיכך היו נותנין לו לסמאל שוחד ביום הכפורים שלא לבטל את קרבנם שנאמר גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל גורלו של הקב"ה לקרבן עולה וגורלו של עזאזל שעיר החטאת וכל עונותיהם של ישראל עליו שנאמר ונשא השעיר עליו ראה סמאל שלא נמצא בהם חטא ביום הכפורים אמר לפני הקב"ה רבון כל העולמים יש לך עם אחד בארץ כמלאכי השרת שבשמים מה מלאכי השרת יחפי רגל כך הן ישראל יחפי רגל ביום הכפורים מה מלאכי השרת אין בהם אכילה ושתיה כך ישראל אין בהם אכילה ושתיה ביום הכפורים מה מלאכי השרת אין להם קפיצה כך ישראל עומדין על רגליהם ביום הכפורים מה מלאכי השרת שלום מתווך ביניהם כך הן ישראל שלום מתווך ביניהם ביום הכפורים מה מלאכי השרת נקיים מכל חטא כך הן ישראל נקיים מכל חטא ביום הכפורים והקדוש ברוך הוא שומע עדותן של ישראל מן הקטיגור שלהם ומכפר על המזבח ועל המקדש ועל הכהנים ועל כל עם הקהל שנאמר (ויקרא ט״ז:ל״ג) וכפר את מקדש הקדש וגו' ע"כ אגדה זו והנה הודיענו שמו ומעשהו וזה סוד הענין כי היו עובדים לאלהים אחרים הם המלאכים עושים להם קרבנות והם להם לריח ניחוח כענין שנאמר (יחזקאל טז יח יט) ושמני וקטרתי נתת לפניהם ולחמי אשר נתתי לך סולת ושמן ודבש האכלתיך ונתתיהו לפניהם לריח ניחוח ויהי נאם ה' אלהים ואתה צריך להתבונן בכתוב במקרא ובמסורת והנה התורה אסרה לגמרי קבלת אלהותם וכל עבודה להם אבל צוה הקב"ה ביום הכפורים שנשלח שעיר במדבר לשר המושל במקומות החרבן והוא הראוי לו מפני שהוא בעליו ומאצילות כחו יבא חורב ושממון כי הוא העילה לכוכבי החרב והדמים והמלחמות והמריבות והפצעים והמכות והפירוד והחרבן והכלל נפש לגלגל מאדים וחלקו מן האומות הוא עשו שהוא עם היורש החרב והמלחמות ומן הבהמות השעירים והעזים ובחלקו עוד השדים הנקראים מזיקין בלשון רבותינו ובלשון הכתוב (ויקרא י״ז:ז׳) שעירים כי כן יקרא הוא ואומתו שעיר ואין הכונה בשעיר המשתלח שיהיה קרבן מאתנו אליו חלילה אבל שתהיה כונתנו לעשות רצון בוראנו שצונו כך והמשל בזה כמי שעשה סעודה לאדון וצוה האדון את האיש העושה הסעודה תן מנה אחת לעבדי פלוני שאין העושה הסעודה נותן כלום לעבד ההוא ולא לכבודו יעשה עמו רק הכל נתן לאדון והאדון נותן פרס לעבדו ושמר זה מצותו ועשה לכבוד האדון כל אשר צוהו ואמנם האדון לחמלתו על בעל הסעודה רצה שיהיו כל עבדיו נהנין ממנה שיספר בשבחו ולא בגנותו וזה טעם הגורלות כי אילו היה הכהן מקדיש אותם בפה לה' ולעזאזל היה כעובד אליו ונודר לשמו אבל היה מעמיד אותם לפני ה' פתח אהל מועד (ויקרא ט״ז:ז׳) כי שניהם מתנה לה' והוא נתן מהם לעבדו החלק אשר יבא לו מאת השם הוא הפיל להם גורל וידו חלק להם כענין שנאמר (משלי טז לג) בחיק יוטל את הגורל ומה' כל משפטו וגם אחרי הגורל היה מעמידו לפני ה' לומר שהוא שלו ואין אנחנו מכוונים בשילוחו אלא לרצון לשם כמו שאמר (ויקרא ט״ז:י׳) יעמד חי לפני ה' לכפר עליו לשלח אותו וגו' ולכך לא נשחוט אותו אנחנו כלל ותרגם אונקלוס (תרגום אונקלוס על ויקרא ט״ז:ח׳) (כאן) לשמא דהשם ולעזאזל כי האחד לשם ה' ולא לו והשני לעזאזל ולא לשמו של עזאזל ומפני זה אמרו רבותינו (ת"כ פרק יג ט) ואת חקותי (ויקרא י״ח:ד׳) דברים שיצר הרע מקטרג בהם ואומות העולם משיבין עליהם לבישת שעטנז ופרה אדומה ושעיר המשתלח ולא מצאו בקרבנות תשובה לאומות העולם עלינו כי הם על אישי ה' אבל בשעיר המשתלח ישיבו עלינו כי יחשבו שאנו עושים כמעשיהם וכן בפרה אדומה מפני שהיא נעשית מחוץ למחנה וענינה דומה לענין שעיר המשתלח להעביר רוח הטומאה כענין שנאמר בעתיד (זכריה יג ב) את הנביאים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ ומזה תבין טעם כבוס בגדי המשלח את השעיר לעזאזל והשורף את הפרה ומה שהזכירו רבותינו (זבחים קד) בכבוס הבגדים של פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים והנה רמז לך ר"א שתדע סודו כשתגיע לפסוק ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים והמלה מורכבת וחביריה רבים והנה הענין מבואר זולתי אם תחקור מה ענין לשכלים הנבדלים ולרוחות בקרבן וזה יודע ברוחות בחכמת נגרומנסי"א ויודע גם בשכלים ברמזי התורה למבין סודם ולא אוכל לפרש כי היינו צריכים לחסום פי המתחכמים בטבע הנמשכים אחרי היוני אשר הכחיש כל דבר זולתי המורגש לו והגיס דעתו לחשוב הוא ותלמידיו הרשעים כי כל ענין שלא השיג אליו הוא בסברתו איננו אמת:

Ramban on Leviticus 16:8

ויצא אל המזבח אשר לפני ה' וגו' הזאות שלפני הכפרת מכפרות על טומאת מקדש וקדשיו של לפני לפנים והזאות שעל הפרוכת באהל מועד מכפרות על טומאת היכל וקדשיו כגון מנורה ושלחן ולחם הפנים ופרוכת עצמה ומתנות מזבח הפנימי והזאות שעליו מכפרות על טומאת מזבח עצמו וקדשיו כגון הקטרת ולכן הכתוב מחלק בהן ומזכיר כל כפרה לבדה ובתורת כהנים (פרשה ד א ב) דורש זה מן הכתוב בסוף (ויקרא ט״ז:כ׳) וכלה מכפר את הקדש וגו' ואמרו מכפר את הקדש זה לפני לפנים אהל מועד זה היכל המזבח זה מזבח הפנימי מלמד שכל אחד כפרה בפני עצמו מכאן אמרו נתן מקצת מתנות שבפנים ונשפך הדם יביא דם אחר ויתחיל בתחילה במתנות שבפנים גמר את המתנות מבפנים ונשפך הדם יביא דם אחר ויתחיל בתחילה במתנות שבחוץ גמר מתנות שבחוץ ונשפך הדם יביא דם אחר ויתחיל בתחילה במתנות המזבח וכו':

«Saldrá hacia el altar que está delante de Hashem…». Las aspersiones realizadas delante del propiciatorio expían por la impureza del Santuario y sus cosas sagradas correspondiente al Santo de los Santos. Las aspersiones realizadas sobre la cortina, dentro de la Tienda de Reunión, expían por la impureza del Heijal y sus objetos sagrados, como la menorá, la mesa, el pan de la proposición y la propia cortina. Las aplicaciones de sangre sobre el altar interior y las aspersiones realizadas sobre él expían por la impureza del propio altar y de sus cosas sagradas, como el incienso. Por ello, la Escritura distingue entre ellas y menciona cada expiación por separado. En Torat Cohanim derivan esto del versículo final: «Cuando termine de expiar por el lugar sagrado…». Dijeron: «“Expiar por el lugar sagrado”: se refiere al Santo de los Santos. »“La Tienda de Reunión”: se refiere al Heijal. »“El altar”: se refiere al altar interior. »Esto enseña que cada uno constituye una expiación independiente. »De aquí dijeron: si realizó una parte de las aplicaciones interiores y la sangre se derramó, traerá otra sangre y comenzará nuevamente desde el inicio de las aplicaciones interiores. »Si terminó las aplicaciones interiores y la sangre se derramó, traerá otra sangre y comenzará desde el inicio de las aplicaciones exteriores. »Si terminó las aplicaciones exteriores y la sangre se derramó, traerá otra sangre y comenzará desde el inicio de las aplicaciones del altar…».

Ramban on Leviticus 16:9

ונתן אותם על ראש השעיר לא נאמר בפרו של אהרן ולא בשעיר החטאת של שם ולא בשום סמיכה שבקרבנות כלשון הזה מפני שהקרבנות לרצון על אשי ה' והנם מרצים ומכפרים אבל זה שאינו לשם והמקבלו אינו מכפר ולא מרצה אינו אלא נושא עונותם ועונה אמן בעל כרחו ובהיות ישראל נקיים מכל חטא ופשע הוא ישא חטאתם כאשר בפסוקים רבים בתורה ובנביאים וזהו ונשא השעיר עליו ולכך לשון של זהורית מלבין בשעת שלוחו של שעיר בדחייתו לצוק כשנעשה אברים אברים כמו שמוזכר בדברי חכמים (יומא סז):

«Pondrá todas ellas sobre la cabeza del macho cabrío». Una expresión semejante no aparece respecto al toro de Aharón, el macho cabrío de la ofrenda por el pecado destinada a Hashem ni en ninguna imposición de manos realizada sobre los sacrificios. Los sacrificios son ofrecidos favorablemente sobre los fuegos de Hashem, y ellos producen aceptación y expiación. Pero este macho cabrío no es destinado al Nombre y quien lo recibe no produce expiación ni aceptación. Únicamente carga las iniquidades de Israel y responde «amén» contra su voluntad. Cuando Israel queda limpio de todo pecado y transgresión, él carga con sus faltas, como aparece en numerosos versículos de la Torá y los Profetas. Este es el sentido de: «El macho cabrío llevará sobre sí…». Por eso la cinta carmesí se volvía blanca en el momento en que el macho cabrío era enviado y empujado desde el precipicio, cuando quedaba despedazado miembro por miembro, como mencionaron nuestros Sabios.

Ramban on Leviticus 16:10

ובא אהרן אל אהל מועד אמרו רבותינו שאין זה מקומו של מקרא זה ונתנו טעם לדבריהם במסכת יומא (יומא ל״ב) ואמרו כל הפרשה כולה נאמרה על הסדר חוץ מביאה זו שהיא אחר עשיית עולתו ועולת העם והקטרת אמורי פר ושעיר שנעשין בחוץ בבגדי זהב וטובל ומקדש ופושטן ולובש בגדי לבן ובא אל אהל מועד להוציא את הכף ואת המחתה שהקטיר בה את הקטורת לפני לפנים ופשט את בגדי הבד אחר שהוציאם ולובש בגדי זהב לתמיד של בין הערבים לשון רש"י (רש"י על ויקרא ט״ז:כ״ג) ובאמת שהכתוב הזה אומר לנו דרשני שלא יתכן בשום פנים שיצוה שיבא אהרן אל אהל מועד ללא דבר רק לפשוט שם בגדיו ולהיותו ערום בהיכל ה' ולהניחם שם לרקבון אבל על כרחנו "ובא אהרן אל אהל מועד" לעבוד עבודה לא הוצרך הכתוב להזכירה והיא הוצאת הכף והמחתה וטעם הכתוב כי הזכיר בתחילה ונתן את הקטרת על האש לפני ה' וכסה ענן הקטרת את הכפורת אשר על העדות ולא ימות (ויקרא ט״ז:י״ג) לומר שיתן הקטרת על האש עד שיעלה ענן הקטרת ויצא מיד והניח הכף והמחתה שם ועל כל פנים יצטרך להוציא ולכך אמר "ובא אהרן אל אהל מועד" לבא מבית לפרכת למה שהניח שם והנה הפרשה לא הזכירה כל מה שיעשה הכהן בתחילה בבגדי זהב כגון תמיד של שחר אבל התחילה בעבודת היום בבגדי לבן וסדרה הפרשה שיעשה בהם קטרת שלפני לפנים ופר שעיר הפנימי וענין השעיר המשתלח וכל זה עשוי בסדר אחד ולא נשאר לעשות בבגדים האלו לבד הוצאת הכף והמחתה ודרך הכתובים בכל מקום להשלים הענין אשר התחיל בו אע"פ שיש בו קצת ענין מאוחר למה שיזכיר אחר כן ולכך אמר "ובא אהרן אל אהל מועד" בבגדים האלה להשלים עבודותיו בהם והיא הוצאת הכף והמחתה שהוא צריך להוציאם משם ופשט אחרי צאתו את בגדיו אשר לבש בבוקר בעת באו אל הקודש והניחם שם במקום אשר יפשיטם ללמד שלא ילבש אותם ביום הכפורים אחר והנה נשלם כל הנעשה בבגדי לבן בכל היום בסדר אחד וחזר ואמר ורחץ את בשרו במים וגו' ולבש את בגדיו הידועים לו שבהם יעבוד כל השנה ללמד שהוא טעון טבילה בין בגדים לבגדים ואמר ויצא ועשה את עולתו כי כל הנעשה קודם לזה בבגדי הלבן הכל מעשה פנים ואילו ואיל העם שיזכיר הם נעשים על המזבח החיצון והנה הזכירה הפרשה (ויקרא ט״ז:ד׳) הלבישה הראשונה של בגדי הלבן והצריך בה טבילה והזכירה (ויקרא ט״ז:כ״ד) הפשיטה האחרונה והצריך בה טבילה ולמדנו שהוא טעון טבילה בכל חליפות בגדים ועל דעת רש"י תהיה הטבילה הזאת של הוצאת כף ומחתה אחרי אילו ואיל העם בין המוספין לתמיד של בין הערבים וכן דעת כל הגאונים וכן יראה מן הברייתא השנויה בתורת כהנים (פרק ו ה) כפשוטה אבל אנו מצאנו בירושלמי (יומא פ"ז ה"ב) אמר רבי יוחנן הכל מודים בהוצאת הכף והמחתה שהיא לאחר תמיד של בין הערבים וכן כתב הרב ר' משה (הל' עבודת יום הכפורים פ"ב ה"ב) וכן הסדר השנוי במשנתנו (יומא ע) קדש ופשט וירד וטבל הביאו לו בגדי זהב נכנס להקטיר את הקטורת אלא כך הוא הסדר סדר היום בבגדי לבן ואילו ואיל העם והמוספין ואמורי החטאת ותמיד של בין הערבים בבגדי זהב בטבילה שלישית והוצאת כף ומחתה בבגדי לבן בטבילה רביעית קטרת חביתים ונסכים ונרות בבגדי זהב בטבילה חמישית והטעם בזה לפי שאינה עבודה ואחרו אותה לאחר כל מעשה היום ובלבד שנקיים בה חמש טבילות ולכך הפסיק בסדר התמיד של בין הערבים ומוציאין כף ומחתה בין התמיד לקטרת:

«Aharón entrará en la Tienda de Reunión». Nuestros Sabios dijeron que este versículo no se encuentra en su lugar cronológico. Explicaron su opinión en el tratado Yomá: «Toda la sección está escrita en su orden, salvo esta entrada. »Esta se realiza después de que Aharón haya ofrecido su holocausto y el holocausto del pueblo, y haya quemado las partes grasas del toro y del macho cabrío, trabajos realizados fuera con las vestiduras de oro. »Después se sumerge, santifica sus manos y pies, se quita las vestiduras de oro y viste las vestiduras blancas. »Entra en la Tienda de Reunión para retirar la cuchara y el brasero con los que ofreció el incienso dentro del Santo de los Santos. »Después de sacarlos, se quita las vestiduras de lino y viste nuevamente las de oro para el sacrificio diario de la tarde». Estas son las palabras de Rashi. En verdad, este versículo exige interpretación. No es posible que la Torá ordene a Aharón entrar en la Tienda de Reunión sin ningún propósito, únicamente para quitarse allí las vestiduras, quedar desnudo dentro del Heijal de Hashem y dejarlas allí para que se deterioren. Necesariamente, «Aharón entrará en la Tienda de Reunión» se refiere a una labor que debía realizar y que la Escritura no necesitó mencionar expresamente: retirar la cuchara y el brasero. El sentido del versículo es el siguiente: Anteriormente dijo: «Pondrá el incienso sobre el fuego delante de Hashem, y la nube del incienso cubrirá el propiciatorio que está sobre el Testimonio, y no morirá». Esto significa que colocará el incienso sobre el fuego hasta que se eleve la nube, y saldrá inmediatamente, dejando allí la cuchara y el brasero. Necesariamente tendrá que volver para retirarlos. Por eso dice: «Aharón entrará en la Tienda de Reunión», es decir, entrará detrás de la cortina para recoger aquello que había dejado allí. La sección no menciona todas las labores que el sacerdote realiza inicialmente con las vestiduras de oro, como el sacrificio diario de la mañana. Comienza con el servicio especial del día realizado con vestiduras blancas. Ordena que mediante ellas realice el incienso del Santo de los Santos, el toro y el macho cabrío interiores, y el asunto del macho cabrío enviado. Todo esto se realiza en un mismo orden. Después de ello, la única tarea que queda por hacer con estas vestiduras es retirar la cuchara y el brasero. Es habitual que la Escritura complete el asunto que comenzó, aunque incluya una acción que cronológicamente se realiza después de algunas labores mencionadas posteriormente. Por eso dice: «Aharón entrará en la Tienda de Reunión» con estas vestiduras para completar todos los servicios que debe realizar con ellas, es decir, retirar la cuchara y el brasero. Después de salir, se quitará las vestiduras que había usado por la mañana al entrar al lugar sagrado y las dejará en el lugar donde se desvista. Esto enseña que no volverá a utilizarlas durante otro Yom Kipur. De este modo, todas las labores realizadas con las vestiduras blancas durante aquel día quedan completadas dentro de un mismo orden. Después vuelve y dice: «Lavará su cuerpo con agua… y vestirá sus vestiduras», es decir, las vestiduras conocidas con las que sirve durante todo el año. Esto enseña que necesita una inmersión al cambiar de un conjunto de vestiduras a otro. Después dice: «Saldrá y ofrecerá su holocausto», pues todo lo realizado anteriormente con las vestiduras blancas pertenece al servicio interior. Su carnero y el carnero del pueblo mencionados ahora son ofrecidos sobre el altar exterior. La sección menciona la primera colocación de las vestiduras blancas y exige una inmersión antes de ella. También menciona la última retirada de estas vestiduras y exige una inmersión. De aquí aprendemos que necesita una inmersión en cada cambio de vestiduras. Según Rashi, esta inmersión realizada para retirar la cuchara y el brasero tiene lugar después de ofrecer su carnero y el carnero del pueblo, entre los sacrificios adicionales y el sacrificio diario de la tarde. Esta es también la opinión de todos los Gueonim y así parece desprenderse del sentido literal de la baraita de Torat Cohanim. Sin embargo, encontramos en el Talmud de Jerusalén: «Rabí Yojanán dijo: todos reconocen que la retirada de la cuchara y el brasero se realiza después del sacrificio diario de la tarde». Así lo escribió también Rabí Moshé. Este es igualmente el orden enseñado en nuestra Mishná: «Santificó sus manos y pies, se desvistió, bajó y se sumergió. Le trajeron las vestiduras de oro y entró para ofrecer el incienso». Por tanto, el orden sería el siguiente: El servicio especial del día se realiza con las vestiduras blancas. Su carnero, el carnero del pueblo, los sacrificios adicionales, las partes grasas de las ofrendas por el pecado y el sacrificio diario de la tarde se realizan con vestiduras de oro, después de la tercera inmersión. La cuchara y el brasero se retiran con vestiduras blancas, después de la cuarta inmersión. El incienso, la ofrenda de sartén, las libaciones y las lámparas se realizan con vestiduras de oro, después de la quinta inmersión. La razón es que la retirada de la cuchara y el brasero no constituye propiamente un servicio. Por eso fue retrasada hasta después de todas las labores especiales del día, con la condición de conservar el total de cinco inmersiones. Así se interrumpe el orden del sacrificio diario de la tarde: la cuchara y el brasero se retiran entre el sacrificio diario y el incienso.

Ramban on Leviticus 16:11

יוציא אל מחוץ למחנה יוציא אהרן הנזכר (בפסוקים כגכה) בצווי על דעת ר"א (אבן עזרא על ויקרא ט״ז:כ״ז) והנכון יוציא המוציא וכן ושרפו השורפים ואמר הכתוב "ושרפו" בלשון רבים ללמד שאם נתעסקו רבים בשריפה אחד מביא את האור ואחד מסדר עצי המערכה ואחד מבעיר את האש לא יטמאו בגדים אלא המצית את האור בפרים עצמם משיציתנו ברובו ולכך חזר ואמר בלשון יחיד "והשורף אותם":

«Lo sacará fuera del campamento». Según Rabí Avraham Ibn Ezra, el sujeto sería Aharón, mencionado anteriormente, quien recibe la orden de sacarlo. Lo correcto es que significa: «La persona encargada de sacarlo lo sacará». Asimismo, «los quemarán» significa: quienes estén encargados de quemarlos. La Escritura utiliza el plural «los quemarán» para enseñar que, aunque muchas personas participen en el proceso —una trayendo el fuego, otra ordenando la leña y otra avivando las llamas—, no todas impurifican sus vestiduras. Solo las impurifica quien enciende directamente el fuego sobre los toros, desde el momento en que la mayor parte de ellos comienza a arder. Por eso la Escritura vuelve a utilizar el singular: «Quien los queme».

Ramban on Leviticus 16:12

תענו את נפשותיכם כבר ביאר רבי אברהם כי כל ענוי שימצא במקרא דבק עם הנפש הוא הצום לסתום פיהם של הקראים מחוקי שם:

«Afligiréis vuestras almas». Rabí Avraham Ibn Ezra ya explicó que toda expresión de aflicción unida al alma en la Escritura significa ayuno. Esto responde a quienes rechazan las leyes tradicionales establecidas en nombre de Hashem.

Ramban on Leviticus 16:13

ואשר ימלא את ידו שיכול אין לי אלא המשוח בשמן המשחה מרובה בבגדים מנין תלמוד לומר ואשר ימלא את ידו (ללבוש את הבגדים) והן כל הכהנים הגדולים שעמדו מיאשיהו ואילך שבימיו נגנזה הצלוחית של שמן המשחה לשון רש"י (רש"י על ויקרא ט״ז:ל״ב) ואין הכונה לרב שלא יהא במקדש כהן גדול מרובה בבגדים אלא מיאשיהו ואילך שהרי בגמרא (הוריות יג) אמרו משוח בשמן המשחה ומרובה בבגדים איזה מהן קודם ואמרו (מכות יא) במיתת כולן הוא חוזר או במיתת אחד מהן הוא חוזר שכולן נמצאים בזמן אחד אבל בכל הזמנים אם נתרבה בבגדים כשר לעבודת יום הכפורים שהרי לעולם מתקנין כהן אחר ביום הכפורים (יומא ב) ואין מושחין אותו ואם אירע פסול בכהן גדול משמש זה תחתיו שהוא כשר ברבוי הבגדים בלא משיחה:

«Y quien haya llenado su mano». Podría pensarse que la sección solo incluye al sumo sacerdote ungido con el aceite de la unción. ¿De dónde se incluye al sumo sacerdote investido mediante la multiplicidad de vestiduras? La Torá dice: «Y quien haya llenado su mano para vestir las vestiduras». Esto incluye a todos los sumos sacerdotes que ejercieron desde los días de Yoshiyahu en adelante, pues durante su reinado fue escondido el recipiente del aceite de la unción. Estas son las palabras de Rashi. La intención del maestro no puede ser que únicamente desde Yoshiyahu en adelante existiera en el Santuario un sumo sacerdote investido mediante las vestiduras. En el Talmud discutieron cuál tenía precedencia: el ungido con el aceite de la unción o el investido mediante las vestiduras. También dijeron que el homicida involuntario regresa de su ciudad de refugio después de la muerte de todos ellos, o de la muerte de cualquiera de ellos, lo cual demuestra que podían existir simultáneamente. En todas las épocas, un sumo sacerdote investido mediante las vestiduras era válido para el servicio de Yom Kipur. Siempre preparaban un sacerdote sustituto antes de Yom Kipur y no lo ungían. Si el sumo sacerdote quedaba inhabilitado, el sustituto servía en su lugar y era válido mediante la investidura de las vestiduras, sin unción.

Ramban on Leviticus 16:14

וטעם ויעש כאשר צוה ה' את משה שקיים אהרן כל מה שנצטוה ונזהר כל ימיו שלא יבא אל מבית לפרוכת זולתי ביום הכפורים ועשה ביום הכפורים קרבנותיו ככל אשר צוה השם את משה:

El sentido de «Hizo como Hashem había ordenado a Moshé» es que Aharón cumplió todo cuanto le había sido ordenado. Durante toda su vida se cuidó de no entrar detrás de la cortina, salvo en Yom Kipur. En Yom Kipur ofreció sus sacrificios conforme a todo cuanto Hashem había ordenado a Moshé.